|
|
הערה חשובה: כל הדברים הנאמרים באתר הם
בבחינת דעות בלתי מוסמכות הנאמרות כנקודות למחשבה
מפחדים מהאמת:
תוכנית "הפוליגרף" והתגובות הנסערות שעוררה, מלמדות אותנו בעיקר על עצמנו.
הצביעות הפכה לדרך חיים, האמת מטילה עלינו אימה. ברוכים הבאים למדינת
ישראבלוף.
אופי התגובות למאמר
ביקורת על התכנית היה מדהים: מעל אלף תגובות, רובן המכריע נרגשות ונסערות בקנה
מידה חריג. מה קרה?
עם ישראל הציץ, נפגע, ומיד החל לזעוק, אבל אץ רץ לצפות... תגובה המוכרת לנו מן
הסדרה "הישרדות", גם שם הביקורת היתה עזה ביותר אבל הרייטינג נסק לשמיים. הצופה
התמים כנראה התבלבל אז בין "ריאליטי" ל"דוקומנטרי", והתקשה להבין שללא
מניפולציות התוכנית היתה מוצאת את עצמה בערוץ טבע לחובבי הז'אנר בלבד. ברגע
שתוכנית מכניסה את הצופה למעורבות רגשית עזה, גם אם ביקורתית ונזעמת – היא
הצליחה.
מעבר להתחסדות (שאולי אפשר לכנותה: "בוכים וצופים"), נחשפת כאן בעצם צביעות
הרבה יותר משמעותית. התוכנית מזכירה את הילד שצועק "המלך הוא עירום". אנחנו
מסרבים לראות את הלכלוך בחברה, זה לא אומר שהיא נקיה. כולם יודעים אבל מעדיפים
לשקר לעצמם כל כך טוב, עד כדי כך שהם מאמינים לשקרים שלהם.
מדוע אנו מגיבים כך? התוכנית משמשת בעצם כמראה: היא מטיחה את האמת בפרצופנו. כל
מנגנוני ההגנה שבנינו בעמל רב מתנפצים ואנו נחשפים בבת אחת למלוא כיעורנו.
מתברר שיש לנו פנטזיות ותשוקות, אנחנו לא שיא היושר ולא שיא המוסר. יש פערים
בין התדמית שלנו על עצמנו ובין המציאות, והם אינם קטנים.
התגובה הטבעית להלם היא כמובן: לשבור את המראה. המראה מכוערת, מה עושים? מנפצים
אותה! המנחה מיד מתוייג עם "הרעים", וכמובן המשתתפים: איך הם יורדים לרמה שהם
מוכנים להיחשף למען כסף? איזה חסרי מוסר הם לעומתנו? בזעמנו עליהם אנחנו מציבים
עצמנו עם "הטובים". נראה שהחלוקה הדיכוטומית לטובים ורעים מאוד מאפיינת אותנו.
כולנו שייכים כמובן ל"טובים" עד שאנו נתפסים בקלקלתנו.
השד לא נורא
משגל בשידור חי
קיימת תחושה שזו תכנית
פורנוגרפית, אבל האמת היא שכתבות בנושאי מין המתפרסמות
בעיתונות רגילה
נועזות הרבה יותר. יש כאן חשיפה נפשית והיא מפחידה אותנו, אבל
אולי השד בעצם לא כל כך נורא?... כך גם לגבי הפחד מחשיפה גופנית: אולי אנחנו
הטועים ואילו הנודיסטים הם הצודקים?
משילים את הצביעות, ללא מתח מיני, רוב
האנשים מבוגרים ומדכאים מייד כל יצר מיני, אם בכלל. מי יודע, אם תרבות הנטוריזם
היתה מפותחת אצלנו, אולי בעיות הקשורות לדימוי גוף, כמו אנורקסיה, היו פוחתות?
תוכנית "הדוגמניות" היתה באמת שערורייתית: צעירות שאפתניות רוצות לגעת בזוהר,
מכריחים אותן להשפיל את עצמן ולהצטלם בעירום. למה? הן לא רוצות להיות זונות, הן
רוצות להיות דוגמניות! הפעילו עליהן מכבש לחצים כדי לשכנע אותן שהתנגדותן
להתפשט בלתי הגיונית בעליל... אילצו אותן! רוצה להתקדם בעולם הזוהר? תתפשטי.
