Shalom!
I received this notice from
Goecities:
We're
writing to let you know that Yahoo! GeoCities, our free web site building service and community, is
closing on October 26, 2009. On
October 26, 2009, your GeoCities site will no longer appear on the Web, and you
will no longer be able to access your GeoCities account and files.
I am looking for a place to host this
edition of the Talmud.
If you can assure a safe host, please
contact yeshol@gmail.com
Thanks,
Yeshayahu HaKohen Hollander
מסכת בבא מציעא בתלמוד הבבלי
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
בבא מציעא דף
קטו
המשך פרק תשיעי 'המקבל שדה'
(בבא מציעא קיד,ב)
תני רב שיזבי קמיה דרבא: '[שמות
כב,כה: אם חבל תחבל שלמת רעך] עד בא השמש (משמע בבוקר) תשיבנו לו (ויהא בידו עד בא השמש ויקח לו ממנו) - זו כסות לילה (לקמן פריך: דלילה לאהדורי ליה ביממא - למה לי); (דברים כד,יג) השב תשיב לו את העבוט
כבוא השמש [ושכב בשלמתו וברכך ולך
תהיה צדקה לפני ה' אלקיך] - זו כסות יום (כבא השמש: בלילה - החזירו לו)'.
אמר ליה דיממא בליליא למה לי, ודליליא ביממא למה לי?
אמר ליה: איסמייה (אסיר
ברייתא זו מסדר משנתי)?
אמר ליה: לא (לא תסמייה דהא 'כסות
לילה' ו'כסות יום' דקאמר - לאו תשמיש יום ותשמיש לילה קאמר, אלא כסות העשויה למשכן
בלילה וכסות העשויה למשכן ביום קאמר)! הכי קאמר: 'עד בא השמש
תשיבנו לו (וכבא השמש תטלנו) - זו כסות יום
שניתנה לחבול בלילה (ולימדך הכתוב שניתנה לו
רשות לחובלה בלילה, ולענין חבלה קרי ליה 'כסות לילה'); השב תשיב לו את העבוט כבוא
השמש - זו כסות לילה שניתנה לחבול ביום.
אמר רבי יוחנן: משכנו ומת (לוה
לאחר שהשיב לו את העבוט) - שומטו (מלוה) מעל גבי בניו (ואין נעשה אצלו כשאר מטלטלים שלהן דלא משתעבדי לבעל
חוב, דכיון דמשכניה - קנייה).
מיתיבי: 'אמר רבי מאיר: וכי מאחר שממשכנין - למה מחזירין?
'למה מחזירין'?
- רחמנא אמר 'אהדר'!? <
אלא: מאחר
שמחזירין -
(בבא מציעא קטו,א)
למה חוזרין וממשכנין (הרי עליו להחזיר לו למחר)?
שלא תהא שביעית משמטתו (דלהוי
משכונו בידו, והמלוה על המשכון אינו משמט) ולא יעשה מטלטלין אצל בניו (שלא ימות בעוד המשכון מוחזר לו, ויהא מטלטלין אצל
בניו)';
טעמא דהדר ומשכניה (שהיה בידו כשמת לוה), הא לא הדר ומשכניה –
לא!?
אמר רב אדא בר מתנא: ולאו תרוצי קא מתרצת לה - תריץ הכי: 'וכי מאחר
שמחזירין - למה ממשכנין מעיקרא (דבר
שעליו להחזיר מה מועיל לו)? - שלא תהא שביעית משמטתו (דמדמשכניה – קנייה, וכי מהדר ליה - הוה פקדון גביה) ולא יעשה מטלטלין
אצל בניו'.
