גיטין דף עג

דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.

גיטין דף עג

המשך פרק שביעי 'מי שאחזו'

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

(גיטין עב,ב)

תנן: '"זה גיטך מהיום אם מתי מחולי זה", ועמד והלך בשוק וחלה ומת - אומדים אותו: אם מחמת חולי הראשון מת, הרי זה גט; אם לאו - אינו גט'; ואם איתא 'אם עמד - חוזר' - למה לי אומדנא, הרי עמד (ובטל הגט מאליו)!?

אמר מר בריה דרב יוסף משמיה דרבא: שניתק מחולי לחולי (ואין זו עמידה אלא אם כן בא לכלל רפואה שעה אחת).

והא 'עמד' קתני?

עמד מחולי זה ונפל לחולי אחר.

והא 'הלך בשוק' קתני!?

הלך על משענתו (נשען על מקלו, ולעולם חולה הוא),

(והא דנקט 'הלך' - לאו משום דעמידה היא, דתילף מינה 'אם עמד - אינו חוזר', אלא הא קמשמע לן טעמא: דהלך - הוא דבעי אומדנא אם מחמת חולי הראשון מת, דאיכא למיחש: הואיל והלך - ניצל מאותו החולי ומת מחולי אחר, והוא אמר "מחולי זה")

(גיטין עג,א)

והא קא משמע לן: דהלך על משענתו - הוא דבעינן אומדנא, אידך (מי שלא הלך בשוק מסתמא אף על פי שניתק לחולי אחר) - (יש בו מחולי הראשון:) אומדנא נמי לא בעינן.

שמעת מינה: שכיב מרע שניתק מחולי לחולי - מתנתו מתנה.

אין, דאמר רבי אלעזר משמיה דרב: שכיב מרע שניתק מחולי לחולי - מתנתו מתנה (אם מת מחולי האחר, דהא אמרת 'לאו עמידה היא', וגבי גט דמתניתין - הוא דבעינן אומדנא, משום ד"מחולי זה" קאמר לה).

רבה ורבא לא סבירא להו הא דרב הונא (דהיכא דלא אמר לה "אם מתי" - סבירא להו דאם עמד אינו חוזר): גזירה שמא יאמרו יש גט לאחר מיתה (דאי 'עמד –חוזר' - אתו למימר לא הוי גט עד דמיית, וקא חזינן דלכי מיית הוי גיטא - שמע מינה יש גט לאחר מיתה, ואתי לאכשורי "זה גיטיך לאחר מיתה" ולא יֵדְעוּ דכיון דלא פריש מידי - להכי יהבינא ניהלה, שיהא גט 'מעכשיו ועל מנת שימות').

ומי איכא מידי דמדאורייתא לא הוי גיטא (דהא אדעתא דמיית יהב לה והא לא מת), ומשום גזירה שרינן אשת איש לעלמא?

אִין! כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש, ואפקעינהו רבנן לקדושין מיניה.

אמר ליה רבינא לרב אשי: תינח דקדיש בכספא, קדיש בביאה מאי איכא למימר?

אמר ליה: שויוה רבנן לבעילתו בעילת זנות.

תנו רבנן: '"זה גיטיך מהיום אם מתי מחולי זה", ונפל הבית עליו או הכישו נחש - אינו גט (דאונסא דלא שכיח הוא, ולא מסיק אדעתיה, ולא אמר אלא דימות ע"י החולי); "אם לא אעמוד מחולי זה" ונפל עליו בית או הכישו נחש - הרי זה גט.'

מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא (אי אונסא דלא שכיח אסיק אדעתיה - רישא נמי ליהוי גיטא, דהא מתוך אותו חולי מת, ד"מחולי זה" לא משמע אלא מתוך חולי זה)?

שלחו מתם (על ידי מעשה שאירע באחד שאמר אם לא אעמוד מחולי זה ואכלו ארי ושלחו הדבר לארץ ישראל והשיבו): אכלו ארי אין לנו (אין לנו שיהא גט, דאונסא דלא שכיח לא אסיק אדעתיה).

