הערה חשובה: כל הדברים הנאמרים באתר הם בבחינת דעות בלתי מוסמכות הנאמרות כנקודות למחשבה
הערה נוספת: כל הצעות החוק שלהלן הן ברמת ה"טרום טיוטה". תפקידן לשמש כבסיס לחשיבה של צוותי חוק ומשפט מקצועיים.

חזרה לדף קודם



תוכן העניינים:
* 1. ביטחון פנים
* 2. רפורמה בשלטון החוק
* 3. חינוך
* 4. תחבורה
* 5. פרפראות




כללי:
אלטרנטיבות לחוק  חלק ניכר מהרעיונות בכלל לא רעים.




1. ביטחון פנים:

* חולה נפש שביצע רצח ואינו כשיר לעמוד לדין יאושפז באישפוז כפוי עד סוף ימיו ללא חופשות.
ההגנה על הציבור חשובה יותר מ"אידיאלים נשגבים" של יפי נפש חסרי אחריות שמפקירים את הציבור והחברה.
אין יותר "זכאי מחמת אי שפיות"! אדם שביצע פשע, גם אם הוא לא כשיר לעמוד לדין, קודם כל יורשע! במקרה שיוכר כבלתי שפוי ירצה את תחילת עונשו במתקן בריאות נפשית בתנאי כליאה. לאחר שישוחרר על ידי רופאיו ימשיך לרצות את עונשו במתקן כליאה רגיל.



* כדאי לשקול הורדת גיל הקטינות ל - 17.
עם כל ההבנה לאהבה שלנו לילדינו - "ילדים" בני 17,  הם כבר לא בדיוק תינוקות בני יומם.
הרעיון הכללי: המדינה צריכה לדרוש מאזרחיה יותר אחריות, בכל הרמות, המובנים וגם הגילאים.
החסינות האוטומטית לקטינים גובלת בחוסר אחריות ובהתחסדות קולקטיבית בלתי מציאותית

* קטינים שיבצעו עבירות יענשו במלוא חומרת הדין, בצורה מרתיעה ויעילה.
כמובן שהדבר יתבצע באמצעות אנשי המקצוע והגופים המתאימים. אבל בראש ובראשונה ומעל הכל: תוך הקפדה על יעילות הענישה וההרתעה.

חוק שי דרומי  - בדרך לעתיד בטוח יותר  רוצה להיות עבריין? יש סיכונים מקצועיים...
הצעה: 12 שנות מאסר על עבירת אלימות שלישית  המערכת מתחילה לגלות סימני התעוררות.

*  המדינה תכריז על הפיכת הפשע לבלתי משתלם כיעד לאומי!
שלטון החוק יחוייב לתפקד כך שהפשע לא יהיה משתלם, שהאזרחים לא יחיו בפחד והפושעים יחגגו, שהשוטרים לא יאלצו לקחת את החוק לידיים והעבריינים ילעגו להם. המדינה תכריז על הפיכת שלטון החוק ליעיל כעל יעד לאומי ותטיל את האחריות לכך על ראשי מערכת החוק. אם הם יכשלו, הם יצטרכו לחפש ציבור אחר לשרת אותו.

תיערך ישיבת ממשלה בה יתארחו גם נשיאת ביהמ"ש העליון, המפכ"ל, היועמ"ש ושם יוכרז על: הפיכת הפשע לבלתי משתלם - כעל יעד לאומי. אין זמן לפטפותי ביצים, על היעד הזה להיות מושג תוך חצי שנה. חבורת האישים הנכבדה שתתכנס תצרף אליה עוד כמה אישים על פי בחירתה והיא תתפקד כועדה ממלכתית שמטרתה השגת היעד הזה. כל המשאבים שהיא תזדקק להם ינתנו. אם זה במישור החוקתי, התקציבי, וכו'. יהיה שיתוף פעולה מלא בין כל הגורמים. אם יהיה צורך להקים צוות חוקרים ש"ישפד" חבורת עבריינים, הוא יוקם. אם יהיה צורך בפעולה גדולה על עיר בישראל למיגור הפשע שם, המשטרה תוכל להיעזר במשמר הגבול. אם גם זה לא יספיק היא תוכל להיעזר גם בצבא. אם הצבא היה טוב לגירוש מתנחלים, הוא יהיה טוב גם לכל דבר אחר למען המדינה. הפרוייקט יכלול כמובן החמרה גדולה מאוד בענישה, שופטים יורשו לרחם רק במקרים של מצוקה אנושית. תהיה חובת פסיקת פיצויים גבוהים מאוד בכל עבירה שיש בה פוגע וקורבן. עליהם להגיש ממצאים תוך חודש, חודש נוסף יוקצה להיערכות, ועוד 4 חודשים להגשמת היעד. היעד: עבריינים ישקשקו רק מהמחשבה לעבור על החוק, במקום שאזרחים תמימים ישקשקו כל הזמן, כפי שקיים היום.

