תמיד רציתי כלב כמו לכל החברים שלי. אף פעם לא היה משהו שרציתי יותר מכלב. כל ערב הייתי מתפלל שיהיה לי כלב, וכל יום הולדת הייתי מבקש מההורים שלי כלב. לכן הייתי מאוד מופתע כשחזרתי יום אחד מהבית ספר ומצאתי פיל קטן סגול עומד על השולחן שלי בין המחברות. ההתחלה פחדתי שהוא ינשך אותי או משהו, אבל אחרי כן ראיתי שהוא די חביב, אז נרגעתי.
הלכתי לשאול את אבא ואמא מה הפיל הקטן הסגול עושה על השולחן שלי. אבא אמר שהוא ידע כמה רציתי כלב, אבל כשהוא היה בחנות חיות המוכר הסביר לו שכלבים עושים רעש וליכלוך ופילים קטנים סגולים לא. וחוץ מזה הפיל היה בהנחה כי הוא קצת צולע.
החלטתי לקרוא לפיל הסגול הקטן שלי שמריהו. התברר לי ששמריהו נוטה לגלות חיבה מוזרה לאכול את המחברות לשון שלי, אבל המורה לא האמינה לי כשאמרתי לה שהפיל שלי אכל לי את המחברת. היא אמרה לי להפסיק לקשקש שטויות, ונתנה לי לכתוב 50 פעם את המשפט 'פילים לא אוכלים מחברות לשון'. למחרת,הבאתי את שמריהו לבית ספר איתי להראות למורה ללשון שהפיל שלי דווקא כן אוכל מחברות לשון. שמתי את שמריהו בקופסה קטנה, ודאגתי שיהיה לו מספיק אוויר לנשום. ראיתי שהוא קצת עצבני, אז ליטפתי אותו מאחורי האוזן כמו שהוא אוהב, והסברתי לו שהוא צריך להתנהג יפה ולא לעשות שטויות.
בשיעור לשון רציתי להראות למורה את שמריהו, אבל אחרי שהוצאתי אותו מהקופסא, המורה מייד קפצה על הכיסא והתחילה לצעוק עלי להוציא את הג'וק המלוכלך הזה מכאן. ניסיתי להסביר לה שזה לא ג'וק, זה שמריהו, ושהוא לא מלוכלך אלא ככה הוא תמיד, אבל היא לא הקשיבה ורק עלתה מהכיסא לשולחן והמשיכה לצעוק. שמריהו נורא נבהל אז יצאתי מהכיתה ולקחתי אותו הביתה. אמא הופתעה לראות אותי בבית אבל אמרתי לה שאם המורה לא מוכנה לקבל את שמריהו אז אני לא מוכן ללכת לבית ספר. אמא אמרה לי ללכת לחדר להכין שיעורים ושהיא תדבר על זה עם אבא בערב.
בערב שמעתי את אמא ואבא מתווכחים. אבא אמר שהפיל מפריע לילד להתרכז בלימודים, אבל אמא אמרה שאם הוא הביא לילד את הפיל, אז הוא גם צריך לשאת בתוצאות. אני רק חיבקתי את שמריהו חזק ונתתי לו לאכול קצת מהשיעורים בלשון שעשיתי. הוא נראה קצת מודאג אז גירדתי לו מאחורי האוזן איפה שהוא אוהב, והבטחתי לו שאני לא אתן לאבא לעשות לו שום דבר.
בבוקרת אחרי שקמתי וציחצחתי שיניים, אבא אמר לי ללכת לבית ספר, ושהוא כבר ידבר עם המורה. ביקשתי מאמא שתשגיח על שמריהו כי הוא נראה קצת חולה, ושלא תשכח להאכיל אותו בקצת דפים עם תרגילים בלשון שנשארו לי מאתמול.
כשחזרתי מבית ספר, ראיתי בחדר שלי קופסה קטנה עם כלב קטן חום בתוכה, ושום סימן לשמריהו.שאלתי את אמא איפה שמריהו, והיא אמרה לי שאבא לקח אותו בחזרה והביא לי את הכלב במקום. צעקתי לאמא שאני לא רוצה שום כלב, אלא את שמריהו ויצאתי בריצה מהבית.
נורא כעסתי על אבא ואמא ועל איך שהם לקחו לי את שמריהו. רצתי לחנות חיות לבדוק עם שמריהו עדיין שם וראיתי אותו עומד בחלון ראווה ונראה מאוד עצוב. נכנסתי לבפנים וביקשתי ללטף אותו אבל המוכר אמר שאסור לגעת בו כי הוא עלול לנשוך. ניסיתי להגיד לו ששמריהו מכיר אותי ולא ינשון אותי, אבל הוא לא הקשיב. הוא אמר שמישהו כבר קנה את הפיל הסגול, ושמחר הוא כבר לא יהיה כאן. הלכתי לתת לשמריהו ליטוף אחרון מאחורי האוזן איפה שהוא אוהב, ולחשתי לו שאני לעולם לא אשכח אותו, וששום כלב אף פעם לא יחליף אותו.שמריהו לא אמר שום דבר אבל ראיתי שהוא מבין. חזרתי הביתה והלכתי ישר לחדר. אבא ראה שחזרתי אבל הוא לא אמר שום דבר. התישבתי ליד השולחן שלי, והסתכלתי על כמה פיסות נייר שנשארו לי מהמחברת לשון. לקחתי כמה מהם וצירתי את שמריהו.
לחשתי לו שלעולם לא אשכח אותו, ולמרות שלא היה שם אני בטוח שהוא שמע והבין.
(
geocities.com/paris)