ההוא גברא דזבין ארעא לחבריה, קביל עליה (המוכר): 'כל אונסא דמתיליד' (שיפצה את הלוקח); לסוף אפיקו בה נהרא (צוה המלך שיעבירו את הנהר דרך אותה שדה); אתא לקמיה דרבינא, אמר ליה: זיל שפי ליה (העמידה לפניו בשופי), דהא קבילת עלך כל אונסא דמתיליד!

אמר ליה רב אחא בר תחליפא לרבינא: אונסא דלא שכיח הוא! איגלגל מילתא ומטא לקמיה דרבא, אמר להו: אונסא דלא שכיח הוא.

איתיביה רבינא לרבא '"אם לא אעמוד מחולי זה", ונפל עליו בית או הכישו נחש - הרי זה גט'!

אמר ליה רבא: ואימא מרישא (אדמותבת לי מסיפא - תסייעי לי מרישא) 'אינו גט'!

אמר ליה רב אחא מדפתי לרבינא: ומשום דקשיא רישא אסיפא לא מותבינן תיובתא מינה?

אמר ליה: אִין! כיון דקשיא רישא אסיפא - לא איתמר בי מדרשא (במקום ישיבת תלמידי חכמים שיתרצוה), ומשבשתא היא; זיל בתר סברא (ומסתבר דאונסא דלא שכיח לא אסיק אדעתיה)!

רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע זבן שומשמי (לקחו שומשמין) אגידא דנהר מלכא; אגור (שכרו להם) מלחי (ספנים) לעבורינהו (להוליכם לביתם); קבילו עלייהו (המוכרים) כל אונסא דמתיליד (עלייהו בדרך); לסוף איסתכר נהר מלכא (ולא יכלו ספינות לעבור שעשו בו סכר שקורין אישקלוש"א). אמרו להו (רב פפא ורב הונא למוכרים): אגורו חמרי, אפקעינהו ניהלן, דהא קבילתו עלייכו 'כל אונסא דמיתליד'!

אתו לקמיה דרבא, אמר להו: קאקי חיורי (אווזים לבנים, לפי שהיו זקנים) משלחי גלימי דאינשי (מפשיטין בגדי אנשים, כלומר: פוסקים עליהם דין להנאתן)! אונסא דלא שכיח הוא.

משנה:

(זה שנתן גט ואמר לה "מהיום אם מתי") לא תתייחד עמו (שמא יבא עליה, דאיכא למאן דאמר 'חיישינן שמא בעל לשם קדושין', וצריכה גט שני; ולמאן דלא חייש נמי: מכל מקום פנויה היא, ואסור להתייחד עם הפנויה) אלא בפני עדים: אפילו [על פי[YH1] ] עבד, אפילו [על פי] שפחה - חוץ משפחתה, מפני שלבה גס בה בשפחתה.

מה היא באותן הימים?

רבי יהודה אומר:

(גיטין עג,ב)

[המשך המשנה]

כאשת איש לכל דבריה. (והבא עליה במזיד בחנק, ובשוגג בחטאת; ואף על גב דמת מאותו חולי - לפי שלא גירשה אלא סמוך למיתה; ובגמרא מוקי לה באומר לה במסירת הגט "הרי זה גיטך, והתגרשי בו מעת שאני בעולם אם מתי"; הלכך רבי יהודה סבר: סמוך למיתה הוא דהוי גט, ומקמי הכי אשת איש היא.)

רבי יוסי אומר: מגורשת ואינה מגורשת. (ורבי יוסי סבר: מכי יהב לה גיטא - כל שעתא מספקא לן ב"מעת שאני בעולם", הלכך ספיקא היא, והבא עליה באשם תלוי.)

גמרא:

תנו רבנן [תוספתא גיטין פ"ה ה"ד [ליברמן]]: 'ראוה שנתייחדה עמו באפילה או שישנה עמו תחת מרגלות המטה - אין חוששין שמא נתעסקו בדבר אחר (בתשמיש); וחוששין[H2] משום זנות (שמא בא עליה; ולקמן פריך 'מאי קאמר') , ואין חוששין משום קדושין (שמא בעל לשם קידושין להצריכה גט שני);

רבי יוסי ברבי יהודה אומר: אף חוששין משום קידושין.'

