השמש

השמש היא ליבה של מערכת השמש שלנו. טמפרטורת פני השמש היא 6000 מעלות קלווין ואילו במרכזה מגיעה הטמפרטורה לכ-14 מיליון מעלות. החום הרב השורר במרכזה מאפשר קיום תהליכים תרמו גרעיניים שהם מקור האנרגיה שלה. קוטרה של השמש הוא 1,392,000 קילומטר והיא יכולה להכיל בקירבה כמיליון כדורי ארץ. מסתה גדולה ממסת כדור הארץ, פי 300,000 בקירוב והיא עשויה בעיקר מימן , % 74 , והליום , % 24. החלק החיצוני של פני השמש הנראה לעיננו ושממנו נפלטת קרינת השמש לחלל הוא הפוטוספירה שעוביה אינו עולה על כמה מאות קילומטרים. מעל הפוטוספירה מצויה האטמוספירה של השמש, צבעה כתום והיא מכונה כרומוספירה. מעבר לכרומוספירה מצויה שכבת מעבר שעובייה כ- 75,000 קילומטר ומעבר לה מצויה העטרה אותה אנו רואים בשעת ליקוי חמה מלא. השמש סובבת סביב צירה לא כגוף צפיד וזאת אנו למדים מכתמי השמש שהם תוצאה של פעילות מגנטית חזקה על פני השמש. צבעם כהה יותר מפני השמש בגלל הטמפרטורה הנמוכה שלהם יחסית לפני השמש

ליקוי חמה מופיע כאשר הארץ, הירח והשמש נמצאים על אותו ציר ואז יסתיר הירח את השמש מעיני צופים הנמצאים על כדור הארץ. ליקוי חלקי יקרה כאשר הירח לא יהיה קרוב דיו לציר שמש-ארץ, לחסימה מוחלטת של אור השמש. ליקוי לבנה וליקוי חמה לא יופיעו כל פעם שיש ירח מלא או ירח חדש מאחר ומשור מסלול הירח מוטה ב-5.2 מעלות ממשור מסלול כדור הארץ סביב השמש. לכן, ליקוי לבנה או ליקוי חמה יופיעו בשתי נקודות החיתוך של שני מישורים

הסתכלות אל תוך השמש דומה קצת להתבוננות במקווה מים מלוכלך. אפשר לראות רק לעומק של 320 קילומטרים וזה הכל. החלק החיצוני הזה של גופה של השמש - אותו חלק שהיינו קוראים לו פני השמש לו היה מוצק - נקרא הפוטוספירה ( ספירה של אור ). מעל לפוטוספרה יש שתי שכבות נוספות - הכרומוספירה ( ספירה של צבע ) שעובייה מגיע לכמה אלפי קילומטרים,ומעליה העטרה (קורונה). מרבית פעילות שאנחנו מקשרים לשמש - כתמי שמש, בליטות ולהבות שמש מתרחשות בפוטוספירה ובכרומוספירה. מקור שמה של הכרומוספירה בעובדה שהיא מכילה גאז מימן הפולט אור אדום. מדוע העטרה חמה כל כך? בניגוד למצופה, העטרה חמה מאוד-בהרבה מן הפוטוספירה. ואם לא די בכך, היא מתחממת והולכת ככל שמתרחקים מהשמש, ומגיעה בשיאה לטמפרטורה של כמה מיליוני מעלות. דבר זה מתמיה - אפשר להשוות זאת למצב שבו האוויר בפסגת הר האוורסט חם מן האוויר בגובה פני הים. על אף הטמפרטורה הגבוהה מאוד של העטרה אפשר לתחוב לתוכה יד ולא להרגיש דבר. לאטומים של העטרה אנרגיה כה רבה, שמרבית האלקטרונים נקרעו ממרבית האטומים. האטומים מפוזרים בדלילות רבה ולכן, יחסית מעט מאוד מהם יפגעו בידך. סך כל האנרגיה, שתפגע ביד בצורה של חום, תהיה מעטה

