|
|
הערה חשובה: כל הדברים הנאמרים באתר הם
בבחינת דעות בלתי מוסמכות הנאמרות כנקודות למחשבה
האם קיימת דרך לשכנע את משרתי הציבור להיות צנועים יותר?
בפעם הקודמת הגענו למסקנה שתקציבים זה אולי חשוב אבל העולם החברתי שלנו בנוי
מעוד כל מיני גורמים, למשל תרבות השלטון. אז במקום לחפש את המטבע כמו כולם מתחת
לפנס ולשבור את הראש למי לקצץ, אנחנו מחפשים דבר אחר לגמרי: איך הופכים את
תרבות השלטון שלנו לצנועה ואיכפתית יותר?
גם עתה, לאחר שניסחנו את השאלה העומדת בפנינו ומיקדנו את כיוון החשיבה, עדיין
התשובה איננה טריביאלית. לעיתים נדמה שקל יותר לשכנע את גלעד לעבוד בהתנדבות
אצל דודי מאשר לשכנע את המנהיגים שלנו להיות צנועים. בהחלט משימה לא פשוטה כלל
ועיקר. הנחת המוצא שלנו היא, שאם הכח והכבוד הניתנים למנהיגים יוקטנו, אולי גם
תחושת החשיבות העצמית שלהם תקטן.
הדרך שאציג בזאת לעיונכם היא אמנם מאוד בלתי שגרתית אך יש לה יתרון שאין לזלזל
בו: היא איננה עולה כסף אלא דווקא חוסכת כסף, וזאת כבר בשלב יישומה, עוד בכלל
בטרם היא מתחילה להניב פירות. כלומר במקום להתחבט: "מאיין ניקח את הכסף כדי
ליישם אותה", הפעם נשאל: "מה נעשה בכל הכסף שפתאום יהיה?"...
ובכן, הנה הרעיון: קיצוץ גורף של חמישים אחוז בשכר ובתנאי כל הבכירים בשירות
הציבורי! אל בהלה, זהו אמנם רעיון שנשמע מוזר אבל המצב החברתי במדינה אותה אנו
כה אוהבים אינו שגרתי ולכן גם השינוי הנדרש הוא ככל הנראה בלתי שגרתי. מי שבכ"ז
יתעקש הדלת תמיד פתוחה בפניו לשוב אל הפתרונות הקונבנציונלים, כמו להפגין מתחת
לחלונו של שר האוצר.
ראשית הרציונל: מה גורם לאדם להיות יהיר? ההצלחה, שעימה באים הכבוד והכסף. לאיש
אין בוודאי שום כוונה למלא את השלטון שלנו בחבורת לא יוצלחים, ממש לא. אבל אילו
המנהיגים היקרים שלנו (יקרים מאוד, אגב) יקבלו שכר נמוך יותר ותנאים צנועים
יותר, הדבר עשוי להשפיע על האוירה בה הם פועלים. שנית, ממש לא בטוח שיהיה ויכוח
על כך שמתח שכר ותנאי הבכירים הוא גבוה, שלא לאמר שערורייתי בהתחשב במצבה של
המדינה אותה הם מנהלים.
הבעיה המהותית ביותר שעלולה לצוץ היא ככל הנראה: "בריחת מוחות". בכירים מוכשרים
יגידו (ובמידה לא מועטה של צדק): "סליחה, אם המדינה הזו איננה יודעת להעריך
אותי, שתחפש מישהו אחר, אני עובר למגזר הפרטי, שלום". יש לכך תשובה. קודם כל בל
נשכח: שלטון זה לא רק כסף, זה גם כח וכבוד. לא בטוח שהמשרתים שלנו (משרתי
הציבור) שכל כך אוהבים לשרת אותנו, יתנדבו מרצונם הטוב לוותר על מעמדם כל כך
מהר.
מלבד זאת המספר 50% הוא כמובן שרירותי ובוודאי איננו סוף פסוק. אילו הקיצוץ
יהיה רק 10% האם תהיה התפטרות המונית? ומה עם 20%?... כמה בדיוק ראוי לקצץ
יקבעו כמובן מומחים. נקודה נוספת למחשבה: אם אכן תיווצר תרבות שלטון צנועה
יותר, מן הסתם היא תקרין בסופו של דבר גם למגזר הפרטי.
אבל לפני שאנחנו כל כך נבהלים מ"בריחת המוחות" הזו כביכול, האם אין זה בעצם
בדיוק מה שרצינו? רצינו שעמדות המפתח יאוישו על ידי אנשים שיהיו מוכנים לתרום
מעצמם למען המדינה שלהם, לא כאלו המשוכנעים שהציבור הוא זה שצריך להודות להם
מבוקר עד ערב על כך שהם מוכנים לשרת אותו. אם יש משרת ציבור הסבור בטעות
שהמדינה נמצאת כאן כדי להעריץ אותו ולשרתו, הרי שהוא ממש פיספס את הנקודה.
יואיל בטובו האדון הנכבד והמוכשר (איש אינו מזלזל בכישוריו) לפנות את מקומו
לדור חדש ומוכשר לא פחות, שמוכן להקריב למען המדינה ולשרת אותה כשליחות ולא
כאמצעי להנות מ"מנעמי שלטון".
לשמחתנו אי אפשר לאמר שאין כאלה. יש לנו פוטנציאל אנושי נפלא, רק צריך לתת לו
את ההזדמנות לדריסת רגל במקומות הנכונים. שירות המדינה בתנאים צנועים זו בדיוק
ההזדמנות הנדרשת. כעת, משמצאנו דרך שיכולה להפוך את השירות הציבורי לצנוע יותר,
כל שנותר לנו הוא בסה"כ לשכנע את מנהיגינו לקצץ בשכרם ובתנאיהם.
אז איך משכנעים את המנהיגים שלנו לקצץ לעצמם, למישהו יש רעיון?
|