בוקר טוב שמילקיהו, והיכן ישנתם עד היום?
המדינה יכולה לעשות הרבה, אבל היא עסוקה בדברים חשובים הרבה יותר: שחיתות.
במקום לדאוג למדינה כולם עסוקים בלשדוד אותה, לא נותר זמן לדאוג לה...

שנדר: אופס, מרוב התלהבות מהחוק עצמו, שכחו שצריך גם לאכפו
הפרקליט הנכנס מיד הבין את הבעיה: תדמית.

החמרת ענישה על עבירות בניה
רודפים אחרי הזנב של עצמם. בקצב הזה בעוד מאתיים שנה נתחיל לראות אור בקצה המנהרה.
מומחי החוק ישבו על כל סוג של פשיעה ויוודאו שהענישה עליו מרתיעה, מפחידה, מאיימת (בגדר הסביר).
זו תהיה התגייסות של המערכת כולה. קודם כל צריך להכיר בכך שמערכת החוק היום זה צחוק מהעבודה.
אם אין הרתעה - יש פשע, אם אין גבולות - יש פשע, אם יש פירצה - יש פשע, אם הפשע משתלם - יש פשע!
זה לא כל כך מורכב להבנה, אבל כמובן ראשית מחייב הכרה.
המוטו: הפושע אחראי על הפשע - המערכת אחראית על רמת הפשיעה!
ראשית יש להכריז על כשלון ופשיטת רגל של המערכת.




2. רפורמה בשלטון החוק:

הדבר נבלע בין הדברים אז צריך להדגיש: "חוק יבש" הינו מושג עלוב שכל קשר בינו ובין המציאות מגוחך בהחלט. החברה המודרנית לא תעז יותר להשתמש בו, פשוט משום שאין דבר כזה! שיטת בגדי המלך החדשים בה אנחנו עובדים על עצמנו כל כך טוב עד כדי כך שאנחנו גם מאמינים לשקרים שלנו - תסתיים. החוק הוא רטוב! בין מטרת החוק ובין יישומו בפועל ההבדל הוא שמיים וארץ כמעט כמו הבדיחות על טלפון שבור.

האבסורד פשוט לא יאמן: אלפי אנשים אינטיליגנטים מתייחסים ברצינות תהומית לכל פיפס בניסוח החוק היבש, כאשר בצד יש את נושא האכיפה ושם יש פרצות ענק שאיש אינו מתייחס אליהם. זו בדיחה חלמאית כל כך מטומטמת שהגיע הזמן להתבייש בה.

על מנת לקיים חברה פרודוקטיבית החוק חייב להיאכף! ביעילות! באחוזי תפיסה גבוהים! להיות מרתיע! יעיל! ומקושר כמובן למטרתו: רוח החוק! לכן יתבצעו מספר דברים:

א. רוח החוק: לכל חוק יצורף "רוח החוק". במידה ויהיה צורך לפסוק פסיקה שערורייתית עקב ניסוח לא מוצלח של חוק יבש, זכותו וחובתו של השופט יהיו לעיין ברוח החוק ולפסוק על פיה. לנגד עיניו יעמדו תמיד המטרות הפילוסופיות של שלטון החוק: קיום חברה פרודוקטיבית, יעילה והוגנת על בסיס צדק חברתי ככל האפשר.

ב. אין פשרות: השופטים יונחו להשתמש בפשרות ועסקעות טיעון במקרים נדירים ככל האפשר. יאסר עליהם ליזום או להציע פשרה. שופטים יצטרכו לשפוט! זאת על מנת למנוע את המצב על פיו מדינה מתנהלת כשיגרה באופן שוטף על בסיס אבסורד "משפט שלמה": מגיע אדם ממולח, תובע את האחר סתם, ובגלל עצלנות השופטים ותרבות הפשרות כמעט תמיד מקבל חלק ממבוקשו. בתחילה זה יגרום לעומס על בתי המשפט, בסופו של דבר זה יוריד את העומס כי תובעי השווא יפגעו ויגבר הקשר בין חוק וצדק.

