בבא קמא דף
קה
המשך פרק תשיעי
'הגוזל עצים'
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(בבא קמא קד,ב)
ויתיב רב הונא וקאמר
להא שמעתא [מתורת כהנים]; אמר ליה רבה בריה: 'יש תלמוד' קאמר מר (ותנא
מקרא מייתי לה מדכתיב כל הני - ריבויא הוא: שהבן חייב לשלם)? או 'ישתלמו' קאמר מר (ומסברא
הוא משלם ולא מקראי)?
אמר ליה: 'יש תלמוד'
קאמינא, ומריבויא דקראי אמרי.
אלא מאי 'לא הודה'?
לא הודה אביו והודה [ונשבע
והודה] בנו (קרן
משלם, אבל חומש לא, דמעטיה קרא מחומש על גזל אביו).
(דקתני 'נשבע הוא ואביו' לפטורא -) ונחייב בנו חומש אשבועה דידיה (דכיון
דבן נשבע והודה - אמאי פטור)!?
אמרי: בשאין גזילה
קיימת (דלאו עליה רמיא לשלומי, דתנן (לקמן דף קיא:) 'הגוזל ומאכיל
את בניו - פטורים מלשלם'; הלכך אי כפר - כפירת דברים בעלמא היא, ושבועת בטוי הוא, דליכא
חומש).
אי בשאין גזילה
קיימת - אפילו קרן נמי לא משלם!?
לא, צריכא דאיכא
אחריות נכסים (ואמרינן לקמן (שם): דאם הניח אביהן אחריות נכסים: קרקעות
- חייבים להחזיר, מפני כבוד אביהן).
וכי איכא אחריות
נכסים מאי הוי? [עיין
רש"י להלן*: רש"י לא גורס מ'וכי איכא' עד 'אפילו', ובמקום 'אפילו' גורס
'אי הכי'] מלוה על פה היא,
ומלוה על פה אינו גובה לא מן היורשין ולא מן הלקוחות!?
אמרי:
(בבא קמא קה,א)
בשעמד בדין.
אי בשעמד בדין
- אפילו חומש נמי משלם?
אמר רב הונא בריה
דרב יהושע: לפי שאין משלמין חומש על כפירת שעבוד קרקעות (דחומש -
אמאי קאתי? אשבועתא! - לאו שבועה היא, דקיימא לן [שבועות
(דף מב,ב)] 'אין נשבעין על הקרקעות'; והאי בן, כי אישתבע - כפר לה שעבוד
הקרקעות, דאי לאו משום אחריות נכסים - לאו עליה רמיא לשלומי).
*(לא
גרסינן; חדא: דהא תני התם דמשום כבוד אביהם חייבים להחזיר; ועוד: דקמשני ליה
'כשעמד בדין קודם מיתתו', והך העמדה - מאי מהני? הרי כפר ונשבע ולא הודה, דהא אוקמינן
דלא הודה אב והודה בנו! ועוד: דקמשני 'כשעמד בדין' מכלל דעד השתא בשלא עמד בדין,
והא 'נשבע הוא ואביו' קתני, מכלל דבבית דין הוה! הלכך לא גרסינן ליה, והכי גרסינן:
אי הכי חומש נמי משלם!? אמר רב הונא כו' אי הכי ממון גמור הוא, וחומש נמי לשלם).
רבא אמר (לעולם
בגזילה קיימת): (ודקשיא
לך 'ולחייב הבן חומש על שבועת עצמו כיון דהודה'?) הכא במאי עסקינן? - כגון שהיתה דיסקייא של אביו (שממון
אביו נתון בה) מופקדת ביד אחרים (וגזילה
זו בתוכה): קרן משלם - דהא איתיה; חומש
לא משלם - דכי אישתבע (האי) -
בקושטא אישתבע, דהא לא הוה ידע ((ולא תימא בשיקרא אשתבע, כדסברת
לעיל; ותנן במסכת שבועות (פ"ד מ"ב; דף לו,ב) 'וחייבים
על זדון השבועה ועל שגגתה עם זדון הפקדון, ואין חייבין על שגגתה גרידתא', כי
הכא, דליביה אנסיה).
