דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י - באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן
נרקיסים; הערות העורך
בגופן courier new 10,
בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.
סיום פרק חמשה עשר 'האשה שלום'
יבמות
דף קיח
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר
הכ"מ
(יבמות קיז,ב)
משנה:
(שתי נשים צרות הבאות
ממדינת הים) אחת אומרת "מת (בעלי)" ואחת אומרת "לא מת" - זו שאומרת "מת" תנשא
ותטול כתובתה, וזו שאומרת "לא מת" לא תנשא ולא תטול כתובתה.
אחת אומרת
"מת" ואחת אומרת "נהרג":
רבי מאיר
אומר: הואיל ומכחישות זו את זו - הרי אלו לא ינשאו (ובגמרא פריך לפלוג
נמי רבי מאיר ברישא דזו שאומרת "מת" לא תנשא).
רבי יהודה
ורבי שמעון אומרים: הואיל וזו וזו מודות שאין קיים – ינשאו (הא אחת מודה והאחת
אינה מודה - לא ינשאו שתיהן אלא האחת).
עד אומר
"מת" ועד אומר "לא מת";
(יבמות קיח,א)
[המשך המשנה]
אשה אומרת
"מת" ואשה אומרת "לא מת" - הרי זו לא תנשא (הואיל ובאת
שניה קודם שיתירוה על פי ראשונה; ואפילו שניה זו צרתה – אוסרתה. ובגמרא מוקמינא לה
להאי סתמא כרבי מאיר, דאמר: צרתה נמי מכחשא לה).
גמרא:
טעמא דאמרה
"לא מת", הא אישתיקא – תנשא? הא אין צרה מעידה לחברתה?
"לא
מת" איצטריכא ליה (דאף על גב דאי שתקא - פשיטא לן דלא תנשא בעדות
חברתה, איצטריך לאשמועינן היכא דמכחשה לה - נמי לא תנשא): סלקא דעתא
אמינא 'הא מיית, והא דקאמרה "לא מת" - לקלקולה לצרה היא דקמיכוונא (דמהו דתימא
כיון דאתיא ומערערא - גליא דעתא דלצעורי לצרה קאתיא ולעגנה שלא תנשא) ו'תמות נפשה עם פלשתים' (שופטים טז,ל)[1] קאמרה (הלכך אפילו היא
תשתרי)' - קמשמע לן [שאין חוששין לכך, אלא מה שאמרה "לא מת" מחייב אותה].
אחת אומרת
"מת" [ואחת אומרת "נהרג": רבי מאיר אומר: הואיל
ומכחישות זו את זו - הרי אלו לא ינשאו; רבי יהודה ורבי שמעון אומרים: הואיל וזו
וזו מודות שאין קיים – ינשאו]:
וליפלוג רבי
מאיר ברישא [שהרי טעמו של רבי מאיר היא 'הואיל ומכחישות זו את זו', וגם ברישא מכחישות]?
אמר רבי
אלעזר: במחלוקת שנויה (במחלוקת אחרונה אף ראשונה שנויה: דלא תימא סתמא דברי
הכל היא, אלא) ורבי יהודה ורבי שמעון היא (דאמרי צרה לא
מכחשה).
ורבי יוחנן
אמר: אפילו תימא רבי מאיר: בהא אפילו רבי מאיר מודה, דכל "לא מת" בעדות
אשה - לאו הכחשה היא (דרבנן הימנוה לקמא).
תנן: 'עֵד
אומר "מת" ועד אומר "לא מת"; אשה אומרת "מת" ואשה (אפילו צרתה
במשמע) אומרת "לא מת" - הרי זו לא תנשא.' בשלמא לרבי אלעזר: סתמא כרבי מאיר, אלא לרבי יוחנן קשיא!
קשיא.
משנה:
האשה שהלכה
היא ובעלה למדינת הים, ובאה ואמרה "מת בעלי" - תנשא ותטול כתובתה, וצרתה
אסורה.
