Shalom!
I received this notice from
Goecities:
We're
writing to let you know that Yahoo! GeoCities, our free web site building service and community, is
closing on October 26, 2009. On
October 26, 2009, your GeoCities site will no longer appear on the Web, and you
will no longer be able to access your GeoCities account and files.
I am looking for a place to host this
edition of the Talmud.
If you can assure a safe host, please
contact yeshol@gmail.com
Thanks,
Yeshayahu HaKohen Hollander
מסכת בבא מציעא בתלמוד הבבלי
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
בבא מציעא דף
פד
המשך פרק שביעי 'השוכר את הפועלים'
(בבא מציעא פג,ב)
ואף רבי ישמעאל ברבי יוסי מטא
(בבא מציעא פד,א)
כי האי מעשה לידיה (מינהו
המלך לתפוס גנבים ולסטים); פגע ביה אליהו, אמר ליה: עד מתי אתה מוסר עמו של אלהינו להריגה?
אמר ליה: מאי אעביד? הרמנא דמלכא הוא!
אמר ליה: אבוך ערק לאסיא - את ערוק ללודקיא.
כי הוו מקלעי רבי ישמעאל ברבי יוסי ורבי אלעזר ברבי שמעון בהדי הדדי (פנים אל פנים) - הוה עייל בקרא דתורי (צמד בקר) בינייהו (בין
שניהן מתחת כריסן, מתוך שכריסן גדול) ולא הוה נגעה בהו. אמרה להו ההיא מטרוניתא (שרית נכרית): בניכם אינם שלכם (שאינכם יכולין להזקק לנשותיכם). אמרו לה: שלהן (כריסם של נשותינו) גדול משלנו.
[אמרה להם:]
כל שכן (שתאותה מרובה ואינכם נזקקים להן,
ונבעלות לאחרים)!
איכא דאמרי הכי אמרו לה: [שופטים
ח,כא: ויאמר זבח וצלמנע: קום אתה
ופגע בנו] כי כאיש גבורתו [ויקם גדעון ויהרג את
זבח ואת צלמנע ויקח את השהרנים אשר בצוארי גמליהם] ('גבורתו': אבר תשמיש; לשון אחר: שלהן גדול: תאוה של
אשה מרובה משל איש).
איכא דאמרי: הכי אמרו לה: אהבה דוחקת את הבשר (ומתוך שתאותם מרובה על תאותנו - בשר שנינו נדחקו).
ולמה להו לאהדורי לה? והא כתיב (משלי
כו,ד) אל תען כסיל כאולתו [פן
תשוה לו גם אתה]?
שלא להוציא לעז על בניהם.
אמר רבי יוחנן: איבריה דרבי ישמעאל [ברבי יוסי] כחמת בת תשע קבין.
אמר רב פפא: איבריה דרבי יוחנן כחמת בת חמשת קבין, ואמרי לה בת שלשת קבין.
דרב פפא גופיה - כי דקורי דהרפנאי (סלים
שעושין בהרפניא).
:
אמר רבי יוחנן: אנא אישתיירי (נותרתי) משפירי (זיהרורי תוארו וקירון [עור] פניו) ירושלים.
האי מאן דבעי מחזי שופריה דרבי יוחנן, נייתי כסא דכספא מבי סלקי (בעלותו מן האש: כשיוצא מבית האומן שהוא צהוב ממראה
להב האש),
ונמלייה פרצידיא (גרעינין) דרומנא סומקא, ונהדר
ליה כלילא (יסובבנהו שפה) דוורדא סומקא (של ורד אדום) לפומיה (לפיו
סביב),
ונותביה בין שמשא לטולא; ההוא זהרורי (דנפקי
מיניה על פני הארץ) - מעין שופריה דרבי יוחנן ('מעין'
- ולא הכל).
איני! והאמר מר 'שופריה דרב כהנא - מעין שופריה דרבי אבהו, שופריה דרבי
אבהו - מעין שופריה דיעקב אבינו; שופריה דיעקב אבינו - מעין שופריה דאדם הראשון',
ואילו רבי יוחנן לא קא חשיב ליה?
