גיטין דף סה

דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.

גיטין דף סה

המשך פרק ששי'האומר'

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

(גיטין סד,ב)

אמר רב יהודה אמר רבי אסי: צרור וזורקו, אגוז ונוטלו (קטן שנותנין לו צרור וזורקו וכשנותנין לו אגוז נוטלו) - זוכה לעצמו ואין זוכה לאחרים (אם זיכה אדם לחברו דבר על ידי אותו קטן שמסר בידו החפץ ואמר זכה בחפץ זה לפלוני - לא זכה, ואם בא הנותן לחזור - חוזר); חפץ ומחזירו לאחר שעה (כשתובעין אותו ממנו) זוכה בין לעצמו ובין לאחרים (ומדרבנן).

כי אמריתה קמיה דשמואל, אמר לי: דא ודא אחת היא (שתי תקנות אלו דינן שוה).

מאי 'דא ודא אחת היא' (שניהם לזכות או שניהם שלא לזכות)?

אמר רב חסדא: אחד זה ואחד זה זוכה לעצמו ואין זוכה לאחרים.

מתיב רב חיננא וורדאן (מאנשי וורדניא - מקום) [עירובין פ"ז מ"ו]: 'כיצד משתתפין במבוי (להיות כל החצרות מוציאין לתוכו ויטלטלו בכולן)? - מניח את החבית (שהיין בתוכה לשיתוף דסתם שיתוף ביין), ואומר "הרי זו לכל בני המבוי" ומזכה להם על ידי בנו ובתו הגדולים, ועל ידי עבדו ושפחתו העברים'

האי 'שפחה' - היכי דמי? אי דאתיא שתי שערות - מאי בעיאא גביה (הרי היא יוצאת בסימנין)? אלא לאו דלא אתיא שתי שערות, וקתני 'זוכה לאחרים'?

שאני שיתופי מבואות – דרבנן (דמדאורייתא אין אסור להכניס ולהוציא אלא מרשות היחיד לרשות הרבים).

אמר רב חסדא: אישתיק וורדאן (נאלם שלא השיב תשובה על תירוץ זה).

מאי הוה ליה למימר?

'כל דתקון רבנן

(גיטין סה,א)

כעין דאורייתא תקון.'

ואידך?

כי אמרינן 'כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון' - במילתא דאית לה עיקר מן התורה, אבל מילתא דלית לה עיקר מן התורה – לא.

מתיב רב אויא [דומה למשנה מעשר שני פ"ד מ"ד]: 'מערימין על מעשר שני (לפדותו בלא חומש; שאדם מוסיף חומש כשפודה את מעשר שני שלו, ואינו מוסיף חומש על של אחרים אם קונהו מחבירו); כיצד? - אומר אדם לבנו ובתו הגדולים, לעבדו ושפחתו העברים: "הא לכם מעות הללו ופדו בהן מעשר שני זה" (ממנו, דהוו להו אחרים לגביה, והם סמוכים על שולחנו, ושלהם שלו, שהם חוזרים ונותנים לו) ואוכלו בלא חומש.' [YH1] האי שפחה - היכי דמי? אי דאתיא שתי שערות - מאי בעיא גביה? אלא לאו דלא אתיא שתי שערות?

הכא במאי עסקינן? במעשר בזמן הזה, דרבנן.

ואמה העבריה בזמן הזה מי איכא? והתניא: 'אין עבד עברי נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג (דבעינן ואיש אל משפחתו תשובו (ויקרא כה,י))?

אלא בעציץ שאינו נקוב, דרבנן.

אמר רבא: שלש מדות בקטן (שלש מדות חלוקות בזכיית קטן):

1. צרור וזורקו אגוז ונוטלו - זוכה לעצמו ואין זוכה לאחרים, וכנגדן בקטנה (חשיב לה 'יודעת לשמור קידושיה') מתקדשת (בקידושי אִמָהּ או אחיה לדעתה, או בקבלת עצמה אם יתומה היא) למיאון (שצריכה למאן, ואינה יוצאה בלא מיאון, דתנן ביבמות (פ"יג מ"ב; דף קז,ב): 'כל תינוקת שאינה יכולה לשמור קדושיה - אינה צריכה למאן'; וזו יודעת לשמור היא);

