דברי הגמרא באותיות 12 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
(סנהדרין צו,ב)
אמר ליה רב נחמן לרבי יצחק: מי שמיע לך אימת אתי בר נפלי?
אמר ליה: מאן 'בר נפלי'?
אמר ליה: משיח.
משיח - בר נפלי קרית ליה?
אמר ליה: אִין, דכתיב (עמוס
ט,יא) ביום ההוא אקים
(סנהדרין צז,א)
את סוכת דוד הנופלת [וגדרתי את פרציהן והרסתיו אקים ובניתיה כימי עולם] (מלכות דוד שנפלה להכי קרי משיח בר נפלי).
אמר ליה: הכי אמר רבי יוחנן: דור שבן דוד בא בו - תלמידי חכמים מתמעטים,
והשאר עיניהם כלות ביגון ואנחה, וצרות רבות וגזרות קשות מתחדשות, עד שהראשונה
פקודה (עד שלא כלתה צרה ראשונה)
- שניה ממהרת לבא
(איידי דאמרינן 'צרור הכסף לקח בידו': שנתמעטו הצדיקים
- קא מיירי הא נמי במשיח, וקאמרי 'תלמידים מתמעטין'; ואיידי דאמרי 'ותהי האמת
נעדרת' - אייתי הא, דההוא אתרא דשמיה – קושטא.)
תנו רבנן: שבוע (שמיטה) שבן דוד בא בו:
שנה ראשונה מתקיים מקרא זה: (עמוס
ד,ד) [וגם אנכי מנעתי מכם את הגשם בעוד שלשה חדשים לקציר] והמטרתי על עיר
אחת ועל עיר אחת לא אמטיר [חלקה
אחת תמטר וחלקה אשר לא תמטיר עליה תיבש] (שיהא מעט מטר ויהא רעב במקום זה ושובע במקום זה);
שניה - חיצי רעב משתלחים (רעב מעט: שלא יהא שובע בשום מקום);
שלישית - רעב גדול ומתים אנשים ונשים וטף, חסידים ואנשי מעשה, ותורה משתכחת
מלומדיה (מתוך שאין להם מה לאכול);
ברביעית - שובע ואינו שובע
בחמישית - שובע גדול ואוכלין ושותין ושמחין ותורה חוזרת ללומדיה;
בששית - קולות (יצאו קולות שבן דוד בא לישנא אחרינא: קולות מתקיעת
שופר, שנאמר 'יתקע בשופר גדול' (ישעיה כז,יג));
בשביעית - מלחמות (בין עובדי כוכבים לישראל);
במוצאי שביעית בן דוד בא.
אמר רב יוסף: הא כמה שביעית דהוה כן (שנה אחת רעב שנה אחת שובע), ולא אתא (ואף על פי כן לא בא בן דוד).
אמר אביי: 'בששית – קולות (כלום יצאו קולות שבן דוד בא),
בשביעית – מלחמות' מי הוה? ועוד: כסדרן מי הוה? (כלומר:
אלו הצרות דקתני הכא - כסדרן לא אתרמו בשבוע אחד אבל כי אתרמו אתי משיח.)
(תהלים פט,נב) אשר חרפו אויביך ה'
אשר חרפו עקבות משיחך (לא אתפרש האי קרא למאי איכתיב הכא, דהא לא קא דריש
ביה מידי; ונראה למורי שכן נכתב בספרים תחלה, כמו ששנינו בפרק אחרון דסוטה (דף
מט:): 'בעקבות המשיח חוצפא יסגא', וכתבו פירוש זה על 'בעקבות' שהוא לשון סוף, כמו
'אשר חרפו עקבות משיחך').
תניא: רבי יהודה אומר: דור שבן דוד בא בו בית הוועד (מקום שתלמידי חכמים מתוועדין שם
ללמוד תורה) יהיה לזנות, והגליל יחרב,
והגבלן (מקום ששמו כך) יאשם (ישתומם), ואנשי גבול (אנשי גבול ארץ ישראל; לישנא אחרינא: אנשי גזית
סנהדרין) יסובבו מעיר לעיר ולא
יחוננו, וחכמת הסופרים תסרח, ויראי חטא ימאסו, ופני הדור כפני כלב (דדמיין
ממש לכלב [מ"ר] לישנא אחרינא: כפני הכלב שלא יתביישו זה מזה), והאמת נעדרת, שנאמר (ישעיהו נט,טו) ותהי האמת נעדרת [וסר מרע משתולל וירא ה' וירע בעניו כי אין משפט];
מאי 'ותהי האמת נעדרת'?
