יבמות דף קי

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י - באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.

המשך פרק שלשה עשר 'בית שמאי'

יבמות דף קי

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

(יבמות קט,ב)

וסבר רב 'אי בעל – אִין, אי לא בעל - לא'? והא איתמר: 'קטנה שלא מיאנה והגדילה ועמדה ונשאת: רב אמר: אינה צריכה גט משני, ושמואל אמר: צריכה גט משני -

(יבמות קי,א)

מאי לאו - דלא בעל (ראשון משגדלה, וקאמר רב 'אינה צריכה גט משני' דחלו קידושין הראשונים כשגדלה)!

לא, דבעל (לפיכך אינה צריכה גט משני: דבעילה שבעל הראשון משגדלה - סתמא לשם קדושין נתכוון, דיודע היה שאין קידושי קטנה כלום).

אי דבעל - מאי טעמא דשמואל?

קסבר כל הבועל - על דעת קדושין הראשונים הוא בועל.

והא פליגי בה חדא זימנא, דאיתמר: קִדשהּ על תנאי (שאין עליה נדרים או מומין) וכנסהּ סתם (ואחר כך נמצאו עליה נדרים): רב אמר 'צריכה הימנו גט', ושמואל אמר 'אינה צריכה הימנו גט':

רב אמר 'צריכה הימנו גט': כיון דנסבה - אחולי אחליה לתנאיה (דביאה לשם קידושין הואי: דיודע היה שאין קידושין הראשונים כלום); ושמואל אמר 'אינה צריכה הימנו גט' - כל הבועל על דעת קדושין הראשונים הוא בועל;; [ומדוע מלמדים בבית המדרש את שתי המחלוקות באותו ענין]?

צריכא: דאי איתמר ההיא - בההיא קאמר רב, משום דאיכא תנאה, וכיון דבעל אחליה לתנאיה (הכי גרסינן: צריכא דאי איתמר בהא - בהא קאמר רב משום דליכא תנאי; והכי איתא בכתובות פרק 'המדיר' (דף עג,א) גבי קטנה שלא מיאנה: בהא קאמר רב דאסיק אדעתיה לבעול לשם קידושין משגדלה משום דליכא תנאה אין פסול קידושין הראשונים משום תנאי, אלא משום קטנות, ואדם יודע שאין קידושין הראשונים כלום, וחזר ובעל לשם קידושין) אבל בהא (אבל בההיא דאיכא תנאי) אימא מודה ליה לשמואל (ואדעתא דתנאי בעיל, כסבור שאין עליה נדרים וקיימא תנאי שביניהן); ואי איתמר בהא - בהך קאמר שמואל, אבל בהך - אימא מודה ליה לרב? – צריכא.

ומי אמר רב 'כי בעל - אִין, אי לא בעל - לא'? והא ההיא עובדא דהוה בנרש ואיקדישה כשהיא קטנה וגדלה, ואותביה אבי כורסייא (באפריון; וקא סלקא דעתא כשאר חופות שעדיין לא בעלה) ואתא אחרינא וחטפה מיניה; ורב ברונא ורב חננאל תלמידי דרב הוו התם (ואפילו הכי) ולא הצריכוה גיטא מבתרא (אלמא חלו קדושי קמאי)!

אמר רב פפא: בנרש מינסב נסיבי (ונתקדשה בבעילה משגדלה) והדר מותבי אבי כורסייא.

רב אשי אמר: הוא עשה שלא כהוגן - לפיכך עשו בו שלא כהוגן, ואפקעינהו רבנן לקידושי מיניה (דכל דמקדש תולה בדעת חכמים הוא, דהא "כדת משה וישראל" קאמרינן, ורבנן אמרי דחוטף אשה מבעלה לא ניהוי קידושין).

אמר ליה רבינא לרב אשי: תינח דקדיש בכספא (איכא למימר דאפקעינהו לקידושין, ושוו מעות – מתנה: דהפקר בית דין הפקר); קדיש בביאה מאי (מאי הפקר בית דין איכא למימר)?

שויוה רבנן לבעילתו בעילת זנות (והוא - בדעתם תלה)!

אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי אליעזר (דמלמדין הקטנה למאן); וכן אמר רבי אלעזר: הלכה כרבי אליעזר.

משנה:

מי שהיה נשוי לשתי יתומות (נכריות) קטנות, ומת - ביאתה או חליצתה (לאחר שתגדיל) של אחת מהם פוטרת צרתה; וכן שתי חרשות.

