מקרא: בתחתית הדף

מסכת בבא מציעא בתלמוד הבבלי

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

בבא מציעא דף עז

המשך פרק ששי 'השוכר את האומנין'

(בבא מציעא עו,ב)

תני תנא (בההיא דלעיל: 'הלכו חמרים ולא מצאו כו') קמיה דרב: 'נותן להם שכרן מֻשלם'. אמר ליה: חביבי (דודי רבי חייא) אמר: אילו אנא הואי (אי אני השוכר) - לא הוה יהיבנא להן אלא כפועל בטל, ואת אמרת 'נותן להם שכרן מֻשלם'? והא עלה קתני (נמי דכפועל בטל הוא דשקלו): 'אינו דומה הבא טעון להבא ריקן, עושה מלאכה ליושב ובטל'!?

לא סיימוה קמיה (לא סיימו סוף הברייתא לפניו).

איכא דאמרי סיימוה קמיה, והכי קאמר: חביבי אמר: אי הואי אנא לא הוה יהיבנא ליה כלל (דמזלייהו גרם, ואינהו נמי הוה להו לאסוקי אדעתייהו שמא ימצאו שדה לחה), ואת אמרת כפועל בטל?! אלא קשיא הך - לא קשיא: הא דסיירא לארעיה מדאורתא (והוליך הפועלים לשם, וראוה, ולא הבינו שהיא לחה; או שירדו גשמים בלילה - לית להו כלל, דהא חזו אינהו גופייהו, ועל מנת כן נשתכרו לו, והרי לא יכולין, ולא היה להן לילך בבקר) הא דלא סיירא לארעיה מאורתא (עליו היה לתת לב לדבר ולהודיעם "אם תמצאו שדה לחה - לא אתן לכם כלום" - ויהיב להו כפועל בטל), כי הא דאמר רבא: האי מאן דאגר אגירי לרפקא, ואתא מטרא ומלייה מיא, אי סיירא לארעיה מאורתא -

(בבא מציעא עז,א)

פסידא דפועלים (גשמים שירדו - הפסד פועלים הוא: דלא יהיב להו מידי, דאמר להו "מזלייכו גרם"); לא סיירא לארעיה מאורתא - פסידא דבעל הבית (דאמרי ליה "מי יימר דלדעתא דההוא ארעא אגרתן"?), ויהיב להו כפועל בטל.

ואמר רבא: האי מאן דאוגיר אגורי [ששכר שכירי יום] לדוולא (להשקות שדות) ואתא מטרא (והשקה אותה ואינה צריכה לדוולא) - פסידא דפועלים; אתא נהרא (גדל הנהר ועלה ונכנס בחריצין העשויין בשדה ומהן היא שותה ואינה צריכה לדוולא) - פסידא דבעל הבית (דפועלים אינן יודעין במנהג שדהו: שיהא נהר עולה להשקותו, אך הוא היה יודע), ויהיב להו כפועל בטל.

בבא מציעא דף עז ע"א, ותוספות ד"ה ואתא:

לא סיירא לארעא	סיירא לארעא מאורתא	המקרה
פסידא לבעל הבית	פסידא לפועלים	מצאו כשהיא לחה
פסידא לבעל הבית	פסידא לפועלים	באו לדלות וירד מטר (תירוץ א בתוספות)
פסידא לפועלים	פסידא לפועלים	באו לדלות וירד מטר (תירוץ ב בתוספות)
פסידא לפועלים	פסידא לפועלים	באו לדלות וירד מטר ביממא^1
פסידא לבעל הבית	פסידא לבעל הבית^3	באו לדלות ואתא נהרא^2

¹ מקרה זה נלמד מתוספות ד"ה ואתא

² מיירי בנהר הרגיל להשקות שדהו, שאז בעל הבית ידע – והפועלים לא ידעו

³ אם לא שכבר בא הנהר מהלילה ולא הרגישו הפועלים שהשדה לחה , דאז הפועלים אחראים, ופסידא שליהם; וכן יש לדייק מהתירוץ הראשון של התוספות שהעמידו דינא דאתא מיטרא פסידא דפועלים במקרה של בסיירא ארעא, ואם כן על כרחך דהסיפא – דאתא נהרא – מיירי באותו מקרה.

