מקרא: בתחתית הדף

בבא קמא דף כא

המשך פרק שני 'כיצד הרגל'

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

(בבא קמא כ,ב)

אתמר: רב כהנא אמר רבי יוחנן: אינו צריך להעלות לו שכר.

רבי אבהו אמר רבי יוחנן: צריך להעלות לו שכר.

אמר רב פפא: הא דרבי אבהו - לאו בפירוש אתמר (לאו בהדיא שמעה רבי אבהו מיניה דרבי יוחנן) אלא מכללא אתמר, דתנן [מעילה פ"ה,מ"ד]: 'נטל (מפרש במסכת מעילה דבגזבר עסקינן) אבן או קורה של הקדש - הרי זה לא מעל <(דמעיקרא נמי ברשותיה הוי כי השתא, ולא שינוי הוא); נתנה לחבירו (קנייה חבירו, דגזבר יש לו רשות ליתן) - (וזה שהוציאו לחולין) הוא מעל, וחבירו לא מעל; בנאה (גזבר) לתוך ביתו - הרי זה לא מעל עד שידור תחתיה שוה פרוטה'; ואמר שמואל: והוא שהניחה על פי ארובה (ולא קבעה בבנין דלא הוי שינוי הלכך לא מעל עד שידור תחתיה); ויתיב רבי אבהו קמיה דרבי יוחנן, וקאמר [רבי אבהו] משמיה דשמואל: 'זאת אומרת (מדקתני דכי דר תחתיה – חייב, ואף על גב דשלא מדעת הקדש עבד) - הדר בחצר חבירו של�א מדעתו צריך להעלות לו שכר' ושתק ליה [רבי יוחנן]; איהו [רבי אבהו] סבר מדשתיק [רבי יוחנן] - מודה ליה, ולא היא: אשגוחי לא אשגח ביה; כדרבה, דאמר רבה: [שימוש בחפץ של] הקדש שלא מדעת -

(בבא קמא כא,א)

כהדיוט מדעת דמי (בהקדש ליכא למימר 'שלא מדעת': דדעת שכינה איכא; הלכך כהדיוט מדעת דמי) [וחייב במעילה].

שלח ליה רבי אבא בר זבדא למרי בר מר: "בעי מיניה מרב הונא: הדר בחצר חבירו שלא מדעתו - צריך להעלות לו שכר או לא"?

אדהכי נח נפשיה דרב הונא; אמר ליה רבה בר רב הונא: הכי אמר אבא מרי משמיה דרב: "אינו צריך להעלות לו שכר; (ועוד אמר אבא מרי:) והשוכר בית מראובן (ונמצאת בית של שמעון, והוא שכרה מראובן) - מעלה שכר לשמעון".

'שמעון'? מאי עבידתיה?

הכי קאמר: נמצא הבית של שמעון - מעלה לו שכר.

תרתי (בתמיה, כלומר: תרתי מילי קאמר דסתרן אהדדי: דהאי דשכר בית שמעון מראובן, הוה ליה דר בחצר שמעון שלא מדעת שמעון, וקאמר 'צריך להעלות לו שכר', ורישא קאמר 'אין צריך')!?

הא דקיימא לאגרא (מעלה שכר לשמעון, דהוה ליה זה נהנה וזה חסר), הא דלא קיימא לאגרא.

אתמר נמי: אמר רבי חייא בר אבין אמר רב, ואמרי לה אמר רבי חייא בר אבין אמר רב הונא: 'הדר בחצר חבירו (דלא קיימא לאגרא) שלא מדעתו - אינו צריך להעלות לו שכר; והשוכר בית מבני העיר - מעלה שכר לבעלים'.

'בעלים' - מאי עבידתייהו?

הכי קאמר: נמצאו לו בעלים - מעלין להן שכר.

תרתי?

הא דקיימא לאגרא, הא דלא קיימא לאגרא.

אמר רב סחורה אמר רב הונא אמר רב: הדר בחצר חבירו שלא מדעתו - אין צריך להעלות לו שכר, משום שנאמר [ישעיהו כד,יב: נִשְׁאַר בָּעִיר שַׁמָּה] וּשְׁאִיָּה יֻכַּת שָׁעַר (שד ששמו 'שאיה' מכתת שער: בית שאין בני אדם דרין בו; והלכך זה שעמד בו ההנהו. לישנא אחרינא: בית שהוא 'שאוי', ויחיד מאין אדם - יוכת שער: מזיקין מכתתין אותו).

