אזרחי ישראל,

מצבה של המדינה ידוע לכולנו: אנו נמצאים בדהירה מטורפת במדרון תלול היישר אל פי תהום. שעון החול הולך ואוזל, לא בטוח שנוכל להמשיך עוד זמן רב להפקיר את גורלנו בידי אנשים שאינם ראויים לכך.

הקריסה הכוללת לא נפלה עלינו משמיים. זהו תהליך ארוך אך עקבי בו "הצחנה המרכזית" העולה מן ההנהגה והמערכת השלטונית איננה עוצרת במגדלי השן, אלא מחלחלת אט אט וביסודיות לכל תחום, פינה וחלקה טובה:

חינוך - הנוער הולך ונעשה אלים נהנתני וריקני יותר ויותר, הישגים עלובים מאוד. מערכת החינוך קרסה.  להציל את יולי  עוד
בריאות - המערכת קורסת. ניצולת שואה שרדה את מנגלה רק כדי למות בניסויים רפואיים כאן בישראל!!!
כלכלה - שוברים שיאים עולמיים בפערים חברתיים. צמיחה עלובה.
רווחה - עוני של עולם שלישי, עשרות אלפי בני נוער מתגוללים ברחובות.
תעסוקה - למצוא מעסיקים שאינם מצפצפים על החוק הפכה להיות משימה כמעט בלתי אפשרית.
ביטחון - אפילו מלחמות מנהלים בשליפות. שוב חזרנו בדיוק על מחדל יום כיפור: זחיחות ושאננות. קריסה ערכית
ביטחון פנים - שלטון חוק עלוב וכושל, אין הרתעה, מכת הונאות, הטרדות, ניצול, אלימות איומה. משטרה עלובה.
קריסה ערכית - אטימות כלפי נכים וחלשים, ניצול, נהנתנות, דורסנות.
איכות הסביבה - החזקים משתלטים על חופים ושטחים, ומזהמים בלי חשבון.
איכות השלטון - הדג רקוב מהראש, תחושת יאוש כללית. מה קרה לנו?

בלתי נסבל.
הכחשה לאומית
המדינה לא מתפקדת
ישראל מתאכזרת לניצולי השואה
מצב חירום חברתי  סמרטוטים נמאסתם
החברה חולה, חולה מאוד  דני יתום נואש
איבדנו את זכות הקיום  אין הצדקה לקיומנו
יש מילה אחת שאנחנו מאוד חזקים בה: "נכשלנו"  מוסר השילומים  לזכור?
יש גם הרבה הישגים, אבל אסור שהם יסתירו את מימדי הענק של הכשלונות
אם יש כמה נרקיסים יפהיפיים בביצה, זה יפה מאוד, אבל זה בוודאי לא אומר שאנחנו לא צריכים לייבש אותה!


מותר להיות כנים עם עצמנו ולהודות: חבורת כשלונות עם דיפלומות מנהלת את המדינה! בשמחה היינו מעניקים להם ציון "בלתי מספיק", מכל הלב, אך למרבה הצער הם ממש רחוקים מזה... מלבד הכשלון המופלא במבחן המציאות, גם התפעלות מן הרזומה שלהם היא לא יותר מטעות אופטית, פשוט משום שהבעיה איננה עניין של יכולת אלא של רצון.

כמובן שלכל מטבע שני צדדים: מה שמנקודת מבטנו נראה ככשלון טוטאלי, נראה מנקודת מבטם הצלחה כבירה. ככל שהמדינה מושחתת יותר - כך מעמדם, הונם ותחושת שכרון הכח שלהם גדולים יותר.

צריך להיות נאיבים במיוחד כדי להאמין שרק במקרה הופקרו חוקי העבודה משך שנים ארוכות לטובת בעלי ההון ואנשי העסקים, שאך במקרה החברה הופכת להיות יותר ויותר גן עדן לחזקיה וגהינום לחלשיה, או שממש במקרה המציאות החברתית מותאמת ככפפה ליד בדיוק לאלו הקובעים אותה.

אין במדינה עולל אחד שלא יודע בדיוק מדוע בעל ההון העדיף להעסיק דווקא את בן השלטון בשכר עתק תמורת גלישה באינטרנט. תבדקו בעצמכם בכל בתי היולדות לא תמצאו פג אחד שיש לו צל של ספק. מי היחידי שבשום אופן לא מצליח להבין? שלטון החוק... מוכרים לנו לוקשים בלי בושה, ואנו בולעים לתיאבון - ועוד מבקשים תוספת.