[מחל לו על זה ועל זה] חוץ מפחות שוה פרוטה בקרן [- אינו צריך לילך אחריו]:
אמר רב פפא: לא
שנו אלא שאין (אותה חצי פרוטה מן ה)גזילה (עצמה) קיימת (וחצי פרוטה - הוא דמחייב ליה, ולאו
ממונא איכא), אבל (אם
מן ה)גזילה (עצמה) קיימת - צריך לילך אחריו: חיישינן שמא תייקר (ותעמוד
על הפרוטה).
איכא דאמרי: אמר
רב פפא: לא שנא גזילה קיימת ולא שנא שאין גזילה קיימת, אינו צריך לילך אחריו: לשמא
תייקר לא חיישינן.
אמר רבא: גזל שלש
אגודות בשלש פרוטות, והוזלו ועמדו על שתים: אם החזיר לו שתים - חייב להחזיר לו (אגודה) אחרת (ואף על פי דהשתא לא שויא
פרוטה, כיון דבשעת גזילה הוי שוה פרוטה - בעי לאהדוריה ולהוליכה אחריו)', ותנא תונא (תנא דידן
סייעתו): 'גזל חמץ ועבר עליו
הפסח - אומר לו הרי שלך לפניך"'; טעמא דאיתיה בעיניה, הא ליתיה בעיניה -
אף על גב דהשתא לאו ממונא, כיון דמעיקרא ממונא הוא - בעי שלומי; הכא נמי: אף על גב
דהשתא לא שוה פרוטה - [כיון דמעיקרא הוי שוה פרוטה] בעי שלומי.
בעי רבא: גזל שתי
אגודות בפרוטה, והחזיר לו אחת מהן – מהו? מי אמרינן 'השתא ליכא גזילה'? או דלמא
'הא לא הדר גזילה, דהואי גביה'?
הדר פשטה: גזילה
אין כאן, השבה אין כאן.
אי גזילה אין כאן
- השבה יש כאן?
הכי קאמר: אף על
פי שגזילה אין כאן - מצות השבה אין כאן.
ואמר רבא: הרי אמרו:
נזיר שגילח ושייר שתי שערות - לא עשה ולא כלום.
בעי רבא: גילח אחת
(מהשתים ששייר)
ונשרה אחת – מהו (הוי גילוח או לא)?
אמר ליה רב אחא
מדיפתי לרבינא: נזיר שגילח אחת אחת קא מבעיא ליה לרבא (כל השערות
אחת אחת קמבעיא ליה - בתמיה)? (כלומר:
הא - ודאי גילוח הוי, כיון שבשעה שבא לגלח האי שיור - הוה ביה שיעור גילוח, וגילח
אחת ואף על פי דנשרה שניה - גילוח הוא).
אמר ליה: לא,
צריכא כגון שנשר אחת מהן (שכשבא לגלח אין כאן שיעור גילוח) וגילח אחת: מי אמרינן 'השתא מיהת הא ליכא שיעור'?
או דלמא 'הא לאו גילוח הוא, דמעיקרא הא שייר שתי שערות, והשתא כי גילח לא הוי שתי
שערות'?
הדר פשטה: שער אין
כאן, גילוח אין כאן;
אי שער אין כאן
- גילוח יש כאן?
הכי קאמר: אף על
פי ששער אין כאן - מצות גילוח אין כאן.
ואמר רבא: הרי אמרו:
חבית שניקבה וסתמוה שמרים (ונתנוה על פי ארובה, וממרחת יפה סביבותיה,
וטומאה בבית) - הצילוה (מצלת
על העלייה כולה מלבא בה שום טומאה, דסתימת שמרים - סתימה היא, ולא שלטה ביה טומאה [במסכת
כלים בפרק 'ואלו כלים מצילין' [פ"י])
בעי רבא: אגף (לשון
מגופה) חציה (היה בה תחתיה
שיעור נקב לטמא, וכלי המקבל טומאה אינו חוצץ בפני הטומאה; ואגף בטיט חציה) – מהו (מי אמרינן השתא מיהא ליכא שיעור
נקב? או דלמא הא לא סתם שיעור סתימה)?
