בבא קמא פו

מקרא: בתחתית הדף

בבא קמא דף פו

המשך פרק שמיני 'החובל'

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

(בבא קמא פה,ב)

בעי רבה: שבת הפוחתתו בדמים (הכהו מכה שהוא צריך לשבות ממלאכתו, וסופו להיות שלם כבתחילה, ואין כאן אלא שבת, אבל פוחתו עכשיו בדמים: שאם היה בא לימכר עכשיו - היו דמיו פוחתין) - מהו (מי מחייב אפחת דמיו דהשתא או לא)?

היכי דמי? כגון שהכהו על ידו וצמתה ידו ('צמתה' - דשטריר"ט בלע"ז, לשון 'צומת הגידין': מקום שהגידין צומתין (חולין דף עו.)), וסופה לחזור – מאי? כיון דסופה לחזור - לא יהיב ליה (דמי ידו) ולא מידי? או דלמא: השתא מיהת אפחתיה!?

תא שמע: המכה אביו ואמו ולא עשה בהן חבורה (דאין עליו חיוב מיתה עד שיעשה בהם חבורה; ב'אלו הן הנחנקין' (סנהדרין דף פד:)), והחובל בחבירו ביום הכפורים -

(בבא קמא פו,א)

חייב בכולן (חמשה דברים).

האי 'לא עשה חבורה' - היכי דמי (שיהא היזק בלא חבורה)? לאו כגון שהכהו על ידו וסופו לחזור (דבאין סופו לחזור ליכא למימר, דכל 'בלא חבורה' - סופו לחזור הוא), וקתני 'חייב בכולן (חמשה דברים)'?

אמרי: הכא במאי עסקינן? - כגון שחירשו ולא עשה בו חבורה.

והאמר רבה: 'החורש את אביו – נהרג, לפי שאי אפשר לחרישה בלא חבורה': טיפתא דדמא נפלה ליה באודניה [ולכן יהא פטור מתשלומים, שהרי קם ליה בדרבה מיניה]?

אלא הכא במאי עסקינן? - כגון שגילחו (דאפחתיה מכספיה, בלא חבורה): גילחו מהדר הדר, והיינו בעיין (כלומר: מה לי שיער מה לי יד - הא בסופו לחזור מחייבת ליה).

אמרי: הכא במאי עסקינן? - כגון שסכו נשא (סם המשיר את השער), דלא הדר (ואינו חוזר, ואיכא נזק: דהא אפחתיה מכספיה, דמום הוא).

צער - דאית ליה קרטופני (בקעים בקעים; חטטין) ברישיה, וצווחי מהנהו קרטופני (מכאיבים לו מחמת חוזק הסם); ריפוי - דבעיא אסויי (לצערא דהנך קרטופני); שבת - דהוה מרקיד בי כובי (לשון מרקד בחנויות), דבעיא מחוי גוני ארישא (מראה ניענוע בראשו להראות מיני שחוק, כדרך הליצנים) ולא מחוי מהנהו קרטופני (דהשתא עד שיתרפא הנך קרטופני - לא מצי מחוי; ואף על פי שלא בטלו משאר מלאכה - נותן לו שבת זו הואיל ומלאכתו בכך); בושת - אין לך בושת גדול מזה.

ומילתא דבעיא ליה לרבה - פשיטא ליה לאביי להך גיסא ולרבא להך גיסא, דאתמר: הכהו על ידו וצמתה וסופה לחזור:

אביי אמר: נותן לו שבת גדולה (דמי ידו) [דהיינו נזק] ושבת קטנה (כל ימים שיפול למשכב - רואין אותו כאילו הוא שומר קישואין);

ורבא אמר: אינו נותן לו אלא דמי שבתו שבכל יום ויום (עד שיחזור לקדמותו - נותן לו בכל יום כמו שנשכרים פועלים בשוק, ולא כשומר קישואין, דהא לרבא לא יהיב ליה דמי ידו).