תנו רבנן: '[דברים כד,י: כי תשה ברעך משאת מאומה] לא תבא אל ביתו לעבוט
עבוטו; - לביתו אי אתה נכנס, אבל אתה נכנס לביתו של ערב, וכן הוא אומר (משלי כ,טז) לקח בגדו כי ערב זר [ובעד נכרים חבלהו], ואומר (משלי ו,א-ג) בני אם ערבת לרעך, תקעת
לזר כפיך [פסוק ב] נוקשת באמרי
פיך (שהוניתו בדברים) נלכדת באמרי
פיך [פסוק ג] עשה זאת אפוא בני והנצל
כי באת בכף רעך לך התרפס (התרפס
יד אם ערבת ואם לא ערבת, אלא נוקשת באונאת דברים) ורהב רעיך (הרבה עליו רעים לבקש מחילה); אם ממון יש לו בידך (אם נעשה לו ערב, ואם נוקשת בדברים רהב רעיך) - התר לו פיסת יד,
ואם לאו - הרבה עליו רעים; לצד שני [דבר אחר]: לביתו (של
לוה במלוה) אי אתה נכנס, אבל אתה נכנס (למשכנו
חוב אחר שאינה מלוה [כגון]) לשכר כַּתָּף, לשכר חַמָּר, לשכר פונדק (השכיר לו פונדק), לשכר דיוקנאות (צר לו צורות בביתו בשכר); יכול אפילו זקפן עליו
במלוה? - תלמוד לומר: [דברים
כד,י: כי תשה ברעך] משאת מאומה [לא תבא אל ביתו לעבט עבטו]'.
משנה:
אלמנה, בין שהיא ענייה בין שהיא עשירה - אין ממשכנין אותה, שנאמר [דברים כד,יז: לא תטה משפט גר יתום ו]לא תחבול בגד אלמנה.
גמרא:
תנו רבנן: 'אלמנה - בין שהיא ענייה בין שהיא עשירה - אין ממשכנין אותה,
דברי רבי יהודה. רבי שמעון אומר: עשירה ממשכנין אותה, ענייה אין ממשכנין אותה,
שאתה חייב להחזיר לה ואתה משיאה שם רע בשכנותיה (שאתה יוצא ונכנס אצלה שחרית וערבית)'.
למימרא דרבי יהודה לא דריש טעמא דקרא ורבי שמעון דריש טעמא דקרא? והא איפכא
שמעינן להו, דתניא: '(דברים יז,יז) ולא ירבה לו
נשים [ולא יסור לבבו וכסף וזהב לא
ירבה לו מאד]; רבי יהודה אומר: מרבה הוא, ובלבד שלא יהו מסירות את לבו; רבי שמעון אומר:
אפילו אחת והיא מסירה את לבו - הרי זה לא ישאנה; אם כן מה תלמוד לומר 'ולא ירבה לו
נשים'? - אפילו כאביגיל.
לעולם רבי יהודה לא דריש טעמא דקרא, ושאני הכא דמפרש קרא 'ולא ירבה לו
נשים ולא יסור': מאי טעמא 'לא ירבה לו נשים'? משום ד-לא יסור;
ורבי שמעון?
מכדי בעלמא דרשינן טעמא דקרא (אף על
גב דלא מפרש טעמא כדאוקימנא גבי חובל), לכתוב רחמנא 'לא ירבה' ולא בעינן 'לא יסור' ואנא ידענא מאי
טעמא 'לא ירבה' משום ד'לא יסור'; 'לא יסור' דכתב רחמנא למה לי? - אפילו אחת ומסירה את לבו - הרי זה לא ישאנה.
משנה:
החובל את הריחים עובר משום לא תעשה, וחייב משום שני כלים (העליונה רכב והתחתונה ריחים), שנאמר (דברים כד,ו) לא יחבול ריחים ורכב [כי נפש הוא חבל]; ולא ריחים ורכב בלבד אמרו,
אלא כל דבר שעושין בו אוכל נפש, שנאמר [סוף הפסוק] כי נפש הוא חובל.
גמרא:
אמר רב הונא: חבל ריחים לוקה שתים: משום 'ריחים' ומשום 'כי נפש הוא חובל'; ריחים ורכב - לוקה
שלש: משום 'ריחים' ו'רכב' ומשום 'כי נפש הוא חובל'.