מבנה פנימי

מבנה פנימי

על פני השמש יש בליטות ולהבות שמש

אם נביט בצילומי תקריב של השמש, הדבר המרשים ביותר שנראה יהיה, ככל הנראה, הקשתות והלולאות הגדולות של חומר בוער, שעולה מפני השטח וחוזר ונופל אליהם. התופעות האלה, המכונות בליטות, מתרחשות בדרך כלל באזורים של כתמי שמש והן קשורות לפעילות בשדות מגנטיים של השמש. על פי רוב נמשכות כמה ימים. מדי פעם, בליטה כזו מתפוצצת ופולטת כמויות גדולות של חומר אל החלל. התופעה הזאת נקראת להבת שמש. כשחלקיקים מלהבת השמש פוגעים האטמוספרה, הם יכולים לשבש תקשורת אלחוטית למשך תקופה של כמה ימים

בליטות על פני השמש

השדה המגנטי של השמש איננו מיוחד במינו

השדה המגנטי של השמש למעשה, הוא חזק בממוצע רק פי כמה מהשדה המגנטי של פני האדמה, אלא שהוא משתנה בצורה אקראית על פני השמש. המעניין בשדה המגנטי של השמש הוא שהוא משתרע הרחק אל תוך החלל. אפשר לדמות את השדה המגנטי של השמש למעין מארג המלכד את כל מערכת השמש ליחידה אחת. בתוך השדה המגנטי חובק כל הזה מעוגנים השדות המגנטיים של כל אחד מכוכבי הלכת. מקור האנרגיה של הכוכבים הוא היתוך גרעיני. עמוק בתוכה של השמש מתלכדים גרעינים של מימן בסידרת תגובות, שתוצרן הסופי הוא הליום וכמות מסוימת של אנרגיה עודפת. השמש מכלה מימן בקצב של 700 מיליון טונות בשניה, והיא עושה זאת כמעט מרגע היווצרותה

השמש בעתיד

השמש נמצאת בגיל העמידה. היא החלה לכלות מימן לפני 4.6 מיליארדי שנים והגיעה עד כה לאמצע משך קיומה הצפוי. בתוחלת חייה. כשיאזל המימן בשמש, היא תתחיל לשרוף את האפר של הבעירה הגרעינית שלה. הדלק הראשוני של הכוכבים הוא מימן. ה"אפר" של הבעירה הגרעינית של המימן הוא הליום. כאשר יתחיל המימן לאזול בשמש, בעוד חמישה מילארדי שנים, היא לא תצליח עוד לאזן את כוח הכבידה. היא תתחיל להתכווץ, והתכווצות זו תחמם את מרכזה. הטמפרטורות הגבוהות יותר יציתו, בתורן, תגובות גרעיניות שישרפו הליום. בדרך זו, כל בעירה גרעינית עוקבת מכלה את האפר של הבעירה שקדמה לה. לקראת קצה יתחיל חלקה החיצוני של השמש להתפשט כשתגיע ההתפשטות לשיאה, תבלע השמש את כוכב חמה ואת נוגה, ותמלא את מחצית השמים כפי שהם היום. בנקודה זו יכלו כל החיים על פני כדור הארץ. בשלב זה של חייה תהיה השמש כוכב מסוג ענק אדום. בבוא העת תתחיל השמש להתקרר ולהתכווץ שוב. בפעם זו לא יגיעו הטמפרטורות לרמה שתספיק כדי להצית את הבעירה הבאה. התוצר הסופי של ההתכווצות יהיה כוכב שקוטרו יגיע לכמה אלפי קילומטרים והוא יהיה מסוג ננס לבן. כוח הכבידה ינסה להביא את הכוכב להתכווצות נוספת, אך לא יעלה בידו לדחוס עוד את האלקטרונים בכוכב. הכוכב יגיע לשיווי משקל ניצחי

לחץ להגדלה

השמש כפי שצולמה על ידי טלסקופ החלל האבל