מקרא: בתחתית הדף

מסכת בבא מציעא בתלמוד הבבלי

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

 

בבא מציעא דף מח

 

המשך פרק רביעי 'הזהב'

 

(בבא מציעא מז,ב)   

תנן: 'אבל אמרו מי שפרע מדור המבול הוא עתיד ליפרע ממי שאינו עומד בדיבורו'; אי אמרת בשלמא 'מעות קונות' - משום הכי קאי ב'אבל', אלא אי אמרת 'מעות אינן קונות' - אמאי קאי ב'אבל'?

משום דברים.

ובדברים מי קאי ב'אבל'? והתניא:

 

(בבא מציעא מח,א)   

'רבי שמעון אומר: אף על פי שאמרו 'טלית קונה דינר זהב, ואין דינר זהב קונה טלית (דלגבי פירות הוי דהבא טבעא)', מכל מקום (כלומר: אף לפי פורענות העתידה לבוא על החוזר) כך הלכה (שאין בית דין יכולין לעכב בידו), אבל אמרו 'מי שפרע מאנשי דור המבול ומאנשי דור הפלגה ומאנשי סדום ועמורה וממצרים בים[1] - הוא עתיד ליפרע ממי שאינו עומד בדיבורו'; והנושא ונותן בדברים - לא קנה; והחוזר בו - אין רוח חכמים נוחה הימנו'; ואמר רבא: אנו אין לנו (קללה אחרת) אלא (אינו הגון בעיני חכמים:) 'אין רוח חכמים נוחה הימנו (אין נחת רוח לחכמי ישראל במעשיו של זה: אין דעתם נוחה עליהם הימנו על ידו)': דברים ואיכא בהדייהו מעות - קאי ב'אבל' (משום דברים שבאו על כך לכלל מעשה, אבל מעות - לא קנו מדאורייתא), דברים וליכא בהדייהו מעות - לא קאי ב'אבל'. (ונפקא מינה לענין איסורא, כגון אם קידש בו את האשה: לרבי יוחנן הוו קדושין, דמדאורייתא קנייה, ודידיה הוא; לריש לקיש לא הוו קדושין.[2])

 

אמר רבא: קרא ומתניתא מסייע ליה לריש לקיש (דמדאורייתא נמי לא קנו מעות להדיוט):

קרא – דכתיב: [ויקרא ה,כא: נפש כי תחטא ומעלה מעל בה'] וכחש בעמיתו בפקדון או בתשומת יד או בגזל או עשק את עמיתו:

'תשומת יד' (הלואה;) אמר רב חסדא: כגון שיחד לו (הלוה) כלי להלואתו (כגון שיחד לו הלוה כלי עליה, דהוי דומיא דפקדון; דאילו כפר בהלואה גרידתא - לא מיחייב קרבן שבועה הואיל וניתנה להוצאה);

'עשק (שכר שכיר)' אמר רב חסדא: כגון שיחד לו כלי לעשקו (ואי לא - לא מיחייב אכפירת שכר שכיר קרבן שבועה, דלא מייחד ליה באפי נפשיה, כפקדון וגזל ואבידה); וכי אהדריה קרא (להישבון לאחר שהודה) כתיב (ויקרא ה,כג) והיה כי יחטא ואשם והשיב את הגזלה אשר גזל או את העושק אשר עשק או את הפקדון אשר הפקד אתו [או את האבדה אשר מצא] ואילו 'תשומת יד' לא אהדריה; מאי טעמא? - לאו משום דמחסרא (אותו כלי) משיכה (ולא קנאו מלוה)?

 

אמר ליה רב פפא לרבא: אימא: מ'עושק' - הוא דהדר קרא (מכיון דאהדריה קרא לעושק, דמחסר נמי משיכה - לא אצטריך לאהדורי ל'תשומת יד', דמ'עושק' נילף ליה)?

הכא במאי עסקינן ('עושק' דאהדריה קרא)? - (משתעי) כגון שנטלו (שכיר לכלי) ממנו וחזרו והפקידו אצלו.

היינו פקדון!

תרי גוני פקדון.

אי הכי (דמאי דאהדר קרא מוקמת בדלא מחוסר משיכה, נהי נמי דמשיכה בעינן) - 'תשומת יד' נמי ליהדריה, ולוקמיה (בהכי): כגון שנטלו הימנו וחזר והפקידו אצלו!?

