בבא קמא דף קט
המשך פרק תשיעי
'הגוזל עצים'
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(בבא קמא קח,ב)
האומר לבנו "קונם אי אתה נהנה משלי" - אם מת ירשנו;
(בבא קמא קט,א)
[המשך
המשנה]
"בחייו ובמותו" - אם מת לא ירשנו, ויחזיר לבניו או לאחיו; ואם אין לו (מה יאכל) – לוה, ובעלי חוב באים ונפרעים (מן הירושה את חלקו).
גמרא:
אמר רב יוסף: (אם
אינו מוצא יורש לאביו, למי ישיב יתן אותה?) אפילו לארנקי של צדקה (ולא יעכבנו בידו).
אמר רב פפא: וצריך שיאמר (כשהוא
משיב לארנקי של צדקה) "זה גזל
אבי".
אמאי? נמחליה
לנפשיה (היכא דאין יורש אלא הוא, וכולה שלו)!? מי לא תנן [לעיל
קג,א] 'מחל לו על
הקרן (ולא מקיימא מצות השבה) ולא מחל לו על החומש' - אלמא בר מחילה הוא (אלמא
למיפק ידי גזילה בעינן, והא נפקא ליה במחילה!? הכא נמי: כיון דירושה קמיה נפלה -
נפק ליה מידי גזילה)!?
אמר רבי יוחנן:
לא קשיא: הא רבי יוסי הגלילי הא רבי עקיבא, דתניא: '(במדבר
ה,ח) ואם אין לאיש גואל
להשיב האשם [אליו האשם המושב לה' לכהן מלבד איל הכפרים אשר יכפר
בו עליו] ('האשם'
זה קרן של גזילה, כדתניא לקמן בפרקין (דף קי,א); 'גואל':
יורש) - וכי יש אדם בישראל שאין
לו גואלים (אם אין לו בן או בת או אח - יש לו קרוב עד יעקב
אבינו; הקרוב קרוב יורש)? - אלא
בגזל הגר (ונשבע לשקר) הכתוב מדבר (דכתיב 'למעול
מעל בה'' [במדבר ה,ו]): הרי שגזל הגר, ונשבע לו, ושמע שמת הגר, והיה מעלה כספו
ואשמו לירושלים (לכהנים, כדכתיב: 'האשם
המושב לה' – לכהן' [במדבר ה,ח] ואמרינן
לקמן בשמעתין 'האשם' - זה קרן), ופגע באותו הגר, וזקפו עליו (גר) במלוה (נפק ליה
מתורת גזילה), ומת - (ולכי
מיית גר) זכה הלה במה שבידו (הוה
ליה האי 'מוחזק', וזכה מן ההפקר),
דברי רבי יוסי הגלילי; רבי עקיבא אומר: אין לו תקנה עד שיוציא גזילו מתחת ידו.' לרבי יוסי הגלילי לא שנא לנפשיה (כגון
הכא, דמחיל ליה האי גברא גזל הגר לנפשיה, והוא הדין גוזל את אביו ונשבע לו ומת
אביו דמחיל לנפשיה) לא שנא לאחרים (נגזל
לגוזל מצי מחיל; ומתניתין, דקתני 'מחל לו על הקרן' - רבי יוסי הגלילי היא,
ואשמעינן לאחרים - והוא הדין לנפשיה, היכא דנפק מידי גזילה, כגון יורש או גזל הגר,
וקסלקא דעתא האי 'זקפו' - לאו דוקא, כדמפרש ואזיל) - מצי מחיל; ולרבי עקיבא: לא שנא לאחרים ולא שנא לנפשיה
- לא מצי מחיל (ומתניתין, דקתני 'משלם קרן וחומש לבניו או לאחיו' -
רבי עקיבא היא, ולאשמועינן: לנפשיה דלא מצי מחיל, והוא הדין לאחרים: דאפילו מחיל
ליה נגזל גופיה - לאו מחילה היא).
ולרבי יוסי [הגלילי]- הוא הדין דאפילו לא זקפו במלוה? (הלכך
יורש את אביו נמי: אף על גב דלא זקפו עליו במלוה, ולא יצא מתורת גזילה בחיי אביו,
כיון דמת אביו ונפלו נכסים לפניו - מחיל לנפשיה; ולקמן (ע"ב)
פריך: אם כן גזל הגר דנפיק לכהנים - היכי משכחת לה?); והאי דקתני 'זקפו עליו במלוה' - להודיעך כחו
דרבי עקיבא: דאפילו זקפן עליו במלוה - אין לו תקנה עד שיוציא גזילה מתחת ידו.
