שאלה:
שואלת נעמי: אנחנו הרי למודי נסיון בהבטחות.
איך נדע שאתם לא תהיו כמו כל הפוליטיקאים?
שכנע אותי.



תשובה:
אין ספק שזו השאלה מספר אחת. ה"גימלאים" איכזבו, "הפנתרים השחורים" איכזבו, בסופו של דבר כולם (כולל תנועות המחאה הכי צעקניות) מאכזבים. זו לא שאלה, זו עובדה! הפוליטיקה / השחיתות - היא "חור שחור" עם כח יניקה מדהים: או שנבלעים בתוכו או שנפלטים ממנו (כמו בני בגין).

לפני שאענה איך אנחנו מתכוונים להתמודד איתה, הבה נבין בפני מה אנו עומדים: מצד אחד המערכת כה רקובה ומושחתת, שהיא רומסת ללא רחם את כל מי שמנסה להיאבק בה. חושפי שחיתויות הם אומללים, כמעט תמיד מצליחים להרוס את חייהם עד היסוד. מאידך, מי שנכנע לשחיתות היא מפנקת אותו בצורה פנטסטית: כסף, כבוד, כח, שררה. מיהו האיש שיעדיף להרוס את חייו במקום לזכות בחיי תפנוקים שמימיים?... אף אדם נורמאלי. אין ספק - כדי לעמוד בפני פיתויי השחיתות חייבים טיפוסים שקורצו מזן מיוחד. האם אנחנו שייכים לזן הזה? רק אתם תשפטו.

מלבד השיפוט האישי ישנן עוד כמה נקודות - הבה נפרט:



א. המצע מדבר בעד עצמו. איך מצע נולד? כמו תינוק, בהתחלה זה כואב אחר כך מתחיל לרוץ לבד. גם אם נתכחש למצע שלנו, יש לו כבר כח משל עצמו. אין אף מפלגה שבמצעה כתובים דברים כה נוקבים ונכוחים, שעל פניהם ברור שיישומם יוביל בהכרח למהפכה חברתית אמיתית אשר תפגע אנושות בהגמוניית ההון-שלטון.



ב. ישראל טוויטו, אני יכול להעיד מהיכרות אישית, ובוודאי אחרים יעידו: סירב להצעות מן הסוג הזה!!! בשבילו זה לא היה עניין של פינוק, הוא חי במצוקה קשה מאוד. הוא עמד במבחן והוכיח את עצמו! הוא היה מנהיג חברתי אמיתי. לא יפה, לא רהוט, אבל בן אדם! אדם מלא איכפתיות, רגישות ואהבת האדם. ישראל מת, אך לא דרכו.



ג. ביטוח נגד שחיתות אין, אבל אפשר לנסות לשדר משהו אחר: נחישות, מודעות חברתית, איכפתיות, אהבת אדם, מסירות. מה תעשה מפלגה חברתית אמיתית אותנטית שרוצה לשדר לציבור המיואש שהפעם מדובר במשהו מזן חדש?

לא רק אנחנו נדרשים לעשות מעשה, גם עלייך כאזרחית מוטלת האחריות שלא להחמיץ את ההזדמנות כשהיא נקרית בדרכך. עליך להזהר מאותן השפעות פאתטיות שאזרחים נוטים תמיד ליפול בהם. מדובר כמובן ב: תדמית וחוק העדר. בפעם הקודמת כולם רצו בהתלהבות "קדימה" (בלי לדעת לאן), רק כדי לרוץ אחרי כמה חודשים לכיכר כדי להפגין נגד עצמם... ומה עכשיו? אותו הדבר: כולם רצים בהתלהבות אחורה...

תדמית: אולי ראוי שכל אזרח יקדיש לעצמו זמן למחשבה שניה על השאלה: האם הוא בטוח במאה אחוז שהוא מעדיף "אישים מרשימים" כמו עמרי, הירשזון, גמליאל, גבריאלי, בראון ועוד רבים ו"טובים" אחרים על פני אנשים פשוטים מסוגו של ישראל טוויטו ז"ל?...



ד. אנחנו לא מבטיחים הבטחות. מה נבטיח: להוריד מיסים? כלכלת בחירות?... אנחנו יכולים להבטיח רק דבר אחד: להיות נאמנים לדרכנו ולעשות את כל שביכולתנו בכל הכלים החוקיים והדמוקרטים העומדים לרשותנו כדי להחזיר את המדינה אל התלם. ממסלול התהום של ההון שלטון והקפיטליזם הדורסני חזרה לנתיב השפוי של חברה אנושית ואיכפתית.

בדבר אחד לפחות איש אינו מטיל ספק: אנחנו כנים במאבקנו! במדינה בה 90% מהפוליטיקאים עוסקים בדאגה לאנשי ההון במקום לציבור, גם זה משהו...