שאני רבי יוחנן, דהדרת פנים (זקן) לא הויא ליה.
רבי יוחנן הוה אזיל ויתיב אשערי טבילה, אמר: כי סלקן בנות ישראל מטבילת
מצוה - לפגעו בי, כי היכי דלהוו להו בני שפירי כוותי, גמירי אורייתא כוותי.
אמרו ליה רבנן: לא מסתפי מר מעינא בישא?
אמר להו אנא מזרעא דיוסף קאתינא דלא שלטא ביה עינא בישא דכתיב (בראשית מט,כב) בן פורת יוסף בן פורת
עלי עין [בנות צעדה עלי שור];
ואמר רבי אבהו [להסביר את דברי רבי יוחנן]: אל תקרי 'עֲלי עין' אלא 'עוֹלי עין' (עולין למעלה מן העין, והיא מלמטה: שהיא אינה יכולה
לשלוט בהן).
רבי יוסי בר חנינא אמר: מהכא (בראשית
מח,טז) [המלאך הגאל אתי מכל רע יברך את הנערים ויקרא בהם שמי
ושם אבתי אברהם ויצחק] וידגו לרוב בקרב הארץ [שברך יעקב את
בני יוסף]: מה דגים שבים - מים מכסים
אותם ואין העין שולטת בהן, אף זרעו של יוסף: אין העין שולטת בהן.
יומא חד הוה קא סחי רבי יוחנן בירדנא; חזייה ריש לקיש (שהיה לסטים) ושוור (קפץ) לירדנא אבתריה.
אמר ליה (רבי יוחנן): חילך לאורייתא (כמה כוחך יפה לסבול עול תורה)!
אמר ליה: שופרך (יופייך) לנשי (ראוי לנשים)!
אמר ליה: אי הדרת בך - יהיבנא לך אחותי, דשפירא מינאי.
קביל עליה. בעי למיהדר לאתויי מאניה ולא מצי הדר (לקפוץ כבראשונה, דמשקבל עליו עול תורה - תשש כוחו)! אקרייה ואתנייה
ושוייה גברא רבא.
יומא חד הוו מפלגי בי מדרשא: 'הסייף והסכין והפגיון (אשפי') והרומח ומגל יד ומגל קציר (פלצילא בלע"ז [חרמש]), מאימתי
מקבלין טומאה? - משעת גמר מלאכתן.' (משנה
היא במסכת כלים פי"ד מ"ה); ומאימתי גמר מלאכתן? רבי יוחנן אמר: משיצרפם (רקינ"ו בלע"ז [יחממם
מחדש]) בכבשן; ריש לקיש אמר: משיצחצחן במים.
אמר ליה: לסטאה בלסטיותיה ידע (לפי
שהיית לסטים אתה בקי באותן כלי אומנות ליסטיות).
אמר ליה: ומאי אהנת לי? התם 'רבי' קרו לי (רבן של לסטים וראש להן הייתי), הכא 'רבי' קרו לי!?
אמר ליה: אהנאי לך דאקרבינך תחת כנפי השכינה.
חלש דעתיה דרבי יוחנן. חלש ריש לקיש.
אתאי אחתיה (דרבי יוחנן, אשתו דריש
לקיש), קא
בכיא (דרבי יוחנן להתפלל על בעלה); אמרה ליה:
"עשה בשביל בָּנַי"! אמר לה: (ירמיהו
מט,יא)
'עָזְבָה
יתומֶיךָ אני אֲחַיֶה'; [תחילת הפסוק]; [אמרה לו:] עשה בשביל אלמנותי!
אמר לה (סוף הפסוק) ואלמנותיך עלי
תּבְטָחוּ (עזבה יתומיך אני אחיה ואלמנותיך עלי תבטחו - פסוק הוא בירמיה).
