בבא קמא דף
צד
המשך פרק תשיעי
'הגוזל עצים'
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(בבא קמא צג,ב)
אמר אביי: רבי
שמעון בן יהודה, ובית שמאי, ורבי אליעזר בן יעקב, ורבי שמעון בן אלעזר, ורבי
ישמעאל - כולהו סבירא להו שינוי במקומו עומד (אין זז
מרשות בעלים הראשונים ואפילו נשתנה).
רבי שמעון
בן יהודה - הא דאמרן.
בית שמאי מאי היא?
דתניא: 'נתן לה חטין באתננה ועשאן סולת, זיתים ועשאן שמן, ענבים ועשאן יין:' תני חדא: 'אסור (למזבח)' ותניא אידך: 'מותר', ואמר רב יוסף: תני גוריון
(בבא קמא צד,א)
דמאספורק (שם
מקום): 'בית שמאי אוסרין, ובית
הלל מתירין'.
מאי טעמיה דבית
שמאי?
אמר קרא [דברים
כג,יט: לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב בית ה' אלקיך לכל נדר
כי תועבת ה' אלקיך] גם שניהם - לרבות שינוייהם;
ובית הלל?
אמר קרא: 'שניהם' - ולא שינוייהם.
ובית שמאי - הא
כתיב 'הם'?
ההוא מיבעי
ליה: 'הם' - ולא ולדותיהם;
ובית הלל?
תרתי שמעת
מינה: 'הם' ולא שינוייהם, 'הם'
ולא ולדותיהם.
ובית הלל - נמי
הכתיב 'גם'?
'גם' לבית הלל קשיא.
רבי אליעזר
בן יעקב - מאי היא?
דתניא: 'רבי
אליעזר בן יעקב אומר: הרי שגזל סאה של חטין, טחנה לשה ואפאה והפריש ממנה חלה -
כיצד מברך? אין זה מברך, אלא מנאץ, ועל זה נאמר [תהלים
י,ג: כי הלל רשע על תאות נפשו ו]בוצע ברך נאץ ה' (גוזל ומברך; 'בוצע'
- כמו 'כל בוצע בצע' (משלי א,יט))'.
רבי שמעון
בן אלעזר - מאי היא?
דתניא: 'כלל
זה אמר רבי שמעון בן אלעזר: כל שבח שהשביח גזלן - ידו על העליונה: רצה נוטל שבחו,
רצה אומר לו "הרי שלך לפניך"'.
מאי קאמר (איירי
בשבחה וקתני "הרי שלך לפניך" והאי לישנא לא שייך למימר אלא בדבר שכיחש
מקדמותו, שאמר לו "טלנו כמות שהוא כחוש")? אמר רב ששת: הכי קאמר: השביחָהּ - נוטל שבחו, כחש -
אומר לו "הרי שלך לפניך", דשינוי במקומו עומד.
אי הכי אפילו
השביח נמי?
אמרי: מפני
תקנת השבים.
רבי ישמעאל - מאי היא?
דתניא: 'מצות
פאה להפריש מן הקמה (דכתיב 'לא תכלה פאת שדך לקצור'
(ויקרא יט,ט)); לא הפריש מן הקמה – מפריש מן העומרים; לא הפריש מן
העומרים - מפריש מן הכרי, עד שלא מרחו; מרחו (מחליק את
הכרי ברחת ומירוח - הוי גמר מלאכה למעשר) - (הלכך) מעשר ונותן לו (מעשר כל
מעשרותיו תחלה, ואחר כך נותן לו פאה, כדי שלא יפסיד עני: שאילו היה נותנו קודם
מירוח - אף על פי שעני מצרף לקט שכחה ופאה הרבה ועושה מהן כרי - פטור מן המעשר,
שהרי הפקר הוא; אבל עכשיו שנתמרח ביד בעל הבית - נתחייב במעשר, דהכי אמרינן במסכת
ברכות [דף מ,ב וסוטה דף מג,ב) 'לקט
שכחה ופאה שעשאן בגורן – הוקבעו');
משום רבי
ישמעאל אמרו: אף מפריש (פאה) מן העיסה ונותן לו (אם לא
נתנה כבר; ואילו לתנא קמא מן העיסה – לא, דקנייה בשינוי, והוי ממון שאין לו
תובעים: דעד השתא דישה [אולי צ"ל 'עד שעת דישה'] לאו
שינוי הוא, דאוכל הוא כמו שהיה)'.
