|
|
הערה חשובה: כל הדברים הנאמרים באתר הם
בבחינת דעות בלתי מוסמכות הנאמרות כנקודות למחשבה
ישנן שאלות רבות שעלינו לתת עליהן מענה. נרכז אותן כאן.
על כל שאלה טובה תשובה מצויינת. ראו הובטחתם (הוזמנתם, אותגרתם)...
1. איך המדינה היתה מתקיימת בלי אליטות?
מדינה לא יכולה להתקיים בלי הנהגה. השאלה היא האם ההנהגה מתפקדת כרועה או
כטפיל. ראה שאלה 2.
2. בעלי ההון: הכח המניע את השוק, או
טפילים
המוצצים
אותו?
1. תמונת המצב נראית כך: הכסף הגדול נמצא בערימה גדולה אצל בעלי ההון, המשק
מצומק.
2. ככל שהם מתעשרים יותר, כך המשק מצטמק יותר, הפערים החברתיים
מתעצמים, המדינה
קורסת.
3. בעלי ההון לא עושים טובה גדולה, הם לא עושים צעד אחד שהם לא
מרוויחים ממנו.
4. אם קפיטליסט חזירי אחד יחליט שהוא לא רוצה להשקיע, תמיד יבוא האחר.
5. היכן אתם חושבים שהם מאפסנים את המיליארדים שלהם? בבנק הדואר?... בשוויץ.
כבר מזמן הכסף בחוץ.
6. חוק הטבע מספר אחד אומר שהחזק מנצל את החלש. חובתם של החזקים להוכיח שאצלם
המצב שונה.
ועכשיו מבצע: גם
אתה יכול להיות טפיל שחי על חשבון משפחה שנזרקה לרחוב
השופט רביד, סעיף 36: הבנקים "שוכחים" לפרסם כמה חסרי בית הם יצרו!!!!!
"הבנקים
ממלאים את המדיה בסיסמאות על כך שהם חברים "ולוקחים אותך באופן אישי" הם
גם דואגים לפרסם בראש חוצות את תרומותיהם לחברה. מה שהם "שוכחים" לפרסם הוא כמה
חסרי בית מסתובבים ברחובות מאחר שלא היה ביכולתם לעמוד בפירעון תשלומי המשכנתה.
לשון אחר: הבנקים דואגים לפרסם בראש חוצות ובאותיות קידוש לבנה את דאגתם לחברה
לרווחתה, אך מה שנעשה בחצר האחורית שלהם אין מפרסמים אפילו באותיות טל ומטר.
הבנקים הם שוק אוליגופוליסטי, שוק הנשלט על-ידי מספר מצומצם של חברות שאמנם אין
תיאום ביניהם, אך בדרך כלל יש אחד המכתיב תנאים והאחרים באים בעקבותיו. שוק זה
אינו נשלט, בדרך כלל, על-ידי חוק ההגבלים העסקיים, תשמ"ח-1988, אך השפעת הצרכן
על התנאים המוכתבים לו בחוזי ההלוואה מול הבנקים הוא קטן אם לא אפסי".
3. למה אין אינתיפאדה חברתית?
בגלל החורים. במדינה דמוקרטית יש חורים לשחרור קיטור. אנשים מרגישים שכל הכלים
קיימים ואין להם מושג מדוע למרות כל זאת שום דבר לא עוזר. הדבר מזכיר את הבדיחה
על הרוסי שעולה ארצה ושואלים אותו: איך השלטון ברוסיה? אי אפשר להתלונן, ואיך
הכלכלה? אי אפשר להתלונן, ואיך העבודה ברוסיה? אי אפשר להתלונן. אז למה עלית
ארצה? כי פה אפשר להתלונן... להתלונן אפשר, לשנות - זה כבר סיפור אחר לגמרי.
ארגוני הצדקה הם ככל הנראה עוד אמצעי המנוצל בציניות כדי להפיק רווחים קלים.
אולי משתמשים בהם גם להלבנת הון (נזקקים לא נותנים קבלות על תרומות שהם
מקבלים). אין גוף שמאחד את האינטרס של העם אל מול האינטרסים של האליטות. אין
מנהיג אמיתי שיאחד את כולם. המנוצלים מפוצלים. יש גופים רבים, כל אחד דואג
לאינטרסים של הגוף הספציפי אותו הוא מייצג. ישראל טוויטו החליט שהמצב הזה צריך
להשתנות, מפלגת לח"ם תהיה זו שתאחד את העם כולו אל מול האינטרסים של השלטון.