אמרי דבי רב: מלמד שנעשית עדרים עדרים והולכת לה;
מאי 'וסר מרע משתולל'?
אמרי דבי רבי שילא: כל מי שסר מרע - משתולל על הבריות (כל
העולם אומרין עליו 'שוטה הוא' - היינו 'משתולל': לשון שטות, כמו 'מוליך יועצים שולל' (איוב יב,יז)).
אמר רבא: מריש הוה אמינא ליכא קושטא בעלמא (אין אדם בעולם שידבר אמת תמיד); אמר לי ההוא מרבנן, ורב טבות שמיה - ואמרי לה רב
טביומי שמיה, דאי הוו יהבי ליה כל חללי דעלמא לא הוה משני בדבוריה (לשקר,
ואישתעי לי הכי): זימנא חדא איקלעי לההוא
אתרא ו'קושטא' שמיה, ולא הוו משני בדיבורייהו ולא הוה מיית איניש מהתם בלא זימניה;
נסיבי איתתא מינהון והוו לי תרתין בנין מינה! יומא חד הוה יתבא דביתהו וקא חייפא
רישה; אתאי שיבבתה, טרפא אדשא (שהיתה שואלת אותה).
סבר: לאו אורח ארעא (לומר היכן היא הואיל וחייפא רישה); אמר לה: "ליתא הכא"! - שכיבו ליה תרתין
בנין; אתו אינשי דאתרא לקמיה, אמרו ליה: מאי האי? אמר להו: הכי הוה מעשה~ אמרו
ליה: במטותא מינך, פוק מאתרין ולא תגרי בהו מותנא בהנך אינשי.
תניא: רבי נהוראי אומר: דור שבן דוד בא בו - נערים ילבינו פני זקנים (כלומר:
יחפרו ויביישו אותם), וזקנים יעמדו לפני נערים (לכבדם
והיינו דאמרינן (בסוטה מט:): 'בעקבות המשיח חוצפא יסגא'),
ובת קמה באמה וכלה בחמותה (לחרפה ולביישה), ופני הדור כפני
כלב, ואין הבן מתבייש מאביו
תניא: רבי נחמיה אומר: דור שבן דוד בא בו - העזות תרבה, והיוקר יעות (שלא
יכבדו זה את זה; 'יקר' = כבוד; לישנא אחרינא 'היוקר יעות': מכובד שבהן יהא עוותן
ורמאי [מ"ר]), והגפן יתן פריו (ואף על
פי כן) והיין ביוקר (שלא
יהיה ברכה בפרי עצמו; לישנא אחרינא: שיהיו כולן רודפין אחר היין ומשתכרין, ומתייקר
היין אף על פי שרוב יין בעולם), ונהפכה כל המלכות
למינות, ואין תוכחה.
מסייע ליה לרבי יצחק, דאמר רבי יצחק: אין בן דוד בא עד שתתהפך כל המלכות
למינות.
אמר רבא: מאי קרא? - (ויקרא
יג,יג) [וראה הכהן והנה כסתה הצרעת את כל בשרו וטהר את הנגע] כולו הפך לבן
טהור הוא
(כשפשט הנגע בכל העור; כך, כשנהפכה כל המלכות למינות -
תבא גאולה).
תנו רבנן: (דברים לב,לו) כי ידין ה' עמו (להביא
להם גאולה) [ועל עבדיו יתנחם] כי יראה כי אזלת יד (שתלך
ותחזק ידן של מסורות ומצליחין במלשינותן) ואפס עצור ועזוב: אין בן דוד בא עד שירבו המסורות;
דבר אחר: עד שיתמעטו התלמידים (שמחזיקין ידי ישראל להחזירן למוטב);
דבר אחר: עד שתכלה פרוטה מן הכיס (והיינו 'אזלת
יד' שיהיו בידים ריקניות);
דבר אחר: עד שיתייאשו מן הגאולה, - שנאמר 'ואפס עצור ועזוב': כביכול (כאלו
יכולין לומר דבר זה כלפי מעלה: שיהיו שפלים למאד, ואומר)
אין סומך ועוזר לישראל (שיהיו מתייאשין מן הגאולה).