קטנה וחרשת - אין ביאת אחת מהן פוטרת צרתה (לא ידעינן בהי ניחא ליה והי חשיבה אשתו טפי)[1].

פקחת וחרשת - ביאת הפקחת פוטרת החרשת, ואין ביאת החרשת פוטרת את הפקחת.

גדולה וקטנה - ביאת הגדולה פוטרת הקטנה ואין ביאת הקטנה פוטרת הגדולה.

גמרא:

(דקתני מתניתין 'וכן שתי חרשות':) וחרשת בת חליצה היא? והתנן (לעיל קד,ב): 'חרש שנחלץ, וחרשת שחלצה, וחולצת מן הקטן - חליצתה פסולה'[2]?

אמר רב גידל אמר רב: אביאה [ביאתה של אחת מהן פוטרת צרתה, לא החליצה].

~~רבא~~ רבה אמר: אפילו תימא אחליצה: כאן בחרשת מעיקרא כאן בפקחת ואחר כך נתחרשה: חרשת מעיקרא כי היכי דעל (לבעל הראשון שכנסה: ברמיזה) - הכי נפק (הכי נמי נפיק מיבם: ברמיזה); פקחת ואחר כך נתחרשה – לא, דמעכבא בה קרייה.

איתיביה אביי: וחרשת מעיקרא בת חליצה היא? והתנן (יבמות פ"יד מ"א; להלן קיב,ב): 'שני אחין, אחד פקח ואחד חרש, נשואין לשתי נכריות, אחת פקחת ואחת חרשת (פקחת לפקח וחרשת לחרש): מת חרש בעל חרשת - מה יעשה פקח בעל פקחת? - כונס ([את החרשת] שאינה בת חליצה, משום קרייה, אלא כונסה); ואם רצה להוציא (אחר כך) – יוציא (בגט; ש'כשם שנכנסה ברמיזה - כך תצא ברמיזה' [יבמות פ"יד מ"א; להלן קיב,ב[YH1] ] ולא צריכה חליצה); מת פקח בעל פקחת - מה יעשה חרש בעל חרשת? - כונס, ואינו מוציא לעולם (שאין גיטו מפקיע קידושי אחיו פקח שהזקיקוה לו ליבום)'; מאי לאו בחרשת מעיקרא וקתני 'כונס' - אִין,

(יבמות קי,ב)

חולץ לא (משום קרייה)!

לא, בפקחת ואחר כך נתחרשה.

תא שמע: (יבמות פ"יד מ"ד; להלן קיב,ב) 'שני אחין פקחין נשואין שתי נכריות, אחת פקחת ואחת חרשת; מת פקח בעל החרשת - מה יעשה פקח בעל פקחת? - כונס, ואם רוצה להוציא יוציא; מת פקח בעל פקחת, מה יעשה פקח בעל חרשת? - או חולץ או מייבם' מאי לאו - מדהוא פקח מעיקרא היא נמי חרשת מעיקרא, וקתני 'כונס' – אִין, חולץ לא!?

מידי איריא? הא כדאיתא והא כדאיתא.