4. האם אתם עלולים לגרום לבריחה המונית של בעלי ההון מהמדינה?
1. ראשית כדאי שנכנס לפרופורציות: המפלגה הגדולה בכנסת אנחנו ככל הנראה לא
נהיה. יש בכנסת כ- 120 נציגים מטעם ההון והשלטון, לא יקרה שום אסון אם יהיו גם
כמה נציגים שייצגו את האינטרסים האמיתיים של הציבור.
2. אין לנו שום כוונה להתנהג כפיל בחנות חרסינה. באנו לבנות לא להרוס, ננהג
באחריות. ראשית נקדיש זמן ללימוד המערכת. אחרי שנבין את הסביבה בה אנו פועלים
נתחיל להפעיל את הגורמים המוסמכים. שום צעד משמעותי לא יעשה ללא בדיקה יסודית
של כל ההשלכות האפשריות על ידי המומחים הרלוונטים.
3. אי אפשר כל הזמן לפחד מהפחד. אם קיימת הזרמה מתמדת של כספי ציבור אל בעלי
ההון עליה ראשית להתפרסם ושנית להפסק. לחשוש מכך שאם לא נסכים להמשך
ההפקרות מי יודע מה יהיה, זו גישה תבוסתנית שמובילה רק לכיוון אחד: קריסה חברתית וכלכלית.
4. נהפוך הוא, ברגע שישראל תהפוך למדינה אמיצה ובריאה, ניתן בהחלט להניח שבעלי הון הוגנים
רבים ישמחו להשקיע בה.
רבע
מההשקעות בכלל מגיעים ממשקיעים זרים
5. איך ניתן להיות בטוחים שגם אתם לא תהפכו להיות מושחתים כמו כולם?
1. ישראל טויטו הוא בין מתי המעט במדינה שהצליחו לעמוד כנגד כל הפיתויים. הוצעו
לו פיתויים, אך הוא סירב למרות מצבו האישי הקשה. אנחנו בשום אופן לא יכולים
לבגוד בדרכו!
2. מי כמונו מודע למימדי הבעיה, שהרי השחיתות היא האויב העיקרי נגדו אנו
נאבקים. אין ספק, בראש ובראשונה נדאג למגר כל סימן של הסתאבות כבר מניצניה
הראשונים, אם וכאשר תהיה כזו.
3. אנחנו מתכוונים להחיל אצלנו כלל פנימי ואחר כך לנסות להרחיב אותו למדינה
כולה. הכלל הוא: לאף אחד לא מגיע שום דבר, היחיד שמגיע לו הוא העם - מגיע לו
מנהיגים טובים! מי שרוצה להיות מנהיג ציבור צריך להיות נכון להקריב מעצמו.
4. הדרך שלנו מדברת בפני עצמה: הפתרונות שאנו מציעים מובילים להצנעת המערכת
השלטונית, להפחתת יהירות הבכירים וליצירת חברה פחות דורסנית ויותר אנושית.
5. להיות בטוחים אף פעם אי אפשר, אבל ניתן להתרשם מנחישותנו ומדרכנו.
6. מדוע ישראל טויטו בגד בבוחריו על ידי כך שהסכים לבחון התאחדות עם הליכוד?
שטויות במיץ עגבניות. עבור מי שלא יודע כנראה הגיע הזמן לגלות: ישראל הלך
לפוליטיקה כי הוא הבין שלשבת מתחת לחלונו של שר האוצר ולמחות, זה צעד לא ממש
אפקטיבי. יש דמוקרטיה במדינה, טויטו תפס יוזמה, עשה מעשה והקים מפלגה. כאשר
נתניהו הזמין אותו לפגישה טויטו לא שיחק משחקי כבוד, הגיע לפגישה וייצג את
מפלגתו בכבוד. הוא לא הסתפק רק בדאגה לעצמו אלא דרש מקום נוסף. ואכן בדיעבד
התברר שהיה נכון שלא לפסול את ההצעה על הסף משום שבאמת המפלגה לא עברה את אחוז
החסימה.
חשוב להבין מספר דברים:
א. טוב ציפור אחת ביד משתיים על העץ. לו האיחוד היה מתגשם, ישראל טויטו היה
בכנסת, הוא היה עמנו היום, והוא היה נאבק את מאבקנו מבפנים.