כי הא דרבי זירא: כי הוה משכח רבנן דמעסקי ביה (לידע מתי יבא), אמר להו: במטותא בעינא מנייכו לא תרחקוה, דתנינא:
שלשה באין בהיסח הדעת, אלו הן: משיח, מציאה ועקרב (נושך האדם פתאום).
אמר רב קטינא: שית אלפי שני הוו עלמא וחד חרוב (שאלף שנה יהיה חרוב חוץ מששת
אלפים אלו, דהיינו אלף שביעי), שנאמר (ישעיהו ב,יא) [עיני
גבהות אדם שפל ושח רום אנשים] ונשגב ה' לבדו ביום ההוא;
אביי אמר תרי חרוב (תרי אלפים הוא חרב: אלף שביעי ואלף שמיני), שנאמר (הושע
ו,ב) יחיינו מיומים
ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו (יומו של הקב"ה אלף שנה, שנאמר 'כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור' [תהלים צ,ד]).
תניא כותיה דרב קטינא: כשם שהשביעית משמטת שנה אחת לשבע שנים - כך העולם
משמט אלף שנים (ונעשה חרב) לשבעת אלפים שנה,
שנאמר ונשגב ה' לבדו ביום ההוא, ואומר (תהלים
צב,א) מזמור שיר ליום
השבת:
יום שכולו שבת (שהעולם משמט), ואומר (תהלים צ,ד) כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור [ואשמורה בלילה].
תנא דבי אליהו: ששת אלפים שנה הוי עלמא (העולם כך מתקיים): שני אלפים תוהו (תחת שלא ניתנה עדיין תורה והיה
העולם כתוהו; ומאדם הראשון עד שהיה אברהם בן נ"ב שנה איכא אלפים שנה, כדמוכחי
קראי; דכשנשלמו אלפים שנה - עסק אברהם בתורה, שנאמר (בראשית יב,ה) 'ואת הנפש אשר עשו בחרן', ומתרגמינן 'דשעבידו לאורייתא בחרן', ואמרינן במסכת
עבודה זרה (דף ט.): גמירי דההוא שעתא הוה אברהם בר חמשין ותרתי שנין), שני אלפים תורה (מן 'הנפש אשר עשו בחרן' עד [אלפים] שנות המשיח: ארבעים ושמנה שנה עד שנולד
יצחק, וששים שנה משנולד יצחק עד שנולד יעקב - הרי ק"ח; וק"ל שהיו ליעקב
כשבא למצרים - הרי רל"ח; ורד"ו שעמדו במצרים - הרי תמ"ח; ומשיצאו
ממצרים עד שנבנה בית ראשון - ת"פ, דכתיב (מלכים א ו,א) 'ויהי בשמנים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ
מצרים וגו' [בשנה הרביעית בחדש זו הוא החדש השני למלך שלמה על
ישראל ויבן הבית לה'] - הרי תתקכ"ח;
ות"י שעמד בית ראשון - כדמוכחי קראי על פי חשבון שנות המלכים, וע' דגלות בבל,
ות"כ שעמד בית שני - הרי תת"ק; ותתקכ"ח הרי אלפים פחות קע"ב;
וקע"ב קודם השלמת ד' אלפים נחרב הבית, ולסוף אותן קע"ב נשלמו שני אלפים
תורה; ואיידי דאמר 'שני אלפים תוהו' קאמר 'שני אלפים תורה'; ולא שתכלה תורה אחר
שני אלפים. מ"ר), שני אלפים ימות המשיח (שלאחר
שני אלפים תורה הוה דינו שיבא משיח ותכלה הגלות ויבטל השיעבוד מישראל).
(סנהדרין צז,ב)
ובעונותינו שרבו (לא בא משיח לסוף ארבעת' אלפים)
- יצאו מהם מה שיצאו (שעדיין הוא מעוכב לבא).
אמר ליה אליהו לרב יהודה אחוה דרב סלא חסידא: אין העולם פחות משמונים וחמשה
יובלות (היינו ארבעת אלפים מאתים וחמשים [שנה]), וביובל האחרון בן דוד בא.
אמר ליה: בתחילתו או בסופו (בתחלת היובל האחרון הוא בא או בסופו)?
אמר ליה: איני יודע.
כלה (זמן הזה קודם שיבא משיח)
או אינו כלה (דבתוך היובל בסופו הוא בא)?
אמר ליה: איני יודע.