אמר ליה רב פפא
לאביי: איכפל כל הני תנאי (טרחו ועמלו ונתקבצו לכך) לאשמועינן כבית שמאי?
אמר ליה: הכי
קאמרי: לא נחלקו בית שמאי ובית הלל בדבר זה.
אמר רבא: ממאי?
דלמא עד כאן לא קאמר רבי שמעון בן יהודה התם אלא בצבע, הואיל ויכול להעבירו על ידי
צפון;
ועד כאן לא
קאמרי בית שמאי התם אלא לגבוה, משום דאימאיס;
ועד כאן לא
קאמר רבי אליעזר בן יעקב התם אלא לענין ברכה, משום דהוה ליה מצוה הבאה בעבירה;
ועד כאן לא
קאמר רבי שמעון בן אלעזר התם אלא בהכחשה דהדר (מפטמו,
וחוזר לקדמותו);
ועד כאן לא
קאמר רבי ישמעאל התם אלא לענין פאה, משום דכתיב 'תעזוב' יתירא (ב'קדושים
תהיו' כתיב [ויקרא יט,ט-י: ובקצרכם את קציר ארצכם]
לא תכלה פאת שדך לקצור [ולקט קצירך לא תלקט (פסוק י:) וכרמך לא תעולל ופרט כרמך
לא תלקט לעני ולגר תעזב אתם אני ה' אלקיכם],
וב'שור או כשב' כתיב [ויקרא כג,כב: ובקצרכם את קציר ארצכם] לא
תכלה פאת שדך בקוצרך [ולקט קצירך לא תלקט לעני ולגר תעזב אתם אני ה' אלקיכם]
- תרי קראי 'תעזוב אותו' למה לי? שמע מינה לאתויי שינוי דלא קני הכא); וכי תימא ליגמר מיניה - מתנות עניים שאני,
כדבעי רבי יונתן, דבעי רבי יונתן: מאי טעמא דרבי ישמעאל? - משום דקסבר שינוי אינו
קונה? או דלמא בעלמא קסבר שינוי קונה, והכא משום דכתיב 'תעזוב'
יתירא?
ואם תמצי לומר
טעמא דרבי ישמעאל משום דקסבר שינוי אינו קונה, 'תעזוב'
יתירא דכתב רחמנא - למה לי (הא בעלמא נמי לא קני שינוי)?
ותו: לרבנן – 'תעזוב' יתירא דכתב רחמנא למה לי?
מבעי ליה
לכדתניא: 'המפקיר כרמו והשכים לבקר (קודם שיבאו עניים לבצרה,
שיזכו בהפקר אם היו קודמין) ובצרו
- חייב בפרט ובעוללות ובשכחה ובפאה (פרט בכרם ולקט בקמה), ופטור מן המעשר (דאף על
גב דהפקר פטור מכולם, דכתיב 'ארצך',
'שדך' ו'כרמך'
- מהני 'תעזוב' יתירא למעוטי כי האי גוונא, דלא
הוי הפקר לפטור, ואף על גב שפטור מן המעשר;
ובכל הני כתיב 'תעזוב'
יתירא: בקדושים כתיב 'וכרמך לא תעולל ופרט כו'
[ויקרא יט,כ] ובמשנה תורה (דברים
כד,כא) כתיב 'כי תבצור כרמך לא תעולל'
וכן 'לא תפאר אחריך' (דברים
כד,כ) דהיינו פרט; 'תפאר' = אישקוביי"ר [לנקות
מכל שארית]; ופאה - נמי מהכא משמע, דתנא דבי רבי ישמעאל (חולין
דף קלא,א) 'שלא תטול תפארתו ממנו'; שכחה - כתיב במשנה
תורה (דברים כד,יט) 'לא תשוב
לקחתו וגו'; ובאילן כתיב 'לא תפאר אחריך' (דברים כד,כ), ואמר מר
בפרק י' דחולין (שם) 'אחריך' זו
שכחה, ולא בעי למיהדר ומכתב באילן 'לגר ליתום' אלא 'לא תפאר
אחריך' ואנא ידענא דלעניים הוא, כדאשכחן בעמרים; אבל במעשר לא כתיב
'תעזוב' יתירא).