היתה (צרתה) בת ישראל לכהן - תאכל בתרומה (בחזקת שבעלה קיים ואינה חוששת לעדות צרתה:
הואיל ואינה נאמנת להשיאה - אינה נאמנת לפוסלה) - דברי רבי
טרפון.
רבי עקיבא
אומר: אין זו דרך מוציאתו מידי עבירה, עד שתהא אסורה לינשא ואסורה מלאכול בתרומה.
אמרה "מת
(לי) בעלי ואחר כך מת
חמי" - תנשא ותטול כתובתה, וחמותה אסורה (שאין כלה מעידה
לחמותה; ואף על גב דאמרה ברישא "מת בעלי", דפקע לה צד כלות והויא נכרית
- אפילו הכי לא מהימנא כדאמר לעיל
היתה (חמותה) בת ישראל לכהן - תאכל בתרומה, דברי רבי טרפון.
רבי עקיבא
אומר: אין זו דרך מוציאה מידי עבירה, עד שתהא אסורה לינשא ואסורה מלאכול בתרומה.
גמרא:
וצריכא: דאי
איתמר הך קמייתא [בין אשה וצרתה]- בהא קא"ר
טרפון, משום דצערא דגופה (תשמיש מונעת לה מבעלה - הא ודאי משקרא כדי לקלקלה
שתנשא, ואפילו שהיא נשאת – 'תמות נפשה עם פלשתים') אבל חמותה,
דצערא מילי דעלמא - אימא מודי ליה לרבי עקיבא (דלא מחזקינן לה
בשקרנית כולי האי, ונהי דלהשיאה לא מהימנא - אבל לחומרא לענין תרומה תיחוש); ואי איתמר בהא [בחמותה]- בהא קאמר רבי עקיבא,
אבל בהך אימא מודה ליה לרבי טרפון? – צריכא.
אמר רב יהודה
אמר שמואל: הלכה כרבי טרפון.
אמר אביי: אף
אנן נמי תנינא [יבמות פ"טו מ"ט; דף קיח,ב]: '(אשה שהלכה עם בעלה למדינת הים וכשיצתה מכאן לא היה לה בן, ועומדת
בחזקת ייבום, ובאת ואמרה) "ניתן לי בן
במדינת הים ומת בני ואחר כך מת בעלי" (דלא מפקא נפשה מחזקה
קמייתא, שעדיין היא צריכה לייבם) - נאמנת (ומותרת
להתייבם); "בעלי ואחר כך בני" - אינה נאמנת
(להנשא לשוק בלא חליצה, דכי הימנוה רבנן לאשה - אבעלה הימנוה, דדייקא
ומנסבא, אבל לאפוקי נפשה מיבם - לא הימנוה, דזימנין דסניא ליה) וחוששין לדבריה (דאפקה נפשה מחזקה; ואם בא יבם לייבמה - לא שבקינן לה,) וחולצת ולא מתייבמת.'
'לדבריה'
(מיעוטא משמע [שהיה אפשר לכתוב רק 'חוששין וחולצת']) - הוא
דחוששין, הא לדברי צרה אין חוששין!
שמע מינה.
משנה:
קידש אחת מחמש
נשים ואין יודע אי זו קידש, כל אחת אומרת "אותי קידש" - נותן גט לכל אחת
ואחת (אם אינו חפץ לישא את כולן) ומניח כתובה ביניהן
ומסתלק - דברי רבי טרפון.
רבי עקיבא
אומר: אין זו דרך מוציא מידי עבירה, עד שיתן גט וכתובה לכל אחת ואחת.
גזל אחד
מחמשה, ואין יודע מאיזה גזל, כל אחד אומר "אותי גזל" - מניח גזילה
ביניהן ומסתלק - דברי רבי טרפון.
רבי עקיבא
אומר: אין זו דרך מוציא מידי עבירה, עד שישלם לכל אחד ואחד.