אמר ליה רב יימר
לרב אשי: לאו משנתנו היא זו, דתנן [במסכת כלים פ"י מ"ו]: 'חבית שניקבה וסתמוה שמרים – הצילוה; פקקה
בזמורה (ואין שם שמרים) - עד שימרח (בטיט מן הצדדין של זמורה
לסותמו היטב); היו בה שתים - עד
שימרח מן הצדדים ובין זמורה לחבירתה' - טעמא דמרח, הא לא מרח – לא; אמאי? ותיהוי כי אגף חציה?
אמרי: הכי? השתא:
התם אי לא מרח - לא קאי; אגף חציה במידי דקאי – קאי!? [ולא
איפשטה.]
ואמר רבא: הרי אמרו:
'גזל חמץ ועבר עליו הפסח אומר לו "הרי שלך לפניך"';
בעי רבא:
(בבא קמא קה,ב)
נשבע עליו (לאחר
שנאסר נשבע שאין אצלו, ולא גזלו ממנו) מהו?: מי אמרינן 'כיון דאי מיגנב בעי שלומי ליה - ממונא קא כפר ליה'? או דלמא
'השתא מיהת הא מנח (ויכול לפטור בו את עצמו) ועפרא בעלמא הוא, ולא כפר ליה ממונא (ואשתכח
דלאו מידי כפריה)'?
מילתא דאיבעיא ליה
לרבא פשיטא ליה לרבה, דאמר רבה: '"שורי גנבת", והוא אומר "לא גנבתי";
"מה טיבו אצלך?" – "שומר חנם אני עליו" (ונשבע והודה) - חייב (קרבן שבועה אף על פי שהודה
קודם שבועה בגוף הממון), שהרי פטר
עצמו (בשבועה) מגניבה
ואבידה (שאם היה נגנב ממנו משבועה ואילך היה נפטר בדברי שקר, שהרי
הוא עצמו גנבו, וחייב בכל אונסין עד שיחזירנו);
"שומר שכר
אני עליו" – חייב, שהרי פטר עצמו משבורה ומתה; "שואל אני עליו" – חייב,
שהרי פטר עצמו ממתה מחמת מלאכה' (שואל פטור במתה מחמת מלאכה ומכחש
בשר מחמת מלאכה, דלמעבד מלאכה שייליה, ולאו לאוקמה בכילתא); אלמא אף על גב דהא קאים (ומודה ליה
בגויה, והשתא איהו לא כפר מידי), (אפילו
הכי) כיון דאי מיגניב - ממונא קא
כפר (דשמא סוף השבועה לבא לידי כפירת ממון - חייב), השתא נמי ממונא קא כפר! הכא נמי: אף על גב (דכפירה
דחמץ) (כהודאה
הוא, דהא) דעפרא בעלמא הוא, כיון
דאי מיגניב (כיון דשמא יאבד) - בעי שלומי ליה ממונא מעליא (ויתחייב לו
ממון ונמצא שתועיל לו שבועה זו להפטר), השתא נמי ממונא קא כפר ליה (חייב).
יתיב רבא וקאמר
להא שמעתא. איתיביה רב עמרם לרבא" '[ויקרא ה,כב:
או מצא אבדה] וכחש בה [ונשבע על שקר על אחת מכל אשר יעשה האדם לחטא בהנה] - פרט למודה בעיקר; כיצד? "שורי גנבת!"
והוא אומר "לא גנבתי"! – "מה טיבו אצלך?" – "אתה מכרתו
לי" (לקמן פריך מאי מודה בעיקר איכא), "אתה נתתו לי במתנה", "אביך מכרו
לי", "אביך נתנו לי במתנה", "אחר פרתי רץ", "מאליו
בא אצלי", "תועה בדרך מצאתיו (והביאותיו
לבית)", "שומר חנם אני
עליו", "שומר שכר אני עליו", "שואל אני עליו" - ונשבע והודה,
יכול יהא חייב? תלמוד לומר 'וכחש
בה' - פרט למודה בעיקר.