מתקיף לה רב
ששת: אי הכי, לרבי יוסי הגלילי (דבלא זקפו נמי קאמר רבי יוסי
לנפשיה מצי מחיל, מתניתין ד'מחל לו על הקרן', דאמרת רבי יוסי היא, כיון דאמר
'לנפשיה מצי מחיל') - לשמעינן
לנפשיה וכל שכן לאחרים (לשמעינן ביורש את אביו דמחיל לנפשיה, וליתני 'פטור',
ולוקמה כרבי יוסי, וכל שכן דנגזל גופיה לגזלן מצי מחיל!), לרבי עקיבא לשמעינן לאחרים דלא מצי מחיל, וכל שכן
לנפשיה דלא מצי מחיל (וגבי 'מחל לו על הקרן', דאוקמיה כרבי יוסי - ליתני
'אינה מחילה', ולוקמה כרבי עקיבא, דלשמעינן מתניתין לרבי עקיבא דלאחרים לא מצי
מחיל, ומהתם שמעינן שפיר דכל שכן לנפשיה: ד'זקפו במלוה' היינו אחרים, וקאמר רבי
עקיבא דלא מצי מחיל)!?
(אבל השתא: דאשמועינן לאחרים הויא מחילה ולנפשיה לא
הויא מחילה - איכא למימר דדוקא קתני, וחד תנא הוא רישא דמתניתן [לעיל קג,א] וסיפא
[משנתנו קח,ב-קט,א]:) אלא אמר רב
ששת: הא (דאמר בזקפו במלוה - דכיון דאפקה גר גופיה דהוה נגזל מתורת
גזילה, דהוי כמוחל לאחרים - הוי מחילה, ולכי מיית - קנייה האי; הלכך 'מחל לו על
הקרן' דמתניתין - רבי יוסי היא, דאי לרבי עקיבא - בעי השבה משלו, כדקתני: 'אין
לו תקנה עד שיוציא גזילה') והא (וסיפא
נמי) רבי יוסי הגלילי: כי קאמר רבי
יוסי הגלילי דמצי מחיל – לאחרים, אבל (מודי רבי יוסי:) לנפשיה לא מצי מחיל (כיון דלא
אפקיה נגזל מתורת גזילה); אלא אמאי
'זכה הלה במה שבידו'? משום דזקפן עליו במלוה.
רבא אמר: (דלרבי יוסי לנפשיה נמי מצי מחיל, ד'זקפו' - לאו דוקא;) הא והא רבי עקיבא: כי אמר רבי עקיבא דלא מצי מחיל – לנפשיה (הוא דקאמר, דאף על גב דגר זקפו - כיון דלא מחיל מחילה גמורה - לא נפקא ליה מתורת גזילה), אבל לאחרים (נגזל לגזלן) - (מודה רבי עקיבא:) מצי מחיל.
(בבא קמא קט,ב)
(לרבא פרכינן: [דאמר שסובר רבי יוסי הגלילי]
'אפילו לא זקפו' – [משמע]) מכלל,
דרבי יוסי הגלילי סבר אפילו לנפשיה נמי מצי מחיל? אלא גזל הגר, דקאמר רחמנא נתינה
לכהנים - היכי משכחת לה?
אמר רבא: הכא
במאי עסקינן? כשגזל את הגר ונשבע לו, ומת הגר, והודה לאחר מיתה: דבעידנא דאודי -
קנאו השם (הקב"ה, כדכתיב 'המושב לה' לכהן'
[במדבר ה,ח]),
ונתנו לכהנים (אבל הודה בחיי הגר - נעשה אצלו כמלוה, וכי מיית גר -
מחיל לנפשיה).
בעי רבינא: גזל
הגיורת (שגזל אותה ונשבע והודה לאחר מיתה) – מהו (מי נפיק לכהנים? או זכה בה איהו)? [במדבר ה,ח: ואם
אין לאיש גאל להשיב האשם אליו האשם המושב לה' לכהן מלבד איל
הכפרים אשר יכפר בו עליו] '[ל]איש' אמר רחמנא, ולא אשה? או דלמא אורחיה דקרא הוא?
אמר ליה רב
אהרן לרבינא: תא שמע, דתניא: ''איש'; אין לי אלא איש, אשה מנין? כשהוא אומר (שם) 'המושב' - הרי כאן
שנים (תרי השבות כתיב: 'להשיב' 'המושב'; לישנא אחרינא: תרי אשמות
כתיבי: 'להשיב האשם' 'האשם המושב'); אם כן מה תלמוד לומר 'איש'? - איש אתה
צריך לחזור אחריו (ולשאול) אם יש לו גואלים (אם יש לו בנים קודם שתתנהו לכהן) אם לאו, קטן (שאין איש) - אי אתה צריך לחזור אחריו: בידוע שאין לו
גואלין [בגר
קטן, דהיינו גר שגיירוהו אביו ואמו; ומלמד שאין לו יחס, ואין אביו יורשו; כי אם
בקטן ישראל – הרי יש לו יורשים!] (בידוע שאין לו בנים - יתנהו
לכהנים; ומהכא נפקא לן דקטן לאו בר אולודי הוא [בסנהדרין,
ב'בן סורר ומורה' (דף סט,א)]).