בכל תקופת בחירות מבטיחים לנו מחדש את אותן ההבטחות, מפיחים בנו את אותן התקוות ומוכרים לנו מחדש בדיוק את אותן האשליות. מותר להם למכור מה שהם רוצים, השאלה היא רק מדוע אנחנו קונים?...

הגיעה העת להפסיק להאמין בהבלים: היתושים לא ייבשו את הביצה! המושחתים לא ינצחו את השחיתות! אנשי ההון והשלטון לא יגנו על הציבור מפני עצמם! והפוליטיקאים המשכשכים בבור של שומן לא יצאו מתוכו בהתנדבות ולא ייבשו אותו למעננו.





ראו עד כמה פאתטים אנחנו נראים: בבחירות הקודמות רצינו להעניש את ביבי על אטימותו החברתית. שעטנו בעיניים עצומות קדימה והראנו לו "מה זה". הנחיתה על קרקע המציאות היתה כואבת: הענשנו רק את עצמנו! כעת אנחנו רוצים לנקום ב"קדימה", נרוץ אחורה - לביבי... זה לא רציני, גם לא מצחיק. זה עצוב וכואב. הפוליטיקאים משטים בנו, מריצים אותנו ביניהם מאחד לשני וחזרה, ואנחנו אפילו לא מבחינים בכך.

אולי ביבי יציל אותנו, אולי אהוד, אולי ברק, אולי אולמרט, אולי ציפי, אולי לבני, אולי מופז, אולי אביגדור, אולי ליברמן, אולי פרץ, אולי איילון, אולי שוב ברק, אולי שוב ביבי... אנחנו כולאים את עצמנו בהתנדבות בתוך "קופסא" ואיש אינו מסוגל להשתחרר ממנה. אין צורך להתבונן בערגה ובהערצה על המפלגות המוכרות, בחירות זה לא שעשועון טלויזיה בשם "נולד להנהיג". המפלגות הישנות והרעות כבר קיבלו הזדמנויות מעל ומעבר ונכשלו בכולן, הן מיצו את הקרדיט שלהן עד תום.

המפלגות האנכרוניסטיות, שכבר קיבלו הזדמנויות אין ספור - אינן מייצגות אותנו! לא במקרה הן תמיד נכשלות בדאגה לעם ולמדינה, ותמיד מצליחות לשפר את מצבם של חבריהן.  יש שרים זיגזג  פוליטיקאים - זה מגעיל אותי  עובדים עלינו
ברק התחנן להיות שישי בקדימה  4 קושיות  ללבני נסיון עשיר  לבני לא מתאימה  מורשת שרון ורבין - עבודה בעיניים
ציפי גלאון לראשות הממשלה  קדימה: השפד"ן של המדינה, פח הזבל של ההיסטוריה  20 סיבות למה לא לבני
שטייניץ לא מתלהב יותר מדי מהמועמדים  באה אישה מן הישוב והופכת בן לילה לרו"מ  לבני זכתה מההפקר ומהשחיתות
קדימה מפלגת טרמפיסטים וירטואלית, עם עלי תאנה להסתרת היותה מפלגת שמאל  זו בגידה וזה שכרה
אז מה היה לנו? אין חברים של אין מפלגה בחרו באין מועמדת לראשות הממשלה  לבני: שכחה לגנות את השחיתות בזמן
הקלות הבלתי נסבלת שבה מתייחסת מפלגת קדימה לאינטרסים החיוניים של המדינה מחייבת להשליכה לפח האשפה הפוליטי
שוחט: ההסכם הקואליציוני מגחיך את העבודה  ממשלת לבני תהיה ממשלת תחזוקה עצמית  אמרנו לכם: לבני לא מתאימה
שאיפתה של לבני לכהן כראש ממשלה - פאתטית  חיים משגב: מאיין בדיוק היא באה?  מופז יתמודד מול מופז, מי ינצח?
על ראש "נקיי הכפיים" בוער הכובע  מיומנו של מגיב בתשלום - תגובה 13  לכלוכית  ציפי לבני מה שטוב למדינה (הפלסטינית)
המפלגה האבודה  מופלטה של הגנב  איילון טועה ועוזב  לא נחמד, לא טרנדי, לא מנהיג

כל פעם מחדש אנחנו משאירים את אותם אנשים, אותם גופים, אותם מנגנונים בשלטון, ואף פעם אנחנו לא מצליחים להבין מדוע תמיד הכל נשאר אותו דבר...



לאלו התולים תקוות שווא בגאידמק חשוב להעיר: זכויותיו שמורות לו, ואולם מי שחושב שרק ההון יגן עלינו מכנופיית ההון-שלטון, כדאי שיחשוב שנית... כי מה שאנחנו לא נעשה בעצמנו, איש לא יעשה במקומנו.