(יבמות קיח,ב)
גמרא:
'קידש' קתני (דאיכא למימר
התם הוא דקאמר רבי טרפון דמניחה ביניהם, דלא עשה מעשה), (אבל) 'בעל' - לא קתני (דליפלוג רבי טרפון, דכיון דעשה בה מעשה וגינה אותה
בקידושי ביאה - צריך להוציא עצמו מידי עבירה וליתן לכולן); 'גזל' קתני (דהואיל ואיסורא עבד - קניס ליה רבי עקיבא), (אבל) 'לקח' (מקח מחמשה ואין יודע
אי זהו)- לא קתני (דלקנסיה רבי עקיבא);
מני מתניתין?
לא תנא קמא ולא רבי שמעון בן אלעזר, דתניא: 'רבי שמעון בן אלעזר אומר: לא נחלקו
רבי טרפון ורבי עקיבא על שקידש אחת מחמש נשים ואינו יודע איזו קידש, שמניח כתובה
ביניהן ומסתלק; על מה נחלקו? - על שבעל: רבי טרפון אומר: מניח כתובה ביניהן
ומסתלק; רבי עקיבא אומר: עד שישלם לכל אחת ואחת; לא נחלקו רבי טרפון ורבי עקיבא על
שלקח מקח מחמשה בני אדם ואין יודע מאיזה מהן לקח, שמניח דמי מקח ביניהן
ומסתלק; לא נחלקו אלא שגזל מחמשה, שאמר רבי טרפון: מניח גזילה ביניהם
ומסתלק, ורבי עקיבא אומר: עד שישלם גזילה לכל אחד ואחד' - מדקאמר רבי שמעון בן
אלעזר בקידש ולקח לא פליגי, מכלל דתנא קמא סבר פליגי (עליה [דרשב"א] ואמר בקידש
ולקח פליגי, דליכא איסור כולי האי; אבל בבעל וגזל - אפילו רבי טרפון מודה)! מני? אי תנא קמא - ליתני 'קידש' ו'לקח'! אי רבי שמעון בן אלעזר - ליתני
'בעל' ו'גזל'!?
לעולם רבי
שמעון בן אלעזר, ומאי 'קידש' - קידש בביאה (דגינה אותה, ואפילו הכי פטר רבי טרפון; ולא
תימא ליתני 'גזל' ולא איבעי 'קידש', דתרוייהו איצטריך:); תנא 'קידש' (בביאה) להודיעך כחו דרבי עקיבא: דאף על גב דאיסורא דרבנן עבד (דרב מנגיד
אמאן דמקדש בביאה, ואין כאן איסורא דאורייתא) – (אפילו הכי) קניס; תנא 'גזל' להודיעך כחו דרבי טרפון: דאף על גב דאיסורא דאורייתא עבד
- לא קניס.
משנה:
האשה שהלכה
היא ובעלה למדינת הים, ובנה עמהם, ובאת ואמרה "מת בעלי ואחר כך מת בני (והריני מותרת
לשוק)" – נאמנת (שהרי בחזקת לשוק יצאה
והפה שאסר הוא הפה שהתיר); "מת בני ואחר
כך מת בעלי" - אינה נאמנת (להתייבם לו), וחוששין
לדבריה (דאפקה נפשה מחזקה ולא מישתריא בלא חליצה דשויתה לנפשה חתיכה דאיסורא
מעלמא), וחולצת ולא מתייבמת.
"ניתן לי
בן במדינת הים" (והיא הלכה בלא בן ובחזקת עתידה לייבם), ואמרה "מת בני ואחר כך מת בעלי" – נאמנת; "מת בעלי ואחר
כך מת בני" אינה נאמנת, וחוששין לדבריה, וחולצת ולא מתייבמת.
"ניתן לי
יבם במדינת הים" (שהלכה חמותי במדינת הים, והיא הלכה בחזקת שאין לה
יבם) [ו]אמרה "מת בעלי ואחר כך מת יבמי",
"יבמי ואחר כך בעלי" (דתרוייהו קשריא נפשה לשוק) – נאמנת (ומותרת לשוק בחזקתה הראשונה, דהפה שאסר הוא הפה
שהתיר).