אני עצמי עברתי דבר כזה: אינטיליגנט אחד החליט לצאת ממפרץ חניה מבלי להסתכל ונכנס בי. בלי להתבייש תבע אותי. למרות שהיתה לי עדה, השופט כנראה מכח ההרגל והאינרציה לחץ לפשרה. פשרה זה אומר שאני משלם את כל ההשתתפות העצמית. מדוע? כי התובע החצוף מכיר את נקודת התורפה של מערכת המשפט? אם היו מכניסים אנשים כאלו לכלא על שקר וביזוי בית הדין, הם היו מעיזים פחות להטריד את המערכת. למזלי הגדול חוקי הטבע היו לטובתי: איך יכולתי לסטות אליו בפראות ולפגוע בו אם עצרתי באמצע הכביש עם הפנים קדימה?... אם אפילו במצב כזה שופטים מנסים פשרות, סימן שמשהו מאוד בסיסי דפוק במערכת.

בשביל מה צריך שופטים? אפשר להסתפק במחשבים שיודעים את החוק
לשמור על החוק זה חשוב, חשוב מאוד. לפעמים "קצת" אבסורד   לא חוק ישנה את המצב, רוח החוק תשנה
מי שיעבור על החוק ויהיה לו נימוק מספיק משכנע לכך - יזוכה. אנחנו חברה של בני אדם, לא של רובוטים.
על מנת למנוע אנרכיה השימוש בכך יהיה נדיר, ולרוב כנסיבה מקילה ולא כהרשאה מוחלטת.





3. חינוך:

גם בחינוך יתבצע דבר דומה: תתקיים ישיבת ממשלה בה תתארח שרת החינוך ושם יוכרז על מיגור תופעת ההפקרות בחינוך - כעל יעד לאומי. שרת החינוך תצטרך להקים ועדת מומחים שתבחן כיצד להכניס משמעת לבתי הספר ולהציב גבולות יעילים. בראש ובראשונה נושא האחריות: האחריות תיפול תמיד על בכירים, אף פעם לא על הש.ג. - במקרה שלנו המורה. בית ספר שלא תהיה בו משמעת - המנהל יחטוף וכל שדרת הבכירים והמפקחים שמעליו. מורה אינו סוהר והוא אינו חייב להיות בעל אישיות מפחידה. חובתה של מערכת החינוך לספק לו כלים לאכוף משמעת. שיטת "הגזר והגזר" תסתיים. קונספציות זה דבר נחמד, אבל אם הן נכשלות, צריך לזרוק אותן לפח. קודם כל גבולות! אחר כך אפשר להמשיך הלאה.
התקופה בה שלחו מורים לעבודה בלי לתת להם כלים - תסתיים

אדם חכם אמר פעם: השכלה היא מה שנשאר אחרי ששכחנו את מה שלמדנו

* כדאי לשקול מהפכה בתחום החינוך.
צריך לחזור שוב למקורות ולמטרות. מטרת מערכת החינוך היא בראש ובראשונה להכין את הילד לעולם.
עליה להקנות לו אמצעים יעילים הן לקיומו הפרטי והן להיותו אדם יצרני ותורם לחברה.
זאת עליה לעשות תוך נסיון ליצור עניין מחד, וחוויה חיובית מהנה ככל האפשר מאידך.

הצד החיובי - פריצי
הרפורמה בארה"ב

קשרים או כישורים:
למרבה הצער לא בטוח שהמערכת רצה קדימה בכלל בכיוון הנכון.
איש מעולם לא בדק מה צריך אדם כדי להצליח בחיים ולהיות אזרח תורם.
האמונה הנפוצה שצריך ללמוד באוניברסיטה היא בגדר אמונה תפלה בלבד.
למרבה הצער תארים אקדמאים לא מבטיחים מאום (מלבד קבלה ללשכת עבודה לאקדמאים).
לכן, קודם כל יש לבחון באופן מדעי את האלמנטים הדרושים כדי כדי להצליח בחיים.

יתכן שמדובר בדברים הבאים:
עודף בטחון עצמי (יהירות).
אמונה (רצון עז, שאפתנות).
כישורים חברתיים (לקקנות, התחברות לאנשים הנכונים).
חוש עסקי מפותח (תככנות, רוע, צביעות).
התמצאות (בשוק ההון בעולם העסקים ובחברה הגבוהה).
יתכן ויתכן שלא. בהחלט הגיע הזמן לקבל על השאלה הזו תשובה מדעית מוסמכת.
מי חכם יותר: אלברט איינשטיין או ארקדי גיידמאק? מי תרם יותר לאנושות? אז מדוע זה עשיר וזה לא?...
אבא גנוב

הסוד: מהי הקלות הבלתי נסבלת של הקיום? פשוט מאוד: ככל שהבטחון העצמי החברתי גבוה יותר כך ההצלחה בחיים תהיה גדולה יותר. אנשי "הסוד" הפכו את זה למשהו מסתורי, הגיע הזמן לגלות את המדע ולהקים מערכת ממוסדת לשיפור הביטחון העצמי של הילדים.