איתמר: הקוטע יד עבד עברי של חבירו (קוטע ממש, דאין סופו לחזור): אביי אמר: נותן לו שבת גדולה לעבד ושבת קטנה לרב; רבא אמר: הכל ינתן לעבד, וילקח בהן קרקע, והרב אוכל פירות.

פשיטא: פיחת אצל עצמו ואצל רבו לא פיחת (שלא בטלו ממלאכה) -

היכי דמי?

דפסקיה לריש אוניה או לריש נחיריה –

הכל לעצמו; פיחת (אף) אצל רבו (כגון קיטע את ידו) - פלוגתא דאביי ורבא.

בושת - הכל לפי המבייש והמתבייש.

מני מתניתין?: לא רבי מאיר ולא רבי יהודה, אלא רבי שמעון היא, דתניא: 'וכולן (עניים ועשירים) רואין אותן (ואפילו את העשירים) כאילו הם בני חורין שירדו מנכסיהם (ואין שמין את העני לפי עניותו - להקל, ולא את העשיר לפי עשרו, שהרי אין לדמי בשתו סוף, אלא כולן שוין בכך), שהן בני אברהם יצחק ויעקב - דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר: הגדול לפי גודלו והקטן לפי קטנו; רבי שמעון אומר: עשירים רואין אותן כאילו הם בני חורין שירדו מנכסיהם, עניים כפחותין שבהן (פחותים שבעניים – להקל: דכיון דעני הוא בושתו קלה)'; מני? <השתא:> אי רבי מאיר מתניתין - קתני 'הכל לפי המבייש והמתבייש', ורבי מאיר כולהו בהדי הדדי נינהו! ואי רבי יהודה מתניתין - קתני 'המבייש את הסומא – חייב', ואילו רבי יהודה אומר (לקמן בשמעתין): סומא אין לו בושת! אלא - לאו רבי שמעון היא?

אפילו תימא רבי יהודה: כי אמר רבי יהודה 'סומא אין לו בושת' - למשקל מיניה, אבל למיתבא ליה - יהבינן ליה.

והא מדקתני סיפא 'המבייש את הישן – חייב, וישן שבייש – פטור' ולא קתני 'סומא שבייש - פטור' מכלל דלא שנא הכי ולא שנא הכי!
אלא מחוורתא מתניתין - רבי שמעון היא (דאיהו נמי לאו כי הדדי משוי להו).

מאן תנא להא דתנו רבנן: 'נתכוון לבייש את הקטן ובייש את הגדול - נותן לגדול דמי בושתו של קטן; לבייש את העבד ובייש את בן חורין - נותן לבן חורין דמי בושתו של עבד' – מני?: לא רבי מאיר ולא רבי יהודה ולא רבי שמעון!?

קא סלקא דעתך 'קטן' = קטן בנכסים, 'גדול' = גדול בנכסים:

אי רבי מאיר - האמר כולהו בהדי הדדי נינהו!?

ואי רבי יהודה - האמר אין לעבדים בושת (במתניתין היא (דף פז,א))!?

ואי רבי שמעון - האמר 'נתכוון לבייש את זה ובייש את זה - פטור'!?

מאי טעמא? כקטלא: מה קטלא עד דמתכוון ליה, דכתיב [דברים יט,יא: וכי יהיה איש שנא לרעהו] וארב לו וקם עליו [והכהו נפש ומת ונס אל אחת הערים האל] - עד שיתכוון לו, בושת נמי - עד דמיכוין ליה, דכתיב [דברים כה,יא: כי ינצו אנשים יחדו איש ואחיו וקרבה אשת האחד להציל את אישה מיד מכהו] ושלחה ידה והחזיקה במבושיו - עד שיתכוון לו (מדשמעינן ליה לרבי שמעון גבי קטלא [ב'אלו הן הנשרפין' (סנהדרין דף עט,א)] 'נתכוון להרוג את זה והרג את זה – פטור' הכא נמי לא שנא, דטעמא דהתם - משום 'וארב לו'; הכא נמי כתיב 'במבושיו' [דברים כה,יא])!?