היזהרו משינוי שיטת הבחירות
הריצפה לא עקומה, השיטה מצויינת

הבעיה איננה במפלגה זו או אחרת, באיש זה או אחר, בשיטת הבחירות, שיטת הממשל, או בכל רעיון אחר שהוא חלק אינטגרלי מן התרבות השלטונית-חברתית-כלכלית במדינה. כל הנסיונות הפתאטים הללו נראים כלהקת נמלים שנרמסו הבורחות לכל עבר, והם נידונו לכשלון ולאכזבה. אם לא נכיר בבעיה האמיתית נמשיך לרדוף לנצח סביב הזנב של עצמנו. הבעיה האמיתית מכוערת, כואבת, קשה ועמוקה: תרבות ה"קפיטליזם החזירי" שפשתה בחברה הישראלית!

הפכנו להיות חברה בה כל אדם לעצמו, החזקים לוקחים והחלשים צורחים. המדינה דואגת לעשירים ומפקירה את הבעיות החברתיות למתנדבים. פולחן הסגידה לחזקים מהווה באופן טבעי כר פורה לתרבות של אלימות, אטימות, ניצול, העסקה פוגענית, הונאות ושחיתוית. החברה שלנו מפוררת! זהו שורש הבעיה ולא שום דבר אחר.

ללא שינוי מהותי וערכי בשיטה, בתרבות, בתפיסה הכוללת, הספינה תמשיך לשקוע, וכולנו עמה!





המפלגות "הרגילות" אינן רוצות שינוי אמיתי, הן חלק מהשיטה. הן יודעות שמקומן מובטח, מי יותר ומי פחות. אנחנו כאן - הם שם. אנחנו הציבור - הם "משרתי" הציבור. נתקעו שם למעלה באולימפוס ולא רוצים לזוז.

הקרובים לצלחת מקדמים את מקורביהם, לפעמים מחלקים "שי צנוע" אפילו לילדיהם, ואנחנו - העם, אנחנו מוזמנים לקלפי רק כדי לבחור מי מהם יהנה מהשלל ומי מהם יאלץ להמתין קצת עד הפעם הבאה.

הם "מקלקלים" את צעדיהם בחוסר תבונה, בלי להתבלבל מגישים לנו את החשבון לתשלום, וברור להם לחלוטין שאנחנו נמשיך לבחור בהם...

הם לוקחים אותנו כמובן מאליו. אם במו ידינו נתעקש להשאיר אותם בשלטון בכל מחיר, לא נוכל להמשיך לעשות פרצופים נדהמים מכך שהם ממשיכים לחגוג על חשבוננו.

להשאיר את הפוליטיקאים שם למעלה בלי השגחה זה חוסר אחריות ממדרגה ראשונה!
להפקיר את הפוליטיקה לפוליטיקאים זו לא רק כסילות ורפיסות, זה פשע.

הבושה אבדה. האטימות, הנהנתנות ורדיפת הכבוד, השררה והבצע הפכו ללגיטימיות לחלוטין. המנהיגים "החביבים" שלנו יטילו מיסים על בתי תמחוי בלי למצמץ, אך לא יקצצו ולו שקל מן ההטבות המפליגות שהם מעניקים לעצמם בנדיבות מכספנו.

על מצע של תרבות קלוקלת הם מגישים לפנינו מבחר מרשים של מושחתים, ומציעים לנו בתמימות:
זו מדינה דמוקרטית, בבקשה, תבחרו כרצונכם את המושחת החביב עליכם...



פתק לבן:
הצבעה ברגליים היא טעות איומה: קבוצות מאורגנות ירוויחו, דעת הרוב תעוות.
שטרית מזהיר: עיוות מוחלט של הדמוקרטיה
הערבים נהרו לקלפיות
פתק לבן - מפלגת הנמנעים



עד כה הם הרשו לעצמם להתל בנו בריש גליא פשוט משום שבאמת לא היתה לנו ברירה.
מהיום כללי המשחק הללו משתנים!

הם אמנם ימשיכו כהרגלם לתכנן את חלוקת השלל ביניהם, אך הפעם נכין להם הפתעה קטנה. אחרי הבחירות הם יתעוררו למדינה אחרת לגמרי, מדינה שדורשת תרבות שלטונית חדשה ואיכויות אחרות ממנהיגיה ומוביליה.