רב אשי אמר: הכי אמר ליה: עד הכא לא תיסתכי ליה (עד יובל האחרון לא תצפה לו, דודאי
לא יבא קודם הזמן הזה), מכאן ואילך איסתכי ליה (חכה לו
שיבא).
שלח ליה רב חנן בר תחליפא לרב יוסף: מצאתי אדם אחד ובידו מגילה אחת כתובה
אשורית (כתב שלנו 'אשורית': שבא מאשור, כדאמר באידך פירקין
(ד' כב.)) ולשון קדש; אמרתי לו: זו
מניין לך? אמר לי: לחיילות של רומי נשכרתי (שהייתי גולייר [שכיר חרב]
לאחד מהם), ובין גינזי רומי מצאתיה,
וכתוב בה: לאחר ארבעת אלפים ומאתים ותשעים ואחד שנה לבריאתו של עולם - העולם יתום;
מהן מלחמות תנינים (דגים), מהן מלחמות גוג
ומגוג, ושאר ימות המשיח (שכלה השעבוד ומשיח בא),
ואין הקב"ה מחדש את עולמו (לברוא עולם חדש)
אלא לאחר שבעת אלפים שנה.
רב אחא בריה דרבא אמר: 'לאחר חמשת אלפים שנה' איתמר.
תניא: רבי נתן אומר: מקרא זה נוקב ויורד עד תהום (מה תהום אין לו קץ וסוף - כך אין
אדם יכול לעמוד על סוף פסוק זה): (חבקוק ב,ג) כי עוד חזון למועד ויפח לקץ ולא יכזב (וכי קא
מפרש אימת קאמר) אם יתמהמה חכה לו כי בא
יבא לא יאחר (דאין לו סוף);
לא כרבותינו (אל
חצפו לאותו קץ) שהיו (רבותינו)
דורשין (דניאל ז,כה) [ומלין לצד עליא ימלל ולקדישי עליונין יבלא ויסבר
להשניה זמנין ודת ויתיהבון בידה] עד עידן עידנין ופלג עידן (עידן - כעידן הגלות של מצרים,
והיינו ארבע מאות שני עידנין שמונה מאות, היינו י"ב מאות; ופלג עידן שתי
מאות; סך הכל אלף ושמונה מאות);
ולא כרבי שמלאי, שהיה דורש (תהלים פ,ו) האכלתם לחם דמעה ותשקמו בדמעות שליש (כלומר: השקה אותם הקב"ה - בין גלות מצרים לגלות
בבל - שליש גלות אדום; כי קץ גלות אדום זה יהיה לסוף ג' פעמים ת' שנים וג' פעמים
ע' שנה כנגד גלות בבל, דהיינו לסוף אלף וארבע מאות ועשר שנים; כבר עברו, ולא היה;
כך מצאתי כתוב בשם הרב רבי שמואל בר דוד ז"ל).
ולא כרבי עקיבא, שהיה דורש (חגי ב,ו) עוד אחת מעט היא ואני מרעיש את השמים ואת הארץ [ואת הים ואת החרבה] (בנבואת חגי כתיב: שהיה מתנבא
כשיצאו ישראל מגלות בבל ויבנה בית המקדש, והיינו 'עוד אחת מעט היא' מעט כבוד אתן להם לישראל, ואני מרעיש את השמים ואת הארץ, והבאתי כל
חמדת גוים [פסוק ז] לירושלים); (ורבי עקיבא דריש ליה לימות המשיח ולאחר חורבן, והכי
דריש ליה:) אלא מלכות ראשון - שבעים שנה, מלכות שניה - חמשים ושתים, ומלכות
בן כוזיבא - שתי שנים ומחצה ('[עוד
אחת מעט היא' = מעט כבוד אתן לישראל,
ואחר כך יבא המשיח; ודרשה זו אינה, אלא קרא - אלפני הבית קאי והכי קאמר: 'עוד אחת מעט היא' = מעט כבוד אתן להם לישראל, ושוב לא אתן להם כל
ימות בית אחרון; וכן היה: דמלכות ראשונה של מלכות חשמונאי נתקיימה שבעים שנה, ואף
על גב דאמרינן בסדר עולם דמלכות בית חשמונאי מאה ושלש ומלכות הורדוס מאה ושלש -
עיקר כבודם ופארם: שלא שלטה בהם אומה - לא נתקיים כל כך; ומלכות שניה של הורדוס
נ"ב שנה, ומלכות בן כוזיבא שתי שנים ומחצה, ושוב לא היה להם מלך מ"ר. וכל הנך דרשות - לאו משנה ולאו ברייתא. לישנא אחרינא 'עוד אחת מעט היא': מעט מלכות אתן להם לישראל לאחר חורבן, ולאחר אותו
מלכות הנני מרעיש שמים וארץ ויבא משיח; ואין דרשה זו כלום, שהרי ראינו כמה
מלכיות לישראל לאחר חורבן, ואף על פי כן לא בא משיח! שהמלכות הראשונה שהיתה להם
לישראל לאחר חורבן שבעים שנה הורדוס נ"ב בן כוזיבא שתים ומחצה, ומצינו בסדר
עולם מפולמוס של אספסיאנוס עד פולמוס של טיטוס - שתים עשרה שנה, ומפולמוס של טיטוס
עד מלכות בן כוזיבא - י"ז שנים, ומלכות בן כוזיבא שתי שנים ומחצה [בן כוזיבא
מלך בביתר]).
