בבא קמא דף קיג
המשך פרק עשירי
'הגוזך ומאכיל'
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(בבא קמא קיב,ב)
אמר רבינא: יהבינן זימנא (מזמנין בעל דין ליום פלוני לדין) אפומא דאיתתא (על פי אשה ההולכת אצלו לפי דרכה) ואפומא דשיבבי (או על פי שכיניו, וסמכינן עלייהו דעבדין שליחותייהו: אי לא אתי - מחזקינן באפקרותא ומשמתינן ליה); ולא אמרן אלא דליתיה במתא (שאין אותו פלוני עכשיו בעיר שבית דין בה, ואמר לשכניו "כשישוב פלוני - אִמרו לו לבא"),
(בבא קמא קיג,א)
אבל איתיה במתא
– לא (לא משמתינן ליה, דהנהו איתתא ושיבבי לא עבדי שליחותם), דאמרינן: אימר לא אמרו ליה, דאמרי: אשכחינהו
שליחא דב"ד ואמר ליה (אלא משדרינן ליה עוד שליחות
אחרינא בתריה).
ולא אמרן אלא (כי
אתי ההוא פלוני לביתיה) דלא חליף
אבבא דבי דינא (לית ליה אורחא לבבא דבי דינא), אבל חליף אבבא דבי דינא – לא (לא
סמכינן אשיבבי), אמרי: אשכחוה בי
דינא ואמרי ליה;
ולא אמרן אלא
דאתי ביומיה, אבל לא אתי ביומיה – לא: אימא אישתלויי אשתלי (שכחו
שליחותם קודם ששב אותו פלוני לביתו).
אמר רבא: האי
מאן דכתיב עליה פתיחא על דלא אתי לדינא - עד דאתי לדינא לא מקרעינן ליה (ואף
על גב דאמר "אתינא! אתינא!"); על דלא ציית לדינא (שאמרו [לו] "צא תן לו",
ולא קיים) - עד דציית (ויפרע
לו) לא מקרעינן ליה (ואף
על גב דאמר "פרענא").
ולא היא: כיון
דאמר "צייתנא" - קרעינן ליה (לאלתר, דדלמא לית ליה זוזי
השתא, וטרח, אבל באתא לדינא - כל כמה דלא אתי אפקרותא הוא).
אמר רב חסדא:
קובעים זמן שני וחמישי ושני (ליום שני בשבת, ואם לא יבא -
מזמנין אותו ליום חמישי, ואם לא יבא - מזמנין אותו ליום שני), זמנא וזמנא בתר זמנא, (ועד למחר
לא כתבינן פתיחא שכל היום ממתינין שמא יבא) ולמחר כתבינן.
רב אסי איקלע
בי רב כהנא; חזא ההיא איתתא דאזמנה לדינא בפניא, ובצפרא כתיב עלה פתיחא! אמר ליה:
לא סבר לה מר להא דאמר רב חסדא 'קובעין זמן שני וחמישי ושני'?
אמר ליה: הני
מילי גברא דאניס וליתיה במתא, אבל איתתא - כיון דאיתה במתא ולא אתיא - מורדת היא.
אמר רב יהודה:
לא יהבינא זמנא (אין מזמנין אדם לדין) לא ביומי ניסן ולא ביומי תשרי (בניסן
ובתשרי, שהן זמן קציר ובציר), לא
במעלי יומא טבא ולא במעלי שבתא; אבל מניסן (שולחים
שיבא) לבתר יומי ניסן (ביום
פלוני באייר), וביומי תשרי - לבתר
תשרי קבעינן; ממעלי שבתא לבתר מעלי שבתא לא קבעינן; מאי טעמא? בעבידתיה דשבתא
טריד.
אמר רב נחמן:
לא יהבינן זמנא, לא לבני כלה (באין לשמוע הדרשה בכל שבת) בכלה (אין אומרים לו 'בא ביום
שני לדין', דממנע ולא אתי לכלה) ולא
לבני ריגלא (באין לשמוע הלכות הרגל קודם הרגל שלשים יום) בריגלא.
כי הוו אתו (תובעין) לקמיה דרב נחמן (ביום כלה
להזמין בעלי דינין לדין), אמר להו:
"וכי לדידכו כנופייכו (לצורך דינכם הקהלתי אתכם)"?