הלכה היא
ובעלה ויבמה למדינת הים: אמרה "מת בעלי ואחר כך יבמי"; "יבמי ואחר
כך בעלי" - אינה נאמנת, שאין האשה נאמנת לומר "מת יבמי" שתנשא, ולא
'מתה אחותה' שתכנס לביתו; ואין האיש נאמן לומר "מת אחי" שייבם אשתו, ולא
'מתה אשתו' שישא אחותה.
גמרא:
בעא מיניה רבא
מרב נחמן: המזכה גט לאשתו (שעשה שליח לקבלה, וזיכה לה על ידי שליח שתתגרש
מעכשיו) במקום יבם מהו (שיש לו אח, ונתכוון
לפוטרה הימנו; דשלא במקום יבם, והוא בא לגרשה - פשיטא לן דלא מיגרשה עד שתגיע
לידה: דאין חָבין לאדם שלא בפניו; אלא הכא) כיון דסניא ליה (מי אמרינן) זכות הוא לה, וזכין לאדם שלא בפניו? או דלמא כיון דזימנין דרחמא ליה - חוב
הוא לה, ואין חבין לאדם שלא בפניו?
אמר ליה:
תנינא! 'וחוששין לדבריה וחולצת ולא מתייבמת' (מדקתני בתרוייהו 'חוששין':
ביצאה בחזקת [היתר] לשוק ובאה והחזיקה עצמה ליבם, וקתני 'חוששין', ולא
אמרינן 'אוקמה אחזקה ותנשא, דהא ודאי משקרא, משום דרחמא ליה קאמרה' - אלמא לא
מחזקינן לה באהבה; ומדקתני נמי 'בחזקת יוצאה ליבם ובאה והחזיקה עצמה לשוק, כגון
"ניתן לי בן ומת בעלי ואחר כך בני", וקתני 'חוששין' ולא תתייבם,
ולא אמרינו 'ודאי משקרא, ומשום דסניא ליה קאמרה' - אלמא זימנין דלא סניא ליה, אלמא
מספקא לן; וגבי מזכה גט נמי מספקא לן: אי רחמא ליה, וחוב הוא לה, אי סניא ליה
וזכות הוא לה! ותחלוץ ולא תתייבם).
אמר ליה רבינא
לרבא: המזכה גט לאשתו במקום קטטה מהו? כיון דאית לה קטטה בהדיה - זכות הוא לה? או
דלמא ניחא דגופא עדיף לה?
תא שמע דאמר
ריש לקיש 'טב למיתב טן דו (גופים שנים: כל דהו בַּעַל) מלמיתב ארמלו
[אלמנה;
כלומר: לבדה].
אביי אמר:
דשומשמנא גברא (גוץ כנמלה) כורסיה בי חרתא רמו לה (מחזקת עצמה
כנשואה ונותנת כסאה אצל חשובות חוֹרוֹת הארץ).
רב פפא אמר: [אפילו] דנפצא (מנפץ צמר - אומנתו מאוסה) 'גברא' תיקרי בסיפי
בבא ותיתיב [האשה קוראת לו מפתח הבית ויושבת, או: מיושבת דעתה כאשר היא יכולה לקרוא
לבעלה].
רב אשי אומר:
דקולסא גברא (שמץ פסול משפחה) לא בעיא טלפחי לקידרא (טלפחי: עדשים, שהוא
מאכל קל, ואין חסרון כיס כל כך - אינה שואלת ממנו, אך יקָרֵא שמו עליה).
תנא: 'וכולן
[הנשים
הנשואות לגברים ירודים] מזנות ותולות
בבעליהן.'
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י
בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף –
בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2007 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva,
Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol
[1] שופטים טז,ל: ויאמר שמשון: 'תמות נפשי עם פלשתים'; ויט בכח, ויפל הבית על הסרנים ועל
כל העם אשר בו; ויהיו המתים אשר המית במותו רבים מאשר המית בחייו.