אמר מר בר רב אשי: לדידי חזי ליה ומנגח כי תורא.

רב יוסף אמר: ביתא מיתבא יתיב (בית שהוא מיושב בדירת בני אדם – 'יתיב': יִשּׁוּבוֹ קיים, לפי שהדרין בתוכו רואין מה שהוא צריך ומתקנין אותו).

מאי בינייהו?

איכא בינייהו דקא משתמש ביה (בעל הבית) בציבי ותיבנא (שהיו עציו ותבנו בתוכו, וזה הלך ודר בו; משום 'שאיה' ליכא, הואיל ומשתמשין בו; משום 'ביתא מיתבא' איכא: דאין זה ישוב, וזה שדר בו - יפה עשה, וההנהו).

ההוא גברא דבנה אפדנא אקילקלתא דיתמי ('אקילקלתא': אשפה, דמתרגמינן 'אקילקלתא' - מאשפות ירים אביון (תהלים קיג,ז)).

אגביה רב נחמן לאפדניה מיניה.

לימא קסבר רב נחמן 'הדר בחצר חבירו שלא מדעתו - צריך להעלות לו שכר'?

ההוא - מעיקרא קרמנאי הוו דיירי ביה ('קרמנאי': שם אומה; לישנא אחרינא 'קדמונאי': קדמונים היו יושבין בו), ויהבי להו ליתמי דבר מועט (ומעלים שכר ליתומים, והוה ליה 'קיימא לאגרא').

אמר ליה: 'זיל פייסינהו ליתמי' - ולא אשגח; אגביה רב נחמן לאפדניה מיניה.

כיצד משלמת מה שנהנית? [אכלה מתוך הרחבה - משלמת מה שנהנית; מצדי הרחבה משלמת מה שהזיקה; מפתח החנות משלמת מה שנהנית; מתוך החנות משלמת מה שהזיקה]:

אמר רב: ובמחזרת (במחזרת ראשה מרחבה לצידה של רחבה, ואכלה פירות קתני מתניתין ד'משלמת מה שהזיקה' אף על גב דכולה קיימא ברחבה); ושמואל אמר: אפילו מחזרת נמי פטור (הואיל וגוף הבהמה קאי ברחבה, דאורחה הוא להחזיר ראשה, ו'שן ברשות הרבים' היא).

ולשמואל היכי משכחת לה דמחייב?

כגון דשבקתה לרחבה ואזלה וקמה בצידי רחבה (שאין דרך שוורים ללכת שם; הלכך לאו כרשות הרבים דמי).

ואיכא דמתני להא שמעתא באפי נפשה (לאו אמתניתין):

מחזרת: רב אמר: חייבת, ושמואל אמר: פטורה.

ולשמואל 'משלמת מה שהזיקה' היכי משכחת לה דמחייבא?

כגון דשבקה לרחבה ואזלה וקמה בצידי רחבה.

מתיב רב נחמן בר יצחק: 'מפתח החנות - משלמת מה שנהנית' - היכי משכחת לה (דהא פתח חנות בתוך הרחבה ליכא)?: פשיטא במחזרת (ולא משכחת לה אלא במחזרת), וקאמר <מר> 'מה שנהנית': 'מה שנהנית' – אִין, מה שהזיקה – לא!?

הוא מותיב לה והוא מפרק לה: דקיימא (חנות) בקרן זוית (כגון מבוי קטן הַכָּלֶה במבוי גדול, וקיימא חנות בראש מבוי קטן ומשוך קצת כלפי פנים; וכשנכנסה בהמה ממבוי גדול לקטן - פגעה בפירות מיד דרך הלוכה, דלאו מחזרת היא).

________

| |

חנות| מבוי |

מבוי קטן גדול |

| |

|______|

איכא דאמרי: מחזרת כולי עלמא לא פליגי דחייבת (דלא היה לה להחזיר ראשה לצידי רחבה); כי פליגי ב'מקצה מקום מרשותו לרשות הרבים' (שכנס לתוך שלו ובנה והניח מקרקעו לרשות הרבים, ושטח שם פירות, ונכנסה שם בהמה דרך הלוכה ואכלתן), והכי אתמר: אמר רב: לא שנא אלא מחזרת, אבל מקצה מקום מרשותו לרשות הרבים – פטורה [מלשלם מה שהזיקה, אבל תשלם מה שנהנית?]; ושמואל אמר: אפילו מקצה מקום מרשותו לרשות הרבים – חייבת [מה שהזיקה].