ואמר רבא: האי מאן דאוגיר אגורי לדוולא, ופסק נהרא (שממנו משקין) בפלגא דיומא: אי לא עביד דפסיק - פסידא דפועלים; עביד דפסיק: אי בני מתא - פסידא דפועלים; לאו בני מתא - פסידא דבעל הבית.

ואמר רבא: האי מאן דאגר אגורי לעבידתא, ושלים עבידתא בפלגא דיומא: אי אית ליה עבידתא דניחא מינה - יהיב להו; אי נמי דכותה - מפקד להו; דקשה מינה - לא מפקד להו; ונותן להם שכרן מֻשלם.

אמאי? וליתיב להו כפועל בטל!?

כי קאמר רבא באכלושי דמחוזא (במחוזא - שהוא עירו של רבא - היו בני אדם הרגילים לשאת משאות תמיד) דאי לא עבדי - חלשי (וכשיושבין בטלים קשה להן).

אמר מר 'שמין להם את מה שעשו; כיצד? היה יפה ששה דינרים נותן להם סלע' קא סברי רבנן יד פועל על העליונה (ואפילו הוא חוזר בו, כדכתיב (ויקרא כה,מב) 'כי עבדי הם' - ולא עבדים לעבדים; ומהכא יליף לה בפרק קמא דקדושין (דף כב,ב)).

או יגמרו מלאכתן ויטלו שני סלעים:

פשיטא (דכי גמרי שני סלעים הוא דשקלי)!?

לא, צריכא דאייקר עבידתא (הוקרו פועלים), ואימרו (לשון 'הָפרַש ונזור אחור' ומתרחק מן הדבר; ובלשון המקרא דומה לו 'כעת במרום תמריא' (איוב לט,יח)) פועלים, ואזל בעל הבית ופייסינהו (הרבה תחנונים); מהו דתימא (כיון דיד פועל על העליונה) מצו אמרי ליה "כי מפייסינן אדעתא דטפת לן אאגרא" - קא משמע לן דאמר להו "אדעתא דטרחנא לכו באכילה ושתיה".

סלע - נותן להם סלע:

פשיטא (דאם סלע יפה מה שעשו נותן להם סלע - אלא מה יתן)!?

לא, צריכא דזל עבידתא מעיקרא (כששכרן היו פועלין בזול), ואגרינהו בטפי זוזא (ואלו לא רצו להשתכר כשאר פועלים, והוסיף להם זוז; כשפסק להן סלע על חציה - לא היה ראוי אלא לסלע חסר דינר), ולסוף אייקר עבידתא וקם בטפי זוזא (ששאר פועלים יטלו עליו סלע); מהו דתימא (הואיל ולרבנן יד פועל על העליונה) אמרי ליה "טפי זוזא אמרת לן, טפי זוזא הב לן" - קא משמע לן דאמר להו "כי אמרי לכו טפי זוזא - דלא הוה קים לכו (לא הייתם יודעים שתהיו ראויין ליטול סלע, ואני בכך היה אפשי לשכור, וראיתי בדעתכם שלא תתרצו בפחות מסלע ואמרתי להוסיף זוז על שכר פעולה כדי ליטול סלע להשלים רצונכם), השתא קים לכו (שהכל נוטלין סלע, כרצונכם; על זאת לא התניתי להוסיף)".

רבי דוסא אומר: שמין להן את מה שעתיד להיעשות: היה יפה ששה דינרים נותן להם שקל:

קסבר יד פועל על התחתונה.

או יגמרו מלאכתן ויטלו שני סלעים:

פשיטא!?

לא, צריכא דזל עבידתא, ואימר בעל הבית ואזול פועלים ופייסוהו; מהו דתימא (הואיל ואמר רבי דוסא 'יד פועל על התחתונה' טעמיה משום דתפיס בעל הבית הוא, והשתא כי פייסוהו פועלין) מצי אמר להו "אדעתא דבצריתו לי מאגריי" - קא משמע לן דאמרי ליה "אדעתא דעבידנן לך עבידתא שפירתא".

