|
|
א. הרעיון
רעיון הקמת בית תפילה גדול ומרכז רוחני לזכר קהילת שלוניקי,
הועלה ע"י אברהם ש' רקנטי ע"ה,
בשנת תש"ה עם תום מלחמת העולם השניה, כאשר נודעה השואה שפקדה את העם היהודי
באירופה, שבה נמחתה גם קהילת שלוניקי מעל מפת היהדות. מאז עבר הרעיון תהליכים רבים
ושונים עד אשר הגיע לידי מימושו, שנים רבות לאחר מכן, עם הקמת בית הכנסת הגדול
"היכל יהודה" ברחוב מנחם בן סרוק בתל-אביב, שנפתח לתפילה בחודש אייר ה'תש"מ.
ב. שמחה הדר קודש
כאשר הגיעה לארץ העליה הגדולה
משלוניקי בשנים תרצ"א-תרצ"ו, מיד עשו העולים מאמצים גדולים, למרות קשיי הפרנסה
וההתאקלמות, לשתול ולהצמיח בארץ את החיים הקהילתיים, הרוחניים והחברתים המיוחדים
של עיר מולדתם. במיטב המסורת הפעלתנית של יהדות שלוניקי התוססת, הקימו בארץ ארגון
עולים, קרנות עזרה לנצרכים ולתלמידים, מטבח זול לנצרכים, בית אבות ועוד, וכן כמה
עשרות בתי כנסת, בעיקר בדרום ת"א.
אחד מבתי הכנסת האלה היה "שמחה
הדר קודש" ברחוב עמק יזרעאל, שנוסד ע"י אברהם ש' רקנטי ז"ל וחברי אגודת הפייטנים
"שירי ציון". בית כנסת זה היה בזמנו מרכז רוחני ותרבותי חשוב בריכוז הגדול של
עולי שלוניקי בדרום ת"א, עם היותו כמובן בית כנסת נאה ומסודר מאוד, למרות שהיה
בנוי מעץ.
רב ביהכנ"ס היה עד פטירתו הרב שאול מולכו ז"ל, ואחריו הרב יצחק ברכה ז"ל.
ג. הדר קודש
בשל סיבות שונות פרשו חלק
מהמייסדים והקימו ביכנ"ס אחר בשם "הדר קודש" שקיים את תפילותיו במשך השנים
במקומות שונים, עד שהתבסס כבית כנסת קטן אך מגובש, ברחוב זבולון, כשהרב יצחק ברכה
ז"ל מכהן בו כרב וחזן, עד יום פטירתו.
בית כנסת זה שקיבל על עצמו לשמור את נוסח התפילות, הנעימות והמנהגים של יהודי
שלוניקי, ראה כורח לעצמו לזכות את הרבים בימים הנוראים. לשם כך היה מעביר את
התפילות בימים אלה לאולם בית שאלתיאל (בת"א) שיכול היה להכיל את המאות הרבות של
המפללים שהתגעגעו לתפילות ולניגונים המסורתיים.
ד. ר'
שלמה אבן גבירול
במשך הזמן עברו חלק מהמתפללים לגור בצפון ת"א, והם
ארגנו לעצמם מעין סניף של בית הכנסת "הדר קודש", בהתחלה רק לתפילות הימים
הנוראים, בבתים פרטיים. כשהתרבו העוברים צפונה, ואחרי שקויימו תפילות במשך כשנה
במרתף ביתו של אחד המתפללים, נקנה מרתף מרווח ברח' אבן גבירול והוקם בית כנסת
קבוע- קטן אך מסודר בצורה נאה ביותר - ונקרא שמו: "בית כנסת ר' שלמה אבן גבירול -
לזכר קהילת שלוניקי".
ועד בית הכנסת "הדר קודש" ששאף כל השנים, ובעיקר
לאחר השואה, להקים בית כנסת גדול, פנה לעיריית ת"א בבקשה להקצות מגרש מתאים לשם
כך. הפניות והדיונים נמשכו כמה שנים, אך הדבר לא הסתייע.
ואז עברה היוזמה ל"סניף הצפון". בית הכנסת "ר' שלמה אבן גבירול", שאף הוא המשיך
במסורת, וערך את תפילותיו בימים הנוראים בכל מיני אולמות גדולים כדי לאפשר לכל
השלוניקאים הגרים בסביבה להשתתף בהן, חידש מצידו את המאמצים להשיג מגרש - עתה
בצפון ת"א - לבניית ביהכנ"ס הגדול.