והאידנא דאיכא
רמאי - חיישינן.
אם היה דבר שיש
בו אחריות - חייב לשלם:
מתני ליה רבי
לרבי שמעון בריה: 'לא דבר שיש בו אחריות ממש, אלא אפילו פרה וחורש בה, חמור
ומחמר אחריו - חייבין להחזיר מפני כבוד אביהן.'
בעי מיניה רב
כהנא מרב: מטה ומיסב עליה, שולחן ואוכל עליו – מהו (כיון
דמידי דקאי בגו ביתיה הוא, ולא מתחזי לעלמא כי פרה וחמור, וליכא זילותא דאבוהון?
או דלמא כיון דנפקי ועיילי אינשי לביתייהו וחזו להו - איכא זילותא)?
אמר לו: (משלי
ט,ט) תן לחכם ויחכם עוד [הודע
לצדיק ויוסף לקח] (כפרה
וחמור כן מטה ושלחן).
משנה:
אין פורטין (להחליף
סלעים בפרוטות) לא מתיבת המוכסין (מיד
מוכסים ליטול הפרוטות מתיבתן שנותנין בה מעות המכס), (וכן) ולא מכיס של גבאין (מכיס של
גבאי המכס שגובה כסף גולגולת וארנונא לפי שהן של גזל), ואין נוטלין מהם צדקה; אבל נוטל הוא מתוך ביתו (של
מוכס ממעות שלו) או מן השוק (אם
יש לו מעות בשוק שאין לוקח מתיבת המכס).
גמרא:
תנא: 'אבל (היה
חייב לו פרוטות למוכס מן המכס בשוה חצי דינר ואין לו הפרוטות) נותן לו דינר (נותן לו
דינר כסף) ונותן לו את השאר (ומקבל
הימנו פרוטות בשוה חציו, מפני שהוא כמציל מידו)'.
ומוכסין? והאמר
שמואל 'דינא דמלכותא דינא' (וזה שקיבל את המכס מן המלך בדבר
קצוב כך וכך לשנה - אין גזלן)?
אמר רב חנינא
בר כהנא אמר שמואל: במוכס שאין לו קצבה (אלא נוטל ככל חפצו).
דבי רבי ינאי
אמרי: במוכס העומד מאליו (שלא מאת המלך, אפילו יש לו קצבה).
איכא דמתני לה
- אהא: 'לא ילבש אדם כלאים אפילו על גבי עשרה בגדים להבריח בו את המכס' (ואף
על פי שאין כוונתו להנאת לבישה אלא להבריח בו בלבישת כלאים).
מתניתא - דלא
כרבי עקיבא, דתניא: 'אסור להבריח את המכס; רבי שמעון אומר משום רבי עקיבא: מותר
להבריח את המכס'; בשלמא לענין כלאים - בהא קמיפלגי: דמר סבר 'דבר שאין מתכוין
- מותר', ומר סבר 'דבר שאין מתכוין - אסור'; אלא להבריח בו את המכס מי שרי? והאמר
שמואל 'דינא דמלכותא דינא' (ונמצא שגוזל את המוכס: ישראל זה
שקיבל את המכס מיד המלך נכרי בהיתר)?
אמר רב חנינא
בר כהנא אמר שמואל: במוכס שאין לו קצבה;
דבי רבי ינאי
אמרי: במוכס העומד מאליו.
ואיכא דמתני
אהא [נדרים פ"ג מ"ד]: 'נודרין ("קונם כל פירות עלי
אם אין תבואה זו של בית המלך") להרגין (רוצחים) ולחרמין (בעלי תיגרה ומריבה וגוזלי ממון) ולמוכסין שהיא של תרומה, שהיא של בית מלך, אף על
פי שאינה של תרומה, אף על פי שאינה של מלך';
'ולמוכסין'?
והאמר שמואל 'דינא דמלכותא דינא'?
דבי רבי ינאי
אמרי: במוכס העומד מאליו.