ב. הבעיה היא לא האיש אלא האישיו. ביבי אמנם שגה בכך שהתחבר כל כך בהתלהבות עם
הקפיטליסטים החזירים, ואולם הוא לא המציא את זה. השיטה הזו היתה קיימת לפניו
ותהיה גם אחריו. העם רצה להתנקם בביבי ומה קיבל? קדימה. היום אתם כבר מבינים את
הבדיחה העצובה, לפני הבחירות לא הבנתם...
ג. ביבי עשוי לחזור ולהיות ראש ממשלה בישראל. הדרך לשנות את המדינה היא לא
בנקמנות אישית אלא בשינוי השיטה.
ד. לא קל לנהל מפלגה. כמה מכם לא הסתפקו בקיטורים ועברו למעשה? עבור מי שהשקיע
את כל מאודו במאבק עבורכם, מותר לכם לפרגן קצת. בדבר אחד אין ספק: הוא עשה את
מה שעשה כי רצה להשפיע, לשנות את המדינה, לא כדי לקבל שום דבר לעצמו. מקורביו
יודעים זאת, יש לכך גם הוכחות.
ישראל נתן את נשמתו למאבק החברתי בישראל. לא מן הנמנע שהביקורות עליו היו חלק
מן הלחץ שרבץ על לבו.
7. מדוע ישראל טויטו ניסה לגזול את רכושם של אחרים?
יש אנשים ששואלים את השאלה הזו, מסתבר.
א. הוא כמובן לא ניסה לגזול רכוש של אף אחד. בתחום הזה של
השתלטות על שטחים דווקא קיימת הפקרות טוטאלית ואוזלת יד של החוק, אשר ככל הנראה
עוד מוסיף חטא על פשע, מלבין לפעמים פשעים ומאפשר למשתלטים להנות מן השטחים
שהשתלטו עליהם. ישראל ממש לא תכנן שהמאבק שלו יאפשר לו לרשום חלקת אדמה בכיכר
המדינה על שמו בטאבו. אם מישהו במקרה חשב להאשים אותו בכך...
ב. יש הסבורים שמי שעושק את מי זה דווקא העשירים את העניים ולא ההיפך. בעלי
ההון הם שסוגרים חופים, סוגרים ישובים, מנהלים תהליך זוחל של "הפרטת" אדמות
הציבור והעברתם לידי בעלי ההון. כדי
למחות על כך נבחר המקום שמשקף יותר מכל את המחאה. המאבק הוא סימלי. כיכר המדינה
מול כיכר הלחם, העוני מול השפע, זה די ברור. לכנות זאת בכינוי "לגזול את רכושם"
זה מגוחך, אפילו מטופש.
אנשים לא יודעים הרבה על ישראל וזה באמת חבל. התקשורת לא נתנה ביטוי לדברים
החשובים באמת שהוא עשה, היא התייחסה בעיקר לדברים הראוותנים. חשוב לדעת שישראל
נורא התרגש לספר על מקרים בהם הוא סייע לאישה ערביה אחרי ניתוח שזרקו אותה
מביתה עם התפרים ורק הודות למאמצים עילאיים שלו היא הוחזרה לביתה. על חולה
סופני שלא איפשרו לו למות בכבוד והודות למאמציו של ישראל הוא עשה את ימיו
האחרונים בכבוד ואף נכנס סעיף מתאים בביטוח הלאומי. על דברים מן הסוג הזה הוא
היה מספר בהתרגשות ובכאב. הוא היה אדם שאהבת האדם היתה תמצית הוויתו. הוא היה
אדם!
ישראל הוא בין מתי המעט במדינה שהצליח לעמוד בפני הפיתויים שהוצעו לו ולא נכנע.
הוא ככל הנראה היחיד במצבו הכלכלי שסירב להתפתות. אדם יחיד בדורו. עוד יגיע
היום שהמדינה תכיר לו את המעט ממה שהוא עשה למענה.
מעניין לשאול את מבקריו: לכמה אנשים אתם עזרתם? כמה אנשים אתם הצלתם? איך אתם
מעיזים לבקר אדם שהיה מוכן להקדיש את כל מרצו וחייו למען הזולת ולמען דמותה של
המדינה, מבלי שאתם בכלל מכירים אותו ומבלי שעשיתם משהו שמתקרב לקמצוץ ממה שהוא
עשה?