ה. היכל יהודה
אחרי שנים רבות של השתדלויות,
התרוצצויות והצעות שונות, העמידה העיריה לרשות הועד את המגרש ברח' בן סרוק, ואנשי
הועד נרתמו למלאכת השגת המימון והכנת התוכניות לבנין.
אברהם ש' רקנטי ז"ל, שהיה נשיא
בית הכנסת "הדר קודש" והפטרון של בית הכנסת "ר' שלמה אבן גבירול", פנה לבן
אחיו דניאל רקנאטי ז"ל, מנהל בנק דיסקונט, וביקש ממנו לתרום סכום נכבד להקמת בית
הכנסת. ואכן, האחים דניאל, רפאל ויעקב רקנאטי נעתרו לבקשתו ותרמו את התרומה העיקרית
לבנין בית הכנסת, שנקרא ע"ש אביהם ואימם- יהודה-ליאון ומטילדה רקנאטי ז"ל.
בני משה קרסו תרמו סכום נכבד לעיצוב הפנים והריהוט.
האדריכל יצחק טולדינו ז"ל, שהיה
חבר ועד ביהכנ"ס "ר' שלמה אבן גבירול", הכין בעצמו את התכנית של הבנין המקורי
והמיוחד, ואחרי שהתוכניות אושרו בעיריית ת"א ניגש הועד לעבודה המעשית של בנין
ביהכנ"ס.
מבצע הבניה לא היה קל. נדרשה
עבודה מאומצת במשך כארבע שנים כדי להקים את הבנין. היה צורך בגיוס כספים נוספים
לכיסוי יתרת התקציב, נדרש פיקוח מתמיד על הבניה של הבנין הבלתי קונבנציונאלי,
ולדאוג שהמהנדסים, אדריכלי הפנים ויתר הגורמים יעשו את מלאכתם באמונה במסגרת הזמן
והתקציב שגוייס בדי עמל. אפשר לאמר בלי היסוס כי היו אלה התמדתו, מרצו, עקשנותו
וכושר עבודתו של יו"ר הועד שמואל א' רקנטי - כמובן בעזרתם של כל חברי הועד - שהביאו
את הבנין לידי גמר טוב ומושלם.
ייזכרו לטובה בעבודתם אהרן רוסו,
ממייסדי ביהכנ"ס, שהיה בין היוזמים ואף ערך את התוכניות ההנדסיות של הבניה, וכן,
אדריכל הפנים רפי בלומנפלד, שעיצב את הריהוט, התאורה וכו' בטוב טעם תוך התייעצות עם
אנשי הועד.
ו. טקסי הבניה
אבן הפינה נורתה בחשון ה'תשל"ו
במעמד מרגש שלקחו בו חלק הרב הראשי לת"א-יפו, הרב יצחק ידידיה פרנקל
ז"ל; ראש העיר,
שלמה להט; יו"ר המועצה הדתית, פנחס שיינמן; שר הדתות, ד"ר יצחק רפאל; נשיא הכבוד של
ביהכנ"ס, אברהם ש' רקנטי ז"ל וכמובן בני משפחת ליאון רקנאטי ז"ל וציבור גדול של
יוצאי שלוניקי ותושבי הסביבה.
חנוכת הבית היתה בראש חודש אלול
ה'תש"ם בחגיגה רבת רושם, בהשתתפות הרבנים הראשיים לארץ ישראל- הרב עובדיה יוסף
שיחי' והרב שלמה גורן ז"ל, הרבנים הראשיים לת"א-יפו- הרב חיים דוד הלוי ז"ל והרב
יצחק ידידיה פרנקל ז"ל, שר הדתות, ראש העיר, נציג קהילת שלוניקי, קונסול יון בישראל,
בני משפחת רקנאטי וציבור מוזמנים רב.
נשיא הכבוד, מר אברהם ש' רקנטי ז"ל, נפטר בט"ז אדר ה'תש"ם ולא זכה לראות בחנוכת
הבית. גם האדריכל יצחק טולידנו ז"ל נפטר לפני שהספיק לראות את הבנין המפואר שנבנה
על פי תוכניותיו.
ז.
מייסדי בית הכנסת
(עפ"י הלוח על קיר ביהכנ"ס)
אברהם ש' רקנטי ז"ל, זכריה אלחנתי, שמעון ברזילי ז"ל, אליעזר הכהן ז"ל, דוד חיים חיים טולידנו, צחק טולידנו ז"ל, אברהם סיטון ז"ל, יצחק פינטו ז"ל, שמואל א' רקנטי דוד א' רקנטי, ויקטור שלום, אברהם ש' רקנטי (הצעיר).
|