מאי (חבקוק ב,ג) [כי עוד חזון למועד] ויפח לקץ ולא יכזב [אם יתמהמה חכה לו כי בא יבא לא יאחר)]?
אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: תיפח עצמן של מחשבי קיצין, שהיו
אומרים (שלא היה לו לכזב ולומר):
"כיון שהגיע את הקץ ולא בא - שוב אינו בא", אלא חכה לו, שנאמר: 'אם יתמהמה חכה
לו'; שמא
תאמר: אנו מחכין והוא אינו מחכה? תלמוד לומר: (ישעיהו ל,יח) לכן יחכה ה' ('יחכה ה'') לחננכם ולכן ירום לרחמכם [כי אלקי משפט ה' אשרי כל חוכי לו] (הוא
עצמו מחכה ומתאוה שיבא משיח);
וכי מאחר שאנו מחכים והוא מחכה - מי מעכב?
מדת הדין מעכבת.
וכי מאחר שמדת הדין מעכבת - אנו למה מחכין?
לקבל שכר, שנאמר 'אשרי כל חוכי לו'.
אמר אביי: לא פחות עלמא מתלתין ושיתא צדיקי דמקבלי אפי שכינה בכל דרא,
שנאמר 'אשרי כל חוכי לו' 'לו' בגימטריא תלתין ושיתא הוו.
איני! והאמר רבא: דרא דקמי קודשא בריך הוא - תמני סרי אלפי הואי [ולא רק ל"ו], שנאמר (יחזקאל מח,לח) סביב שמנה עשר אלף [ושם העיר מיום ה' שמה] (בירושלים של מעלה משתעי קרא, בסוף
יחזקאל)?
לא קשיא! הא דמסתכלי באיספקלריא המאירה (בחוזק נגהו של הקב"ה אין
מסתכלין אלא תלתין ושית), הא דמסתכלי באיספקלריא
שאינה מאירה (אבל בקלישות הנוגה לצדדין מרחוק מסתכלין כתות הרבה).
ומי נפישי כולי האי (דלהוי בריר לן תלתין ושיתא הוו ולא פחות)? והאמר חזקיה אמר רבי ירמיה משום רבי שמעון בר יוחאי:
"ראיתי בני עלייה והן מועטין: אם אלף הם - אני ובני מהם, אם מאה הם - אני
ובני מהם, אם שנים הם - אני ובני הם"! (והא רבי שמעון בן יוחאי לא הוה
ידע אם אלף הם אם מאה הם אם שנים הם)?
לא קשיא: הא - דעיילי בבר (שצריכין ליטול רשות כשנכנסין להסתכל באספקלריא המאירה:
בהנהו לא פחיתי מתלתין ושית), (אבל) הא - דעיילי בלא בר (אותן הנכנסין בלא רשות ברוב צדקם -
הנהו מספקא לן כמה הוו).
אמר רב: כלו כל הקיצין, ואין הדבר תלוי אלא בתשובה ומעשים טובים (אם כל
ישראל חוזרין בתשובה - יבא, ואם לאו - לא יבא);
ושמואל אמר: דיו לאבל שיעמוד באבלו (דיו להקב"ה שעומד כמה ימים וימינו אחור; כלומר:
אם לא יעשו תשובה - אינו עומד באבלו כל הימים, אלא ודאי קץ לדבר; לישנא אחרינא 'דיו
לאבל': דיין לישראל צער גלות - אפילו בלא תשובה נגאלין).