אמר רב יהודה
אמר שמואל: הלכה כרבי שמעון בן אלעזר.
ומי אמר שמואל
הכי? והאמר שמואל 'אין שמין לא לגנב ולא לגזלן אלא לנזקין'? (בפרק
ראשון (דף יא,א) גבי בעלים מטפלין בנבילה אמר
שמואל דלנזקין הוא דשמין את הנבילה לניזק, ומוסיף עליה מזיק עד שמשלים לו
נזקו, אבל גנב וגזלן שנטלו בהמה ומתה או כחשה - אין שמין את הנבילה אלא שלהם תהא,
והם ישלמו בהמה מעליא; אלמא שינוי קני!)
בשלמא לרבא (פלוגתא
דאביי ורבא לעיל בשמעתין), דאמר: כי
קאמר רבי שמעון בן אלעזר התם בהכחשה דהדר - לא קשיא: כי קאמר 'הלכה כרבי שמעון בן
אלעזר' דשינוי במקומו עומד – בהכחשה דהדר; וכי קאמר שמואל התם 'אין שמין לא לגנב
ולא לגזלן אלא לנזקין' - בהכחשה דלא הדר (כגון מתה או נשברה רגלה);
אלא לאביי,
דאמר: 'כי קאמר רבי שמעון בן אלעזר - בהכחשה דלא הדר קאמר' מאי איכא למימר?
אביי מתני הכי: אמר רב יהודה אמר שמואל:
(בבא קמא צד,ב)
'אמרו הלכה
כרבי שמעון בן אלעזר' (כלומר: הכי אמר שמואל: יש שאומר הלכה כרבי שמעון בן
אלעזר) - וליה לא סבירא ליה.
אמר רבי חייא
בר אבא אמר רבי יוחנן: דבר תורה גזילה הנשתנית (אף על פי
שנשתנה) - חוזרת בעיניה (כמות
שהיא עכשיו, ואפילו השביחה, דשינוי לא קני), שנאמר [ויקרא ה,כג: והיה כי יחטא ואשם] והשיב את הגזלה אשר גזל [או את
העשק אשר עשק או את הפקדון אשר הפקד אתו או את האבדה אשר מצא] - מכל מקום; ואם תאמר משנתנו (דקתני
דלא משלם כלים אלא דמי עצים, אלמא קני בשינוי) - משום תקנת השבים.
ומי אמר רבי יוחנן
הכי? והאמר רבי יוחנן 'הלכה כסתם משנה', ותנן [בענין
ראשית הגז: חולין פ"יא מ"ג, דף קלה,א]: 'לא הספיק ליתנו לו עד שצבעו – פטור (לגמרי)' (והכא תקנת השבים אינה, ואפילו הכי
קני בשינוי)!?
אמר להו ההוא
מדרבנן, ורבי יעקב שמיה: לדידי מפרשא לי מיניה דרבי יוחנן: (מתניתין
מוקי לה רבי יוחנן) כגון שגזל עצים
משופין ועשאן כלים, דהוה ליה שינוי החוזר לברייתו (משום הכי
קאמר רבי יוחנן דטעמא משום תקנת השבים הוא: דשינוי כי האי - לאו שינוי הוא).
תנו רבנן: 'הגזלנין
ומלוי ברבית שהחזירו - אין מקבלין מהן, והמקבל מהן - אין רוח חכמים נוחה הימנו (אין
רוח חכמה וחסידות בקרבו)'.
אמר רבי יוחנן:
בימי רבי נשנית משנה זו, דתניא: 'מעשה באדם אחד שבקש לעשות תשובה; אמר לו אשתו:
"ריקה! אם אתה עושה תשובה - אפילו אבנט אינו שלך"; ונמנע ולא עשה תשובה;
באותה שעה אמרו: הגזלנין ומלוי רביות שהחזירו - אין מקבלין מהם, והמקבל מהם אין
רוח חכמים נוחה הימנו'.
מיתיבי: 'הניח
להם אביהם מעות של רבית: אף על פי שהן יודעין שהן רבית - אין חייבין להחזיר (דכתיב
'והשיב את הגזלה אשר גזל' [ויקרא
ה,כג] - והני לא גזול מידי, דקנינהו בשינוי רשות; וקסבר רשות יורש
- כרשות לוקח דמי)' - אינהו הוא
דלא, הא אביהם חייב להחזיר!