כישורי חיים כמוטיב מרכזי:
מערכת החינוך צריכה להפסיק להיות בית חרושת לציונים.
פחות דגש על ידע ודקלום - יותר על חשיבה, הבנה ומיומנויות.
תפקידה של מערכת החינוך הוא להכין את הילד לחיים בכל המובנים.

עליה להכין תוכניות לימוד לחיזוק הביטחון העצמי של התלמידים, להשתלבותם החברתית, ולתפקודם כגורם חיובי תורם בחברה. כדאי לשקול גם את הנקודות הבאות: לפתח מיומנויות למידה, מיומנויות חברתיות, ללמוד לשאת באחריות, התמודדות עם מצבי לחץ (זעם, שנאה, קנאה, תסכול, חוסר אונים, אהבה נכזבת, ביישנות, ניצול), התמודדות עם מניפולציות (דמגוגיה, פרסומות, אנשי מכירות, אנשים חזקים), לדעת להתווכח, להתמקח, לעמוד על זכויות, לשפר אסרטיביות, לפתח חוש עסקי, להכיר את שוק ההון, להבין מה צריך כדי להיות עצמאי ולהקים עסק, צריכה ביקורתית של תקשורת ופרסומות. המונח "כישורי חיים" צריך להפוך לתוכנית לימודים ענפה ומסודרת. להיות מוכן לחיים זה "קצת" מעבר לחומר היבש...

ידע כל ילד במדינה שאם הוא מאויים פן יספר על עבירות המתבצעות כלפיו - עליו לפנות במהירות לכתובת כזו וכזו והטיפול יהיה מהיר, יעיל ואפקטיבי במיוחד! המדינה תדאג לבנות את המערכת המתאימה לצורך כך.

עליה להציב גבולות ברורים ולהצליח לאכוף אותם.
תלמידים אנטי חברתיים יענשו בצורה נחרצת ונמרצת. האלימות תפסיק להיות משתלמת!
המדינה תגדיר זאת כמטרה לאומית ותפעל בכל האמצעים העומדים לרשותה להגשימה.
האחריות על המשמעת תעלה מן הדרג הזוטר ביותר (המורה) לדרגים שמעליו: רכזי שכבות, מנהלים, מנכ"לים.
מורה לא צריך להיות סוהר. המערכת תעניק לו כלים ואמצעים לנהל שיעור ללא מאבקי כוחות עם התלמידים.
מנהל שבבית ספרו יהיו בעיות משמעת בלתי נסבלות - יפוטר יחד עם כל שדרת הפיקוד שמעליו.

אולי לערוך פרויקטים וירטואליים דמויי second life בהם התלמידים יתנסו בעסקים, מסחר, בורסה, וכו'.
בלי להשקיע גרוש, בלי סיכון, אבל עם הנחיית מורה מקצועי והערכת תוצאות בסוף.

קצת טיפשי להתפלא מדוע הנוער כה אלים כאשר הוא חי וגדל בחברה כה אלימה, אטומה ואכזרית.
הפסיכולוג חושף: יש כח למסרים הבלתי כתובים
מספיק עם החסינות לקטינים: פשעת, פגעת, תשלם פיצויים נאים
פרופ' רולידר: הילד אלים - ההורים אשמים
הרבה נקודות מבט, השורה התחתונה פשוטה: גבולות, גבולות, גבולות, גבולות, גבולות, גבולות, גבולות.
התרבות הנאורה הליברלית המושתתת על "הבנה" ומתיחת גבולות כשלה. פשוט מאוד.
קשה לנו להכיר בטעותנו, אבל אין מנוס מכך.

הלימודים צריכים להיות מעניינים ככל האפשר. ניתן לגרות את דמיונו של הנוער.
משרד החינוך צריך להעסיק את האנשים הטובים ביותר בתחום כדי שיבנו תוכניות לימודים מרתקות.
רעיון: הצבת יעד מראש. התלמידים יבינו שהם לומדים עכשיו כדי להצליח להגיע בסוף השנה ליעד מסוים.
תנתן להם התמונה הכללית, והם יבינו כל הזמן היכן הם נמצאים בתמונה הכללית, ולקראת מה הם מתקדמים.

