(בבא מציעא צו,ב)
ההוא גברא דשאיל נרגא [גרזן] מחבריה, איתבר. אתא
לקמיה דרבא; אמר ליה: זיל אייתי סהדי דלאו שנית ביה ואיפטר.
ואי ליכא סהדי מאי?
תא שמע דההוא גברא דשאיל נרגא מחבריה, ואיתבר (בפשיעה); אתא לקמיה דרב; אמר ליה: זיל שלים ליה נרגא מעליא.
אמר ליה רב כהנא ורב אסי לרב:
(בבא מציעא צז,א)
דינא הכי (שישלם לו כלי עשוי ומתוקן?
והתנן (בבא קמא דף י:) גבי נזיקין: 'תשלומי נזק' - מלמד שהבעלים מטפלין בנבילה:
ששמין לו הנבילה של בהמתו שמתה על ידי זה שהזיקה לו, ועליה מוסיף ומשלם דמיהן; הכי
נמי ישומו לו שברי הראשון, ועליהן ישלם דמיו, וזה ילך ויטרח ויקנה לו כלי אחר)? ושתיק רב.
והלכתא כרב כהנא ורב אסי, דמהדר ליה תבריה וממליא ליה דמי מנא.
ההוא גברא דשאיל דוולא [דלי] מחבריה; איתבר. אתא
לקמיה דרב פפא, אמר ליה: אייתי סהדי דלא שנית ביה [דלא שינית בו: שלא השתמשת בו באופן שאינו ראוי לכך] – ואיפטר (דהוה ליה 'מתה מחמת מלאכה').
ההוא גברא דשאיל שונרא מחבריה; חבור עליה עכברי וקטלוהו! יתיב רב אשי
וקמיבעיא ליה: כי האי גוונא מאי? כי 'מתה מחמת מלאכה' דמי או לא?
אמר ליה רב מרדכי לרב אשי: הכי אמר אבימי מהגרוניא משמיה דרבא: גברא דנשי
קטלוהו - לא דינא ולא דיינא (לא היה
לו ליפול בידן) [וכן פטור מהחתול].
איכא דאמרי: אכיל עכברי טובא וחביל ומית. יתיב רב אשי וקא מעיין בה: כהאי
גוונא – מאי? אמר ליה רב מרדכי לרב אשי: הכי אמר אבימי מהגרוניא: גברא דנשי קטלוהו
(בעל בעילות הרבה ומת) - לא דינא ולא
דיינא.
אמר רבא: האי מאן דבעי למישאל מידי מחבריה וליפטר, נימא ליה "אשקיין
מיא", דהוי שאילה בבעלים; ואי פקח הוא נימא ליה "שאיל ברישא והדר
אשקייך".
אמר רבא: מקרי דרדקי, שתלא (נוטע
כרמים למחצה), טבחא, ואומנא (מקיז
דם) [רש"ל: בנ"י: מוהל תינוקות], ספר מתא (המספר את אנשי העיר בתספורת) [רש"ל: בנ"י: סופר העיר]- כולהון בעידן
עבידתייהו כשאילה בבעלים דמו (אם
משהיה זה במלאכתו שאל הימנה [צ"ל הימנוּ?] בהמה באותה שעה ומתה - פטור).
אמרו ליה רבנן (בני בית מדרשו) לרבא: שאיל לן מר (רבינו נשאל לנו למלאכתנו ללמוד לנו תורה, שיושב ומלמד
לנו תורה כל היום, ואם נשאל ממנו בהמה ומתה נפטר)!
אקפיד. אמר להו: לאפקועי ממונאי קא בעיתו? אדרבה! אתון שאילתון לי (למלאכתי): דאילו אנא מצי אישתמוטי לכו ממסכתא למסכתא,
אתון לא מציתו לאישתמוטי (שכשאני
חפץ להתחיל במסכת אחרת שלא תשכח ממני - אין אתם יכולין למחות בידי).
ולא היא: איהו שאיל להו ביומא דכלה (כשדורשין לפני הרגל בהלכות הרגל, דלא מצי לאישתמוטי
למילתא אחריתי); אינהו שאילו ליה (שאילו
גרסינן)
בשאר יומי.
מרימר בר חנינא אוגר כודנייתא (פרידה) בי חוזאי. נפק
לדלויי טִעונה בהדייהו [יצא לסייע להם לטעון
את הפרידה];
פשעו בה ומית. אתו לקמיה דרבא. חייבינהו. אמרו ליה רבנן לרבא: פשיעה בבעלים היא (שהיה מסייעו בשעת שאילה)!? איכסיף.
לסוף איגלאי מילתא דלמיסר טעונה הוא דנפק (לראות שלא ירבו במשאה). הניחא למאן דאמר פשיעה
בבעלים פטור - משום הכי איכסיף; אלא למאן דאמר חייב אמאי איכסיף?
