הערה חשובה: כל הדברים הנאמרים באתר הם בבחינת דעות בלתי מוסמכות הנאמרות כנקודות למחשבה



איך משכנעים את המנהיגים שלנו לקצץ לעצמם?

תקציר הפרקים הקודמים: בתחילה שאלנו את עצמנו האם יש גורם משותף להתדרדרות הנוראה בכל התחומים החברתיים במדינה? ההשערה שלנו היתה שלא מצב הדאו ג'ונס אשם בכך, לא הכלכלה העולמית, אפילו לא הטרור, אלא האשמה נעוצה בתרבות היהירות השלטונית. תרבות של בזבוז, הישגיות, מאבקי כבוד וכיו"ב. לכן הצענו דרך שתהפוך את התרבות הזו לצנועה יותר: קיצוץ גורף של 50% בשכר ובתנאי כל הבכירים בשירות הציבורי. כך אולי נהפוך את השירות הציבורי מ"בית לורדים" מענג המחלק "מנעמי שלטון", למקצוע תובעני הדורש תחושת שליחות ונכונות להקרבה.

כעת כל שנותר לנו הוא בסה"כ לשכנע את משרתי הציבור היקרים שלנו לקצץ לעצמם בשכרם ובתנאיהם. אלא שהמשרתים שלנו, כפי שאנו מכירים אותם, יעדיפו להטיל מיסים על ארוחות בבתי תמחוי לפני שיעלו על דעתם לקצץ לעצמם. אז מה עושים? מרימים ידיים? מוותרים?

לא בהכרח. גם אם בעיה מסוימת נראית בלתי פתירה על הסף, לא צריך להתייאש לפני שמקדישים לה מחשבה. אבל לפני שנרוץ להתמודד עימה נתעכב קמעא על כמה שאלות שעדיין נותרו פתוחות, אולי נגלה להפתעתנו שהתשובה כבר טמונה בשאלה. ובכן, הרעיון של קיצוץ גורף לכל הבכירים בשירות הציבורי במשק הוא רעיון שמעורר הרבה סימני שאלה. דיברנו כבר על הסכנה של בריחת מוחות, רמזנו לכך שעל השיעור המדויק של הקיצוץ עוד צריך לדון ולחשוב. ישנן עוד שאלות רבות: האם צריך לחוקק חוק מיוחד לשם כך? אילו עוד השלכות עלולות להיות למשק כתוצאה מכך? וכו', וכו'.

כלומר בטרם רצים ליישם את הרעיון נדרשת עוד עבודת הכנה יסודית. צריך להעלותו לסדר היום הציבורי, לדון בו, לשמוע דעות של מומחים, ללבן אותו, להטמיע אותו בתודעה הציבורית ובעצם לעכל אותו. למרבה ההפתעה הנה קיבלנו בדיוק התשובה אותה חיפשנו: העלאת הנושא לדיון הציבורי, היא ורק היא יכולה להעביר את הרעיון מהרמה התיאורטית אל הרמה המעשית.

אם יתברר שקיצוץ כזה יעשה למשק רק טוב ותהיה בנושא הסכמה מפה לפה של כל המומחים, אף אחד לא יוכל לעמוד בלחץ. גם אם הבכירים נורא ישתוקקו להמשיך לקיים את רמת החיים הנוכחית שלהם, הם לא יוכלו לעמוד בלחץ דעת הקהל שתיווצר והם יאלצו לקצץ לעצמם.

אתם בוודאי זוכרים שכשהנבחרים שלנו מחלקים זה לזה בנדיבות ממיטב כספנו, הם מספרים לנו ש"זהו מחיר הדמוקרטיה": צריך להקים קואליציה ולשם כך הם צריכים לרצות את המפלגות, למשל להעניק להם תפקידי סגנים עם תנאים מפנקים. כך אנו מקבלים עיר עם שני אזרחים ושבעים סגנים (משהו כזה). אז מי אמר שרק אנחנו צריכים לשלם את המחיר? ברגע שהרעיון לקצץ לבכירים יתפוס תאוצה, מן הסתם יערכו סקרים. אם מן הסקרים יעלה שאנחנו (הציבור) רוצים לקצץ למשרתים שלנו, אזי גם אנו נוכל לאמר להם בדיוק את אותו הדבר: זהו מחיר הדמוקרטיה...

כעת נותר לנו רק לשכנע את התקשורת להתחיל לעסוק ברעיון ולהעלותו לתודעה הציבורית. גם זה לא קל, אבל זו כבר משימה הרבה יותר מעשית מאשר לנסות לשכנע את הבכירים לקצץ לעצמם.

חשוב להדגיש: הכסף שיחסך מן הקיצוץ המוצע אינו העיקר. הקיצוץ נועד לצורך מטרה אחת ברורה: השראת אווירה שלטונית צנועה ואנושית יותר. על כל יתרון נוסף כמו יצירת מתח שכר ראוי ומחובר למציאות, כמובן רק נברך. כלפי הטענה שהכסף שיחסך הוא בטל בשישים מול צרכי המדינה העצומים, התשובה פשוטה: גם אם יש ולו שקל מיותר אחד השייך למדינה, האם מבין כל הצרכים של המדינה הוא חייב להגיע דווקא לעשירים?

זהו, תם ולא נשלם. נכון לשלב זה התקשורת איננה דוחפת את רעיון הקיצוץ לבכירים, אפילו לא מעלה אותו לדיון.
מעניין למה, למישהו יש רעיון?...