רב אשי אמר:
במוכס כנעני, דתניא: 'ישראל וכנעני אנס (במוכס
שהוא כנעני אנס, ואין לחוש אם גוזלו, היכא דליכא חילול השם: שאין מבין שזה מכזב) שבאו לדין: אם אתה יכול לזכהו בדיני ישראל -
זכהו ואמור לו "כך דינינו"; בדיני כנענים - זכהו ואמור לו "כך
דינכם"; ואם לאו באין עליו בעקיפין (בחכמה,
עד שפוטרין את הישראל) - דברי
רבי ישמעאל; רבי עקיבא אומר: אין באין עליו בעקיפין, מפני קידוש השם.'
ורבי עקיבא - טעמא דאיכא קידוש השם, הא ליכא קידוש השם
באין? וגזל כנעני מי שרי? והתניא [ספרא בהר פרשה ו פ"ט ה"ב]: 'אמר רבי שמעון: דבר זה דרש רבי עקיבא כשבא
מזפירין: מנין לגזל כנעני שהוא אסור? - תלמוד לומר: (ויקרא
כה,מח) אחרי נמכר גאולה
תהיה לו [אחד מאחיו יגאלנו] (בעבד עברי הנמכר לנכרי בשוק משתעי) -
(בבא קמא קיג,ב)
שלא ימשכנו ויצא (כלומר:
שלא יוציאוהו בית דין מיד הכותי אלא בגאולה);
יכול יגלום עליו (יכול
יניח את הכנעני לכפול ולהוסיף ולתבוע מה שלא נתן)?
תלמוד לומר: (ויקרא כה,נ) וחשב עם קונהו [משנת
המכרו לו עד שנת היבל והיה כסף ממכרו במספר שנים כימי שכיר יהיה עמו]: ידקדק עם קונהו'
אמר רב יוסף:
לא קשיא: הא בכנעני, הא בגר תושב (אין עובד עבודה זרה ואוכל נבילות).
אמר ליה אביי:
והא תרוייהו [גר
תושב וכנעני] גבי הדדי כתיבי; לא לך [נמכר] אלא לגר (בקדושין היא (דף
כ,א) ובערכין (דף ל,ב): 'כמה
קשה אבקה של שביעית: אדם שנושא ונותן בפירות שביעית - סוף מוכר את עצמו, שנאמר: [ויקרא
כה,לט: וכי ימוך אחיך עמך] ונמכר לך [לא תעבד בו עבדת עבד
ואחר כך כתוב פסוק מז, בו כתוב 'ונמכר לגר', שאביי דורש להלן];
לא לך אלא לכנעני כו' ולעבודה זרה עצמה לחטוב עצים ולשאוב מים' ואכולהו קאי 'גאולה
תהיה לו'; אלמא גזל כנעני אסור) שנאמר (ויקרא כה,מז: וכי
תשיג יד גר ותושב עמך ומך אחיך עמו ונמכר לגר תושב עמך או לעקר משפחת גר] 'לגר' - ולא לגר צדק אלא לגר תושב, שנאמר 'לגר תושב'; 'משפחת
גר' - זה העובד כוכבים; כשהוא אומר
'או לעקר' - זה הנמכר לעבודת כוכבים'!
אלא אמר רבא:
לא קשיא: כאן בגזילו, וכאן בהפקעת הלוואתו (שאין גזל ממש – שרי, כי
ליכא חילול השם; ולהבריח המכס הוי כהפקעת הלואתו).
אמר ליה אביי:
עבד עברי - הפקעת הלוואתו הוא (שהלוהו על עבודתו, ואפילו הכי אמר
רבי עקיבא 'לא יצא על כרחו')!?
רבא לטעמיה,
דאמר רבא: עבד עברי - גופו קנוי (כל שש שנים, ונמצא שגזלו ממש).
צצצ
אמר רב ביבי בר
גידל אמר רבי שמעון חסידא: 'גזל כנעני אסור, אבידתו מותרת':
גזילו אסור,
דאמר רב הונא: מנין לגזל הכנעני שהוא אסור? - שנאמר (דברים
ז,טז) ואכלת את כל העמים אשר
ה' אלהיך נותן לך [לא תחוס עינך עליהם ולא תעבד את אלהיהם כי מוקש הוא
לך]: בזמן שהן מסורים בידך, ולא
בזמן שאינם מסורין בידך;
אבידתו מותרת,
דאמר רב חמא בר גוריא אמר רב: מנין לאבידת הכנעני שהיא מותרת? - שנאמר [דברים
כב,ג: וכן תעשה לחמרו וכן תעשה לשמלתו וכן תעשה] לכל אבדת אחיך [אשר
תאבד ממנו ומצאתה לא תוכל להתעלם]; לאחיך אתה מחזיר, ואי אתה מחזיר לכנעני.