מאי קאמר (קתני 'אין חוששין שמא נתעסקו בדבר אחר' והדר תני 'וחוששין משום זנות')?

אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: הכי קאמר: ראוה שנבעלה - חוששין משום קידושין (וצריכה גט שני משום קדושין; ואין כאן טעם גט ישן, שכבר מְסָרוֹ לה קודם לכן, אלא טעם קידושין הללו מצריכין אותה גט); נתן לה כספים (אחר בעילה) - חוששין משום זנות (כלומר: תולין ביאה זו בזנות), דאמרינן: באתננה נתן לה, ואין חוששין משום קידושין (להצריכה גט; דאי לשם קדושין בעל - לא הוה יהיב לה אתנן; והאי 'חוששין' דזנות - לאו דווקא: דמאי חששא איכא? אי משום כהונה - הא גרושה היא, ונפסלה! ואי לתרומה בת כהן - לא מיפסלא אלא בביאת עבירה, כגון כותי, חלל, נתין, וממזר, והנך דמפרשי ב'יבמות' וב'קדושין'! אלא איידי דנקט 'אין חוששין' בסיפא נקט לשון 'חוששין' ברישא).

רבי יוסי ברבי יהודה אומר: אף בזו (שנתן לה כספים) - חוששין משום קידושין (דלמא הני כספים - לאו אתנן נינהו אלא מתנה).

כמאן אזלא הא (דאוקי רבי יוחנן ב'הזורק' מחלוקת בית שמאי ובית הלל במגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי), דאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן (דמצרכי לה בית הלל גט שני): 'מחלוקת כשראוה שנבעלה, אבל לא ראוה שנבעלה - דברי הכל (לא חיישינן,) אין צריכה הימנו גט שני'?

כמאן? כדברי הכל (דבין לתנא קמא בין לרבי יוסי – אמרינן: היכא דלא ראוה - לא חיישינן, והיכא דראוה - חיישינן אי לאו משום כספים)!

מתקיף לה אביי: מידי כספים קתני (אי אתנייה לתנא 'כספים' לא הוה טעי בגירסא למינשייה לגמרי)?

אלא אמר אביי: הכי קאמר: ראוה שנבעלה - חוששין משום זנות ואין חוששין משום קידושין; רבי יוסי ברבי יהודה אומר: אף חוששין משום קידושין (לקמיה פריך מאי 'אף').

כמאן אזלא הא דאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן 'מחלוקת כשראוה שנבעלה אבל לא ראוה שנבעלה דברי הכל אין צריכה הימנו גט שני'? (דאוקי רבי יוחנן אליבא דבית הלל דהיכא דראוה צריכה גט) – כמאן? כרבי יוסי ברבי יהודה (דאילו לתנא קמא לא נחלקו בית שמאי ובית הלל בדבר זה, דלא שביק בית הלל וסתים כבית שמאי; אבל רבי יוסי סבר לה כרבי יוחנן, ולא כמאן דמוקי פלוגתייהו אף בשלא ראוה שנבעלה, דהא הכא - כי לא ראוה כולהו - מודו דלא חיישינן).

מתקיף לה רבא: אם כן - מאי 'אף' (דהא חששא דזנות - לאו דווקא חששא, אלא קולא היא: לומר תולין אותה בזנות ואין חוששין לקידושין, ורבי יוסי הוה ליה למימר 'חוששין לקידושין ואין תולין להקל בזנות')?

אלא אמר רבא: הכי קאמר: רבי יוסי בר רבי יהודה אומר: אף לא ראוה שנבעלה חוששין משום קידושין (דכיון שראוה שנתיחדה - עדי היחוד הן הן עדי ביאה, דכיון דגייסי אהדדי חוששין לביאה); כמאן אזלא הא דאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: 'מחלוקת כשראוה שנבעלה אבל לא ראוה שנבעלה דברי הכל אינה צריכה הימנו גט'? כמאן? - דלא כחד (דאי לתנא קמא - אפילו ראוה נמי, האמר 'תולין בזנות ואינה צריכה גט'; ואי לרבי יוסי - כי לא ראוה נמי קאמר 'חוששין', וסבירא ליה כמאן דמוקי התם פלוגתייהו בשלא ראוה, וקמצרכי לה בית הלל גט).