תנו רבנן [ספרי
במדבר פיסקא ד]: '[במדבר
ה,ח: ואם אין לאיש גאל להשיב האשם אליו האשם המושב] לה' לכהן [מלבד
איל הכפרים אשר יכפר בו עליו] -
קנאו השם ונתנו לכהן שבאותו משמר (שהוא בא להתכפר בו);
אתה אומר
לכהן שבאותו משמר? או אינו אלא לכל כהן שירצה? כשהוא אומר (שם) 'מלבד איל הכפורים אשר יכפר בו עליו' - הרי לכהן שבאותו משמר הכתוב מדבר (משמע
למי שזה ניתן - זה ניתן; ואיל הכפורים אין יכול להקריב אלא כהן שבאותו משמר,
כדכתיב (דברים יח,ח): 'לבד
ממכריו על האבות': "אני בשַבַתי ואתה בשבתך").
תנו רבנן [המשך
ספרי במדבר פיסקא ד]: 'הרי שהיה
גוזל כהן (כהן גוזל את הגר, וכשהגיע משמר שלו - בא והודה, לאחר
מיתת הגר): מנין שלא יאמר
"הואיל ויוצא לכהנים והרי הוא תחת ידי - יהא שלי!"? ודין הוא: אי בשל
אחרים הוא זוכה (אם היה ישראל מביא גזל הגר במשמר זה, הריני נוטל חלקי
עם אחיי הכהנים בני המשמר) - בשל
עצמו לא כל שכן (שאטול את הכל)?
רבי נתן
אומר בלשון אחר: ומה דבר שאין לו חלק בו (כגון כהן
שהתנדב קרבן, דאמרינן לקמן בשמעתין: כהן בא ומקריב קרבנותיו בכל שעה שירצה, ובשרה
ועורה שלו, דכתיב 'ואיש את קדשיו לו יהיו' - נמצא שאין לבני משמר חלק בו) עד שיכנס ברשותו, כשיכנס לרשותו (שאם
נתנה לכהן אחר של אותו משמר) אינו
יכול להוציאו מידו (שוב אין יכול להוציאו מידו שנאמר 'ואיש
אשר יתן לכהן לו יהיה' [במדבר ה,י]) - דבר שיש לו חלק בו עד שלא יכנס ברשותו (שכיון
שבא ישראל והביא גזל הגר למשמר זה, אף על פי שנתנו לאחד מאחיו יש לו חלק בו) - משנכנס לרשותו אינו דין דאין אחר יכול להוציאו
מידו?!
(לישנא אחרינא מה דבר (שלא נכנס ברשותו ספרים
אחרים: שאין לו חלק בו) כגון תרומות ומעשרות - מפי 'עוקר הרים')
לא! אם אמרת
'בדבר שאין לו חלק בו' - שכשם שאין לו חלק בו כך אין לאחרים חלק בו (לפיכך
משנתנו לך - מי יעכב עליך) -
תאמר בגזל (הגר): שכשם שיש לו חלק בו כך יש לאחרים חלק בו (שהוא לכל
בני משמר וכולם תובעין)!?
אלא גזילו
יוצא מתחת ידו ומתחלק לכל אחיו הכהנים.
והכתיב (במדבר
ה,י) ואיש את קדשיו לו יהיו [איש
אשר יתן לכהן לו יהיה] (ונפקא
לן לקמן מיניה: שכהן מקריב קרבנותיו בכל עת שירצה, ובשרה ועורה שלו; והכא נמי: האי
איל אשם - קרבנות דכהן הוא, וזכי ביה; וכיון דמקריב ליה וזכי ביה - גזל נמי דידיה
הוא, כדאמרינן 'מלבד איל הכפורים': למי שזה ניתן - זה ניתן)!?
הכא במאי
עסקינן? - בכהן טמא (דאין ראוי להקריב איל האשם).
אי בכהן טמא - (היכי
מצי למימר) 'דבר שיש לו חלק בו'?
מי אית ליה (והא קיימא לן בזבחים (דף צח,ב)
דאין טמא חולק בקדשי המקדש, ואפילו בעורות! וגזל הגר נמי קדשי המקדש הוא)?