לא מיפשע פשעו בה, אלא איגנובי איגנוב ומתה כדרכה בי גנב הוי (ואפילו הכי חייבין: דאי נמי שבקה מלאך המות - בי גנב
הוה קיימא, כדאמרינן בפרק 'המפקיד' (לעיל לו:), הלכך משנגנבה - חייב בתשלומין), ואתו לקמיה דרבא -
וחייבינהו. אמרו ליה רבנן לרבא: גניבה בבעלים היא (גניבה זו שאתה מחייבו - בבעלים היא שכירותה, בשעת
שכירות: כשנכנסה לרשותו, ותניא לעיל (דף צה:): היה עמו בשעת שאילה - אין צריך
להיות עמו בשעת שבורה ומתה)!? איכסיף. לסוף איגלאי מילתא דלמיסר טעונה הוא
דנפק.
משנה:
השואל את הפרה: שאלה חצי יום ושכרה חצי יום, שאלה היום ושכרה למחר, שכר אחת
ושאל אחת ומתה: המשאיל אומר (א'שאל
אחת ושכר אחת' קאי) "שאולה מתה", "ביום שהיתה שאולה מתה" (קאי א'שאלה היום ושכרה למחר'),
(בבא מציעא צז,ב) [המשך
המשנה]
"בשעה שהיתה שאולה מתה" (קאי
א'שאלה חצי היום ושכרה חצי היום'), והלה אומר "איני יודע" – חייב (לשלם, ד'ברי ושמא - ברי עדיף').
השוכר אומר "שכורה מתה", "ביום שהיתה שכורה מתה",
"בשעה שהיתה שכורה מתה", והלה אומר "איני יודע" – פטור.
זה אומר "שאולה" וזה אומר "שכורה" - ישבע השוכר ששכורה
מתה (ולקמן פריך מה שטענו לא הודה לו
והיכא כתובה שבועה זו).
זה אומר "איני יודע" וזה אומר "איני יודע" – יחלוקו (קסבר: ממון המוטל בספק - חולקין).
גמרא:
שמעת מיניה: "מנה לי בידך", והלה אומר "איני יודע" –
חייב.
לימא תהוי תיובתא דרב נחמן, דאיתמר: "מנה לי בידך", והלה אומר
"איני יודע": רב הונא ורב יהודה אמרי חייב (ברי ושמא ברי עדיף), רב נחמן ורבי יוחנן אמרי
פטור (אוקי ממונא בחזקת מריה ולא תפקיע
מספיקא)
כדאמר רב נחמן: כגון שיש עסק שבועה ביניהן (שנתחייב לו שבועה בטענתו, והוא אינו יכול לישבע, דהא
'אינו יודע' קאמר) - הכי נמי כגון שיש עסק שבועה ביניהן.
היכי דמי עסק שבועה?
כדרבא,
(בבא מציעא צח,א)
דאמר רבא: "מנה לי בידך", והלה אומר "אין לך בידי אלא חמשים
(הוה ליה 'מודה מקצת' ומחוייב
שבועה על השאר), והשאר איני יודע" - מתוך שאינו יכול לישבע (דאמר "איני יודע") – משלם.
משכחת לה (עסק שבועה דמתניתין רישא) רישא בשנים (בשתי פרות) וסיפא בשלשה: רישא בשנים: דאמר ליה: "שתי
פרות מסרתי לך פלגיה דיומא בשאילה ופלגיה דיומא בשכירות" אי נמי "חד
יומא בשאילה וחד יומא בשכירות" ומתו תרוייהו בעידן שאילה", ואמר
ליה שואל: חדא - אִין, בעידן שאילה מתה,
ואידך לא ידענא אי בעידן שאילה מתה ואי בעידן שכירות מתה" דמתוך שאינו יכול
לישבע -משלם (רישא דקאתי לדינא על היום
או על השעה לא מיתוקמא בפרה אחת מעיקרא אלא בשתים ומתו וזה תובעו על שתים והלה
מודה לו באחת שהוא מחוייב לו דמיה, והיא המביאתו להתחייב שבועה על השניה: שטוען
"איני יודע אם חייב אם לאו" ומתוך שאינו יכול לישבע – משלם; ולהכי נקט
'ומתו תרוייהו': דאי בדקיימא חדא, וקאמר ליה אחדא 'שקלהּ' ואחדא "איני יודע
אם בשעת שאילה אם בשעת שכירות" הוה ליה ההיא דמודה 'הילך', ואיכא מאן דאמר
'הילך' פטור משבועה!); וסיפא (דקתני 'שאל אחת ושכר אחת'
ו"איני יודע איזה מהן מתה" משכחת לה עסק שבועה:) בשלש [פרות]: (כשהיו
מתחילה שלשה, ומתו השנים: באחת מודה ששאולה היתה, וחייב בדמיה, והיא מחייבתו שבועה
על שניה:)
דאמר ליה "שלש פרות נתתי לך, שתים בשאילה ואחת בשכירות, ומתו הני תרתי
דשאילה", ואמר ליה שואל "אִין, חדא דשאילה מתה, אידך לא ידענא אי דשאילה
מתה ודקיימא דשכירות היא, אי דשכירות מתה והא דקיימא דשאילה היא" ומתוך שאינו
יכול לישבע – משלם.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@barak-online.net
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
השלמת פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 ROD;
רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי
מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות
10 CourierNew;
ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך: (תענית ב,ב)
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא: בתחתית הדף
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון.
אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2002 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@barak-online.net.