בריטניה: חדש בבתי הספר - "שיעורי אושר"
חינוך ביתי
פינלנד: חינוך איכותי חינם. יש ממי ללמוד
ראשל"צ: המדינה רופסת, ההורים לוקחים את החינוך לידיים
אצלנו במדינה אוהבים שערוריות
משעמם להם  לילות לבנים - כשרוצים אפשר

מערכת החינוך תבדוק את עצמה ותענה על השאלה: מדוע תלמידים שנפגעים ממעשי פשע שונים (אלימות, תקיפה מינית) נוטים להסגר ואינם מוצאים במערכת החינוך שום גוף ראוי לפנות אליו.
תבוצע בדיקה שמטרתה הפיכת מערכת החינוך לגורם אמין ידידותי וזמין לתלמידים. כל פניית מצוקה תיענה בצורה מהירה ויעילה, התוקף יטופל ביעילות והנפגע יזכה למלוא תשומת הלב והאמפתיה. זאת כדי לעודד תלמידים להתלונן מידית על כל פגיעה.

בגדול, אני מאבחן את בעיות הדור הצעיר במדינה שלנו בשני דברים: מחסור באהבה מחד ובגבולות מאידך.
מטריאליזם: רכוש הפך להיות תחליף לאהבה. במקום חיבוקים ותשומת לב נותנים לילדים תפנוקים.
צריך להבחין בין פינוק חיובי לשלילי: פינוק חיובי: כמו חתלתול רוצים אהבה. פינוק שלילי: מגיע לי עוד.
חוסר גבולות, זו הבעיה מספר אחת של תרבות הנאורות והיא מרסקת את החברה בכל התחומים.

השביתה הגדולה
השביתה הארוכה ביותר בתולדות המדינה הסתיימה בדקה התשעים 13.12.07 07:59
קודם כל: מה פירוש "אם תושלם הרפורמה המקיפה"?... ואם לא?
ההסכם נשמע משהו כמו:
מוסכם בזאת על שני הצדדים ש: אם יתחשק לנו תקבלו זה וזה וזה וזה. ואם לא, לא תקבלו...

מעבר להתניה המעורפלת נשאלת כמובן שאלת השאלות: מדוע לא הגיעו לסיכום הזה שישים יום קודם?...
עיני: "חבל שלא אימצו את הצעתי לפני חודש". לא שהוא גאון צעיר, אבל ברור ששיטת "כל דאלים גבר" על בסיסה המדינה מתנהלת כשיגרה, היא לא רק "סתם" גרועה או חלמאית, היא בפירוש פשע כנגד הציבור! אנשי ההון שלטון שתופסים את המדינה בביצים צריכים הרבה כסף לשחיתות אז הם חושבים לשבור בכח את הציבור. זה פשע, עליהם לעמוד לדין.
מלקקים את הפצעים  אוי, כל כך חבל  לא לזה פיללנו






4. תחבורה:

* כניסה לצומת באור אדום ב- 3 השניות הראשונות
עבירה ראשונה: 2,000 ש"ח.
עבירה שניה: 4,000 ש"ח + חודש שלילה.
עבירה שלישית: 6,000 ש"ח + חצי שנה שלילה.

* כניסה לצומת יותר מ 3 שניות אחרי שהרמזור הפך להיות אדום + נהיגה בשכרות
עבירה ראשונה: 5,000 ש"ח קנס + חצי שנה שלילה.
עבירה שניה: 10,000 ש"ח קנס + שנה שלילה + חצי שנה מאסר.
עבירה שלישית: 20,000 ש"ח קנס + שלילה לצמיתות + שנה מאסר.

במצב כזה יש להתייחס אל הנהג כרוצח ברשיון, עבריין בכוונה תחילה.
נהג שיהין ליטול במודע סיכון על הציבור - החברה תפרע ממנו.
מתח העונשים החמור (השני) יושת גם על נהיגה תחת השפעת אלכוהול, עקיפות מסוכנות, וכל עבירה של נטילת סיכון על חיי הציבור במודע. כל כספי הקנסות יוקדשו לתשתיות בתחבורה.
הערה: עבירה חוזרת משמעה בפרק זמן מסויים (נניח שנתיים).