אמר ליה: תדורא
(אין לב): כי תניא
ההיא - דקאמר ליה "הילך" (וליכא למימר 'אילו מיגניב', דהא
קמיה קאי, ושקיל ליה); כי קאמינא:
דקיימא באגם.
'"אתה מכרתו
לי"' - מאי 'מודה בעיקר' איכא?
לא, צריכא דאמר
ליה: "לא נתתי לך דמי, שקיל תורך וזיל".
'"אתה נתתו
לי", "אביך נתנו לי"' - מאי 'מודה בעיקר' איכא?
דאמר ליה
"על מנת דעבידנא לך נייח דנפשא ולא עבדי לך - שקיל תורך וזיל".
'"תועה
בדרך מצאתיו"' - לימא "איבעי לך לאהדוריה לי (כשמצאתו לא
היה לך לאוספו אל ביתך, שהרי מכיר היית בו, ואין לך גנב גדול מזה)!"?
אמר אבוה דשמואל:
באומר "שבועה אבידה מצאתי ולא הייתי יודע שהיא שלך שאחזירנה לך".
תניא: 'אמר בן
עזאי: שלש שבועות הן (בעדות אבידה: שהשביע את העד
"אם ראית את אבידתי" ואמר "לאו" ואחר כך הודה): הכיר בה (האבידה) ולא במוצאה (שאמר שראה
אותה מהלכת ברשות אחרת, ואינו יודע מי הוא) (גירסא אחרת בדברי רש"י: בה ולא
במוצאה: אי הוה מסהיד ליה 'ראיתיה שנמצא בזוית פלוני, ואיני יודע מי מצאה' היה
מחזר באותה שכונה עד שיודיעוהו, וכל שכן 'במוצאה ולא בה' [מסורת הש"ס: כל שכן
בה ובמוצאה]; [ומיהו ממון ממש לא מפסדו, דאי נמי אסהידו ליה 'ראינו שמצא פלוני זה'
- היה יכול לומר "נאנסה ממני" ופוטר עצמו משבועה), (או הודה שהכיר) במוצאה ולא בה (והיה לו לומר
"איש פלוני מצא אבידה, ואיני יודע אם שלך הוא"), לא בה ולא במוצאה (ובעד אחד
קמיירי)'.
'לא בה ולא במוצאה'
- קושטא אשתבע?
אימא 'בה ובמוצאה'.
למאי הלכתא?
רב אמי אמר רבי
חנינא: לפטור (על כולן פטור העד).
ושמואל אמר: לחיוב;
ובפלוגתא דהני תנאי,
דתניא: 'המשביע עד אחד (וכפר ואמר "שבועה שאיני יודע
לך עדות") – פטור (העד
מקרבן שבועת העדות, דהא אי הוה מסהיד ליה - לא הוה מחייב להיאך אלא שבועה; ואף על גב
דאיכא למימר דלמא לא משתבע - גורם לממון פטור; והני נמי גורם לממון נינהו); ורבי אלעזר ברבי שמעון מחייב'; במאי קא מיפלגי? מר סבר דבר הגורם לממון כממון
דמי ומר סבר לאו כממון דמי.
אמר רב ששת: הכופר
בפקדון (ובאו עדים) -
נעשה עליו גזלן (משעת כפירה, ואף על פי שלא נשבע; ומכאן ואילך אין לו דין
דשומר חנם, אלא חייב באונסים אם יאנס), וחייב באונסין. ותנא תונא [ספרא קדושים פרשתא ב הלכה ג]: '[ויקרא ה,כב: או
מצא אבדה] וכחש בה [ונשבע
על שקר על אחת מכל אשר יעשה האדם לחטא בהנה] - למדנו עונש (דכתיב בתריה
'והשיב את הגזילה', אלמא קמה ליה ברשותיה משעת
'וכחש' עד דעביד השבה, וזהו עונשה), אזהרה מנין? תלמוד לומר [ויקרא
יט,יא: לא תגנבו ו]לא תכחשו [ולא תשקרו איש בעמיתו]; מאי - לאו לעונש ממון?