ואימא הני מילי
היכא דלא אתי לידיה, דלא מחייב לאהדורי בתרה, אבל היכא דאתי לידיה - אימא ליהדרה?
אמר רבינא: 'ומצאתה' - דאתאי לידיה משמע.
תניא: 'רבי
פנחס בן יאיר אומר: במקום שיש חילול השם - אפילו אבידתו אסור.'
אמר שמואל:
טעותו (היה חייב לו לישראל וטעה בחשבון) מותרת (דליכא חילול השם); כי הא:
דשמואל זבן
מִכּוּתִי לקנא דדהבא (מזרק של זהב) במר דפרזלא (בחזקת של נחושת) בארבעה זוזי, (ועוד טעות אחרת:) ואבלע ליה חד זוזא (שעיכב
זוז מדמיו והטעהו בחשבון, שלקח שלשה במקום ארבעה);
רב כהנא זבן
מכותי מאה ועשרים חביתא במאה, ואבלע ליה חד זוזא; אמר ליה (רב כהנא
לכותי): "חזי דעלך קא
סמיכנא" (אינו מונה אותם, כדי להוציא עצמו מן החשד; לישנא
אחרינא: כותי אמר ליה לרב כהנא: חזי דעלך סמיכנא; זו שמעתי);
רבינא זבן
דיקלא הוא וכותי לצלחא (לבקע),
אמר ליה לשמעיה: "קדם ואייתי מעיקרו (פסקית של צד העיקר קח
לצרכי, שהן עבים), דכותי מניינא ידע
(מנין הפסקים מנה, אבל לא נתן עיניו כמה דקים יש וכמה גסים יש)";
רב אשי הוה
קאזיל באורחא, חזא שיבשא (זמורות) דגופנא בפרדיסא ותלי בה קיטופי (אשכולות) דעינבי; אמר ליה לשמעיה: "זיל חזי: אי
דכותי נינהו – אייתי, אי דישראל נינהו - לא אייתי לי"; שמע ההוא כותי דהוה
יתיב בפרדיסא, אמר ליה: "דכותי שרי?"
אמר ליה:
"כותי שקיל דמי, ישראל לא שקיל דמי"
גופא: אמר
שמואל: דינא דמלכותא דינא.
אמר רבא: תדע
דקטלי דיקלי וגשרי גישרי ועברינן עלייהו.
אמר ליה אביי:
ודלמא משום דאייאוש להו מינייהו מרייהו?
אמר ליה: אי לא
דינא דמלכותא דינא - היכי מייאשי (כלומר: מי הוי יאוש? הא 'יאוש
כדי' הוי, ואין כאן שנוי רשות, שברשות הרבים הן; ושינוי מעשה נמי ליכא, דהשתא נמי
'גובא דדיקלא' מקרו)?
והא לא קא עבדי
(שליחותיה) כדאמר
מלכא: מלכא אמר "זילו וקטלו מכל באגי (באגא = בקעה)", ואינהו אזלו וקטלו מחד באגא (ואשתכח
דלאו דינא דמלכותא הוא ואמאי עברינן עלייהו)!?
שלוחא דמלכא
כמלכא, ולא טרח (אין עליו לטרוח וליקח מזה אחד ומזה אחד), ואינהו אפסיד אנפשייהו: דאיבעי להו דאינקוט
מכוליה באגי ומשקל דמי [ולפרוע
את הוצאות הגשר, ואם לא עשו הם – שליח המלכות עושה כפי שנוח לו].