רוח החוק:
כדאי להתייעץ עם חברות מקצועיות כמו אגד, דן ונהגי משאיות על מנת למנוע תגובות פאניקה של עצירות חירום, העלולות לגרום יותר נזק מאשר תועלת. נסיבות מקילות: רמזור תקוע, חשש מעצירת חירום, וידוא שאין רכבים, וכו'. מטרת החוק היא להוריד מהכביש נהגים מסוכנים. שופט שיתרשם שהנאשם אמנם עבר על החוק אך לא היווה סכנה לציבור - יקל. תהיה גמישות בהתאם להתרשמות השופט ממסוכנות הנאשם.

* הריגה תחת נהיגה בשכרות
פיצוי של מיליון ש"ח למשפחות ההרוגים, שלילת רשיון לנצח, 5 שנות מאסר.


* קנסות כבדים על חסימת הנתיב השמאלי
1,000 ש"ח לנהג שיחסום את הנתיב השמאלי במשך לפחות רבע דקה, כאשר רכב מאחוריו ירצה לעבור.
העבירה תהיה בתוקף רק בתנאי שהנהג היה יכול לעבור לנתיב לימינו באותו זמן והוא לא היה בעקיפה.
נסיבות מקילות: שמר מרחק קצת גדול מדי מרכב שלפניו, היה בעקיפה איטית מתמשכת.
נסיבות מחמירות: הנתיב לימינו היה פנוי וכך גם מאה מטרים לפניו. במקרה כזה הקנס יוכפל.
העבירה תהיה בתוקף גם אם החוסם נסע במהירות המקסימלית המותרת.
הסכום יוכפל כל עבירה חוזרת.

רוח החוק: מטרת החוק היא הקלת זרימת התנועה, הקלת תחושת הלחץ, המתח והעצבנות בכביש.
שופט שיתרשם שמדובר בנהג שמצפצף, מרגיש שהכביש "של אבא שלו" ועושה מה שבא לו - יחמיר.
במקרה של חוסר תשומת לב חד פעמית - השופט יוכל להקל.


* כמות מעידה על איכות
נהגים שיצברו לחובתם עבירות רבות (נניח מעל מאה), תהיה חובה להחמיר עמם - עד הורדתם מהכביש.


* השתתפות עצמית נוספת (פיצויים שישלם הנהג הפוגע לנפגע)
שופטים יוכלו להטיל פיצויים אישיים גבוהים על נהגים האחראים לתאונות במידה וימצאו לנכון.
למשל: במקרה של קלגסבלד לא מספיק היה מצידו לומר שהוא מסכן ומצטער ולבלות כמה ימים בכלא. לו היה משלם חצי מיליון ש"ח למשפחה הנפגעת, היה בכך תחושה יותר נכונה של צדק. עשירים ישלמו יותר. גם בגלל שלהם רכבים טובים יותר והם עלולים לחוש מוגנים יותר ולפיכך להרשות לעצמם יותר, וגם משום שסכום קטן לא ידגדג בארנקם ולא ירתיע אותם.

רוח החוק: אולי זה ישמע מוזר, אבל הפחד מהכיס עשוי אולי לגרום לנהגים להזהר יותר מאשר הפחד מן המוות.
הפציעה הקשה והמוות הם בגדר "לי זה לא יקרה". הידיעה שמקסימום ישאו ב"השתתפות עצמית" אינה מרתיעה.
מי שלא ינקוט במלוא אמצעי הזהירות הנחוצים צריך לחוש גם כאב בכיס, וכמובן לפצות את קורבנו.


* משפטי תעבורה
פס ייצור: בשטח זה נראה רע מאוד
המערכת חורקת
צריך לחשוב מה לעשות בעניין הזה על מנת שהשיפוט יהיה פחות רובוטי ויותר אפקטיבי.


* מיקסום יעילות רמזורים (לרבות גל ירוק)
מהנדסי תחבורה יחויבו להסתובב בצמתים בשעות שונות ולוודא שכל צומת מתוזמן בצורה אופטימלית.
יוטלו סנקציות מרתיעות במידה וימצאו רמזורים שערורייתיים (כדוגמת אלוף שדה: מי שמגיע מדרום בגהה ורוצה לפנות שמאלה על הגשר לר"ג, מחכה בפקק ארוך משום שעל הגשר יש משום מה ירוק לשניים וחצי מכוניות).

סוף לקונספציות. אפשר לזהות לצערנו קונספציה מטופשת שככל הנראה מנחיתים על כל מהנדסי  התחבורה מלמעלה: לתת כבוד לכביש הראשי. יש כמובן הגיון מסויים, אבל כל דבר בגבול הסביר. אצלנו משום מה תמיד מתעקשים לשפוך את הילד עם המים: מרוב התלהבות מייבשים את הצדדיים. הכביש הראשי ממש ריק בחלק מן הזמן ופקקים ארוכים משתרכים מכל הצדדים. חלמלנד, כבר התרגלנו...