לעולם רבי יהודה; וכי קאמר רבי יהודה 'אין לעבדים בושת' - למיתבא להו, אבל למישם - שיימינן בהו (בכמה יתרצה עבד זה ויעשו לו בושת זה, ואותו שומא יתן לבן חורין זה).

ואי בעית אימא - אפילו תימא רבי מא�יר: מי סברת 'גדול' = גדול בנכסים, 'קטן' = קטן בנכסים? לא: 'גדול' = גדול ממש, ו'קטן' = קטן ממש.

וקטן בר בושת הוא?

אִין, כדאמר רב פפא (לקמן (ע"ב)): דמיכלמו ליה ומיכלם - הכא נמי

(בבא קמא פו,ב)

דמיכלמו ליה ומיכלם (כשמזכירין לו בושת ומכלימין אותו בה - מצטער).

משנה:

המבייש את הערום, המבייש את הסומא, והמבייש את הישן – חייב; וישן שבייש – פטור.

נפל מן הגג והזיק ובייש - חייב על הנזק, ופטור על הבושת עד שיהא מתכוין.

גמרא:

תנו רבנן: 'ביישו ערום – חייב, ואינו דומה ביישו ערום לביישו לבוש; ביישו בבית המרחץ – חייב, ואינו דומה ביישו בבית המרחץ לביישו בשוק.'

אמר מר 'ביישו ערום – חייב'; ערום בר בושת הוא (בתמיה: כיון דאין מקפיד לילך ערום בפני בני אדם - מי הוי בר בושת)?

אמר רב פפא: מאי 'ערום'? - דאתא זיקא כרכינהו למאניה [הרימו את בגדיו], ואתא הוא [המבייש] דלינהו טפי [הרים בגדיו עוד], וביישיה ביישו.

'בבית המרחץ – חייב' - בית המרחץ בר בושת הוא (בני אדם עומדים ערומים, ואין להם בושת)?

אמר רב פפא: שביישו על גב הנהר.

בעי רבי אבא בר ממל: ביישו ישן (בייש אדם ישן) ומת (מתוך שנתו, ולא הכיר בבשתו שעשה לו זה) – מהו?

מאי קמבעיא ליה?

אמר רב זביד: הכי קמבעיא ליה: משום כיסופא הוא - והא מית ליה, ולית ליה כיסופא (חפיית פנים)? או דלמא משום זילותא (שמזלזל בו בפני רבים, ואף על פי שאינו שם על לבו) הוא, והא אוזליה?

תא שמע: 'רבי [YH1] אומר: חרש וקטן יש להן בושת, שוטה אין לו בושת.' אי אמרת בשלמא 'משום זילותא' - היינו דקתני 'קטן'; אלא אי אמרת 'משום כיסופא' - קטן בר בושת הוא?

אלא מאי, משום זילותא? - אפילו שוטה נמי!?

אמרי: שוטה - אין לך בושת גדולה מזו' [ואי אפשר לביישו עוד]!

מכל מקום ניפשוט מינה דמשום זילותא הוא, דאי משום כיסופא - קטן בר כיסופא הוא? כדאמר רב פפא: דמיכלמו ליה ומיכלם - הכא נמי דמיכלמו ליה ומיכלם.

רב פפא אמר: הכי קמבעיא ליה: משום כיסופא דידיה הוא, והא מיית ליה? או דלמא משום בושת משפחה? תא שמע: 'חרש וקטן - יש לו בושת; שוטה - אין לו בושת'; אי אמרת בשלמא משום בושת משפחה - היינו דקתני 'קטן'; אלא אי אמרת משום כיסופא דידיה - קטן בר בושת הוא?

אלא מאי - משום בושת דבני משפחה? - אפילו שוטה נמי!

שוטה - אין לך בושת גדולה מזו.

מכל מקום ניפשוט מינה דמשום בושת משפחה, דאי משום כיסופא - קטן בר כיסופא הוא?

אמר רב פפא: אִין, דמיכלמו ליה ומיכלם; והתניא (בניחותא [תוספתא בבא קמא (ליברמן) פרק ט הלכה יג]): 'רבי אומר: חרש - יש לו בושת; שוטה - אין לו בושת; קטן - פעמים יש לו, פעמים אין לו': הא - דמיכלמו ליה ומיכלם, הא דמיכלמו ליה ולא מיכלם.