נח נפשיה דרבי שמעון בן לקיש, והוה קא מצטער רבי יוחנן בתריה טובא (מתחרט על שהמיתו שלא היה מוצא תלמיד ותיק כמותו).
אמרו רבנן: מאן ליזיל ליתביה לדעתיה? ניזיל רבי אלעזר בן פדת, דמחדדין
שמעתתיה.
אזל, יתיב קמיה; כל מילתא דהוה אמר רבי יוחנן - אמר ליה 'תניא דמסייעא לך'.
אמר: את כבר לקישא? בר לקישא, כי הוה אמינא מילתא - הוה מקשי לי עשרין
וארבע קושייתא, ומפריקנא ליה עשרין וארבעה פרוקי, וממילא רווחא שמעתא, ואת אמרת
'תניא דמסייע לך' - אטו לא ידענא דשפיר קאמינא?!
הוה קא אזיל וקרע מאניה, וקא בכי, ואמר: היכא את בר לקישא, היכא את בר לקישא!?
והוה קא צוח עד דשף דעתיה [מיניה] (נעקרה
ממנו דעתו ונשתטה).
בעו רבנן רחמי עליה ונח נפשיה.
(בבא מציעא פד,ב)
ואפילו הכי (דאמר רבי אלעזר ברבי
שמעון לעיל [פג,ב] 'ספיקות שלכם כך') לא סמך רבי אלעזר ברבי שמעון
אדעתיה (מלבקש רחמים ומחילה ביסורין, שמא
חטא באחד מן הצדיקים) קביל עליה יסורי [קבל עליו יסורין, משום תשובה]; באורתא הוו מייכי ליה שיתין נמטי (בערב היו מקפלין תחתיו במשכבו ששים לבדים שקורין
פלשט"ר), לצפרא נגדי מתותיה שיתין משיכלי (כמין
עריבות קטנות שמשתמשין בהן מים ושופכין ובלשון לע"ז קונקר"י) דמא וכיבא (ומושכין מתחתיו ששים עריבות מלאות דם כאב: דם לקוי,
שהלבין: שזבו ממנו' מִשְּחִין שבא עליו); למחר עבדה ליה דביתהו שיתין מיני לפדא (מיני מאכל שעושים מתאנים), ואכיל להו, וברי; ולא הות
שבקא ליה דביתהו למיפק לבי מדרשא כי היכי דלא לדחקוהו רבנן.
באורתא אמר להו (למכאוביו): אחיי ורעיי בואו!
בצפרא אמר להו: זילו מפני ביטול תורה (שהיה
עוסק בגרסתו תמיד בביתו).
יומא חד שמעה דביתהו, אמרה ליה: את קא מייתית להו עילויך (אתה מביאן עליך)! כלית ממון של בית אבא (במאכל ורקבון בגדים)!
אימרדה, אזלה לבית נשא.
סליקו ואתו הנך [שיתין] ספונאי (יורדי
הים באניות), עיילו ליה שיתין עבדי (לפי
שעמד עליהן נחשול של ים, והתפללו להנצל בזכותו של רבי אלעזר, וניצולו בזכותו,
וכשעלו מן הים שלחו לו דורון) כי נקיטי שיתין ארנקי ועבדו ליה שיתין מיני לפדא
ואכיל להו. יומא חד אמרה לה לברתה (אשתו
לברתא) זילי
בקי ('בקי' לשון בקיאות וידיעה) באבוך מאי קא עביד (בדקי באבוך מהו עושה) האידנא!
אתיא, אמר לה (רבי אלעזר לבתו): זילי אמרי לאמך: (עושר) שלנו גדול משלהם [של
בית חמיו].
קרי אנפשיה (משלי לא,יד) היתה כאניות
סוחר ממרחק תביא לחמה (על התורה נאמר); אכל ושתי וברי (נתחזק), נפק לבי מדרשא (אותו היום שלא עיכבתו אשתו); אייתו לקמיה שיתין מיני דמא
(שהראו לו הנשים לראות אם דם נדה
הוא אם דם טהור, דקיימא לן [נדה
דף יט,א]: חמשה דמים הן טמאים באשה, ושאר
מראות דמים טהורין) – טהרינהו (להזקק לבעליהן בלא טבילה).