אז גמרנו עם זה. מהנדסי תחבורה יחויבו להרים את הישבן ולשוטט חלק ניכר מזמנם בצמתים כדי לוודא שכולם פועלים ביעילות המקסימלית בכל חלקי היממה. יערכו ביקורות, כל צומת שימצא שאינו פועל בצורה מיטבית, המהנדס האחראי יקנס.

יש מקום לאופטימיות:
פעם שלישית - לא גלידה    עבר כחוק
כל הכבוד לחה"כ ארדן!


מופז מחמיר עם עבריינים כבדים  תגובתי:
1. אי ציות לעצור - רק בנסיבות מחמירות. מי שהאט מספיק ורק לא עצר עצירה מוחלטת, לא יחשב עבירה חמורה.
2. עבירות מהירות חמורות - יש להעלות את רף המהירות ב 10 קמ"ש, לקבוע שעבירת מהירות חמורה היא לפחות 30 מעל המותר, ולהחמיר רק עם נהגים חדשים או כאלו עם הרשעות קודמות.
3. רכבת - חמור.
4. עקיפה מסוכנת - מצד אחד חציית קו הפרדה רצוף תחשב חמורה רק אם היתה בכך סכנה ממשית. יש הרבה מקומות שאין ברירה אלא לחצות את קו ההפרדה וכל המכוניות חוצות. מצד שני עקיפה בתנאי ראות גרועה או דרך לא פנויה יחשבו חמורות עד כדי כך שיוגדרו כנסיון רצח, לא פחות. אני ניצלתי בנס מעקיפה כזו. בנס.
5. נהיגה תחת השפעה - נסיון רצח.
6. רמזור אדום - מעל 3 שניות: נסיון רצח.
7. גרימת מוות ברשלנות פושעת (זלזול) - נסיון רצח. גרימת מוות בתמימות שלא עקב רשלנות פושעת יש להקל.
8. נהג חדש ללא מלווה - די חמור.
9. אי מסירת פרטים - די חמור.
10. נהיגה מטורפת - חמור מאוד. אחד הסעיפים החשובים ביותר. חייבים להגדיר במדוייק כדי ששוטרים לא יגזימו על כל דבר קטן החורג מנהיגה רגועה. תהיה התחשבות בכישורי הנהג - אם יוכח שהוא נהג מקצועי ובעצם לא סיכן איש - יש להקל.
11. אי נקיטת כל אמצעי הזהירות - לא בטוח שחמור. ראה סעיף קודם. חמור רק במקרה של סיכון ממשי.
12. העמסת יתר - תלוי, דיבור ללא דיבורית - לא חמור. הפקרת פצוע - נסיון רצח. נהיגה ללא רשיון בתוקף / פסילה - חמור.

* חשוב מאוד להבדיל בין קלה לחמורה. האכיפה חייבת לשגר מסר שתוקפים במדוייק את הגורמים האמיתיים לתאונות, אז היא תזכה גם להערכת הציבור. אכיפה לצורך שינוי תרבות הנהיגה, להפסיק את הנוהג לאכוף לצורך רושם כאילו עושים משהו. המשטרה והפוליטיקאים מצליחים לעבוד רק על עצמם. אם לא נעשה כן נחזור שוב למצב המטופש הקיים היום בו נהגים מנסים לחמוק מאכיפה במקום לנהוג נכון.
* אכיפה יעילה: חוסמי מסלול שמאלי, חניה כפולה, נהגים חסרי אחריות שמזלזלים בכוונה תחילה. שוטרים יעברו קורסים לאכיפה אפקטיבית. שוטרים עם עודף מוטיבציה שיציקו לנהגים שלא בצדק יענשו קשות.
* דוגמה אישית - אכיפת יתר על שומרי החוק.
* ביטול מכסות.
* פגיעה כואבת בכיס - אבל רק במקרים הנכונים. כלומר בעבירות שיוגדרו חמורות הקנס צריך להיות אלפי שקלים. במקרים החמורים במיוחד שיוגדרו כנסיון רצח אפילו עשרות אלפים.
* נהג שנתפס נוהג בשלילה יעצר מיד, שיפוט מהיר מעצר חצי שנה לפחות. טיפול נמרץ למיגור מכות מדינה.
* כל גרוש שיושג מתחבורה יוקדש לתחבורה.
זהו, זה המתכון שלי לאכיפה יעילה.