(הכי גרסינן: מאי לאו עונש כפירה? כלומר: עונש דמאי? לאו
דאיעניש אכפירה, אף על גב דלא אשתבע?)
לא, לעונש שבועה
(האי עונש דענשיה קרא להתחייב באונסין - משום שבועת שקר היא, אבל
אי לא אשתבע - לא).
הא מדקתני סיפא
'ואישתבע' - מכלל דרישא דלא אישתבע - דקתני סיפא: 'ונשבע
על שקר' - למדנו עונש (דכתיב
בתריה חומש ואשם); אזהרה מנין? -
תלמוד לומר: [ויקרא יט,יא: ו]לא תשקרו (דהיינו אזהרת
שבועת שקר, דסמיך ליה [פסוק יב] 'לא תשבעו
בשמי לשקר'; ומ'לא תשקרו' נפקא לן
דבשבועת כפירת ממון משתעי, כדכתיב 'איש בעמיתו', כמו 'וכחש
בעמיתו' בפקדון); ומדסיפא
דאישתבע רישא דלא אישתבע!?
אמרי: אידי ואידי
דאישתבע: כאן (בסיפא)
שהודה (שיש חומש ואשם), כאן שבאו עדים: אתו עדים - חייב באונסין; אודויי אודי - חייב בקרן וחומש ואשם.
מתיב רמי בר חמא:
(במסכת שבועות (פ"ז מ"ר, דף מד,ב),
גבי ואלו נשבעין ונוטלין, דזה אחד מהן:) '(מי שהיה לו חבירו חייב שבועה) ושכנגדו (והוא) חשוד על השבועה (שנמצא שְַקרָן
בשבועתו - שכנגדו נשבע ונוטל) –
כיצד? אחד (שנחשד על) שבועת העדות, ואחד (שנחשד על) שבועת הפקדון (שראינוהו
שנשבע לשקר) - ואפילו שבועת שוא (ואפילו
לא נחשד אלא לשבועת שוא, שאין בה כפירת ממון, ורע לשמים הוא ולא רע לבריות - נפסל לשבועת
ממון)'; ואם איתא (לדרב
ששת: דמשעת כפירתו נעשה גזלן - למה לי למתנייה גבי הנך, דמשמע דלא אפסיל עד שעת שבועה
כי הנך?) - בכפירה הוא דאיפסיל ליה (הא
משעת כפירה אפסיל ליה, משום דהוי גזלן)!?
אמרי: הכא במאי
עסקינן? דקאי באגם (וכי אמר רב ששת: כגון דאמרי סהדי דכי כפר ליה - בידיה
נקט ליה) דלאו כפירה הוא, דסבר: אשתמיטנא
ליה אדאזילנא ומייתינא ליה (דהיכא דאיכא למימר 'לאשתמוטי איכוין
עד דמייתי ליה' - לא מפסיל בלא שבועה).
תדע: דאמר רב אידי
בר אבין: הכופר במלוה (ולא נשבע ובאו עדים) - כשר לעדות (דמלוה להוצאה ניתנה ואינה
עכשיו בידו ורוצה לדחותו עד שתשיג ידו);
(בבא קמא קו,א)
בפקדון - פסול לעדות
(ומוקמינן לה בריש 'שנים אוחזין' כגון דאמרי סהדי דההיא שעתא דכפר
ליה - נקיט בידיה, ומפסיל, אף על גב דלא אשתבע, דאי באשתבע - מה לי מלוה מה לי
פקדון?).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה יועיל להודיע לי בכתובת
yeshol@gmail.com.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף [לפעמים מהוצאת עוז והדר] – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10
MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים []
באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט
הגמרא אלא הערת העורך לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך: (תענית ב,ב)
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In your browser, footnotes become visible when the cursor rests on the
number of the footnote.
Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the
page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י
כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2001,2009 by Julius Hollander 27
Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com.