איתיביה: (להלן קיב,ב) 'שני אחין: אחד פקח ואחד חרש, נשואין שתי אחיות: אחת פקחת ואחת חרשת: מת חרש בעל חרשת - מה יעשה פקח בעל פקחת? - תצא משום אחות אשה; מת פקח בעל פקחת - מה יעשה חרש בעל חרשת? - מוציא את אשתו בגט (דזיקת אחותה פקחת אוסרתה, שנישואיה גמורין וְזוֹ ספק, ואין כח בקידושיה לפטור את אחותה משום 'אחות אשה') ואשת אחיו אסורה לעולם' (דחרש לא מצי חליץ, ומיכנס נמי לא מצי כניס לה: דאחות גרושתו היא, דאחותה חרשת היתה קנויה במקצת לאחיו החרש, הילכך לא אפשר (שהרי אחות גרושתו היא); ומהך מתניתין לא מותיב ליה לרבא, דהכא מדינא לא חליץ האי חרש לפקחת, שהרי אשת פקח היתה וזיקתו גמורה וליכא למימר 'כי היכי דעל הכי נפיק'! אלא להכי מייתי לה: לגלויי אהנך תרתי תיובתי קמייתא, דבחרשת וחרש מעיקרא קמיירי, דהא כולהו תניא להו גבי הדדי במתניתין לקמן ב'חרש שנשא פקחת' (דף קיב,ב)); וכי תימא 'הכי נמי בפקח ואחר כך נתחרש' - מי מצי מפיק (דקתני 'מוציא את אשתו בגט' ומדקתני 'בגט' - משמע שתהא מותרת לאחרים)? והתנן 'נתחרשה – יוציא; נשתטית - לא יוציא (פקחת שנשתטית - לא תצא מבעלה: אף על פי שהאשה יוצאת לרצון ושלא לרצון - רבנן תקון שלא תצא כדי שלא ינהגו בה מנהג הפקר, לפי שאינה יודעת לשמור עצמה; אבל נתחרשה – יוצאת, דלא בעינן דעת אשה בגט, שהרי אפילו פקחת בעל כרחה מוציא! והכא לא תקון רבנן מידי, דהא יודעת לשמור עצמה); נתחרש הוא או נשתטה - לא יוציא עולמית! (דקידושיו היו גמורין וגירושין בלא דעת)'! אלא לאו בחרש מעיקרא; ומדהוא חרש מעיקרא - היא נמי חרשת מעיקרא; ומד'אחיות' חרשות מעיקרא – 'נכריות' נמי חרשות מעיקרא (הנך תרתי דלעיל - חרשות מעיקרא קאמר, דהא גבי הדדי תניין!), ותנן גבי נכריות 'כונס – אִין, חולץ לא'! (והמגמגם לומר 'למה לי כל הנך דיוקי דקאמר: מדהוא חרש מעיקרא איהי נמי חרשת מעיקרא כו' ומדאחיות חרשות מעיקרא כו''- לותיב מחד: ומדהוא חרש מעיקרא הנך נמי דלעיל חרשות מעיקרא, וקתני בהו 'כונס - אין חולץ לא' - לאו מילתא היא, דכל הנך חרשין דלעיל נפלה לפניהן פקחת מכח קידושי פקח, וליכא למימר 'כי היכי דעל הכי נפק'; אבל בחרשת דלעיל איכא למימר הכי, ואפילו הכי קתני 'כונס פקח' ולא חולץ!)

אישתיק.

כי אתא [אביי] לקמיה דרב יוסף, אמר ליה: מאי טעמא תותביה מהא, דיכול לשנויי לך אחיות חרשות מעיקרא, נכריות פקחות ואחר כך נתחרשו! אלא איבעי לך לאותביה מהא: [יבמות פ"יד מ"ד; להלן קיב,ב] 'שני אחין חרשין נשואין שתי אחיות פקחות, או שתי אחיות חרשות או שתי אחיות אחת פקחת ואחת חרשת, וכן שתי אחיות חרשות נשואות לשני אחין פקחין או לשני אחין חרשין או לשני אחין אחד פקח ואחד חרש - הרי אלו פטורות מן החליצה ומן הייבום (נישואיהן שוין בין שהן פקחות בין שהן חרשות בין אחת פקחת ואחת חרשת, שהרי כניסתן לבעליהן ברמיזה; וכן שתי חרשות - כניסתן ברמיזה; ואף על פי שהן פקחין או אחד פקח ואחד חרש - נישואיהן שוין; הילכך יוצאת היבמה משום אחוות אשה); ואם היו נכריות (ומת אחד מהן - יכנוס השני, דלאו בר חליצה הוא; או היא אינה בת חליצה) יכנוסו; ואם רצו להוציא - יוציאו' - היכי דמי?: אילימא בפקחים ולבסוף נתחרשו - מי מצי מפקי? והתנן: (יבמות פ"יד מ"א; להלן קיב,ב) 'נשתטית לא יוציא, נתחרש הוא או נשתטה לא יוציא עולמית'? אלא לאו - אחרשין מעיקרא; ומדהן חרשין מעיקרא אינהו נמי חרשות מעיקרא, וקתני 'אם היו נכריות יכנוסו' - יכנוסו אִין, יחלצו לא! תיובתא דרבה!

תיובתא.