ה. מה נשתנתה המפלגה הזו מכל המפלגות? הבנת המערכה. אנחנו מבינים בדיוק לקראת מה אנו הולכים. איננו ממעיטים מן הקושי הצפוי, נהפוך הוא, ברור לנו שמדובר לא רק במשימה קשה אלא בעצם בלתי אפשרית. לכן, "בתחבולות נעשה לנו מלחמה": אין בכוונתנו להסתער עם הראש בקיר, גם לא לבקש טובות או שיירים. אלא להכות את השחיתות בבטנה הרכה, וכך לשמוט בעצם באלגנטיות את השטיח מתחת לרגליה (הפירוט במצע).

באפילה גם לנר קטן השפעה גדולה. הבנת המערכה וההתכוננות אליה היא אינדיקציה לכך שהפעם זה הולך להיות אחרת.



ו. מה עוד נשתנה? כל מפלגה אחרת מתאמצת לפני הבחירות, אחריהן מגיע הכיף. אצלנו אחרי הבחירות המאבקים רק מתחילים. אנחנו לא רצים לכנסת כדי לנוח על זרי הדפנה ולעשות "קולות" של מתאמצים, אנחנו הולכים כדי להביא תוצאות. אנחנו לא הולכים לפוליטיקה כדי ללמוד מה היא פוליטיקה, אנחנו הולכים לפוליטיקה כדי ללמד את הפוליטיקאים כיצד העם מצפה שהיא תהיה. לבחור בנו זה לא להעניק לנו פרס, לבחור בנו זה לשלוח אותנו להילחם! להילחם בשבילך!

כדאי לשים לב שבפועל נוכל לעשות רק דברים חיוביים. כמפלגה קטנה אם נוביל מהלך שלילי אף אחד לא יתמוך בו, אבל כאשר נוביל רעיונות שיהיה עליהם קונצנזוס חיובי מכל קצוות הקשת החברתית, נוכל להנות מדעת קהל נלהבת ורוח גבית של התקשורת והאקדמיה וכך לממש את רעיונותינו. לדעת הקהל יש כח! צריך לדעת לנצל אותו.



ז. יתרון אדיר נוסף שיש לנו ואין לאחרים: אין לנו ספונסרים! איננו כבולים למרכז מפלגה, לעסקנים או ללוביסטים. יש לנו את הפריביליגיה הנדירה להיות נאמנים למצפוננו. אין לנו מחוייבות לאיש מלבד הציבור. אם נמעל בתפקידנו נעוף בבושת פנים אחרי קדנציה אחת בדיוק כמו הקשישונים. מה עדיף לנו להיות ח"כים של קדנציה ולעוף בבושה או להבריא את המדינה? את יודעת בדיוק מהי התשובה...



ח. אנחנו נטע זר, אנחנו לא פוליטיקאים (הגימלאים כן היו פוליטיקאים, בתנועות אחרות יש עסקנות). שינוי אמיתי יכול להגיע רק מבחוץ. אם תהיה מפלגה שתשאר עוף מוזר, "ברווזון מכוער", לא תטמע ולא תלך לאיבוד באוקיאנוס הפוליטי - זה אנחנו.

בבחירות הקרובות תהיה "אינפלציה" של מפלגות חברתיות, זה ברור. הצלחה של כל אחת מהן תהיה רווח נטו לציבור. הן יצליחו להשיג מיליון ש"ח פה או שם, אבל האם הן יעשו את השינוי שכה נחוץ בתווי הכללי בו דוהרת המדינה?... התשובה העגומה ידועה. הן יטמעו במערכת וישיגו הישגים שוליים שהשפעתם על התמונה הכללית תהיה מזערית.

למרבה הצער פיצול הכוחות החברתיים הוא בעוכרנו והוא אסוננו (לכן שם המפלגה שלנו כה סמלי: לוחמי חברה מאוחדים). איחוד אמיתי של כל הכוחות החברתיים - לרבות איכות סביבה, איכות שלטון, חינוך, בריאות, ביטחון פנים, שלטון החוק, ההפקרות בשוק העבודה, פערים חברתיים, מאבק הנכים, האתיופים, וכו' - יכול להיות רק סביבנו. מדוע? בדיוק בשל היותנו גוף חיצוני ובשל הבנת מהות הבעיה: תרבות הקפיטליזם החזירי המפוררת את החברה והופכת אותה לאוסף של אגואיסטים.



ט. אם עדיין לא הצלחנו לשכנע אותך, אולי כדאי לך לזכור שבעצם יותר מדי ברירות - אין לך. הרי מישהו ייבחר בכל מקרה, בסופו של דבר 120 חברי כנסת יהיו! אם לא תבחרי בנו בגלל שאינך מאמינה שאנו נצליח היכן שכולם כשלו - בפועל נתת את ידך למפלגות אחרות, למרות שאת יודעת בוודאות שהן יכשלו! מדוע העדפת אותן עלינו?...