לימא (רב ושמואל - בחופר) בבור ברשותו (והפקיר רשותו ולא הפקיר בורו) קמפלגי (ובפלוגתא דרבי ישמעאל ורבי עקיבא, דפליגי בה לקמן בפרק 'שור שנגח את הפרה' (דף מט:)): רב דאמר 'פטור' קסבר 'בור ברשותו חייב' (ומשום הכי פטורה הך בהמה, דזה ששטח שם פירותיו הוה ליה כמו בור: שאם הוחלקה בהן בהמה – חייב, שהרי הפקיר רשותו; הלכך לא היה לו לעשות כן; וקיימא לן ב'המניח את הכד' (לקמן פ"ג מ"ג; דף ל,א): 'כל המקלקלין ברשות הרבים שהזיקו - חייבין לשלם, וכל המחזיק בהן זכה' [במשנה הלשון שונה במקצת]), ושמואל דאמר 'חייב' - קסבר בור ברשותו פטור (הלכך בהמה שאכלתן – חייבת, שהרי ברשות עשה, ורשות הרבים נמי לא הוי, שאין זה דרך הילוכה).

אמר לך רב: לעולם אימא לך:

(בבא קמא כא,ב)

בעלמא בור ברשותו פטור (דלא חייבה תורה אלא על בור ברשות הרבים וכדיליף רבי ישמעאל טעמיה התם), ושאני הכא דאמר "לאו כל כמינך דמקרבת להו לפירותך לרשות הרבים, ומחייבת להו לתוראי"!

ושמואל אמר: בעלמא בור ברשותו חייב (הואיל והפקירו; והכא מאי טעמא בהמה שאכלתן חייבת?) דבשלמא בור - איכא למימר "לאו אדעתיה (דשור לנטורי נפשיה מבור)" (וכיון דברשות נכנס - דהא הפקיר רשותו - חייב בעל הבור); אלא פירות - מי איכא למימר "לאו אדעתיה"? הא חזי להו (ואפילו הוחלקה בהן – פטור; ואף על גב דכל תקלה בור הוא – הני מילי ברשות הרבים, דאין לו רשות לתת שם תקלה)!?

לימא 'מחזרת' - תנאי היא, דתניא: 'אכלה מתוך הרחבה משלמת מה שנהנית; מצידי הרחבה - משלמת מה שהזיקה [עד כאן כלשון המשנה פ"ב מ"ב, דף יט,ב] דברי רבי מאיר ורבי יהודה; רבי יוסי ורבי אלעזר אומרים: אין דרכה לאכול אלא להלך';

רבי יוסי היינו תנא קמא (דקסלקא דעתא דלאו אתוך הרחבה קאי רבי יוסי דלבעי לחיוביה, דהא כתיב 'ובער בשדה אחר' - ולא ברשות הרבים! אלא אצידי רחבה קאי, דאין דרכה לאכול אלא להלך: וזו שאכלה – חייבת; הלכך היינו תנא קמא)!? אלא מחזרת איכא בינייהו: תנא קמא סבר: מחזרת נמי משלם מה שנהנית (דשמעינן לרבי מאיר דאמר 'בצידי הרחבה משלמת מה שהזיקה', וכגון דאזלה וקמה בצידי רחבה; אבל 'מחזרת' – לא [מה שהזיקה, אלא רק מה שנהנית]), ורבי יוסי סבר משלמת מה שהזיקה (וקאמר רבי יוסי: אין דרכה להחזיר ראשה ולאכול, אלא להלך, וזו שהחזירה ואכלה - חייבת)!?

לא, דכולי עלמא מחזרת אי כרב אי כשמואל והכא ב'ביער בשדה אחר' [שמות כב,ד: כי יבער איש שדה או כרם ושלח את בעירה ובער בשדה אחר מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם] קא מיפלגי (ואתוך הרחבה נמי מחייב ליה רבי יוסי): מר סבר: 'ובער בשדה אחר' - ולא ברשות הרבים, ומר סבר 'ובער בשדה אחר' - ולא ברשות המזיק (שאם הכניס פירותיו לחצר בעל הבית שלא ברשות ואכלתן בהמתו של בעל הבית - פטור).

'ברשות המזיק'? לימא "פירך ברשותי מאי בעי" (וקרא למה לי)?