קטנה וחרשת [אין ביאת אחת מהן פוטרת צרתה]:

אמר רב נחמן: אשכחתיה לרב אדא בר אהבה ולרב חנא חתניה, דיתבי וקמקוו אקוותא (מקהילים תלמידים סביבם שהיו באים לשמוע דבריהם; לשינא אחרינא: דמקהו אקהתא: משיבין קושיות זה לזה) בשוקא דפומבדיתא, ואמרי: הא דתנן 'קטנה וחרשת - אין ביאת אחת מהן פוטרת צרתה' - הני מילי דנפלה ליה מאחיו פקח, דלא ידעינן אי בקטנה ניחא ליה אי בחרשת ניחא ליה: אי בקטנה ניחא ליה, דאתיא לכלל דיעה, אי בחרשת ניחא דגדולה היא ובת ביאה היא; אבל נפלה מאחיו חרש ודאי בחרשת ניחא ליה: דבת ביאה היא ובת מיניה היא;

ואמינא להו אנא: אפילו נפלה ליה מאחיו חרש - נמי מספקא ליה.[3]

כיצד תקנתן (דקטנה וחרשת, הואיל ואין האחת פוטרת צרתה, וחרשת לאו בת חליצה היא דניפוק תרוייהו בחליצה, ואי מייבם לה וחליץ לקטנה כשתגדיל - מיפסלא קמייתא עליה, דקם ליה ב'לא יבנה', דהא ביאה דחרשת לא דחיא זיקה דנימא 'אין אחריה כלום')?

אמר רב חסדא אמר רב: כונס החרשת ומוציאה בגט (דחליצת קטנה תפסל לה עליה), וקטנה תמתין עד שתגדיל ותחלוץ.

אמר רב חסדא: שמע מינה קסבר רב: 'חרשת קנויה (במקצת) ומשויירת; קטנה (ספק) קנויה (כולה) ו(ספק) אינה קנויה' (כלל,) דאי סלקא דעתא 'חרשת קנויה ואינה קנויה, קטנה קנויה ומשויירת' - חרשת אמאי כונס ומוציאה בגט?

(יבמות קיא,א)

(דבשתיהן 'קנויות ומשויירות' ליכא למימר, דממתניתין שמעינן לה, דאם כן תיפטר חדא בביאת חברתה! ושתיהן ספק נמי ליכא למימר, מדקתני סיפא דמתניתין: 'בא יבם על הקטנה וחזר ובא על החרשת - פסל את הקטנה; בא יבם על החרשת וחזר ובא על הקטנה - פסל את החרשת'- ואי שתיהן ספק קמייתא) תיתיב גביה ממה נפשך (דהא אחרונה לא פסלה לה עליה, דאם שתיהן קנויות - אין האחרונה פוסלת הראשונה, דאין אחר ביאה כלום; ואם זו (קנויה) וזו אינה קנויה - אינן צרות זו לזו! אלא חדא קנויה ומשויירת וחדא ספק; ומדרב שמעינן דחרשת היא הקנויה והמשויירת, וקטנה ספק; משום הכי תצא החרשת בגט - דלמא קטנה קנויה היא לגמרי, ועדיפא מחרשת, ופסלה לה חליצתה עליה): אי קנויה היא - הא קנויה היא (ותו ליכא זיקה אבתרייתא)! ואי לאו קנויה היא - הא נכרית בעלמא היא (ולא פסלה לה חליצת קטנה)! וכי תימא 'קטנה - אמאי תמתין עד שתגדיל ותחלוץ? (ישאנה מתחלה) תיתיב גביה (ותשב אצלו ממה נפשך): אי קנויה היא - הא קנויה היא, אי לאו קנויה היא - נוכריתא בעלמא היא' - אם כן חרשת במה תיפוק? (הא לאו בת חליצה היא! ורב - תקנתא לתרוייהו קתני; ואי קשיא מתניתין, דקתני 'בא על הקטנה וחזר ובא על החרשת - פסל את הקטנה' - אמאי פסלה? הואיל ונסבה ברישא - תיפוק חרשת בגט וקטנה תיתיב גביה ממה נפשך, כדאמרן, ואיכא תקנתא לתרוייהו? - תריץ מתניתין משום גזירה דלמא אתי למיבעל חחרשת ברישא; והכי נמי מתרץ לה בברייתא לקמן.)

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM

מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9

הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol

[1] THE REASON WHY A "KETANAH" AND A "CHARESHES" CANNOT EXEMPT EACH OTHER FROM YIBUM
QUESTION: The Mishnah (110a) states that if two Tzaros, a Ketanah and a Chareshes, fall to Yibum together, the Yibum or Chalitzah of one does not exempt the other. The Gemara explains that the reason is because it is assumed that the deceased brother preferred either the Ketanah or the Chareshes, and whichever one he preferred as his wife is considered the main wife whose Yibum or Chalitzah exempts the other wife. Since we are in doubt which wife the brother preferred, neither one can exempt the other. Rashi quotes this reason in the Mishnah.