בתוכנית "הפוליגרף" אנשים בוגרים הגיעו למסקנה שהם מספיק חזקים
נפשית, חשיפה לא מפחידה אותם והם
מוכנים להתמודד עם האתגר כדי להרוויח כסף קל. לגיטימי.
התוכנית היא יותר מסתם תוכנית פאסיבית. הצופים אינם יכולים להשאר אדישים אליה,
במקרים מסויימים אף משליכים מהמתרחש על
עצמם ועל חייהם. היא מציפה על פני השטח
נקודות שלרוב נהוג שלא לתת עליהם את הדעת, יתכן שיש בה אפילו פוטנציאל לחשבון
נפש זוגי תוך כדי צפיה.
מכל התגובות ההיסטריות היתה רק טענה אחת נכונה והיא בנוגע לשעת השידור. הורים
נאלצים להתמודד עם שאלות מביכות של ילדיהם, לכן בהחלט ראוי לשקול
לדחות את
שידורה בשעה.
לסיכום
הסרת התוכנית מהמרקע לא תועיל במאום לחברה הישראלית, רק תקל עליה
להמשיך להאמין באיכותה המושבחת כביכול. החברה הישראלית איננה חברה בריאה. היא
חברה מתוחה, סוערת, אימפולסיבית, צבועה ומתחסדת, המסרבת להכיר בדברים המכוערים
שבה. חברה אינדיבידואליסטית על בסיס קפיטליזם חזירי. התמודדות עם האמת היא תנאי
הכרחי לשינוי. היה יכול להיות מאוד מעניין לו היו מושיבים על הכסא גם
פוליטיקאים...
משהו לא טוב מתרחש בממלכת ישראל! לא צריך לחבר אותנו לפוליגרף כדי להבחין בכך,
אבל התוכנית בהחלט יכולה לשמש מעין גלאי אמת לדברים המבעבעים מתחת לפני
השטח. חשבון נפש חברתי לאומי מעולם לא היה נחוץ כל כך.
הערה: המחבר אינו יועץ זוגי וגם לא פרשן חברתי, אינו מוסמך לשום דבר מטעם אף
אחד, אלא אזרח קטן ומודאג.
פורסם
תתפלאו, אבל יש מישהו שתומך בדעה
גם אם נלחץ Off בשלט, אפילו נלחץ חזק, לא נוכל לכבות את התבהמותה
של החברה הישראלית!
התנצלות:
אזעקת אמת
בדיעבד,
אם התכנית באמת הורסת משפחות - צריך להוריד אותה!
למרות שמדובר בבחירה חופשית של אנשים, מאחר ומדובר בסיכון ממשי - צריך
להגן עליהם.
אבל עדיין צריך לזכור: התוכנית משקפת את החברה הישראלית הרבה יותר מאשר היא
משפיעה עליה.
התגובות הסוערות אינן עקב חששם של הצופים לשלומן של המשפחות, לא לא...
אל תספרו לי סיפורים - אני יודע איפה אני חי, אנשים במדינה הזו
לא דואגים כל כך זה לזה.
היה כאן ביטוי לפאניקה חברתית כתוצאה מן החשש לשבירת התדמית. הצביעות מגינה
עלינו, אנחנו זקוקים לה.
התגובה ההיסטרית היא כתוצאה מכיבוס הכביסה המלוכלכת בחוץ. יודעים שהכביסה
מלוכלכת, אבל שותקים.
יש פחד אדיר מהאמת, האמת מפחידה. אם מישהו מסיר מאיתנו את בגדי המלך החדשים,
מיד אנחנו לובשים אותם.
התכנית דורשת מכל אדם לבחור צד: טוב או רע. באופן טבעי הצבועים מיד קופצים על
עגלת הטובים.
לא יתכן שכולם כל כך טובים, אנחנו חברה מכוערת!
לכן מלבד הפרט הזה אני
חושב שבגדול המאמר נכון.
אולי נוכל להיעזר בה לצורך חשבון נפש חברתי.
תוכנית מקוממת:
אני חייב להודות שהתכנית הזו מאוד מקוממת. אנשים חושפים דברים מאוד מביכים,
בסופו של דבר יש ככל הנראה שגיאת מכונה והם מפסידים הכל. הם יוצאים מבויישים
וחסרי כל, גם אכלו את הדג המסריח וגם גורשו מן העיר. היה ראוי לצפות לכללים קצת
פחות דרקוניים: לפחות שיצאו עם הכסף שהם אספו עד לשלב בו הם כשלו. המכונה איננה
תורה מסיני, יש מקום אפילו לחשוד שמכשילים אותם בכוונה. גם הושפלו וגם
נזרקו, גם חשפו את עצמם קבל עם ועדה בצורה מביכה ביותר וגם לא קיבלו שום דבר. מהבחינה הזו
התוכנית לא הוגנת, מבזה ומגעילה.
