אותיות שפת הקודש - סוד האותיות העבריות

עשרים ושתיים האותיות של השפה העברית מרכיבות בצרופים שונים את שבעים ושניים שמותיו של הבורא.
שבעים ושניים שמות אלה,הם צרופי אותיות רבי עוצמה ואנרגטיים במיוחד. בכוחם להפעיל זרימה אנרגטית למטרות שונות, וליצור מצבי בריאה , הן במישור האישי של הפרט, והן במישור הכללי של הכלל , העולם, היקום והבריאה כולה.
מפני עוצמתן האנרגטית של עשרים ושתיים האותיות נשמרים רוב צירופיהן לשמות הבורא, בסודם של המקובים העוסקים בתורת- הסוד. זו המשמעות העמוקה וזה סודה של היות השפה העברית - שפת קדש.
הפתגמים הפסוקים והתובנות, הנכתבים על כוחן של המלים, על הזהירות שיש לנקוט כמדברים, להימנע משימוש לרעה בדיבור, נובעים מהמשמעות העמוקה של היות שפת קודש- או אם תרצו- שפת הבריאה והיצירה...
"מי האיש החפץ חיים, נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה".
מפני כוחן ועומתן של המלים הנאמרות הנכתבות ואפילו הנהגות במחשבה, יש לקחת אחריות גם על מה שאומרים. כאשר עוסקים ברכילות בהפצת שמועות בהוצאת-דיבה, משתמשים בבלי-דעת, בכח האותיות העבריות לרעה. "חיים ומוות ביד הלשון" איננו פתגם של משל. זו האמת לאמיתה בפשטות מפני עוצמתן האנרגטית של האותיות העבריות.
אדם הנוהג באלימות מילולית, משמיע כינויי- גנאי וקללות, יוצר מבלי שידע, אנרגיות חזקות של יצירה, בריאה, ומימוש המשמעות ושל אלימותו הילולית, במישור החיים הארציים ממש.
המקובלים, הבקיאם בשבעים ושניים שמותיו של הבורא, עושים שימוש בצרופי האותיות לריפוי, לברכה, לתיקון מצבים, לשינוי יעודי- חיים ומסלולי- חיים, באמצעות סוגי האנרגיה, שמחוללים צרופי האותיות האלה.
לדוגמה: צרופי שמות הבורא, המיועדים לריפוי מחוללים אנרגיה, הזורמת בתנועות מלמעלה למטה, בספירלה מסביב לאיבר-גוף ,או למערכת- גוף פגועים, או בהזרמת חום פנימה והחוצה. מ. ה. ש. צרופים אחרים מזמנים העצמה והזרמה של אור שוטף אל איבר-הגוף, או מערכת- הגוף הפעגועים, והאור שוטף בעצמה את שדה-האנרגיה של החלק הפגוע מחזק, ומפנה את סיבת הפגיעה. ע. ל. מ.
באופנים דומים, פועלים צרופי אותיות שם הבורא, גם במישור הפרט, וגם במישור הכלל או הבריאה, למטרות שונות וליעדים שונים. מייצרים אנרגיה עצומה וחזקה מאד, לבריאת מצבים, (כמו אירועים פוליטיים) התרחשויות (כגון תופעות טבע שונות), שינויי-כיוון (ביטול גזירות, זרוז תהליכים וכו') ועוד מצבים של בריאה, יצירה, ושינוי.
מפני חיבורן הישיר של עשרים ושתיים האותיות העבריות, לכח הבריאה של הבורא ולבורא עצמו, הרי הן קדושות ממש, ומהוות שפה של קדושת- הבורא באופן הישיר ביותר.
משמעות נוספת להיות שפת העברית שפת-קודש, היא שהיותה השפה היחידה בעולם, שבשרשי המלים והצרופים שלה, טמונה המשמעות העמוקה של יצירתן, פעילותן וכיוון השפעתן. למשל: השרש נ. ת. נ. נקרא קדימה ואחורה באותו אופן. משמעות הדבר היא, כי נותן הפעולה גם מקבל חזרה פעולה. השרש א. ה. ב. מכיל בתוכו את המלים: הא-קח ו- הב-תן. זו משמעותה האמיתית של אהבה- לא כן? קח לך ותן לי. זו השפה היחידה בין השפות, שניתן וכדאי לעסוק בפרוש שורשיה ומקורותיה, כדיל להבין באמצעותם את משמעות-החיים, הקיום והבריאה: סוד האותיות של השפה העברית - שפת הק㩕דש.