הולכי רגל:
תבוטל אכיפת רמזורים על הולכי רגל. הרמזורים יהיו כהנחיה - לא כפקודה.
חינוך לאחריות: אנשים בוגרים יצטרכו לקחת אחריות על מעשיהם.
בארה"ב יש ירוק שמאלה כאשר גם לרכבים ממול יש ירוק, מותר לרכבים לפנות ימינה באדום.
יש חשיבות לא מעטה למסר לאזרח, שהוא לא יכול להסתמך בעיניים עצומות על התמרורים והחוק.






5. רעיונות נוספים:

איסור בלבול הציבור
צריך לבדוק איך מוציאים את העניין של 99 אגורות מחיינו.
למשל: אולי לאסור לנקוב במחיר בכסף שאינו בתוקף, ולחייב לתת את העודף המלא ללא עיגול למעלה.
יותר לבעלי עסקים לעגל מחירים רק כלפי מטה.
למשל: מוצר עולה 9.99 ש"ח - בית העסק יחוייב לתת את העודף: אגורה, או לעגל כלפי מטה, קרי: 9.90.
אם האגורה כבר יצאה מתוקף יאסר בכלל לנקוב במחיר כזה.  מעניין אם גם בתיבת נח היו 2 בקבוקים

תהיה חובה לתת שירות מכובד.
יאסר לאלץ את האזרח לשוחח רק עם רובוטים



מיגור האטימות הבירוקרטית
תהיה חובת וידוי יסודי לפני הפנייה הלאה. גופים יחוייבו לתת שירות אופטימלי.
גוף שלא יעניק לאזרח את השירות הראוי - ישלם לו פיצויים.
על מנת למנוע הטרדות וניצול הפירצה כ"מקור הכנסה חדש", החוק יעניק למערכת מספיק זמן כדי שכל פניה תוכל לזכות לטיפול המלא והנאות. במקרה של אטימות ורשעות טהורים, הפקיד (או הבכיר) הסורח יפוטר לאלתר!
תירוצים כמו: "המחשב מתעקש" לא יתקבלו יותר. הפקידה לא מצליחה להתגבר על הבעיה? היא תעבור לפתחו של בכיר מעליה ותזכה לטיפול ראוי כאילו התפרסמה בתקשורת. יהיה רישום פניות ממוחשב ושם ירשם בבירור שם נותן התשובה. מצד שני תהיה כמובן התחשבות בלחץ. אם תנתן תשובה מוטעית הפונה יוכל לערער, המערכת תצטרך להתייחס לערעורים ביתר תשומת לב.



זכויות האזרח
החוק לאיסור חשדות על מושחתים יחד עם עוד צעדים שנעשו לאחרונה גורמים לפיחות משמעותי בתחום
אצלנו תמיד שופכים את הילד עם המים: המערכות לא מתפקדות כהלכה - מיד יש פתרון: גזירות על האזרח.
הדפוס הזה צריך להפסק. התקשורת מתלהבת לפגוע בזכויות חשודים, אפשר לצנן את התלהבותה.
היועמ"ש מתלהב לרוץ לספר לחבר'ה האשמות חמורות נגד נשיא, אפשר לצנן את התלהבותו.
אבל פגיעה בחופש הביטוי, זכות הציבור לדעת, וזכויות האזרח - זה לא!



סיעור מוחין
כדאי לפתוח את האוזן והלב לרחשי הציבור, יש המון הצעות ויתכן שרבות מהן טובות ולא מנוצלות.
ביטוח לאומי למי  אינני מבין את העניין לעמקו, אבל אולי הוא שווה בדיקת מומחים.



עמותות
יש להגדיר בחוק מהי עמותה פוליטית



תם אך לא נשלם
זהו זה חבר'ה. המציאות החברתית איננה גזירת גורל משמיים. איך שנתכנן את חיינו, כך נחיה.
לא צריך פה גאונים, אפוטרופסים ומומחים דגולים. עם קצת מחשבה פשוטה ונטולת לחצים פוליטיים אנחנו יכולים לסדר לנו את החיים שיהיו דוגמה ומופת לעולם כולו. צריך רק לצאת מהקופסא ולהשתחרר מן ההרגל הכובל להיות תלויים ב"מנהיגים מקצועיים" או שטויות מעין אלה. אין דבר כזה "נולד להנהיג", צאו מזה.


מישהו צריך לעשות סדר במדינה.
אנחנו התנדבנו.