אי אהדריה קרא - לא (הוה גמרינן) תיובתא ולא סייעתא (דרבי יוחנן לוקמה בדלא משך וריש לקיש לוקמיה בשמשך); השתא דלא אהדריה קרא - מסייע ליה (דמדאהדריה ל'עושק' ו'פקדון' ו'גזל' ו'אבידה' ולא אהדריה ל'תשומת יד' - איכא למילף 'תשומת יד' - במחוסר משיכה ו'עשק' כשמשך).

ותשומת יד לא אהדריה קרא? והתניא: 'אמר רבי שמעון: מנין ליתן את האמור למעלה למטה? - דכתיב (ויקרא ה,כד) או מכל אשר ישבע עליו לשקר [ושלם אתו בראשו וחמשתיו יסף עליו  לאשר הוא לו יתננו ביום אשמתו]', ואמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב: לרבות תשומת יד להישבון!?

בהדיא מיהא לא אהדריה קרא (שיהא חייב להשיבו ולהביא קרבן, וכי הדר רבייה קרא - דומיא דפקדון רבייה: בשנטלו הימנו וחזר והפקידו אצלו).

 

מתניתא [דאמר רבא שמסייע לריש לקיש] מנלן?

דתנן [מעילה פ"ה מ"ד: 'נתנהּ (לפרוטה של הקדש בשוגג) לבלן (בשכר שירחצנו בבית המרחץ) [אף על פי שלא רחץ] מעל (ואף על פי שעדיין לא רחץ).' ואמר רב: דוקא בלן, הוא (קתני דמעל הנותן, משום דשכירות גמורה היא בנתינת הפרוטה, ואין יכול לחזור בו), דלא מחסרא משיכה (שאין כאן למשוך), אבל מידי אחריתא דמחסרא משיכה (אבל אם נתנה על דבר שיש בה מה למשוך) - לא מעל עד דמשיך.

והתניא: 'נתנה לספר – מעל' וספר - הא בעי לממשך תספורת (האי שוכר התספורת, דבכל מידי דאית ביה מה למשוך לא קני עד דמשיך)?

הכא במאי עסקינן - בספר נכרי, דלאו בר משיכה הוא (נכרי לא שייך ביה דין משיכה, ד'מיד עמיתך' כתיב (ויקרא כה,יד)); תניא נמי הכי: 'נתנה לספר או לספן או לכל בעלי אומנות - לא מעל עד דמשך'; קשיין אהדדי ('ספר' א'ספר')! אלא לאו שמע מינה: כאן בספר נכרי כאן בספר ישראל?

- שמע מינה[YH1] .

 

וכן אמר רב נחמן (כרבי יוחנן): דבר תורה מעות קונות; ובדקה לוי במתניתיה (הגיהה והוסיפה בתוספתא שסידר ושנה בה) ואשכח:  [YH2]' נתנה לסיטון (סיטון: חנוני גדול, ומוכר פירות הרבה לחנונים עניים, ונותנין לו המעות על יד על יד כשהם מוכרים, ובתחלת הקנייה נותנין לו ערבון דמים מועטין על הכל) – מעל (אף על גב דלא משך כל הפירות, שהרי הרבה פוסק עמו בבת אחת)'

 

(בבא מציעא מח,ב)   

אלא קשיא לריש לקיש (הך מתניתין דלוי לריש לקיש)!

אמר לך ריש לקיש: הא מני - רבי שמעון היא (דאמר במתניתין לוקח לא מצי הדר ביה, דקסבר מעות קונות). 

 

אבל אמרו מי שפרע [מאנשי דור המבול ומדור הפלגה הוא עתיד להפרע ממי שאינו עומד בדבורו]: 

איתמר: אביי אמר: אודועי מודעינן ליה ("דע שאם תחזור סופך להפרע ממך"); רבא אמר: מילט לייטינן ליה.

אביי אמר אודועי מודעינן ליה, דכתיב [שמות כב,כז: אלהים לא תקלל] ונשיא בעמך לא תאור;

רבא אמר: מילט לייטינן ליה, דכתיב 'בעמך' - בעושה מעשה עמך ('בעמך' דרשינן הכי, והאי - לאו 'עושה מעשה עמך' הוא, דכתיב (צפניה ג,יג): שארית ישראל לא יעשו עַוְלָה ולא ידברו כזב).

אמר רבא: מנא אמינא לה? - דרבי חייא בר יוסף יהבו ליה זוזי אמלחא; לסוף אייקר מלחא (ורצה לחזור). אתא לקמיה דרבי יוחנן, אמר ליה: זיל הב להו, ואי לא קביל עליך 'מי שפרע'; ואי אמרת אודועי מודעינן ליה - רבי חייא בר יוסף בר אודועי הוא (בתמיה: וכי היה צריך להודיעו שהוא נפרע מן השקרנים? והלא תלמיד חכם היה)?