אני אישית מאוד מקבל את עצמי, אין לי בעיה לקבל אנשים אחרים. לא משפיע עלי לדעת
על אנשים כל מיני דברים "קשים" משום שאני יודע שאף אחד אינו צדיק. מה שמעניין
אותי בהערכת בני אדם: האם הם קפיטליסטים חזיריים או בני אדם. אם הם בני אדם -
יש להם גם חולשות, זה לא סוף העולם. אם הם קפיטליסטים חזיריים צריך לשלוח אותם
לדיר.
יש חשיבות לחשיפה פומבית, זה כלי מצויין בסדנאות, התוכנית מוציאה לכך שם רע.
אני בעד סדנאות המוניות לנוער בפיקוח פסיכולוגי צמוד, זה יכול לפתור צרות
צרורות בלתי פתורות. החשיפה משחררת מהאדם נטל אדיר, וגם גורמת לתחושת
קירבה אנושית רבה. חיוני מאוד בתרבות הרושם הצבועה שלנו.
עובדים עלינו - תרבות הישראבלוף:
צלמי הפפארצי מציקים לסלבריטאים? ישראבלוף הפרה רוצה להניק הרבה יותר
משהעגל רוצה לינוק.
לו הנס כריסטיאן אנדרסן היה חי, הוא היה מת. חוטף פלצות וחוזר חזרה. אצלנו
הצביעות הפכה לדרך חיים. בגדי המלך החדשים כבר לא מדגדגים אף אחד. אנחנו עובדים
על עצמנו, אבל אנחנו יודעים את זה, ולכן לא ניתן בשום אופן לאף אחד להפריע לנו
להמשיך לעבוד על עצמנו...
מסתבר ששקרים לבנים, אולי אפילו אפורים, חשובים מאוד לצורך קיום חיים חברתיים.
משום שאיש אינו מושלם ולכולנו חטאים קטנים. ואולם תרבות השאיפה לשלמות, והערצת
תדמיות וירטואליות הפכה אותנו לעם שנכנס לפאניקה ברגע שמסירים ממנו את המסיכה.
לא רוצים לדעת שהמלך עירום:
מצד אחד כולם מדברים גבוהה גבוהה על כמיהה לערכים נעלים כמו סבלנות וסובלנות.
מצד שני ברגע האמת כולם צווחים בפאניקה: "הצילו, לא רוצים לשמוע, לא רוצים
לדעת, עצמו את עינינו, אטמו את אוזנינו"... כולם מתחזים מיד לצדיקים נולדים
ומזדעזעים מכך שיש אנשים בעלי כביכול רמת מוסר נמוכה מהם... קצת קבלה עצמית
וזולתית לא היתה מזיקה לנו בכלל.
תהיות:
הרעש גדול, אבל בתוך כל הרעש הזה לא הבנתי מה הבעיה בתוכנית? מדוע כולם כל כך
מתנגדים אליה?
רדודה? אל תצפו. מישהו מכריח אתכם לצפות בסאוות' פארק?... לא חסרות תוכניות
רדודות אצלנו.
חושפים בפנינו מה אנשים מוכנים לעשות כדי להרוויח כסף? עושים דברים הרבה יותר
גרועים.
נו, אז
על מה כל המהומה? מה הבעיה בתוכנית? כולם יודעים, רק אני עוד לא הצלחתי להבין...
אגב, מעניין שבתוכניות הומור, ברגע שיש את הכותרת "הומור" מותר לרדת לרמה
הבזויה ביותר. למה?
יאיר שליין: "איך תדע שההורים שלך חארות"?... הרדידות מחליאה.
מה חלול: "כוס אמו המדינה הזו"...
סקס,
סאדו, וולגריות חופשי בשעות השיא. הכל לגיטימי. עינב גלילי "באה בטעות" מ"משחק
מכור". איזה גועל.
השוואת ליברמן להיטלר אפילו לא מצחיקה, שלא לדבר על רדודה, מקוממת, שערורייתית
אף אחד לא מתרגש.
ממה מתרגשים? מלגלות שלאנשים יש סודות. זו הבעיה בחברה שלנו?... הצביעות גורמת לתחושת בחילה.
