|
|
הערה חשובה: כל הדברים הנאמרים באתר הם
בבחינת דעות בלתי מוסמכות הנאמרות כנקודות למחשבה
הכשלונות הגדולים בכל התחומים החברתיים מעוררים את
התהיה שמא לכולם יש גורם משותף.
החברה הישראלית הגיעה להישגים רבים שבהחלט אנו יכולים להתפאר בהם, אבל כמעט בכל
התחומים החברתיים קיים תהליך הידרדרות שאיש טרם טרח אפילו לנסות להסביר אותו.
חינוך, בריאות, כלכלה, רווחה, תעסוקה - כמעט בכל מקום בו תניח את האצבע תמצא
מצוקה וגם המגמות לעתיד אינן מעודדות במיוחד.
בפרטי הפרטים כבר עוסקים מומחים רבים, כל אחד בתחומו הוא ואין בכוונתנו לגזול
מאיש מהם את מטה לחמו, חלילה. אבל במישור הכללי אי אפשר שלא להבחין בשאלה
המתבקשת: האם קיים גורם אחד משותף אשר אחראי לרצף הכשלונות הסדרתי?
ובכן, מי אשם במצב הקשה? האם אלו הם העובדים הזרים? המובטלים? הדתיים? אולי
המתנחלים? איפה טעינו, למי לא קיצצנו מספיק? לקשישים, לעיוורים, לנכים, לחולים,
למובטלים, לעניים? לא פשוט. לכן, לפני שאנו מסתערים בחיפושים נלהבים אחרי מחט
בערימת שחת, אולי כדאי קודם לנסות לנצל ידע שכבר נמצא ברשותנו. עד כמה שהדבר
עשוי להשמע מוזר, הלקח החשוב ביותר מגיע דווקא מתחום אחר לגמרי: מלחמת יום
הכיפורים. באותה תקופה איש בכלל לא העלה על דעתו את נושא הקיבעון המחשבתי,
הקונספציה. היום אנחנו כבר יודעים ממה היא נבעה: זחיחות ושאננות.
זחיחות ושאננות, צריך להודות, נשמעים הרבה יותר כמו סיסמת גיוס פומבי למילואים
מאשר הסיבה לבעיות החברתיות, אך אם נחקור כיצד הם נולדו נגיע ככל הנראה אל
היהירות. כלומר, אחד הלקחים הבלתי נמנעים ממלחמת יום הכיפורים הוא שצניעות של
מנהיגים איננה רק תכונת אופי חביבה, אלא לעתים היא קריטית, אפילו קיומית. מה
שמוביל אותנו לשאלה: האם יתכן ששורשן של בעיות חברתיות רבות בחברה הישראלית,
אינו נעוץ בבעיות תקציביות בניגוד למה שאולי הורגלנו לחשוב, אלא במשהו אחר
לגמרי: תרבות היהירות השלטונית, למשל?
ניתן לחלק את החברה הישראלית בגדול לשני מעמדות: מעמד האליטות מחד, והציבור
הרחב מאידך (וגם הוא מתחלק לרמות שונות של מנצלים ומנוצלים). בעוד הציבור הרחב
מנסה לצבור פרוטה לפרוטה כדי לגמור את החודש, מעמד האליטות טרוד בעניינים אחרים
לחלוטין: פולחן אישיות, כבוד, מעמד וכו', עד כדי כך שהם עשויים להעביר אותו על
דעתו.
ניקח לדוגמה את פרופ' רחמילביץ' איך קרה שאדם כה מכובד הידרדר למצב בו הוא סירב
לקבל חזרה לטיפול פציינטית שלו? הסיבה ככל הנראה היא הכבוד, היא פגעה בכבודו
כשהעזה להתייעץ עם מתחרה (7 לילות, 28.05.04). לכאורה מדובר בסתם מקרה פרטי אבל
למרבה הצער בכל הנוגע למאבקי כבוד הוא כנראה מייצג.
קפיטליזם הינו ללא כל ספק רעיון מוצלח בהחלט, אבל כשמתלהבים ממנו יותר מדי
ובשילובה של תרבות הישגיות דורסנית עלולים להגיע למצב שראוי אולי לכנותו:
סופר-קפיטליזם. במצב הזה ההישגיות האישית הופכת להיות למושא מוערץ בפני עצמו עד
כי טובת הכלל מתגמדת ונשכחת. מרוב התלהבות מן ההצלחה שוכחים עבור מי היא בעצם
נועדה (עבור הכלל). היום בכלל לא משנה איך הגעת להצלחה, העיקר שהצלחת. כך רמיסת
הזולת בדרך למעלה ואפילו נהנתנות ואגואיזם צרוף הופכים להיות לגיטימים
ומקובלים. אם תרבות כזו היתה יוצרת חברה בריאה היינו רק מתפלאים.
מבנה כזה של חברה אמנם אינו בריא, אבל במקרה (או שלא במקרה) הוא תואם את
האינטרסים של אלו שיכולים להשפיע על מראה פניה - האליטות. אם נמשיך להמתין
בסבלנות שהם יתנדבו לשנות את פניה ביוזמתם כדי שהיא תתאים גם לנו (הציבור
הרחב), יתכן שנאלץ להמתין עוד זמן רב...
את חצי הדרך כבר עשינו: אנחנו כבר יודעים - או לפחות חושבים שיודעים - מהי
הבעיה. אל יקל הדבר בעיניכם משום שלפעמים לשאול את השאלות הנכונות חשוב אפילו
יותר מאשר לדעת את התשובות הנכונות לשאלות הלא נכונות.
לכן נגדיר את השאלה:
איך משנים את תרבות השלטון שלנו מנהנתנות לשליחות, מרהבתנות לצניעות ומהשגיות
לאנושיות?
למישהו יש רעיון? ...
|