2. הפעוטות (תנן ב'הניזקין' (גיטין פ"ה מ"ז; דף נט,א)) מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין (ופרשינן כבר שית כבר תמני), וכנגדן בקטנה (משהגיעה לימים הללו – 'משלחה ואינה חוזרת' קרינא בה) מתגרשת בקידושי אביה (ומתגרשת בקבלת עצמה אפילו קיבל בה אביה קידושין ומת, ואף על פי שקידושיה קידושין מן התורה);

3. הגיעו לעונת נדרים - נדריהן נדר והקדשן הקדש (שנה אחת לפני נערותה - נדריה נבדקין, כדתנן במסכת נדה (מה,ב): בת אחת עשרה שנה ויום אחד - נדריה נבדקין, ואם ידעה לומר לשם מי נדרה לשם מי הקדישה - נדרה נדר והקדישה הקדש); וכנגדן בקטנה חולצת (אם הביאה סימנין, ולא אמרינן 'שומא נינהו'; אבל קודם הזמן הזה - קטנה היא, ואין סימניה סימנין, ואינה חולצת ד'איש' כתוב בפרשה [דברים כה, פסוקים ה,ז,ט], ומקשינן אשה לאיש);

ולמכור (קרקעות) בנכסי אביו (הוי קטן) עד שיהא בן עשרים.

משנה:

קטנה שאמרה "התקבל לי גיטי" - אינו גט עד שיגיע גט לידה, לפיכך אם רצה הבעל לחזור (קודם שיגיע גט לידה) – יחזור, שאין קטן עושה שליח; ואם אמר לו אביה "צא והתקבל לבתי גיטה" אם רצה לחזור - לא יחזור.

האומר "תן גט זה לאשתי במקום פלוני", ונתנו לה במקום אחר – פסול (דאין רצונו שיעליזו עליו שם, וקפידא היא);

"הרי היא במקום פלוני" (אינו אלא כמראה מקום שם תמצאנה) ונתנו לה במקום אחר – כשר.

האשה שאמרה "התקבל לי גיטי במקום פלוני" וקיבלו לה במקום אחר – פסול.

רבי אלעזר מכשיר (טעמא מפרש בגמרא).

"הבא לי גיטי ממקום פלוני" והביאו לה ממקום אחר – כשר.

גמרא:

ורבי אלעזר, מאי שנא רישא דלא פליג (גבי "תן גט זה לאשתי במקום פלוני" וקתני פסול), ומאי שנא סיפא דפליג?

איהו דמדעתיה מגרש (והדבר תלוי בו) – קפיד (איכא למימר קפידא היא, ו'דוקא' קאמר ליה), (אבל) איהי, דבעל כרחה מתגרשת (מנא ידעה דניחא ליה לבעל למיתביה התם?) - מראה מקום היא לו (הלכך אינה אלא כמראה מקום שם תמצאנו).

משנה:

"הבא לי גיטי" - (אם אשת כהן היא) אוכלת בתרומה עד שיגיע גט לידה;

"התקבל לי גיטי" - אסורה לאכול בתרומה מיד.

"התקבל לי גיטי במקום פלוני" אוכלת בתרומה עד שיגיע גט לאותו מקום (שכך אמרה לו: "לא תהא שלוחי לקבלה אלא שם"; ובגמרא פריך: וגיטא היכי הוי? הואיל וקיבלו במקום אחר - ואפילו כשיגיע שם - והא תנן לעיל פסול!)

רבי אלעזר אוסר מיד (משפירש מאצלה; רבי אלעזר לטעמיה, דמכשיר כשקיבלו במקום אחר, דמראה מקום היא לו, ומשעת קבלה איגרשא לה; לפיכך משעה שפירש מלפניה - אסורה שמא מצאו חוץ לעיר וקיבלו הימנו).

גמרא:

וגיטא מיהא הוי? והאמרת רישא לא הוי גיטא?

לא, צריכא דאמרה ליה "התקבל לי גיטא במתא מחסיא", וזימנין דמשכחת ליה בבבל (כיון דהדר אמרה ליה הכי - מכלל דלא קפדה אי מקבל ליה בדוכתא אחרינא), והכי קאמר ליה (והאי דקבעה ליה עיקר במתא מחסיא): משקל כל היכא דמשכחת ליה שקליה מיניה;

(גיטין סה,ב)

(הכי קאמרה:) גיטא לא הוי (לא תהא שלוחי לקבלה להתגרש אני על ידך) עד דמטית למתא מחסיא (עד דמטית התם).