סלע (ואם העתיד להעשות יכול הוא לגמרו בשכירות סלע) - נותן להם (במה שעשו) סלע:

פשיטא!?

אמר רב הונא בריה דרב נתן: לא, צריכא דאוזילו אינהו גביה זוזא מעיקרא, ולסוף (השתא) זל עבידתא (לכך יגמור בסלע; אבל בשעת התנאי היה חציה ראוי ליותר מסלע, והן, כשפסקו על כולה שני סלעים - דחוקים היו ואוזילו גביה); מהו דתימא (הואיל ולרבי דוסא יד פועל על התחתונה) "בציר זוזא אמריתו לי, בציר זוזא יהבינא לכו (גירסת רש"י: בציר זוזא אמריתו לי - בציר זוזא שקולו; והרי הכל עושים חציה בסלע - טלו אתם במה שעשיתם סלע חסר זוז)" - קא משמע לן דאמרי ליה "כי אמרנא לך בבציר זוזא - דלא הוה קים לך (אדעתא דלא קים לך לעשות בסלע, וראינוך שאי אפשר להוסיף - נתרצינו אנו לסלע, דהוא פחות מכדי שכר פעולה); השתא קים לך (אי אפשינו בפחות מיכן, שהרי בסלע נתרצית)"!

אמר רב: הלכה כרבי דוסא.

ומי אמר רב הכי? והאמר רב 'פועל יכול לחזור בו אפילו בחצי היום'! וכי תימא: שאני ליה לרבי דוסא בין שכירות (שכיר יום) לקבלנות (דגבי שכירות איתא להאי טעמא: ד'עבדי הם', ולא עבדים לעבדים; אבל בקבלנות - אין זה עבד אלא לעצמו; ורבי דוסא - בקבלנות מיירי, כדקתני 'קיבלו קמה לקצור', ודרב - בשכיר יום) - ומי שאני ליה? והתניא: 'השוכר את הפועל, ולחצי היום שמע שמת לו מת, או שאחזתו חמה: אם שכיר הוא

(בבא מציעא עז,ב)

נותן לו שכרו (הואיל ואנוס הוא, אין לקנסו ולעשות ידו על התחתונה, ונותן לו חצי דמי שכרו) אם קבלן הוא נותן לו קבלנותו' מני?: אילימא רבנן - מאי איריא 'שמע שמת לו מת או שאחזתו חמה' – דאניס? כי לא אניס נמי: הא אמרו רבנן 'יד פועל על העליונה'!? אלא - לאו רבי דוסא היא, ושמע מינה (מדנקט אונס בתרוייהו, הא לא אניסי – לא, ואפילו שכירות נמי:) לא שאני ליה לרבי דוסא בין שכירות לקבלנות!?

אמר רב נחמן בר יצחק: (לעולם שאני ליה, ומודה הוא בשכיר דידו על העליונה; והא דנקט אונס בשכיר - אפילו רבנן נמי אמרי ליה דאי לא אניס - לא הדר, כל שכן רבי דוסא; והא מתניתין -) בדבר האבוד (עסקינן), ודברי הכל (אין הפועל יכול לחזור בו).

דף עז סע"א וע"ב:

שכיר וקבלן החוזרים: האם ידם על התחתונה (כשאינם אנוסים⁴)

קבלן	שכיר	בעל הדעה
כן	לא	רב (רבי דוסא לתירוץ השני)
לא	לא	רבנן
כן	כן	רבי דוסא (לתירוץ הראשון)
כן	כן	בדבר האבוד

⁴ ובאנוסים לעולם אין ידם על התחתונה

תנן: 'כל המשנה ידו על התחתונה וכל החוזר בו ידו על התחתונה'; בשלמא 'כל המשנה ידו על התחתונה' - דסתם לן תנא כרבי יהודה (פלוגתייהו בפרק 'הגוזל עצים' (בבא קמא ק,ב) 'לצבוע לו אדום וצבעו שחור וכו', ולקמן בפירקין (דף עח,ב) מייתי לה); אלא 'כל החוזר בו ידו על התחתונה' - לאתויי מאי? לאו לאתויי פועל (שכיר יום, דרישא דמתניתין תנא 'אומנין' דמשמע קבלנות, ותנא בהן 'ידו על התחתונה', הדר תנא 'כל החוזר' לאתויי פועל), וכרבי דוסא?