ישראל נתן את חייו למאבק החברתי בישראל. הוא מת בגלל שהוא נאבק מכל הלב. הוא היה נרגש, הוא היה נסער,
הוא היה איכפתי, הוא נפגע, הוא לקח ללב. בשלב מסויים
המעמסה היתה כבדה, כבדה מדי.
8. מדוע העניים מעדיפים להיות טפילים במקום ללכת לעבוד?
יופי של שאלה. פשוט שאלה משובחת המעידה על רמתם האינטלקטואלית המהממת של שואליה.
למרבה
הצער ממש לא קל להסביר את העונג הרב שיש בלהיות עני ומובטל, שכן מי שלא טעם מחדוות
העוני לא
יבין חדוה מימיו. לכן, על מנת להביא מזור לסקרנותם הגדולה של גאוני הדור
המתעניינים בסוגיה הנה הצעה נדיבה חסרת
תקדים: כל גאון תורן מוזמן בחפץ לב להצטרף גם הוא לזמן בלתי מוגבל אל חבורת חובבי
האבטלה והעוני (הכל חינם אין כסף - תרתי משמע). אל דאגה, אין צורך להדחף, יש מקום לכולם.
כל מי שמתקשה לכבוש את תשוקתו להתחלף ברכושו ובעיסוקו עם עני לא יאלץ להמתין בתור
יותר מדי זמן.
לדרדר את הפערים החברתיים לשפל חסר תקדים מבלי לתת לכך
שום הסבר פרט לכך שזו מדיניות מכוונת. לדרדר את שוק העבודה לרמה של העסקה
פוגענית כשגרה וכנורמה. להתעלם לחלוטין מחוקי העבודה וכמעט שלא לאכוף אותם. לדרדר את שוק העבודה לרמה כזו שעושקים מורשים מוצצים את המיץ
מכל עובד עד כדי כך שעובד אחד עושה עבודה של שניים, והשני נותר מובטל. אחרי שהמדינה
נכשלת כשלון מחפיר ביצירת מקומות עבודה לאזרחיה, לבוא ולשאול בנון שלנטיות את
המובטלים: סליחה פרזיטים, אפשר לדעת למה אתם לא הולכים לעבוד?... זה קצת, איך
נאמר - חצוף. לא הרבה,
קצת.
מן הראוי להזכיר שכל קשר בין עבודה ורמת חיים אמנם איננו מקרי בהחלט אבל הפוך:
העניים קורעים את ישבנם ואינם מצליחים לגמור את החודש. העשירים מבלים בבתי קפה,
אוכלים, משמינים, מפרישים, והכסף מתרבה מעצמו בשבילם במקרה הרע. במקרה הטוב הם
יכולים לעשות עסקים בקנה מידה כזה שמכפיל את הונם כמו בלון שכמעט רק מתנפח. זהו
מעין "מועדון" שמרגע שהתקבלת אליו קשה מאוד לצאת ממנו. אם אתה עשיר רק תלך
ותתעשר, אם אתה עני רק תלך ותתענה, כל זאת כמעט ללא תלות במה שתעשה. שרי אריסון
היא דוגמה טובה - ממש לא בטוח שהיא גאון פיננסי מלידה. לסיכום הנושא ראוי
להזכיר שוב: כל קשר בין רמת החיים ובין טפילות, עצלנות ופינוק הפוך בהחלט! מי
שחושב שכדי להיות עשיר צריך לעבוד קשה הוא מנותק מן המציאות במקרה הטוב. העבדים
הזרים עובדים קשה מכולם, טייקונים הם כבר לא יהיו...
והרי הפתעה שהגיעה זה עתה: העניים אינם אשמים בעוני! העניים אינם עושים נפשות בקרב בני שכבות הביניים כדי שיפסידו את כל רכושם ויצטרפו
אליהם. ולמופתעים הידד. העניים אינם אשמים בעוני, הם אינם גורמים לעוני, הם
אינם אחראים לעוני, הם אינם רוצים בעוני, הם קורבנות השיטה. מי שמאשים אותם
במצוקתם חבל שיעצור כאן, הוא מוזמן לעשות עוד צעד קדימה ולהאשים נאנסות באונס, נרצחים ברצח, וטיפשים
בטיפשות.
למרות הכל ניתן לומר לזכותם של אלו ששואלים ברצינות את השאלה גם מילה אחת טובה:
גם הם אינם אשמים ברמה
האינטלקטואלית אליה הם הגיעו.
|