אמר רבא: מאן
דמשתכח בבי דרי (היו ארבעה שותפין בגורן, והביאו שלשה חלקן בביתן
והרביעית נמצא בגורן) פרע מנתא
דמלכא (בשביל כולם, ולכשיבאו חביריו - אין יכולין לומר "שלך
היה ולא שלנו"; ואם גבאי זה ישראל הוא, שקנה מן המלך את המס - אין כאן משום
גזל, דדינא דמלכותא דינא; ואם כותי הוא - מותר לקנות ממנו); והני מילי שותפא, אבל אריסא - אריסותיה הוא דקא מפיק (דאין
לו חלק בגופו של קרקע, ואין עליו לפרוע חלק על הבית; ולענין זבוני - לא מזבנינן
מיניה, דגזל הוא מה שנטלו מן האריס).
ואמר רבא: בַּר
מתא אַבַּר מתא מיעבט (רשות ביד ישראל גבאי המלך למשכן בן העיר על מס בן עיר
חבירו, דדינא דמלכותא דינא); והני
מילי דברלא ארעא (אברול
ארעא: מס קרקע שאכל פירות) וכרגא (כסף
גולגולת) דהאי שתא (דשתא
דא), אבל שתא דחליף - הואיל ואפייס
מלכא - חליף (והוא - הגבאי - כבר פרע למלך כל קצבה שקיבל עליו שנה
שעברה, ומעתה המס שלו, ולו אין כח למשכן את זה על חבירו).
ואמר רבא: הני
דדיירי דרי (עכו"ם שיש להם בהמות ומזבלין מהן שדות בשכר): בתוך התחום - אסור ליקח מהן (בהמה,
שמא נתחברה עם בהמותיהם של ישראל, ושל בני ישראל הוא); מאי טעמא? משום דמערבא חיותא דמתא בהדייהו; חוץ לתחום -
מותר ליקח מהם.
אמר רבינא: אם
היו בעלים מרדפים אחריהם - אפילו חוץ לתחום אסור.
מכריז רבא ואיתימא רב הונא: דסלקין לעילא ודנחתין לתתא: האי בר ישראל דידע סהדותא לכותי ולא תבעו מיניה, ואזל ואסהיד ליה בדיני דכותי על ישראל חבריה - משמתינן ליה; מאי טעמא? דאינהו מפקי ממונא
(בבא קמא קיד,א)
אפומא דחד (ונמצא
שהפסידו שלא כדין); ולא אמרן אלא
חד, אבל בתרי - לא; וחד נמי לא אמרן אלא בדיני דמגיסתא (בני כפר
שאין יודעין לדון במשפט), אבל בי
דוואר (שלטון) -
אינהו נמי חד אמומתא שדו ליה (על פי עד אחד אין מוציאין ממון
אבל מחייבין בעל דין שבועה להכחיש העד, כדין תורה;
לשון אחר 'דמגוזתא': אנסין, בחזקה, כמו 'אתו גוזאי וקא
מחו ליה' (מגילה כח.): סריסים (של בית רבי) העומדין לרדות בחזקה).
אמר רב אשי: כי
הוינא בי רב הונא [אולי:
רב הונא בר נחמן; גירסת הרי"ף: רב כהנא] - איבעיא לן: אדם חשוב דסמכי עליה כבי תרי: מפקי
ממונא אפומיה ולא איבעי ליה לאסהודי? או דלמא כיון דאדם חשוב הוא - לא מצי משתמיט
להו, ומצי לאסהודי?
תיקו.
אמר רב אשי:
האי בר ישראל דזבין ליה ארעא לעובד כוכבים אמצרא דבר ישראל חבריה - משמתינן ליה;
מאי טעמא? אי נימא משום דינא דבר מצרא - והאמר מר: זבין מעכו"ם וזבין
לעכו"ם (בבבא מציעא [ב'המקבל']) ליכא משום דינא דבר מצרא, אלא דאמרינן ליה: "ארבעית
(הרבעת) לי
אריא אמצראי"; משמתינן ליה עד דקביל עליה כל אונסא דאתי מחמתיה.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה יועיל להודיע לי בכתובת
yeshol@gmail.com.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף [לפעמים מהוצאת עוז והדר] – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10
MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים []
באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט
הגמרא אלא הערת העורך לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך: (תענית ב,ב)
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה
ההערה בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In your browser, footnotes become visible when the cursor rests on the
number of the footnote.
Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the
page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית –
ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2001,2009 by Julius Hollander 27
Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com.