However, a few lines later the Gemara gives a completely different reason for why the Yibum or Chalitzah of a Chareshes or Ketanah does not exempt the other! The Gemara says that the Kinyan of a Chareshes is a "half-Kinyan," while the Kinyan of a Ketanah is a Safek Kinyan -- it might be a fully valid Kinyan, and it might not be a Kinyan at all. It is because of *that* doubt
that neither one can exempt the other. This seems to be an entirely different reason than the one the Gemara just gave a moment earlier! How do we reconcile these two Sugyos?

ANSWERS:
(a) When the Gemara says that there is a doubt which wife the deceased brother preferred -- the Chareshes or Ketanah, Rav Ada bar Ahavah suggests that if the dead brother himself was a Cheresh, then obviously he preferred the Chareshes over the Ketanah. Rav Nachman rejects this and says that even if the brother was a Cheresh, we are still in doubt which wife he preferred,
the Chareshes or Ketanah.
It is possible that Rav Nachman argues because he understands the Safek to be an entirely different question. Rav Nachman holds that it does not depend on whether the first husband was more fond of one type of wife than the other. Rather, he holds that it depends on whether the Kinyan of a Ketanah is a stronger or weaker Kinyan that that of the Chareshes. Accordingly, the
rest of the Gemara follows the opinion of Rav Nachman and discusses only the question of the strength of the Kinyan of the Ketanah relative to the Kinyan of the Chareshes.

(b) However, the RASHBA (Teshuvos 1:1196) has a slightly different Girsa in the Gemara. According to his Girsa, it is clear that even Rav Nachman holds that the question is which wife the Cheresh preferred. Rav Nachman holds that even though the brother was a Cheresh, he might have preferred the Ketanah over the Chareshes.

The Rashba explains that the Sugyos actually argue with each other, and the Gemara is indeed changing its explanation of the Mishnah at this point.

[2] Yevamos 110 THE YIBUM OF A "CHERESH"
QUESTION: The Gemara quotes the Mishnah earlier (104b) that states that Chalitzah cannot be performed by a Cheresh or by a Chareshes. The Gemara, both here and there, explains that the reason is because they are unable to
speak, and in order to do Chalitzah one must say the words in the Parshah of Chalitzah (Devarim 25:7-8). However, a Cheresh or Chareshes are able to do *Yibum*, as we see from the Mishnah here.

There is a basic question on this Gemara. If a Cheresh and Chareshes cannot do Chalitzah, then why should they be able to do Yibum? The Rishonim tell us that there is a rule that whenever Chalitzah cannot be done, Yibum also
cannot be done, just as the Gemara (44a) teaches that whenever Yibum cannot be done, Chalitzah cannot be done (see TOSFOS 44a, DH u'Neyabem). How, then, can a Cheresh -- who cannot do Chalitzah -- be able to do Yibum?

ANSWER: TOSFOS (44a, DH Kol sh'Eino) asks this question. Tosfos answers that the only reason a Cheresh cannot do Chalitzah is because he cannot pronounce the words that must be recited as part of the Chalitzah procedure. It is not that a Cheresh is unfit to do Chalitzah as a person; rather, he is fit to do Chalitzah, but there is something impeding his performance of the Chalitzah. He is like a person whose mouth hurts him and he cannot talk (as the Gemara on 104b says). Therefore, a Cheresh is considered someone fit for Chalitzah, and thus he may do Yibum.

Tosfos seems to be following his reasoning as expressed elsewhere (104b, DH v'Ha Amri), where he says that even a person who does not have Da'as is able to do Chalitzah, as we find in the Gemara (105b) that a Ketanah is able to
do Chalitzah even though she does not have Da'as.

Why, though, can a Ketanah or Chareshes do Chalitzah if she cannot have the proper intentions in mind (Kavanah)? After all, the Gemara (106a) says that Chalitzah is valid only when one has the proper intentions in mind!

Tosfos answers that since Chalitzah is done in the presence of Beis Din and they tell the Ketanah or Chareshes to have Kavanah, she is able to have sufficient Kavanah for Chalitzah (as we find in Gitin 22b, regarding a Katan
writing a Get Lishmah). (Even though the Tosefta (Perek 11) tells us that a woman who is a Shotah cannot perform Chalitzah, that is because a Shotah has such little Da'as that even when the Beis Din tells her what Kavanah to
have, she is unable to have Kavanah l'Shem Chalitzah.)