ורבי אלעזר אוסר מיד:

פשיטא: דהא מראה מקום היא לו (דאמר רבי אלעזר לעיל 'אשה - כיון דלאו בדידה תליא - קביעות מקומה לא הויא קפידא, אלא כמראה מקום)!

לא, צריכא (הא דאיצטריך למיתני 'אוסר מיד') דאמרה ליה "זיל למזרח", דאיתיה (לבעל) במזרח, וקא אזל (האי שליח) למערב; מהו דתימא (לא תתסר מיד, דהא) במערב הא ליתיה (לבעל, דניחוש דלמא משכח ליה באורחיה בצאתו מן העיר)? קא משמע לן דילמא בהדי דקאזיל מיגס גאיס ביה (פוגע בו) ויהב ליה גיטא.

'האומר לשלוחו: "ערב לי (לסוף אלפים של תחום) בתמרים" ועירב לו בגרוגרות, "בגרוגרות" ועירב לו בתמרים': תני חדא 'עירובו עירוב' ותניא אידך 'אין עירובו עירוב'!?

אמר רבה: לא קשיא: הא רבנן הא רבי אלעזר:

הא רבנן דאמרי 'קפידא' (דאמרי לעיל גבי דידה, אף על גב דלא בדידה תליא, ולא איכפת לה – אמרינן: כל מאי דאמר איניש לשלוחיה - אי שני - לאו שלוחיה הוא, הכיא נמי אין עירובו עירוב), הא רבי אלעזר דאמר 'מראה מקום היא לו' (במידי דליכא פסידא ולא איכפת ליה).

ורב יוסף אמר: הא והא רבנן (ואינהו נמי לא אמור קפידא אלא גבי אשה, דהתם ניחא ליה דתיתזל ולאו בדוכתא אחרינא), (והנך מתנייתא) כאן בשלו (עירובו עירוב, דלא איכפת ליה), כאן (והאי דקתני 'אינו עירוב') בשל חבירו (כגון דיהב ליה חבריה רשות לערובי מתמרים דידיה, ואמר לו האיך לשלוחיה "ערב לי בתמרים דפלוני"; דהכא ודאי קפידא הוא, דבגרוגרות דחבריה לית ליה רשותא).

אמר ליה אביי: ואלא הא דתניא 'האומר לשלוחו: "ערב לי במגדל" (קא סלקא דעתין "הנח לי עירובי במגדל שבסוף אלפים") - ועירב לו בשובך, "בשובך" - ועירב לו במגדל' דתניא חדא 'עירובו עירוב' ותניא אידך 'אין עירובו עירוב' - התם מאי 'שלו ושל חבירו' איכא (דמקפיד? מי מקפיד ההוא חבריה אי מנח ליה בהאי או בהאי)?

התם נמי: איכא פירי דמגדל ופירי דשובך ('במגדל' דקתני - לאו לאתנוחיה הוא, אלא "ערב לי מפירות פלוני שיש לו במגדל").

משנה:

האומר "כתבו גט ותנו לאשתי (לשון בני אדם הוא; כבר החזיקו בו לקרות לספר כריתות אשה 'גט'), "גרשוה" (נמי כבר נהגו לקרות גירושין), "כתבו איגרת ותנו לה" (גם זה לשון הגט, שכותבין בו 'ודן דיהוי ליכי מינאי ספר תירוכין ואיגרת שבוקין') - הרי אלו יכתבו ויתנו;

"פטרוה", "פרנסוה", "עשו לה כנימוס", "עשו לה כראוי" - לא אמר כלום ('פטרוה' לא אמר כלום, דדלמא לשון פטור וחובה, להקל מעליה חובות שחייבת; 'פרנסוה' - כל לשון 'פרנסה' לשון עשיית צרכיה הוא; קונדיי"ר בלע"ז; כמו 'לפרנסה שמין באב' (כתובות סח,א), וכמו 'מוציאין לפרנסה ואין מוציאין למזונות' (כתוובת סט,א); הלכך לא ידעינן אי צורכי גט הוא שלא תהא זקוקה ליבם, או צורכי מלבוש וכסות הוא; 'כנימוס' = כחוק; לא ידעינן אי חק גט, אי חק מזון וכסות, וכן 'כראוי').

גמרא:

תנו רבנן: '"שלחוהָ" (לשון 'ושִלחה מביתו' (דברים כד) נקט האי גברא), "שבקוהָ" (לשון 'אגרת שבוקין'), "תרכוהָ" (לשון תרוכין = גירושין) - הרי אלו יכתבו ויתנו; "פטרוהָ", "פרנסוהָ", "עשו לה כנימוס", "עשו לה כראוי" - לא אמר כלום'.