שורש הטעות:
יש כאן מה שנקרא בתקשורת: הוצאת דברים מהקשרם. הדוגמה הידועה היא, פוליטיקאי
נשאל: "האם אחותך זונה"? תשובתו: "לא". הכותרות למחרת בעיתונים: "הדבר הראשון
שאמר הפוליטיקאי הוא: אחותי לא זונה"... שואלים: "האם אתה חושב שאתה פרזיט"?
כמה מאיתנו לא נעזרים באף אחד? לכן מנקודת מבט מסויימת ניתן להתייחס אליך
כפרזיט. אם תאמר "לא" אתה עלול להתרגש עקב כך ולצאת שקרן במכונה. לכן בסה"כ אין
מה להתרגש בכלל מה"תגליות" הגדולות.
אחר כך שואל המנחה את זוגתו: מה את אומרת על כך שהוא רואה את עצמו כפרזיט, כפי שהוא העיד על עצמו?
זו שאלה דמגוגית. בין להזהר ולהיות מוכן להודות שיש בך קמצוץ של הסתייעות באחרים
כדי שלא להתרגש במכונה, ובין לתפוס את עצמך ממש כפרזיט - המרחק שמיים וארץ.
האם אתה מכור לסקס? מי לא מכור לסקס? מי לא מכור לאוכל, לשתיה, לטמפרטורה
נעימה, לאויר, לכסף? כולנו זקוקים לכל הדברים הללו, חלקנו במידה רבה יותר וחלקנו במידה
פחותה. המילה "מכור" היא בעלת קונוטציה שלילית, אבל מן הסתם מי שעושה הרבה
סקס ירגיש שאם הוא לא יענה בחיוב הוא עלול להתרגש בבדיקה.
האם פינטזת על?... מי לא מפנטז? במדינה דמוקרטית לא עוצרים אף אחד על פנטזיות.
ההבדל בין פנטזיה למימושה הוא שמיים וארץ. שטויות, מותר לפנטז. מי שמדכא את
עצמו עם רגשות בושה ואשמה - מזיק לעצמו.
לכולנו יש חולשות, שלדים בארון, ודברים שהיינו מתביישים להודות בפני כולם. עצם
חשיפתם לא הופך אותנו לאנשים רעים יותר מהאחרים. הציפיה החברתית למושלמות -
מנותקת מן המציאות ומגוחכת.
האם עברת עבירה שבגללה אתה עלול להכלא? שאלה מעניינת. הייתי רוצה לשאול כל בכיר
את השאלה הזו... לדעתי כולם היו נכשלים בה, כולם ללא יוצא מן הכלל. עלה לי
הרעיון לחייב כל ח"כ בנוסף לשבועת הנאמנות גם להשאל בפוליגרף האם בכוונתו להיות
נאמן למדינה.
האם אתה גאה בזה שחושבים שאתה תחמן? המתמודד מתנצל: "תחמן במובן החיובי, כמובן". האמא המומה,
החברה תומכת. יש כאן בעצם התנגשות מרתקת של בגדי המלך החדשים כלומר בין תפיסות
המקובלות אצל כולנו לחוד, ובין מה שמקובל ביחד: ביחד (כלומר רשמית, כלפי חוץ) - אדם
צריך לומר שהוא אדם ישר והגון. אבל תכלס, בינינו - כולנו יודעים שכדי להצליח בחברה אתה
חייב להיות ערמומי. ההתנגשות בין הנורמה ה"חוצנית" ובין הנורמה ה"פרטנית"
מעוררת דיסוננס, אבל הוא מגוחך. פשוט צריך להבין שהנורמה החיצונית היא לצורך
צביעות בלבד.
האם אתה אדם טוב?... בקלקלה הקפיטליסטית החזירית שלנו, למי איכפת להיות טוב?
כלפי חוץ כולם עושים פרצופים של צדיקים נולדים, האמת: כולם רוצים רק עוד כסף
ועוד ועוד, ועל כמה גופות הם ידרכו? לא חשוב. אז כולם נדהמים מכך שאדם לא חושב
עצמו כאדם טוב, בשעה שכולנו יודעים שרובנו רעים.