The other Rishonim argue with Tosfos and give other reasons why the Chalitzah of a Cheresh is not valid. The RAMBAN, RASHBA and RITVA (104b) explain that a Cheresh indeed lacks Da'as, and for that reason he cannot
perform Chalitzah -- not simply because he cannot speak the words. (A Ketanah, however, is able to do Chalitzah, because she does have enough Da'as to have proper Kavanah for Chalitzah, see RASHBA Chulin 12b.)
According to these Rishonim, why does the Gemara say that a Cheresh is Pasul from Chalitzah because "he cannot speak?"

The Ramban and Ritva answer that the Gemara is discussing a Cheresh who is able to speak, but who cannot hear. When the Gemara says that the reason he cannot do Chalitzah is because he cannot speak, it means that he is unable
*to hear* what the *other party* is speaking. The Rashba (104b) writes that although a Cheresh is Pasul for Chalitzah because he has no Da'as, the Gemara says he is Pasul because he is unable to speak, in order to teach us
that even an *Ilem* -- who can hear but cannot speak -- is also excluded from doing Chalitzah.

According to these Rishonim, what is the Halachah regarding a Cheresh who is not able to speak nor hear? Can he do Yibum? If such a Cheresh is considered to have no Da'as, then he is completely Pasul from doing Chalitzah and thus he should not be able to do Yibum!

It seems that these Rishonim disagree with Tosfos (44a) and hold that the rule that Yibum is dependent on Chalitzah works only one way: if one is not fit to do Yibum, then one cannot do Chalitzah. It does not work the other way around, that if one is not fit to do Chalitzah, then he cannot do Yibum. Rather, even if one is not fit to do Chalitzah, he is still able to do Yibum. Indeed, none of the Rishonim mention this logic of Tosfos at all.

[3] THE REASON WHY A "KETANAH" AND A "CHARESHES" CANNOT EXEMPT EACH OTHER
FROM YIBUM
QUESTION: The Mishnah (110a) states that if two Tzaros, a Ketanah and a Chareshes, fall to Yibum together, the Yibum or Chalitzah of one does not exempt the other. The Gemara explains that the reason is because it is
assumed that the deceased brother preferred either the Ketanah or the Chareshes, and whichever one he preferred as his wife is considered the main wife whose Yibum or Chalitzah exempts the other wife. Since we are in doubt
which wife the brother preferred, neither one can exempt the other. Rashi quotes this reason in the Mishnah.

However, a few lines later the Gemara gives a completely different reason for why the Yibum or Chalitzah of a Chareshes or Ketanah does not exempt the other! The Gemara says that the Kinyan of a Chareshes is a "half-Kinyan," while the Kinyan of a Ketanah is a Safek Kinyan -- it might be a fully valid Kinyan, and it might not be a Kinyan at all. It is because of *that* doubt that neither one can exempt the other. This seems to be an entirely
different reason than the one the Gemara just gave a moment earlier! How do we reconcile these two Sugyos?

ANSWERS:
(a) When the Gemara says that there is a doubt which wife the deceased brother preferred -- the Chareshes or Ketanah, Rav Ada bar Ahavah suggests that if the dead brother himself was a Cheresh, then obviously he preferred
the Chareshes over the Ketanah. Rav Nachman rejects this and says that even if the brother was a Cheresh, we are still in doubt which wife he preferred, the Chareshes or Ketanah.

It is possible that Rav Nachman argues because he understands the Safek to be an entirely different question. Rav Nachman holds that it does not depend on whether the first husband was more fond of one type of wife than the
other. Rather, he holds that it depends on whether the Kinyan of a Ketanah is a stronger or weaker Kinyan that that of the Chareshes. Accordingly, the rest of the Gemara follows the opinion of Rav Nachman and discusses only the
question of the strength of the Kinyan of the Ketanah relative to the Kinyan of the Chareshes.

(b) However, the RASHBA (Teshuvos 1:1196) has a slightly different Girsa in the Gemara. According to his Girsa, it is clear that even Rav Nachman holds that the question is which wife the Cheresh preferred. Rav Nachman holds
that even though the brother was a Cheresh, he might have preferred the Ketanah over the Chareshes.

The Rashba explains that the Sugyos actually argue with each other, and the Gemara is indeed changing its explanation of the Mishnah at this point.