דווקא משום שכל הגירסאות האחרות כשלו, אולי הגיעה העת לתת הזדמנות ליוזמה אזרחית נחושה ואמוציונאלית אך יחד עם זאת גם מושכלת וזהירה. הרי להמשיך ולהפקיר את המדינה במצב הזה לפוליטיקאים זה ממש פשע. אם אנחנו לא תנועת המחאה האותנטית הפורצת מכורח הנסיבות בתקופתנו, אז מי?

ישנו אחוז עצום של מיואשים המחרימים את הבחירות (פתק לבן או מצביעים ברגליים), והוא רק הולך וגדל. מי שבוחר להתייאש אינו עושה מאום מלבד להעניק לאחרים את זכות הבחירה שלו. זה רציני? זו גישה? זו תבוסתנות! נכון שלהצליח לעמוד בפיתוי השחיתות זו משימה שאיש עדיין לא הצליח לעמוד בה, אבל האם הפתרון הוא להרים ידיים?...

מהי דמוקרטיה? הדמוקרטיה איננה קיימת כדי לבחור בין מושחת אחד לרעהו, בוודאי לא כדי ליילל שכולם אותו דבר ואין במי לבחור. הדמוקרטיה קיימת כדי שאזרחים פשוטים יוכלו לבחור אזרחים פשוטים שייצגו אותם. כדי שמפלגה תוכל לבוא מן העם אל העם למען העם. זו איננה סיסמה ריקה מתוכן, זהו לב ליבה של הדמוקרטיה!

אם למרות כל זאת תתעקשי לבחור במפלגה קיימת, חשוב שתביני שבמו ידייך את מנשקת את היד שירקה בפרצופך. זה טירוף כה מדהים, שאני מכנה אותו: "הפלא השמיני". במקרה היום פורסם דוח המבקר, אפשר לראות בדיוק איך הם יורקים לנו בפרצוף. כאשר אנחנו ממשיכים לבחור בהם שוב ושוב - אפשר גם להבין למה...



י. היה וכל שלל הטיעונים הללו כשלו, אין מנוס אלא לשלוף את "הנשק הסודי". יש פתגם נחמד האומר: "צדיקים - מלאכתם נעשית בידי אחרים". צדיקים? אנחנו רחוקים מכך, אבל אם מתנגדינו יתנדבו להמליץ עלינו - מי אנחנו שנפריע להם?...

במה דברים אמורים? נקרא לזה: "מדד הפאניקה". אם נעבור את אחוז החסימה ונתחיל לראות תגובה היסטרית מכל קצוות קשת ה"הון-שלטון", נדע שאנחנו בדרך הנכונה. בקיצור - נעשה עסק: את תדאגי שנעבור את אחוז החסימה בסקרים, ואז תשימי אצבע על הדופק ותבחני את התגובות. אם התגובות תהיינה "פרווה" - תוכלי לשלוח אותנו חזרה למחשכי האנונימיות...

ברגע שרעיונות כמו קיצוץ גורף בשכר ובתנאי משרתי ציבור בכירים, מצוינות שלטונית: פיטורי בכירים כושלים ללא הליך משפטי, הקמת ועדת חקירה אקדמית לחקר מימדי השחיתות והקריסה החברתית הכוללת, הצבת אפקטיביות שלטון החוק כיעד לאומי, פיצויי עתק לעובדים שנעשקו על ידי מעסיקיהם באופן שיטתי במשך שנים ארוכות וכו', יעלו על סדר היום אפילו רק כנושא לדיון - אין ספק שהזירה הציבורית תתחיל לגעוש ולרעוש. עם כל הצניעות, ויש, לא יוכלו להשאר אדישים אלינו.



לסיכום:
דבש אנחנו לא הולכים ללקק. מי שהולך למגר את השחיתות, לא יבחלו בצעדים נגדו. לצאת באמת נגד השחיתות - זו התאבדות. אבל הגיעו מים עד גועל נפש, מישהו צריך לקחת יוזמה ולעשות סוף להפקרות המטורפת במדינה. אנחנו התנדבנו...

צריך להודות: יש בנו תום מסויים, אבל זה לא החסרון שלנו, זה היתרון.
מי שחושב שפוליטיקה נועדה רק לפוליטיקאים - מגיע לו!
תודה על השאלה.
לבכות על חלב - אנקדוטה נוסטלגית מהבחירות הקודמות
מפלגת גיל הזנב - פוליטיקאים קטנים רק זקנים  רימה  בושת זקנתי