ואלא מאי - מילט לייטינן ליה? רבי חייא בר יוסף אתי לקבולי עליה לטותא דרבנן? אלא רבי חייא בר יוסף - ערבון הוא דיהבי ליה (מקצת המעות נתן לו על פיסוק מרובה); הוא סבר: כנגדו הוא קונה (אי מכירת קרקע הוא, שנקנית בכסף - קונה קנין גמור; ואי מכירת מטלטלין - הוא קונה כנגדו להתחייב במי שפרע), ואמר ליה רבי יוחנן: כנגד כולו הוא קונה (בקרקע לקנין גמור, ובמטלטלין לקבל 'מי שפרע').

 

אתמר: ערבון: רב אומר: כנגדו הוא קונה, ורבי יוחנן אמר: כנגד כולו הוא קונה [רבי יוחנן סובר מדאורייתא כסף קונה, ולכן המקח הושלם!].

מיתיבי [דומה אך שונה מתוספתא [YH3] בבא מציעא (ליברמן) פרק א הלכה יז]: 'הנותן ערבון לחבירו, ואמר לו "אם אני חוזר בי - ערבוני מחול לך", והלה אמר לו: "אם אני אחזור בי - אכפול לך ערבונך" - נתקיימו התנאים (לא דמי לההיא דלעיל: דזה אינו פריעת מקצת מעות, שקורין אייר"ש, אלא ערבון ומשכון לקנוס את החוזר בו: פרמנינ"ן בלע"ז) - דברי רבי יוסי'.

רבי יוסי לטעמיה, דאמר (בבבא בתרא בפרק 'גט פשוט' (דף קסח,א)) אסמכתא קניא (הבטחת גוזמא: שאדם מבטיח את חבירו לסמוך עליו, שאם לא יקיים תנאו - יתן כך וכך).

רבי יהודה אומר: דיו שיקנה כנגד ערבונו (לא זה ימחול, ולא זה יכפול, אלא לא זה ולא זה יכולין לחזור מלקיים מן המכירה כנגד הערבון, וחוזרים על השאר);

אמר רבי שמעון בן גמליאל: במה דברים אמורים (שאינו קונה אלא כנגד ערבונו)? - בזמן שאמר לו "ערבוני יקון" (יקנה, שלא נתנה לו בתורת תחילת פירעון והשאר עליו מלוה, אלא בתורת שערבון זה יקנה את הכל, והא - לאו מלתא היא); אבל מכר לו בית או שדה באלף זוז, ופרע (ונותן) לו מהם חמש מאות זוז (לשם פירעון, או סתם) – קנה, ומחזיר לו את השאר, אפילו לאחר כמה שנים' (וההיא דאיפלגו בה רב ורבי יוחנן - כי האי גונא הוא: שזה הערבון תחילת הדמים: הפירעון של פיסוק, כי יהב ליה סתם); מאי? לאו (כי היכי דאמר רבן שמעון בן גמליאל בקרקע הקנוי בכסף לגמרי: דמכי יהיב ליה מקצת מעות סתם - קנה לגמרי) הוא הדין למטלטלין (והוא הדין למטלטלי הקנוים בכסף לענין 'מי שפרע'): בדסתמא קני להו לכולהו (בסתמא קני ליה ערבון לכוליה, לחייבו ב'מי שפרע')?

לא, מטלטלין בדסתמא לא קני (לא קני ליה כוליה, לקבל מי שפרע אם נתן לו כנגד ערבונו).

ומאי שנא (מטלטלין לענין מי שפרע מקרקע לענין קנין גמור)?

(ומשנינן:) קרקע, דבכספא קני ליה ממש (קרקע דיפה כח הכסף בקניינה לקנות לגמרי קנין גמור מלחזור) - קני ליה לכולה (יפה נמי כח מקצת פריעתו לקנות הכל); (אבל) מטלטלי (שהורע הכסף בהן) - (דאי פרע הכל) דלא קני אלא לקבולי 'מי שפרע' - (בסתמא נמי) לא קני ליה כוליה (לא קני פרעון מקצת לכולו, לקבל 'מי שפרע' על השאר, אלא כנגד הערבון).