הוה קא מרנני רבנן ואמרי "סלקא דעתך? לית בהו חד ספק?
אמר להו: אם כמותי הוא - יהיו כולם זכרים (יתעברו כולן הלילה זכרים), ואם לאו תהא נקבה אחת
ביניהם היו כולם זכרים ואסיקו להו [רבי] 'אלעזר' על שמיה.
תניא: 'אמר רבי: כמה פריה ורביה ביטלה רשעה זו מישראל ('רשעה זו' = מלכות הרשעה, שמינתהו תופס גנבים, ולא
בא לבית המדרש תמיד להראות לו הנשים את דמן; לשון אחר: על אשתו, שעיכבתו מלבא לבית
המדרש שנים רבות)!
כי הוה קא ניחא נפשיה, אמר לה לדביתהו: ידענא בדרבנן דרתיחי עלי (על שנלקחין גנבים על ידי והיו להם קרובין) ולא מיעסקי בי שפיר;
אוגנין בעיליתאי (השכיבני בעלייתי), ולא תידחלין [תפחדי] מינאי.
אמר רב שמואל בר נחמני: אישתעיא לי אימיה דרבי יונתן, דאישתעיא לה דביתהו
דרבי אלעזר ברבי שמעון: "לא פחות מתמני סרי ולא טפי מעשרין ותרין שנין
אוגניתיה בעיליתא; כי הוה סליקנא מעיננא ליה במזייה (בשערו): כי הוה משתמטא ביניתא (שער) מיניה - הוה אתי דמא. יומא חד חזאי ריחשא (תולעת) דקא נפיק מאוניה; חלש דעתאי (דאגתי שמא מעתה יסריח וירקיב). איתחזי לי בחלמא, אמר לי:
לא מידי הוא: יומא חד שמעי בזילותא דצורבא מרבנן ולא מחאי כדבעי לי."
כי הוו אתו בי תרי לדינא הוו קיימי אבבא, אמר מר מילתיה ומר מילתיה; נפיק
קלא מעיליתיה ואמר 'איש פלוני אתה חייב, איש פלוני אתה זכאי'. יומא חד הוה קא
מינציא דביתהו בהדי שבבתא, אמרה לה: תהא כבעלה שלא ניתן לקבורה.
אמרי רבנן: כולי האי (משנודע
לבריות שאינו חי ולא נקבר) ודאי לאו אורח ארעא (אין זה כבודו)!
איכא דאמרי רבי שמעון בן יוחאי איתחזאי להו בחלמא, אמר להו: פרידה אחת (גוזל אחד) יש לי (אביו
היה) ביניכם,
ואי אתם רוצים להביאה אצלי?
אזול רבנן לאעסוקי ביה. לא שבקו בני עכבריא (שם מקום שסמוך לעירו), דכל שני דהוה ניים רבי
אלעזר ברבי שמעון בעיליתיה - לא סליק חיה רעה למתייהו.
יומא חד - מעלי יומא דכיפורי הוה - הוו טרידי; שדרו רבנן לבני בירי (שם כפר אחד שהיו קרובין) ואסקוהו לערסיה ואמטיוה
למערתא דאבוה. אשכחוה לעכנא (נחש) דהדרא לה למערתא (הקיפה את המערה כעין גלגל וזנבה אצל פיה). אמרו לה:
"עכנא! עכנא! פתחי פיך (הרחיבי
זנבך מעל פיך ליתן מקום ליכנס) ויכנס בן אצל אביו! פתח להו. שלח רבי לדבר באשתו (שתנשא לו). שלחה ליה: כלי שנשתמש בו קודש - ישתמש בו חול!?
תמן אמרין (בארץ ישראל אומרים המשל
הזה על כגון זה) באתר דמרי ביתא תלא זייניה (יתד
שהיה הגבור רגיל לתלות בו כלי זיינו) כולבא רעיא קולתיה תלא (הנבל הרועה תרמילו תלה בולז"א בלע"ז [שק
של רועים המשמש גם כשק שינה]).