משחק האבסורד התמידי של תקווה - אכזבה, תקווה - אכזבה וחוזר חלילה, לימד אותנו לקח חד וצורב: אם אנחנו לא נדאג לעצמנו - איש לא יעשה זאת עבורנו. עם כל ההערכה לפוליטיקאים, הציבור לא צריך אפוטרופסים ולא אחים גדולים שידאגו לו, הציבור מספיק חכם כדי לדעת בעצמו מה טוב בשבילו. העַשִׁירונים העליונים יכולים להמשיך לבחור במפלגות הון שלטון, זה בסדר גמור, אבל אתם - אתם תבחרו את מי שמייצג אתכם.

אל תתנו למגמה להכתיב לכם, הכתיבו אתם את המגמה!
מדבר סקר תרחק  פרופ' אומן: סקרי דעת קהל - מי הטיפש  הסוקרים - מהנדסי תודעה

ברגע האמת, כשתעמדו לבדכם מאחורי הפרגוד מתלבטים בין רע לגרוע, בין מושחת לנהנתן, בין גועל ליאוש, בין פתק לבן להצבעה ברגליים - לא תהיו לבד, אנחנו נהיה שם עבורכם. פתק קטן ותמים המסתתר בצניעות בין כל הפתקים הנוצצים והמרשימים.





אזרחים יקרים,
את מה שאחרים יכולים רק לומר, אנחנו נבצע!
איננו מחוייבים לאיש: לא למרכז מפלגה, לא לספונסרים, לא לעסקנים, לא ללוביסטים!
אנחנו מפלגה שבאה מן העם, אל העם, למען העם, ויכולה להרשות לעצמה להיות נאמנה למצפונה!

כריזמה זה מלהיב, לצערנו פעמים רבות זה הוביל את האנושות לאסון  ככה לא בוחרים נשיא

יש לנו אמונה ומטרה. יש לנו דרך ושיטה.
אנחנו ננקה את האורוות, אנחנו נייבש את הביצה.
בנאמנות ובדבקות, בזהירות ובמידת האחריות הראויה.
איננו הולכים לפוליטיקה כדי להטמע בה, אלא כדי לשנותה.
זה עשוי להשמע תמים, ואולם בלי תמימות אין חזון, ובלי חזון אין תכלית.
אדרבא, קצת אידאולוגיה, רגישות ולהט אותנטי לא יזיקו בנוף הפוליטי המכוער שלנו.

בדיוק את מה שהמנהיגים מבשלים - כולנו אוכלים. איך שנארגן את החברה בה אנו חיים - כך נחיה!
נמאס לכם לחיות ממחדל לשערוריה? שואפים לחברה יותר אנושית ופחות אטומה? רוצים מדינה שתוכלו להתגאות בה?
אל תאמרו נואש, אל תאחזו בתקוות של קנה קש. קחו אחריות לגורלכם.

אל תבהלו מגודל המשימה. היא לא כה בלתי אפשרית כפי שזה נראה.
נהפוך הוא, זה פשוט מאוד: כל שצריך הוא: להציב את המאבק בשחיתות כיעד לאומי!
מעולם שום גוף לא נדרש להכין תכנית שמטרתה להפוך את השחיתות לבלתי כדאית. מעולם.
בשעה שנשלח את המומחים לשבת אל המדוכה לא נטמון את ידינו בצלחת - יש לנו רעיונות למכביר.
תוכלו להתרשם מהם במצע שלנו.

זה לא חלום, גם לא פנטזיה. זה יתכן, זה אפשרי, זה בידיים שלנו.
ועכשיו - זה בידיים שלכם...

הפרימיטיבים לא יודעים לנהל את עצמם  לא יודעים? הגיע הזמן לבדוק את זה...

אזרחי ישראל, הגיעה השעה.
הגיעה העת להשתחרר מן הקיפאון שאחז בנו, לקום ולומר בעוז ובלי חשש לכל מנהיגינו החלולים: כשלתם!
הוכחתם שאינכם ראויים לתפקידכם. כעת זוזו הצידה, העם לוקח חזרה את האחריות לגורלו.
עלינו פשוט להכנס בדלת הראשית ולהודיע: מהיום כללי המשחק משתנים!
לא עוד אטימות, נהנתנות, דורסנות - כי אם - צניעות, אחריות, אנושיות!


לא עם בסטיליה ולא עם גליוטינה, לא עם הפגנות ולא עם מחאות, לא עם חסדים ולא עם טובות.
המהפכה החברתית הישראלית תהיה באמצעות כלי אחר לגמרי.
קוראים לו: דמוקרטיה.

לסיום נצטט את הרצל, שאמר: "אם תרצו אין זו אגדה".
לנו יש את הרצון, אתם תתנו לנו גם את היכולת.
אם תרצו!

ועתה, אנא סלחו לנו, אנחנו חייבים לרוץ לכנסת. עבודה רבה מאוד ממתינה לנו שם...
תודה רבה.