אלא רבי דוסא תרתי קאמר [גם שכיר וגם קבלן], ורב סבר לה כוותיה בחדא ופליג עליה בחדא [יד שכיר על העליונה, יד קבלן על התחתונה].

איבעית אימא (לאו לאתויי פועל דרחמנא אקיל גביה, אלא לאתויי הך חזרה): כל החוזר בו ידו על התחתונה, לכדתניא: ''כל החוזר בו' – כיצד? הרי שמכר שדה לחבירו באלף זוז, ונתן לו מעות מהן מאתים זוז: בזמן שהמוכר חוזר בו - יד לוקח על העליונה: רצה אומר לו "תן לי מעותי או תן לי קרקע כנגד מעותי" -

מהיכן מגביהו (מגבה לו חובו)?

מן העידית (ולקמן מפרש טעמא);

ובזמן שלוקח חוזר בו - יד מוכר על העליונה: רצה אומר לו "הילך מעותיך", רצה אומר "הילך קרקע כנגד מעותיך";

מהיכן מגביהו?

מן הזיבורית.

רבן שמעון בן גמליאל אומר: מלמדין אותן (לכל הלוקח ואין לו מעות כולן, אלא מקצתן - לעשות ביניהם תחלה דבר קיום) שלא יחזרו (שלא יוכלו לחזור); כיצד? כותב לו: "אני פלוני בן פלוני מכרתי שדה פלונית לפלוני באלף זוז ונתן לי מהם מאתים זוז, והריני נושה בו שמונה מאות זוז" (דכיון שעשאם עליו מלוה הוה כאילו נטלם והלוום וקרקע נקנית בכסף) – קנה, ומחזיר לו את השאר אפילו לאחר כמה שנים'.

אמר מר: 'מהיכן מגביהו? מן העידית' קא סלקא דעתך מעידית דנכסיו (דשאר נכסיו: שאם יש לו קרקע יפה מזו - יטול בה בשוה מאתים) - ולא יהא אלא בעל חוב (לא יהא לוקח זה דינו קל, אלא אפילו הוא חמור כבעל חוב: שיש לחוש בו לנעילת דלת - אף הוא לא יפה כחו ליטול עידית אלא בינונית), ותנן: 'בעל חוב דינו בבינונית'?! ועוד: הא ארעא דיהיב זוזי [וממנו נלמד על השאר]?

אמר רב נחמן בר יצחק: מעידית שבה ומזיבורית שבה.

רב אחא בריה דרב איקא אמר: אפילו תימא מעידית דנכסיו: סתם מאן דזבין ארעא באלפא זוזי אוזולי מוזיל ומזבין נכסיו (סתם איש הקונה קרקע גדולה ויקרה כזו אין כל כך מעות מצויות לו אלא אם כן מכר מטלטלין ושדות קטנות, וצריך למכור בזול; וכי חוזר בו מוכר -) והוה ליה כניזק (נמצא זה ניזק על ידו), ותנן 'הניזקין שמין להן בעידית (לגבות מעידית נכסיו של מזיק, כדכתיב (שמות כב) 'מיטב שדהו... ישלם')'.

רשב"ג אומר: מלמדין אותן שלא יחזרו; כיצד? כותב לו 'אני פלוני בן פלוני [מכרתי שדה פלונית לפלוני באלף זוז ונתן לי מהם מאתים זוז, והריני נושה בו שמונה מאות זוז' – קנה, ומחזיר לו את השאר אפילו לאחר כמה שנים]:

טעמא - דכתב ליה הכי (שזקפו עליו במלוה); הא לא כתב הכי - לא קני? והתניא: 'הנותן ערבון לחבירו, ואמר לו "אם אני חוזר בי ערבוני מחול לך" והלה אומר "אם אני חוזר בי אכפול לך ערבונך" - נתקיימו התנאין, דברי רבי יוסי;

רבי יוסי לטעמיה, דאמר: אסמכתא קניא.