בדין הוא
דאביהם נמי אינו חייב להחזיר, והא דקתני בדידהו - משום דקא בעי למתני סיפא: 'הניח
להם אביהם פרה וטלית וכל דבר המסויים (דבר הניכר לרבים 'זו היא
שגזל פלוני והניחה ליורשיו') -
חייבין להחזיר מפני כבוד אביהם'
- תנא רישא נמי בדידהו.
ומפני כבוד
אביהם חייבין להחזיר? אקרי כאן [שמות כב,כז: אלהים
לא תקלל] ונשיא בעמך לא תאור - בעושה מעשה עמך (וזה לא
עשה מעשה עמו, ואינן חייבין בכבודו)!?
כדאמר רב פנחס (ב'חומר
בקודש' (חגיגה כו.)): בשעשה תשובה -
הכא נמי בשעשה תשובה.
אי עשה תשובה -
מאי בעי גביה? איבעי ליה לאהדורי!?
שלא הספיק
להחזיר עד שמת.
תא שמע: 'הגזלנים
ומלוי ברבית - אף על פי שגבו – מחזירין'. 'גזלנין' - מאי 'שגבו'
איכא? אי גזול – גזול, ואי לא גזול - לא גזול (ואמאי
קרי להו 'גזלנין')!? אלא אימא:
'הגזלנין' - ומאי ניהו? מלוי רביות – 'אף על פי שגבו – מחזירין (וכל
שכן לא גבו, דמקרעינא שטרא)'.
אמרי:
'מחזירין' – 'ואין מקבלין מהם'; אלא למה מחזירין?
לצאת ידי שמים.
תא שמע: 'הרועים
(גזלנים הם: לרעות בהמות בשדות אחרים), והגבאין (של מלך,
לגבות כסף גולגלתא וארנונא, ושקלי טפי) והמוכסין - תשובתן קשה (שגזלו הרבים, ואין יודעים למי
להחזיר), ומחזירין למכירין (למי
שמכיר שלו, שגזלוהו)'.
אמרי: 'מחזירין'
– ו'אין מקבלין מהם'? ואלא למה מחזירין?
לצאת ידי שמים.
אי הכי אמאי
'תשובתן קשה'? ועוד: אימא סיפא: 'ושאין מכירין - יעשה בהן צרכי ציבור',
ואמר רב חסדא: בורות שיחין ומערות (להכניס בהן מים לשתות, דהוי דבר
הצריך לכל, ויהנו מהן הנגזלים; אלמא אהדורי בעי)!
אלא לא קשיא:
כאן קודם תקנה (שבימי רבי נשנית משנה זו, דמחייב למהדר), כאן לאחר תקנה;
והשתא דאמר רב נחמן 'בשאין גזילה קיימת' - אפילו תימא אידי ואידי לאחר תקנה, ולא קשיא:
(בבא קמא צה,א)
כאן בגזילה
קיימת (חייב להחזירה),
כאן בשאין גזילה קיימת.
והא אבנט (ועליו
נשנית תקנה שבימי רבי שלא להחזירו),
דגזילה קיימת היא!?
מאי 'אבנט'?
- דמי אבנט.
וכל היכא
דגזילה קיימת - לא עבוד רבנן תקנתא? והרי מריש ([מסכת
גיטין] 'מריש' = קורה) דגזילה קיימת
היא, ותנן: 'על המריש הגזול שבנאו בבירה שיטול דמיו מפני תקנת השבים'!?
שאני התם:
דכיון דאיכא פסידא דבירה - שויוה רבנן כדליתא (ומיהו
דמי בעי לאהדורי, הואיל וגזילה קיימת בבירה).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה יועיל להודיע לי בכתובת
yeshol@gmail.com.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף [לפעמים מהוצאת עוז והדר] – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10
MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים []
באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט
הגמרא אלא הערת העורך לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך: (תענית ב,ב)
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In your browser, footnotes become visible when the cursor rests on the
number of the footnote.
Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page
with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י
כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2001,2009 by Julius Hollander 27
Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com.