אלא דאילפא (דאמר אילפא לעיל: בהמה שפשטה צוארה ואכלה מעל גבי חבירתה – חייבת) ורבי אושעיא (דאמר: בהמה הקופצת ואכלה מתוך הקופה - חייבת) איכא בינייהו (רבי מאיר סבר: מתוך הרחבה לעולם פטור, אלא לפי מה שנהנית, ואפילו בדאילפא ורבי אושעיא; ואתא רבי יוסי למימר: אין דרכה לפשוט צוארה על חבירתה, ואין דרכה לקפוץ מדרך ולאכול, אלא להלך, ואית ליה דאילפא ודרבי אושעיא).

משנה:

הכלב והגדי שקפצו מראש הגג ושברו את הכלים - משלם נזק שלם, מפני שהן מועדין (לקפוץ; וברשות הניזק קאמר - דתולדה דרגל היא).

הכלב שנטל חררה והלך לגדיש, אכל החררה והדליק הגדיש: על החררה משלם נזק שלם (דהוי שן ברשות הניזק [לפי זה נראה שהכלב אכל את החררה ברשות בעל החררה,אשר הוא גם בעל הגדיש]) ועל הגדיש משלם חצי נזק (מפרש בגמרא).

גמרא:

טעמא דקפצו; הא נפלו – פטור.

אלמא קסבר 'תחלתו בפשיעה (דאיבעי לאסוקי אדעתיה דלמא קפצי דהא אורחייהו לקפוץ) וסופו באונס (דהא נפלו ונפילה לא הוה ליה לאסוקי אדעתיה) - פטור'!

תניא נמי הכי: 'הכלב והגדי שקפצו מראש הגג ושברו את הכלים - משלם נזק שלם; נפלו – פטורין'.

הניחא למאן דאמר (אמוראי פליגי בה בפרק [המפקיד] (בבא מציעא דף מב.)): 'תחלתו בפשיעה וסופו באונס – פטור', אלא למאן דאמר 'חייב' - מאי איכא למימר?

כגון דמקרבי כלים לגבי כותל (טובא), דכי קפצי בקפיצה - לא נפלי עלייהו, ואפילו 'תחלתו בפשיעה' ליכא (דאי הוו קפצי - לברא ממאני הוו קפצי; וכי נפול להדי כותל ואיתביר מנא - אנוס הוא).

אמר רב זביד משמיה דרבא: פעמים שאפילו נפלו נמי חייב (ואפילו למאן דאמר: 'תחלתו בפשיעה וסופו באונס - פטור'): משכחת לה בכותל רעוע (שמעקה הגג רעוע: דאפילו לגבי נפילה הוי פשיעה).

מאי ניהו? דאבעי ליה לאסוקי דעתא דנפיל ארחי [לבֵנים] (בתמיה)? סוף סוף לא נפל ארחי, ונפול אינהו – 'תחלתו בפשיעה וסופו באונס' הוא (כלומר: כיון דסוף סוף לא נפל ארחי - אין סופו בפשיעה [ולדיעה זו - פטור])!?

לא, צריכא בכותל צר (שמעקה הגג צר ודחוק, וכי הניחם בראש הגג - הוה ליה לאסוקי אדעתיה דקפצי אמעקה, כדרכן (ומן המעקה שהוא צר נפלי); לישנא אחרינא 'צר' - משופע).

תנו רבנן [דומה לתוספתא בבא קמא פ"ב ה"א]: 'הכלב והגדי שדלגו ממטה למעלה – פטורין (מנזק שלם, וחייב בחצי נזק, דמשונין הן); מלמעלה למטה – חייבין;

אדם ותרנגול שדלגו בין מלמעלה למטה בין מלמטה למעלה – חייבין' (אדם, אי נמי לאו אורחיה לקפוץ מלמטה למעלה – חייב, דאין באדם צד תמות אלא בבהמה; ותרנגול דרכו לדלג אפילו מלמטה למעלה);

(בבא קמא כב,א)

והתניא: 'הכלב והגדי שדלגו בין מלמעלה למטה בין מלמטה למעלה – פטורין'[YH1] !?

תרגמא רב פפא: דאפיך מיפך: כלבא בזקירא (קפיצה) וגדיא בסריכא (שנועץ צפרניו בכותל שאין דרכו בכך; ומשונים הן).

אי הכי אמאי פטורים?

פטור מנזק שלם וחייבין בחצי נזק.

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה יועיל להודיע לי בכתובת yeshol@gmail.com.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 ROD;

רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך לבדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (תענית ב,ב)

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In your browser, footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com.