ורב יהודה אמר: חבל ריחים - לוקה אחת; ורכב - לוקה אחת; ריחים ורכב - לוקה
שתים; 'כי נפש הוא חובל' -
(בבא מציעא קטו,ב)
לשאר דברים הוא דאתא (ולאו
לאוסופי לאו אריחים ורכב, דהא ריחים ורכב כתיב ברישא! ואיצטריך 'כי נפש'
לרבות שאר כלים של אוכל נפש).
לימא אביי ורבא - בפלוגתא דרב הונא ורב יהודה קמיפלגי, דאמר רבא [שמות יב,ט: אל תאכלו ממנו נא
ובשל מבשל במים כי אם צלי אש ראשו על
כרעיו ועל קרבו]: אכל נא - לוקה שתים: משום 'נא' ומשום 'כי אם צלי אש'; מבושל - לוקה שתים: משום 'מבושל' ומשום 'כי אם צלי אש'; נא ומבושל - לוקה
שלש: משום 'נא'
ומשום 'מבושל' ומשום 'לא תאכלנו כי אם צלי אש'.
אביי אמר: אין לוקין על לאו שבכללות (משום 'לא
תאכלנו כי אם צלי אש' דכייל 'נא' ו'מבושל',
ואין לוקין אלא על 'נא' ו'מבושל' שהן מפורשין).
לימא אביי דאמר כרב יהודה (דהיכא
דעבר על הכלל ועל הפרט, והן שניהן בלאו אחד - לא לקי אכללא), ורבא דאמר כרב הונא?
אמר לך רבא: אנא דאמרי אפילו כרב יהודה: עד כאן לא קאמר רב יהודה התם (דלא מהני 'כי נפש' לאוסופי לאוי יתירי אריחים
ורכב) אלא
(משום) ד'כי נפש הוא חובל' (דמרבי שאר דברים אי לאו דכתיב ביה) לא משמע ריחים ורכב (לא מישתמעי ליה מ'ריחים ורכב', דהוה אמינא הנך דוקא), הלכך לשאר דברים
הוא דאתא (ולא תישדייה נמי אהני דמפרש לאו
דידהו לאטפויי לאוי), אבל הכא (אי לאו לטפויי לאוי א'נא'
ו'מבושל' אתא) - 'כי אם צלי אש' למאי אתא (אין לך דבר שאינו בכלל
'נא' ו'מבושל' חוץ מצלי, דניתי לאזהורי לאו עלייהו; ואי אשמעינן מצות צלי - קרא
אחרינא כתיב [שמות יב,ח: ואכלו
את הבשר בלילה הזה] צלי אש ומצות [על מררים יאכלהו])? שמע מינה ללאו!
ואביי אמר לך: אנא דאמרי אפילו לרב הונא: עד כאן לא קאמר רב הונא התם, אלא
ד'כי
נפש הוא חובל' -
(בבא מציעא קטז,א)
יתירא הוא (ללאו, משום שאר דברים); כיון דיתירא הוא (ללאו, וכתביה סתמא) - שדייה אריחים ורכב (שאין לך להוציאם ממשמעות 'כי נפש הוא חובל' על כרחך); אבל הכא 'כי אם צלי אש' - לאו יתירא הוא (לאו לאזהרה אתא: לאוסופי לאו יתירא, אלא) דמבעי ליה לכדתניא:
'בשעה שישנו 'בקום אכול צלי' ישנו ב'בל תאכל נא'; בשעה שאינו ב'קום אכול צלי' -
אינו ב'בל תאכל נא'' (ומכל
מקום 'נא' ו'מבושל' משמע ביה שאינו עובר ב'נא' ו'מבושל' ביום
אלא בלילה).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה יועיל להודיע לי בכתובת
yeshol@gmail.com.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף [לפעמים מהוצאת עוז והדר] – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא:
דברי
הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים
- אותיות
10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים []
באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך: (תענית ב,ב)
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
your browser, footnotes become visible when the cursor rests on the number of
the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף,
ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers
of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2001,2009 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah
Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com.