הערה חשובה: כל הדברים הנאמרים באתר הם בבחינת דעות בלתי מוסמכות הנאמרות כנקודות למחשבה


מימדי הענק של הכשלונות הקולוסאליים בכל תחומי החברה הישראלית מחייבים חשבון נפש לאומי נוקב.


איפה טעינו?
איפה "טאיינו"? כולנו יודעים ששבט טאיינו המפורסם כבר מזמן לא בקאריבים, אבל עם כל הכבוד לרייטינג מותר לנו להקדיש מעט תשומת לב גם להישרדות האמיתית של כולנו כעם וכחברה.

חילוקי דעות לא מעטים יש לנו בחברה הישראלית, אבל עם טענה אחת יקשה מאוד להתווכח: טעינו! טעינו בחינוך, בבריאות, בבטחון הפנים, בתעסוקה, באיכות הסביבה, איכות השלטון, פערים, ערכים. איפה לא? מימדי כשלונות הענק בכל התחומים החברתיים היו אמורים מזמן להדליק נורות אזהרה אדומות גדולות ולצלצל בכל הפעמונים.

יש לנו ככל הנראה טעות בסיסית יסודית ומהותית, שכן אחרת לא ברור איך ניתן להסביר את הקריסה הכוללת בכל התחומים החברתיים. במאמר זה נסקור בקצרה את מימדי הענק של הכשלון ולאחר מכן נעבור צעד אחר צעד בנסיון לפענח את הסיבות לכך.


מימדי הכשלון
לא נרחיב יותר מדי בתיאור הכשלונות, לא רק בגלל כמותם האדירה, אלא גם משום שבתוך עמנו אנו יושבים והכל בסה"כ די ידוע. רק לצורך תזכורת נצטט בקצרה מספר כותרות:


פרסום דוחות מבקר המדינה תמיד מלווה בחשיפת שערוריות המתחרות זו בזו בחומרתן. קריאת המאמרים של מרדכי גילת וחושפי שחיתויות אחרים מעלות תחושה של סיאוב ורקבון רב במערכת. צפיה בתכניות כמו כלבוטק ושומר מסך מעוררת תחושת זעזוע וחוסר אונים. תחקירים על מצב המים, המזון, החופים, התעסוקה, הפערים החברתיים, הנוער וכו', מעוררים תחושות דומות. קריאת עיתונים וצפיה בחדשות עושים תמיד "חושך בעיניים".

לא ניתן להמלט מן התחושה שכל דבר במדינה חייב משום מה להתנהל תמיד בשיטת: "סוף מעשה בשערוריה תחילה". מצד אחד מיליארדים מתעופפים לכל עבר בלי הרבה חשבון, מצד שני דנים למוות ולסבל רב אנשים רבים כדי כביכול לחסוך לנו כמה מיליונים. המערכת מצד אחד מסואבת ונהנתנית, מצד שני אטומה ואכזרית. דומה שכל סדרי העדיפויות ושיקול הדעת האלמנטרי השתבשו.

לעתים נדמה שאנחנו חיים במדינת "ישראבלוף", לפעמים ב"חלמלנד" ולפעמים ב"וולגריה". אצלנו הלקוח תמיד צועק, ורכב השירות פעמים רבות בדרך לעוד לקוח מרומה. מה קרה? מה השתבש?...

מן הראוי להדגיש שמימדי הכישלון בולטים שבעתיים על רקע היכולת המתקדמת הנמצאת ברשותנו. בידינו מצויים הכלים המשובחים ביותר לניהול חברה שידעה האנושות מאז ומעולם: חוק, דמוקרטיה, אקדמיה, כלכלה. כולם, אגב, ידועים בעולם לשבח. כיצד יתכן שעם הכלים הטובים ביותר מגיעים לתוצאות העלובות ביותר? לאמר על הפער הזה "מדהים" יהיה כמובן לשון המעטה. זה לא הגיוני, לא מסתדר, לא יתכן. זה פשוט בלתי מתקבל על הדעת.


לא הכל שחור
לפני שנמשיך עלינו להיות כנים ולהודות שלא הכל שחור. מצבם של העשירים מעולם לא היה טוב יותר. תחושת העליונות שלהם רק מתעצמת ומשתבחת ככל שהפערים גדלים. מדינת ישראל הולכת ומקבלת מאפיינים של עולם שלישי: מצד אחד שכבת שומן עבה של עשירון עליון, מצד שני שכבת עוני עצומה של עניון תחתון. באמצע הסנדוויץ' נותר ממרח דק ההולך ומצטמצם של שכבת ביניים. מרינות ומגדלי פאר צומחים כפטריות אחרי הגשם, בד בבד עם תהליך מסיבי של גידול העוני, המצוקה והפערים.

מאידך אפשר כמובן להמעיט בחומרת הדברים ולהשוות את ישראל למדינות בהן המצב חמור הרבה יותר, אבל לא בטוח שהיינו רוצים להתייחס אליהן כמודל להשוואה. אפשר להצביע על דברים לא מעטים בהם אנו בהחלט יכולים להתגאות, או להתפתות לתחושת הנורמאליות המדומה של חיי היום יום. אין ספק, תמיד יכול להיות רע יותר, עם זאת לא בטוח שכדאי לנו לנוח על זרי הדפנה ולהמתין לקריסה טוטאלית, כדי שנואיל בטובנו להתעורר ולעשות מעשה. לכן הבה נשנס מתניים וננסה בכוחות משותפים לנסות לפענח את חידת הכשלון המופלא הזה.


