עצבות של אב

קיימת ריקנות עתה בעולם, במקום בו הוא היה, אין עתה מאומה. אהבה, ידע, שמחת חיים, תקווה, הכל איננו.

רק ריקנות אדירה.

אין איש שיוכל לראות שוב את מה שהוא ראה, לדעת מה שהוא ידע, לזכור מה שהוא זכר, לאהוב כפי שהוא אהב.

גבר, גבר ללא תחליף, הלך.

לעולם איש, לא ישכון בכדור הארץ במקומו.

לעולם לא תהיינה לי תשובות לשאלות שרציתי לשאול אותו.

כדור הארץ ריק יותר. בני איננו שם.

רק ריקנות, חור שחור שלעולם לא יתמלא.

לא שיערתי עד כמה אהבתי אותו עד לכתו.

הדעת נטרפת לחשוב על כך, כמה אהבתיו ואוהב אותו לתמיד.

אך הוא איננו כאן כדי לשמוע זאת.

משהו נמחק בנבכי קיומי, משהו הסתיים, חלף.

חיי מחולקים ל"לפני" ו"אחרי".

אשתו, עם אבדנו, אומרת כי חלפו נעוריה.

שלי חלפו מזמן אך כמה אני מבין את פשר דבריה, משהו נעלם.

יותר ויותר נראה לי כי האושר שלי נעלם.

האם יתכן כי אפשר להפחית את העצב? שמש זוהרת, נוף מקסים, נשיקה אוהבת מבתי, האם כל אלה יכולים להקל את העצב? יתכן רק לרגע קט, רק לרגעים אלה.

וכאב אובדנו שוקע בעמקי נשמתי, יותר ויותר עמוק…. כמה עמוקה היא הנפש?

כמה מוזר הוא שאובדני הוא גם אובדנו, כל אלה כבר לא יהיו, להסתכל על העצים, לשמוע מוזיקה, לקרוא ספרים, לכתוב מחשבות, להוליד ילדים ולטייל עמם על החוף, ו… כן, אני מעז לומר, לטפס על הגלים עם הגלשן שלו, דבר שאהב יותר מכל וגרם לאבדנו.

מובן מאליו שאני עדיין מתענג בשמיעת מוזיקה טובה, שמח בהצלחות רגעיות, נהנה מאהבתם של משפחתי וחברי, אך לעולם, לעולם לא אוכל לחלוק עם בני רגעים חולפים אלה…. לעולם לא!

אם דמעות הפכו למדרגות

אם דמעות יכלו לבנות מדרגות ליבנו כואב עדיין בעצב

וזיכרונות ליצור מסלול ודמעות סתר זורמות להן

היינו מטפסים ישר לגן העדן מה פירוש אובדנך

להביא אותך הביתה שוב לעולם איש לא ידע

לא נאמרו דברי פרידה

לא נותר זמן לומר שלום

הלכת לפני שנדע

רק אלוהים יודע למה