 

לימא כתנאי: 'המלוה את חבירו על המשכון, ונכנסה השמיטה (אין שביעית משמטת, דלא קרינא ביה 'לא יגוש', שהרי אינו תובעו כלום): אף על פי שאינו שוה אלא פלג (חצי החוב) - אינו משמט (לקמן מפרש לה) - דברי רבן שמעון בן גמליאל; רבי יהודה הנשיא אומר: אם היה משכון כנגד הלואתו - אינו משמט, ואם לאו – משמט.' מאי 'אינו משמט' דקאמר רבן שמעון בן גמליאל?: אילימא כנגדו (דאינו משמט כנגד חצי החוב שהוא תופס משכון עליו אינו משמט, אבל משמט הוא השאר) - מכלל דרבי יהודה הנשיא סבר להך פלגא נמי משמט (מכלל דרבי יהודה הנשיא אתא למימר: דכיון דאינו משכונו כנגד הלוואתו - משמט כל החוב? בתמיה)?!

 

(בבא מציעא מט,א)   

אלא משכון דנקיט למה ליה (למאי תפס אם לא להיות משכון תחת שוויו, ובההיא מיהא לא קרינא ביה לא יגוש)? אלא לאו שמע מיניה מאי 'אינו משמט' דקאמר רבן שמעון בן גמליאל – 'אינו משמט בכולו' (כלומר: אינו משמט כלל), ומאי 'משמט' דקאמר רבי יהודה הנשיא - להך פלגא דלא נקיט עליה משכון, ובהא קמיפלגי: דרבן שמעון בן גמליאל סבר: כנגד כולו הוא קונה, ורבי יהודה הנשיא סבר: כנגדו הוא קונה?

לא; מאי 'אינו משמט' דקאמר רבן שמעון בן גמליאל? - להך פלגא דנקיט עליה משכון.

מכלל דרבי יהודה הנשיא סבר להך פלגא דנקיט עליה משכון נמי משמט (קושיא הוא)?

אלא משכון דנקיט למה ליה? לזכרון דברים בעלמא.

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

 

 

כל המוצא שגיאה יועיל להודיע לי בכתובת yeshol@gmail.com.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף [לפעמים מהוצאת עוז והדר] – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

 

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 ROD;

 רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM 

 הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך לבדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (תענית ב,ב)

 

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה. 

In your browser, footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

 

This material is ©2001,2009 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com.



[1] כל אלו מלפני מתן תורה, כלומר: גם בלי תורה ידוע שלא עשו כהוגן

[2]   מדוע רש,י אומר זאת? נפקא מינה לדעת מתי רוח חכמים אינה נוחה! ועוד אפשר לומר שגם ריש לקיש סובר שבאשה מעשה קבלת המעות עושים את הקידושין, אפילו במעות, שהרי הסכימה להתקדש במתן מעות, ולא גרעי מ"רקוד לפני"!?


 [YH1]ואף על פי שאפשר היה לתרץ: לימא ריש לקיש ורבי יוחנן כפלוגתא דהני תנאי! אך אולי עדיף לתרץ באופן שאין מחלוקת בברייתות?

 [YH2] רש"י כנראה לא גרס 'ואשכח'

 [YH3]תוספתא מסכת בבא מציעא (ליברמן) פרק א

הלכה טז

שנים שנתעצמו זה בזה ואמ' אחד מהן לחבירו אם לא באתי מיכן ועד יום פלני הילך בידי כך וכך תבע הגיע זמן ולא בא יתקיים התניי דברי ר' יוסה אמ' ר' יהודה היאך זוכה זה בדבר שלא בא לתוך ידו אלא ינתחנו

הלכה יז

משכן לו בית משכן לו שדה ואמ' לו אם לא נתתי לך מיכן ועד יום פלני אין לי בידך כלום הגיע זמן ולא נתן יתקיים התניי דברי ר' יוסה

אמ' ר' יהודה היאך זוכה זה בדבר שאינו שלו אלא ינתחנו

מודה ר' יוסה בשנים שהיו עוררין על הבית ועל השדה ואמ' אחד מהן אם לא באתי מיכן ועד יום פלני אין לי בידך כלום הגיע זמן ולא בא באמת שאיבד את זכותו

הנותן ערבון על חבירו על הבית ועל השדה ואמ' לו "אם לא נתתי לך מיכן עד יום פל' אין לי בידך כלום" והלה כותב לו "אם אחזור בך הריני כופל לך עירבונך", והגיע זמן ולא נתן - יתקיים התניי, דברי ר' יוסה;

אמ' ר' יהודה: היאך זוכה זה בדבר שאינו שלו? אלא נותן לו עירבון שלו

אמ' רבן שמעון בן גמליאל: במה דברים אמורים? - בזמן שאמ' לו עירבוני יקון אבל לקח הימנו בית או שדה במאה מנה אפי' לא נתן לו מהן אלא שלשה מנה הרי השדה קנויה לו ומחזיר לו את השאר אפי' לאחר שלש שנים!