כתנאי: רבי אליעזר אומר: אם ישראל עושין תשובה – נגאלין, ואם לאו - אין
נגאלין.
אמר ליה רבי יהושע: אם אין עושין תשובה, אין נגאלין? אלא הקב"ה מעמיד
להן מלך שגזרותיו קשות כהמן - וישראל עושין תשובה, ומחזירן למוטב.
תניא אידך: רבי אליעזר אומר: אם ישראל עושין תשובה – נגאלין, שנאמר (ירמיהו ג,כב) שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם [הננו אתנו לך כי אתה ה' אלקינו].
אמר לו רבי יהושע: והלא כבר נאמר (ישעיהו
נב,ג) [כי כה אמר ה'] חנם נמכרתם ולא בכסף
תגאלו: 'חנם נמכרתם' בעבודת כוכבים, 'ולא בכסף תגאלו' לא בתשובה ומעשים
טובים (דאפילו אין עושין תשובה – נגאלין; משום דאמר 'חנם
נמכרתם' קרי 'כסף' בלשון תשובה).
אמר לו רבי אליעזר לרבי יהושע: והלא כבר נאמר (מלאכי ג,ז) [למימי
אבתיכם סרתם מחקי ולא שמרתם] שובו אלי ואשובה אליכם [אמר ה' צבאות ואמרתם נמה נשוב]
אמר ליה רבי יהושע: והלא כבר נאמר (ירמיהו
ג) [שובו בנים שובבים אמר ה'] כי אנכי בעלתי בכם ('בעלתי
אתכם' משמע) ולקחתי אתכם אחד מעיר
ושנים ממשפחה (אברור הצדיקים)
והבאתי
אתכם ציון
(ואביאם לציון אף על פי שאין כולם חוזרין)!?
אמר לו רבי אליעזר: והלא כבר נאמר (ישעיהו
ל,טו) [כה אמר ד' ה' קדוש ישראל] בשובה ונחת תושעון [בהשקט ובבטחה תהיה גבורתכם ולא אביתם]!?
אמר לו רבי יהושע לרבי אליעזר: והלא כבר נאמר (ישעיהו מט) כה אמר ה' גואל ישראל וקדושו לבזה נפש למתעב גוי לעבד
מושלים (אותן הבזויין ומתועבין בעבירות) -
(סנהדרין צח,א)
(אעפ"כ יגאלו:) מלכים יראו וקמו שרים וישתחוו [למען ה' אשר נאמן קדש ישראל ויבחרך].
אמר לו רבי אליעזר: והלא כבר נאמר (ירמיהו
ד,א) אם תשוב ישראל
נאום ה' אלי תשוב [ואם תסיר שקוציך מפני
ולא תנוד]!
אמר לו רבי יהושע: והלא כבר נאמר (דניאל
יב,ז) ואשמע את האיש
לבוש הבדים אשר ממעל למימי היאור וירם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע בחי העולם כי
למועד מועדים וחצי (אלמא יש קץ בדבר) וככלות נפץ יד עם קדש (כשתכלה תקומתם וחוזק ידיהם -
שהיתה נפוצה אילך ואילך - גבורה ותועלת: לפשוט אנה ואנה, ואחר שתכלה גבורתם שיהיו
שפלים למאד) תכלינה כל אלה (תכלינה
אלו הצרות, ויבא משיח כדאמרינן 'כי
אזלת יד' (דברים לב,לו)) וגו'
[דניאל יב,ח ואני שמעתי ולא אבין ואמרה ד' מה אחרית אלה
דניאל יב,ט ויאמר לך
דניאל כי סתמים וחתמים הדברים עד עת קץ
דניאל יב,י יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים והרשיעו רשעים
ולא יבינו כל רשעים והמשכלים יבינו
דניאל יב,יא ומעת הוסר
התמיד ולתת שקוץ שמם ימים אלף מאתים ותשעים
דניאל יב,יב אשרי
המחכה ויגיע לימים אלף שלש מאות שלשים וחמשה
דניאל יב,יג ואתה לך
לקץ ותנוח ותעמד לגרלך לקץ הימין]
ושתק רבי אליעזר.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@barak-online.net
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת
פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 9; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך:
(תענית ב,ב)
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא: בתחתית הדף
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון.
אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2002 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@barak-online.net.