שלח לה: נהי דבתורה גדול ממני, אבל במעשים טובים - מי גדול ממני?
שלחה ליה: בתורה מיהא גדול ממך (מיהת
לדבריך הוא גדול ממך בתורה) - לא ידענא (אנא
לא ידענא, אלא שפיך ענה בך), במעשים ידענא (אני יודעת שהוא גדול ממך): דהא קביל עליה יסורי.
'בתורה' - מאי היא?
דכי הוו יתבי רבן שמעון בן גמליאל (אביו
של רבי),
ורבי יהושע בן קרחה (ורבנן טובא בהדייהו אלא
ששניהם גדולי הדור) אספסלי, יתבי קמייהו רבי אלעזר ברבי שמעון ורבי אארעא; מקשו ומפרקו. אמרי (רבנן דבי מדרשא דיתבי אספסלי): מימיהן אנו שותים והם
יושבים על גבי קרקע? עבדו להו ספסלי, אסקינהו.
אמר להן רבן שמעון בן גמליאל: פרידה אחת (בן אחד) יש לי ביניכם, ואתם מבקשים לאבדה הימני (שמא תשלוט בו עין רעה)?
אחתוהו לרבי.
אמר להן רבי יהושע בן קרחה: מי שיש לו אב יחיה ומי שאין לו אב (דנח נפשיה דרבי שמעון בן יוחי) ימות?
אחתוהו נמי לרבי אלעזר ברבי שמעון.
חלש דעתיה [של רבי אלעזר ברבי שמעון], אמר: קא חשביתו ליה [את
רבי יהודה] כוותי?
עד ההוא יומא כי הוה אמר רבי מילתא הוה מסייע ליה רבי אלעזר ברבי שמעון;
מכאן ואילך כי הוה אמר רבי "יש לי להשיב", אמר ליה רבי אלעזר ברבי
שמעון: "כך וכך יש לך להשיב, זו היא תשובתך; השתא היקפתנו תשובות חבילות שאין
בהן ממש";
חלש דעתיה דרבי, אתא אמר ליה לאבוה; אמר ליה: בני! אל ירע לך, שהוא ארי בן
ארי, ואתה ארי בן שועל!
והיינו דאמר רבי: שלשה ענוותנין הן, ואלו הן: אבא
(בבא מציעא פה,א)
ובני בתירה, ויונתן בן שאול.
רבן שמעון בן גמליאל - הא דאמרן (דקאמר
"אתה ארי בן שועל").
בני בתירה: דאמר מר: 'הושיבוהו בראש ומינוהו לנשיא עליהן' (ובשביל שראו להלל שהיה גדול בתורה ועלה אצלן מבבל -
עזבו נשיאותן ומינוהו נשיא עליהן);
יונתן בן שאול – דקאמר ליה לדוד: [שמואל
א כג,יז: ויאמר אליו: אל תירא כי לא
תמצאך יד שאול אבי] ואתה תמלוך על ישראל ואני ואנכי אהיה לך למשנה [וגם שאול אבי ידע כן].
ממאי? דלמא יונתן בן שאול דחזא דגריר עלמא בתר דוד?
בני בתירה נמי: דחזו להלל דעדיף מינייהו (והלכות שהיו נשאלות מהן בבית המדרש נעלמות מהן,
ובושין בדבר)?
אלא רבן שמעון בן גמליאל ודאי ענוותן הוה.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה יועיל להודיע לי בכתובת
yeshol@gmail.com.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף [לפעמים מהוצאת עוז והדר] – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא:
דברי
הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
השלמת
פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך
הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי
מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים []
באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך: (תענית ב,ב)
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה
ההערה בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
your browser, footnotes become visible when the cursor rests on the number of
the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון
הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers
of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2001,2009 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah
Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com.