היכן הטעות?
הנקודה הראשונה בחוט המחשבה שלנו היא ההנחה שמדובר בטעות אחת, בסיסית, יסודית ומהותית המשפיעה על הכל. תיאורטית בהחלט יתכן שיש לנו המון טעויות קטנות ללא שום קשר ביניהן. אבל בואו לא נהיה תמימים: הסיכוי שתסמונת קריסת כל התחומים החברתיים בזה אחר זה איננה יותר מסתם מקריות מצערת - לא גבוה במיוחד...

היכן אם כן יכולה להמצא טעות כה בסיסית? בתרבות כמובן. התרבות היא זו המתווה את הדרך בה צועדת חברה, אם יש לנו טעות בדרך - הטעות היא בתרבות. לכן השאלה הבאה שלנו תהיה: מהי התרבות שלנו? לאחר שנבין במידה מספקת את התרבות בה אנו חיים, ננסה למצוא מה פגום בה.


מהי התרבות שלנו?
מנקודת מבט מסויימת התרבות שלנו היא כמובן תרבות הנאורות - התרבות המערבית הנאורה, המודרנית. אנחנו נתמקד הפעם דווקא בהיבט אחר: ההיבט הכלכלי. הכלכלה שלנו היא כמובן כלכלה קפיטליסטית, והתרבות שהתפתחה ממנה היא תרבות הקפיטליזם הדורסני, יש המכנים אותה "קפיטליזם חזירי".

אין עוררין, הכלכלה הקפיטליסטית היא מצויינת / מעולה / מנצחת. מדינות העולם המערבי הקפיטליסטי מצליחות ונמצאות בקידמת האנושות. גם ההגיון כאן פשוט וברור: כאשר לכל פרט יש אינטרס אישי להתקדם, הוא נותן את כולו, משקיע את מקסימום המאמץ שהוא יכול ובסופו של דבר האנושות כולה יוצאת נשכרת. כל זה טוב ויפה בתיאוריה ו-או בסיועה האדיב של מערכת איזונים ובלמים יעילה. בהיעדרה דברים מתחילים להשתבש...


קפיטליזם דורסני



חייבים להבין את מחירה של התרבות הזו. כדי לזכות בעונג להנות משכבת טייקונים מפונקת החייה חיי הפקרות ותענוגות, אנחנו משלמים מחיר כה כבד, שאם היינו מבינים את משמעותו - לא בטוח שהיינו מסכימים לשלמו.



לחברה כזו אין סיכוי לשרוד. אין צורך לשבור את הראש כדי למצוא מה פגום בתרבות הזו: הכל פגום! התרבות הזו בלתי אפשרית בעליל. שום חברה איננה יכולה לשרוד על עקרונות סדום ועמורה!

מדובר ממש במצעד איוולת: אף אחד לא מבין כלום בשום דבר, כולם רצים קדימה בלי לדעת לאן, וכולם המומים לגלות שהגיעו בדיוק לשם (לשומקום)... כך מתנהלת לה חברה: כל אחד מחבריה בפועל עושה ככל שביכולתו לפורר אותה, ואף אחד לא מצליח להבין למה היא מתפוררת... זה מגוחך עד כדי אבסורד. אם בחלם היו משדרים כתבה עלינו, הם היו תופסים את הבטן ומתפקעים...

כל המומחים יודעים לדקלם את הפזמון הידוע: "אין פתרון קסמים". בוודאי שאין: אם צועדים בכיוון הרסני - לא רק שאין פתרון קסמים, אין פתרון בכלל. מאידך אם צועדים בכיוון הנכון העניינים מתחילים להסתדר אחד אחרי השני. במילים פשוטות: כל עוד תרבות הקפיטליזם החזירי תוסיף להתקיים - תמשיך הקריסה המערכתית הכוללת, ברגע שהיא תמוגר הכל יתחיל להתאושש בזה אחר זה.


איך משנים תרבות?
אם אכן תרבות הקפיטליזם החזירי היא שורש הקריסה הכוללת בכל התחומים החברתיים בישראל, איך נפטרים ממנה? אין ספק, זו שאלת מיליון הדולר (במקרה שלנו מאות ביליוני הדולר), אולם לפני שנרוץ לפתור את הבעיה עלינו להבין מדוע היא נוצרה. מה מקורה של התרבות הזו? איך קרה שבלא שימת לב לפתע מצאנו את עצמנו שקועים עד צוואר עמוק בתוכה? מניין היא הגיעה - נפלה מן השמיים?

לשאלה זו נקדיש כבר מאמר נפרד בפני עצמו, בינתיים הנה שתי שאלות מנחות כנקודות למחשבה: מי רוצה ומי יכול? מצד אחד למי יש אינטרס בקיומה של תרבות כזו, ומאידך בידי מי נמצאת היכולת להכתיב ולקבוע הלכה למעשה את התרבות במדינה?... אם יסתבר לנו להפתעתנו שמדובר בדיוק באותו גורם (גם רוצה וגם יכול), נוכל להעלות על דעתנו שזה לא כל כך מקרי. רמז: האליטות. מה הקשר? על כך בהמשך.