מה היא באותן הימים? רבי יהודה אומר: כאשת איש לכל דבריה; רבי יוסי אומר: מגורשת ואינה מגורשת:

תנא: 'ובלבד שימות' (אבל אי לא מת - איגלאי מלתא דלאו גיטא הוא, וחייב חטאת).

(ופרכינן, בין לרבי יוסי דמשוי לה אשת איש ספק, בין לרבי יהודה דמשוי לה אשת איש ודאי:) ולכי מיית הוי גיטא? והא קיימא לן ד'אין גט לאחר מיתה' (הא לדידהו לא הוי גט למפרע משעת מסירה, אם כן לא הוי גט עד לאחר מיתה)?

(ומשני:) אמר רבה: (מתניתין - לאו באומר "מהיום אם מתי", דההיא ודאי: לכי מיית - איגלאי מילתא דהוי גט משעת נתינה, והבא עליה פטור; אלא) באומר "מעת שאני בעולם" (להוי גט; הלכך לרבי יהודה: סמוך למיתה חייל גיטא, ומעיקרא אשת איש היא; ורבי יוסי סבר: משעת נתינה מספקא לן דלמא זו היא שעה הסמוכה למיתה, והוי גט ספק, ואף על גב דחיי טפי - אין ברירה).

תנו רבנן: 'ימים שבינתים (בין נתינה למיתה): בעלה זכאי במציאתה, ובמעשה ידיה, ובהפרת נדריה, ויורשה,

(גיטין עד,א)

ומטמא לה (אי כהן הוא); כללו של דבר: הרי היא כאשתו לכל דבר, אלא שאינה צריכה הימנו גט שני (אם מת, דסמוך למיתה הוי גט) - דברי רבי יהודה;

רבי מאיר אומר: בעילתה תלויה (הדבר תלוי עד שימות או עד שיעמוד מחולי זה: אם מת מן החולי - הבא עליה פטור; דלרבי מאיר משמע ליה "מעת שאני בעולם" - היינו משעת נתינה, והכי קאמר לה: "הרי זה גיטך מעת שאני בעולם אם מתי", הלכך כשמת - איגלאי מילתא דגרושה הואי בשעת ביאה; ואם לא מת - הבא עליה בחטאת);

רבי יוסי אומר: בעילתה ספק (לכשימות; דמשמע ליה "מעת שאני בעולם"; ומיהו מספקא לן על שעת ביאה אי גרושה הואי אי לא: שמא זו היא שעה הראויה ליסמך למיתה - שמא אינה זו, ואינה גרושה; הילכך: אם ימות - מביא הבא עליה אשם תלוי, ואם לא ימות - בחטאת ודאי);

וחכמים אומרים: מגורשת ואינה מגורשת, ובלבד שימות' (והיינו נמי כרבי יוסי, דמייתי אשם תלוי, דספיקא משוו לה; ולקמן מפרש: מזוני איכא בינייהו).

מאי איכא בין רבי מאיר לרבי יוסי?

אמר רבי יוחנן: אשם תלוי איכא בינייהו: לרבי מאיר לא מייתי [הבועלה] אשם תלוי (אם ימות, אלא פטור לגמרי כדפרישית לעיל), ולרבי יוסי (אם ימות) מייתי (מביא זה) אשם תלוי.

'וחכמים אומרים: מגורשת ואינה מגורשת' - חכמים היינו רבי יוסי?

איכא בינייהו דרבי זירא, דאמר רבי זירא אמר רבה בר ירמיה אמר שמואל: כל מקום שאמרו חכמים 'מגורשת ואינה מגורשת' - בעלה חייב במזונותיה (כלומר: איכא בינייהו מזוני, וכדרבי זירא, ולא דפליגי בדרבי זירא: דתרוייהו אית להו דרבי זירא, ומשום הכי לא קרי לה רבי יוסי 'מגורשת ואינה מגורשת', דקסבר: לית לה מזוני; ואף על גב דרבי יוסי דמתניתין תנא 'מגורשת ואינה מגורשת' - תרי תנאי ואליבא דרבי יוסי, והיינו חכמים דברייתא).

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות בדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)

מקרא - באותיות נרקיסים

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com