תניא: 'רבי נתן אומר: "פטרוהָ" - דבריו קיימין; "פיטרוהָ" - לא אמר כלום (גירסת רש"י הפוכה: רבי נתן אומר: פיטרוה דבריו קיימין: לשון גט פטורין; כך שמעתי; ולי נראה הפוך: פַטרוה - שעל כרחך בלשון צואה הוא, כמו שַלחוה וכמו דַברו שַברו - הוא לשון גט פטורין, שהוא דגש; פיטרוה - שבלשון צוואה הוא רפי, כמו אִמרו, שִלחו מכם (בראשית מב,טז) שִמעו מלכים (שופטים ה,ג) - אף 'פיטרוה' הוא לשון פטור וחובה, דאי לשון פטורין - היה לו להדגיש 'פטרוה').

[והא אנן תנן 'פטרוה לא אמר כלום'?]

אמר רבא: רבי נתן דבבלאה הוא (שבא מבבל, כדאמרינן בבבא בתרא (קלא,א): 'והעזתי פני בנתן הבבלי'), ודייק בין פיטרוהָ לפטרוהָ (שמספרין פעמים בלשון ארמי ופעמים בלשון עברי, הלכך כי אמר 'פטרוה' - לשון גט פטורין הוא, שהדגיש וסיפר בלשון ארמי; וכי אמר פיטרוה - סיפר בלשון עברי, ואמר לשון פטור וחובה); תנא דידן, דבר ארץ ישראל הוא (וכל סיפורו לשון עברי) - לא דייק (בין פטרוה ובין פיטרוה, ולאו לגט פיטורין איכוון; דפיטורין לשון ארמי, הוא תרגום של שילוח).

איבעיא להו: "הוציאוה" מהו (מי אמרינן לישנא דקרא נקט: 'ויצאה מביתו' (דברים כד,ב)? או דילמא לאו לישנא דקרא הוא, דלא כתיב 'והוציאה מביתו' אלא 'ויצאה' - היא מעצמה)? "עזבוה" מהו (לשון איגרת שיבוקין הוא? או דלמא כיון דלאו לשון עזיבה כתבינן בגט - לאו לישנא דגיטא הוא)? "התירוה" מהו (לשון מותרת לכל אדם הוא? או לשון התרת נדרים או התרת חגורה)? "הניחוה" מהו? "הועילו לה" מהו? "עשו לה כדת" מהו?

פשוט מיהא חדא (מתניתא חדא מהני בעיין:) דתניא: '"עשו לה כדת", "עשו לה כנימוס", "עשו לה כראוי" - לא אמר כלום'.

משנה:

בראשונה היו אומרים: היוצא בקולר (ליהרג למלכות) ואמר "כתבו גט לאשתי" - (אף על פי שלא אמר "תנו") הרי אלו יכתבו ויתנו (דאגב פחדיה טריד ולא פריש); חזרו לומר: אף המפרש (לים) והיוצא בשיירא (למדברות); רבי שמעון שזורי אומר: אף המסוכן (חולה).

גמרא:

גניבא - יוצא בקולר הוה; כי הוה קא נפיק - אמר "הבו ארבע מאה זוזי לרבי אבינא מחמרא (מיין שיש לי) דנהר פניא"!

אמר רבי זירא:

(גיטין סו,א)

דרא רבי אבינא לסילתיה (יטעון רבי אבינא סלו על כתיפו למזונותיו להוצאת הדרך) ואזל לגבי דרב הונא רביה (וילך לו אצל רב הונא רבו, כי על פיו ושמועותיו יזכה במתנה בלא קנין), דאמר רב הונא (בפרק 'מי שאחזו' (לקמן עב,ב)): גיטו (דשכיב מרע) כמתנתו: מה מתנתו - אם עמד חוזר, אף גיטו - אם עמד חוזר; (ומינה ילפינן אנן נמי) ומה גיטו: אף על גב דלא פריש, כיון דאמר "כתבו" - אף על גב דלא אמר "תנו" (נותנין, כדתנן במתניתין ביוצא בקולר ובמסוכן), אף מתנתו: כיון דאמר "תנו" אף על גב דלא קנו מיניה.

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות בדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)

מקרא - באותיות נרקיסים

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com