המבייש את הסומא [והמביש את הישן - חייב; וישן שבייש פטור]:

מתניתין דלא כרבי יהודה, דתניא: 'רבי יהודה אומר: סומא אין לו בושת (אם בייש חבירו – פטור; ומתניתין קתני 'ישן שבייש – פטור', ובסומא לא תנא הכי; הלכך סומא חייב); וכך היה רבי יהודה פוטר מחייבי גליות ומחייבי מלקיות ומחייבי מיתות בית דין.'

מאי טעמא דרבי יהודה?

גמר עיניך עיניך מעדים זוממין (בעדים זוממין כתיב (דברים יט,כא) 'לא תחוס עינך עליו'; בבושת נמי כתיב (דברים כה,יב) 'וקצותה את כפה לא תחוס עינך'): מה התם סומין לא (עדים - אי אפשר בסומין, דבעינן ראיה: דאם לא ראה שקטע ידו של חבירו - היאך יעיד?) - אף הכא סומין לא.

מחייבי גליות – דתניא: [במדבר לה,כג: או בכל אבן אשר ימות בה] בלא ראות [ויפל עליו וימת והוא לא אויב לו ולא מבקש רעתו] (משמע שהוא רואה במקום אחר, וכאן היה בלא ראות) - פרט לסומא, דברי רבי יהודה; רבי מאיר אומר: לרבות את הסומא'.

מאי טעמא דרבי יהודה?

אמר לך (דברים יט,ה) ואשר יבא את רעהו ביער לחטוב עצים [ונדחה ידו בגרזן לכרת העץ ונשל הברזל מן העץ ומצא את רעהו ומת הוא ינוס אל אחת הערים האלה וחי] - ואפילו סומא, כתב רחמנא 'בלא ראות' – למעוטי;

ורבי מאיר?

כתב רחמנא 'בלא ראות' למעוטי, וכתב רחמנא [דברים יט,ד: וזה דבר הרצח, אשר ינוס שמה וחי: אשר יכה את רעהו] בבלי דעת [והוא לא שנא לו מתמל שלשם] – למעוטי; הוי מיעוט אחר מיעוט, ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות!?

ורבי יהודה?

ההוא 'בבלי דעת' [יש עוד 'בבלי דעת': דברים ד,מב: לנס שמה רוצח אשר ירצח את רעהו בבלי דעת והוא לא שנא לו מתמל שלשם ונס אל אחת מן הערים האל וחי] - פרט למתכוין הוא דאתא.

חייבי מיתות בית דין - אתיא 'רוצח' 'רוצח' מחייבי גליות (במיתה כתיב (במדבר לה,לא) 'לא תקחו כופר לנפש רוצח', ובגלות כתיב (במדבר לה,ו) 'לנוס שמה רוצח');

חייבי מלקיות - אתיא 'רשע' 'רשע' מחייבי מיתות בית דין (במלקות כתיב (דברים כה,ב) 'אם בן הכות הרשע', ובמיתה כתיב (במדבר לה,לא) 'אשר הוא רשע למות')

תניא אידך: 'רבי יהודה אומר: סומא אין לו בושת;

(בבא קמא פז,א)

וכן היה רבי יהודה פוטרו מכל דינים שבתורה'.

מאי טעמא דרבי יהודה?

אמר קרא (במדבר לה,כד) ושפטו העדה בין המכה ובין גואל הדם על המשפטים האלה: כל שישנו במכה ובגואל הדם - ישנו במשפטים, כל שאינו במכה ובגואל הדם - אינו במשפטים (וסומא - הא אפיקתיה מדין מ�יתת בית דין).

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה יועיל להודיע לי בכתובת yeshol@gmail.com.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף [לפעמים מהוצאת עוז והדר] – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 ROD;

רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך לבדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (תענית ב,ב)

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In your browser, footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com.