וואוו, הזוג ההודי מרתק. קודם כל, כל הכבוד לשי שזכה. הראשון שזכה, לקח 200,000
ש"ח. נמאס מכך שכולם מושפלים ולא מקבלים כלום. שנית, כל הכבוד לבחורה שאמרה
שבנישואין צריך להתגבר, לקחת את הדברים קדימה. כל הכבוד. ושלישית הפתיעה אותנו
שישבה על כיסא הנחקרים, הדרמה בעיצומה. נראה לי שהזוג הזה יצא מחוזק מהתוכנית,
וזה בעיקר בגלל האישה החזקה. שמעה דברים לא קלים בכלל, ויצאה איתם מחוזקת. לא
פירקה את החבילה, לא נשברה. הנורית הזו לא מתבלבלת, לא מתרגשת, לא מתנצלת, לא
מובכת. אישה חזקה, מעוררת התפעלות. נכון, לא הכל ורוד, אבל הציפיה לשלמות
מנותקת מן המציאות. היא נורא אוהבת את בעלה, וזה מרגש.
איריס גנבה דפדפת מהעבודה, קיימה יחסי מין בעבודה, איזו מבוכה. למרבה הבושה פעם
אחת היא התרשלה בעבודתה, היתה עייפה ולא בדקה כמו שצריך, איזה התנצלויות. עזרה
לחברתה לבגוד בבעלה למרות שזה נוגד את עקרונותיה. תגובותיה של חברתה שישבה לא
רחוק ממנה לא הותירו מקום רב לספק... נראית גם נחמדה וגם כמעט צדיקה. היה לה
רומן עם גבר נשוי (גם לאשתי - אתי), יש לה סוד - אוי ואבוי. עשתה בשכל שהלכה.
יש טעויות בפוליגרף, היא היתה עלולה לאבד הכל. טוב ציפור אחת ביד משתים על העץ.
בחורה על הכיפאק, תכנית מאוד אנושית, מאפשרת לנו להתקרב אל עצמנו כבני אדם עם
החסרונות שלנו.
אותי, כמי שמתעניין בנורמות, התוכנית מרתקת. משום שהיא מעמתת (ומאמתת) בצורה
מאוד ברורה את הנורמות החברתיות החיצוניות (מה שאני מכנה סופר-אגו/אתיקה), מול הנורמות
האמיתיות שעל פיהן אנחנו חיים באמת בפועל.
הערת שוליים: אין מדובר אך ורק בשעשוע אינטלקטואלי. ב"קשר
האליטות" - הפשע החברתי החמור ביותר - לא ניתן להבחין ללא "מודעות לנורמות".
כדי להבחין בכך שהאליטות עושות יד אחת כדי לשדוד אותנו חייבים להיות מסוגלים
להבחין בנורמות האמיתיות, ולהפריד ביניהן לבין ה"נורמות" הגלויות/הרשמיות. אחרת
מקבלים את המציאות כמובן מאליו ולא מצליחים להעלות למישור הרשמי את מה שבעצם
ברור לכל.
ביבליוגרפיה:
האם חזרנו לימי רומי העליזים?
סוקניק צוחק כל הדרך אל הבנק
סוקניק לא מתרגש ולא מתרשם
רגע האמת - ומה אתם חושבים?
חתימה על אדי - סוקניק לא התלבט
פורנוגרפיה - לא חסר ביקוש
פורנוגפיה - גם בחדשות השבת
קפקא אהב פורנוגרפיה - העולם בפאניקה
צדיקת האומה רוצה לבטל את המקצוע העתיק
הפוליגרף - מכשיר בעייתי
גלובס: הצופים לא טיפשים
פרופ' אלמוג על תרבות הישראבלוף חמוד, קצר, שנון, מאלף.
ישראבלוף - הגירסה הגלובאלית - אולימפית
אושרת קוטלר: האליטות משתעשעות במסכני המחמד
יואב צפיר: כוכב נולד זו מפלצת כל כך הרבה מפלצות, אבל היכן כולם
מאבדים עשתונות? כשניצבים מול האמת...
מזדעזעים נמאסתם אנחנו נורא אוהבים את תרבות הישראבלוף, אבל זו בעיה
כי אנחנו חיים במציאות מדומה.
מזדעזעים - עד שמתרגלים פורנוגרפיה זה עניין של גיאוגרפיה, זעזוע זה
עניין של התדרדרות חברתית...
אלינוריגבי
פרקול קצת הגזימו וויינט עם חופש הביזוי...
בהודו מרשיעים פושעים על פי גלי המוח שלהם
שורה תחתונה:
למדנו מהתוכנית שני דברים: א' אנחנו עם צבוע מאוד, ב' הפוליגרף הוא מכשיר לא
אמין.
|