רבי יהודה אומר: דיו שיקנה כנגד ערבונו.

אמר רבן שמעון בן גמליאל: במה דברים אמורים (שיכול לחזור בו ולא יטול זה אלא כנגד מעותיו)? - בזמן (שנתנו לו בתורת ערבון, ולא בתורת תחלת פרעון:) שאמר לו "ערבוני יקון (יקנה הכל)" (והאי לא אוזיל גביה למכור לו כל הקרקע בכך); אבל מכר לו שדה באלף זוז, ונתן לו מהם חמש מאות זוז (נתנו לו בתורת תחלת פרעון - הוו להו השאר מלוה עליו) – קנה (הקרקע כולו), ומחזיר לו את השאר אפילו לאחר כמה שנים!'! [מספיק שאמר לו ואפילו לא כתב לו!]?

לא קשיא: הא (האי דקתני דאי לא זקפו עליו במלוה – חוזר) דקא עייל (מוכר) ונפיק אזוזי (ומחזר אחר הלוקח ליתן לו מעותיו, גלי דעתיה דזוזי אנסוהו למכור, וכיון דלא יהיב ליה זוזי בשעת דחקו - אדעתא דהכי לא זבין ליה), הא דלא קא עייל ונפיק אזוזי, דאמר רבא: האי מאן דזבין מידי לחבריה, וקא עייל ונפיק אזוזי - לא קני; לא קא עייל ונפיק אזוזי – קני.

ואמר רבא: האי מאן דאוזפיה מאה זוזי לחבריה, ופרעיה זוזא זוזא - פרעון הוי, אלא דאית ליה תרעומת גביה, דאמר ליה "אפסדתינהו מינאי".

ההוא גברא דזבין ליה חמרא (חמור) לחבריה, ופש ליה (גבי לוקח) חד זוזא, וקא עייל ונפיק (מוכר) אזוזא (אההוא זוזא); יתיב רב אשי וקא מעיין בה: כי האי גוונא (משום חד זוזא מי אמרינן דמצי למיהדר) - מאי? קני או לא קני?

אמר ליה רב מרדכי לרב אשי: הכי אמר אבימי מהגרוניא משמיה דרבא: זוזא כזוזי דמי ולא קני.

אמר ליה רב אחא בריה דרב יוסף לרב אשי: והא אמרינן משמיה דרבא 'קני'?

אמר ליה: תתרגם שמעתיך במוכר שדהו

(בבא מציעא עח,א)

מפני רעתה (דאנן סהדי דבלאו אונסא דזוזי נמי הוה מזבין לה, והאי דעייל ונפיק אזוזי - ממהר הוא לגבות, שלא יחזור לוקח).

פשיטא בעי לזבוני במאה (היה צריך למאה זוזי ורצה למכור שדה קטנה במאה זוז) ולא אשכח (ולא מצא לה לוקחין), וזבין במאתים (ומכר גדולה במאתים) וקא עייל ונפיק אזוזי (וזה [הלוקח] עיכבם) - לא קני (דאנן סהדי דעל כורחו מכר המוֹתר, ויכול לומר "לכך הייתי מחזר אחר המעות: לקנות שדה קטנה תחתיה"); אלא אי בעי לזבוני במאה ולא אשכח (לא מצא לה לוקחין מיד), ואי טרח (ואילו היה טורח טובא לחזור אחר הלוקחין) הוה משכח (לוקחי שדה קטנה), ולא טרח וזבין במאתים (הוקשה לו הטורח ומכר הגדולה במאתים), וקא עייל ונפיק אזוזי – מאי? כמוכר שדהו מפני רעתה דמי (כיון דמשום טירחא דאהדורי אחר לוקח הוקלה עליו למכור אותה בלא דוחק מעות, שמע מינה לא חביבה היתה עליו)? או לא?

תיקו.

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה יועיל להודיע לי בכתובת yeshol@gmail.com.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף [לפעמים מהוצאת עוז והדר] – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 ROD;

רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך לבדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (תענית ב,ב)

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In your browser, footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

This material is ©2001,2009 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com.