אלא (לעולם
בכהן טהור, והאי דמוציאין מידו - משום דילפינן גזירה שוה:) אתיא 'לכהן' 'לכהן' משדה אחוזה ('ואיש
את קדשיו' - במילי אחריני מתוקמא), דתניא [ספרא בחוקותי פרשה ד ה"ג]: '[ויקרא כז,כא:
והיה השדה בצאתו ביבל קדש לה' כשדה החרם לכהן תהיה אחזתו] 'אחוזתו' מה תלמוד לומר ('לכהן
תהיה' היה לו למימר, ודיו; ומה תלמוד לומר 'אחוזתו')? - מנין לשדה היוצאה לכהנים ביובל (מקדיש
שדה אחוזה ולא גאלה מן ההקדש ומכרה גזבר לאחרים: כשהיא יוצאה מיד הלוקח ביובל -
מתחלקת לכהנים: משמר שנכנס בו יובל, שנאמר [ויקרא כז,כ]
'ואם לא יגאל את השדה' - בעלים – 'ואם
מכר את השדה' – גזבר – 'לא יגאל עוד'
– בעלים, אלא 'והיה השדה וגו'; והכי תניא בתורת
כהנים ובערכין), וגאלה אחד מן
הכהנים (כלומר: והלוקח מן הגזבר כהן היה, ומבני המשמר של יובל
היה) - מנין שלא יאמר
"הואיל ויוצאה לכהנים ביובל, והרי היא תחת ידי - תהא שלי!? ודין הוא: בשל
אחרים אני זוכה, בשל עצמי לא כל שכן!"? - תלמוד לומר: כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו: אחוזה שלו, ואין זו שלו; הא כיצד? יוצאה מתחת
ידו ומתחלקת לכל אחיו הכהנים'.
תנו רבנן: 'מנין
לכהן (אם נדר קרבן או שהיה מוטל עליו חטאת ואשם חובה) שבא ומקריב קרבנותיו בכל עת ובכל שעה שירצה (מקריב
אף במשמר שאינו שלו)? תלמוד לומר [דברים
יח,ו: וכי יבא הלוי מאחד שעריך מכל ישראל אשר הוא גר שם] ובא בכל אות נפשו [אל
המקום אשר יבחר ה'] (פסוק ז) ושרת [בשם ה' אלקיו ככל אחיו הלוים
העמדים שם לפני ה'];
ומניין
שעבודתה (שכר עבודתה, דהיינו בשרה) ועורה שלו?
תלמוד לומר (במדבר
ה,י) ואיש את קדשיו לו יהיו
[איש אשר יתן לכהן לו יהיה]; הא כיצד? אם היה בעל מום (ראוי
לאכול, ואין ראוי להקריב) - (אין
יכול לעשות שליח להקרבה מי שירצה, אלא) נותנה לכהן שבאותו משמר (נותנה לבני המשמר, והואיל והוא
ראוי לאכילה - קרינן ביה 'ואיש את קדשיו'), (לפיכך:) ועבודתה ועורה שלו (לשון אחר
גרסינן 'עבודה ועורה לאנשי משמר' כיון דהם הקריבוהו);
(בבא קמא קי,א)
ואם היה זקן
או חולה (וראוי לעבודה, כדמפרש לקמן, ואין ראוי לאכילה) - נותנה לכל כהן שירצה, ועבודתה ועורה לאנשי
משמר.'
האי 'זקן או
חולה' - היכי דמי? אי דמצי עביד עבודה - עבודתה ועורה נמי תיהוי דידיה, ואי דלא
מצי עביד עבודה - שליח היכי משוי?
אמר רב פפא:
שיכול לעשות על ידי הדחק עבודה: דכי עביד ליה על ידי הדחק - עבודה היא, ומשוי שליח
(דהואיל דהוא חזי לעבודה - מצי לשוייה שליח); אכילה - דכי אכיל על ידי הדחק אכילה גסה היא (שנפשו
קצה בה), ואכילה גסה לאו כלום הוא!
משום הכי עבודתה ועורה לאנשי משמר (דכיון דלא חזי לאכילה - לא משוי
שליח לאכילה).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה יועיל להודיע לי בכתובת
yeshol@gmail.com.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף [לפעמים מהוצאת עוז והדר] – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10
MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים []
באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט
הגמרא אלא הערת העורך לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך: (תענית ב,ב)
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה
ההערה בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In your browser, footnotes become visible when the cursor rests on the
number of the footnote.
Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the
page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית –
ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2001,2009 by Julius Hollander 27
Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com.