הבניה
החופשית – לאן?
מבוא:
אני מבקש להביע את רחשי ליבי לאור
בקשת הלשכה הגדולה לפעול להרחבת השורות.
ראשית, כאח לא ותיק במסדר המגשש את
דרכו בבניה החופשית , איני יכול להשתחרר מההרגשה כי יתכן ואין זה מקומי לומר את
הדברים האלה (לפחות בחלקם) לאחים שהינם בעלי ניסיון אדיר, הרבה מעבר לניסיוני שלי
במסדר.
אולם, אני לוקח את תורת המסדר
ברצינות רבה מאוד. אני גם מאמין כי עלי להיות על הפלס ולומר את אשר
על ליבי.
יתר על כן, אני מודאג לעתידו של המסדר, כשותף לדרך אותו
התחייבתי לקיים.
בהמשך, אפשר למצוא אולי הכללות –
וכדרכן של אלה, ערכן מוגבל. אי לכך אבקש מאחיי להתייחס לנאמר להלן בעירבון מוגבל.
יכול להיות גם כי דברי יפגעו באח
זה או אחר. אני מבקש מראש את סליחתם – אין בכוונתי כהוא זה לפגוע במישהו.
בעצם, מהו המדד ללשכה מוצלחת?
- האם זה מספר האחים בלשכה? הרכב הומוגני (או לא) של אחים מבחינת גיל /
תעסוקה? נוכחות המתקרבת ל-100% בעבודות?
- או האם אחים המקיימים את לשכתם
בקושי, אך מרימים 2 – 3 פרויקטים בשנה, לעזרת הנזקקים לכך?
- או לחלופין, לשכה שחבריה אמידים
ויכולים לתרום בעצמם למוכי גורל?
- או לשכה שאחיה יוזמים פעולות
תרבות משותפות עם הרעיות? (אם כך, אז מה ההבדל בין לשכה כזאת לבין כל מועדון חברים
אחר?)
- האם לשכה היא מוצלחת, אם הריבוי
הטבעי בה הוא 5% לשנה?
(להזכירכם, 5% בשנה זו תוספת של אח
אחד ללשכה בת 20 אחים ! ואם נניח שבשנה קלנדארית עוזבים – מסיבות שונות – 4-3 אחים
סדירים, הרי שעל אחי הלשכה להציג כ-10 מועמדים, שמתוכם יאושר מספר מסוים של
חילונים למילוי השורות.
בעולם מדברים על 70% לשנה, להשארות
אחים בלשכותיהם. יש גם רואי שחורות המזכירים הרבה פחות ( 50% ) האמת כנראה אפוא
שהוא באמצע.
אז כנראה בכל זאת יש איזו בעיה.
כדי לנסות להגיע לתשובות כלשהן,
עלינו להגות במהות המסדר.
-יש האומרים כי הבניה החופשית היא
מדע של המוסר. אם זה כך, האם
אנחנו עדיין זוכרים זאת?
הרי להיות בונה חופשי זה אומר להיות
חלק מתהליך שינוי באורח החיים. אם לא,
חברינו יתייחסו לבניה כתחביב נוסף
- ולא הוא.
הערך המסוני אמור להיות סביב אנשים רציניים, מוקדש להעצמה עצמית ומעורבות
בקהילה,
במה לחברותא, אמון הדדי בין האחים,
חברות מידית לאורך תקופה ארוכה,
ספק של אווירה ייחודית וארגון
שמכין אנשים טובים - להיות טובים יותר
בגופם, במחשבתם וברוחם.
למה אנו אמורים לשאוף? לחיפוש של
סיפוק, באמצעות דרכים שונות של ניסיון והעשרה – כאמור - בגוף, במחשבה וברוח.
עלינו לשאוף ליהנות מאחוות חברים
ולהעשיר את הקהילה ע"י פעולות,
מעורבות, דיאלוג ומחקר.
עלינו לשאוף לחיים בעלי עקרון,
משמעת וחמלה.
מנקודת השקפתי, תמצית הבניה
החופשית היא מעבר לעשיית אנשים טובים לטובים יותר.
שהרי ארכיטקט זקוק ליותר מאשר
ערימת לבנים-מושלמות. הוא חייב לחברם בדרך
מיוחדת לצורתם החדשה, לתפקיד שאינו משתמע מתוך צורת הלבנים.
נאמר
כבר כי המסדר מורכב מקבוצת אנשים המקדישים עצמם לקידום פילוסופיה של פיתוח ויושרה
עצמיים, וזאת בעזרת תמיכה הדדית ופעולות צדקה. המטרה היא לשים יותר בניה חופשית
בבני אדם ולאו דווקא יותר בני אדם בבניה
החופשית.
סבורני
כי זהו הנושא העיקרי. מה תפקידה של לשכה, אם כל חבריה רבי בונים, ואין בפתח
מועמדים?
לבטח
יש לה תפקיד אחר, מאשר לשכפל את עצמה.
כאשר
נוכל להציג תשובה לכך – נוכל להראות עליה משמעותית במספר האחים.
אז היכן הבעיה?
1. נשמעות קולות במסדר, הטוענות כי
אבדנו כמה דורות בבניה החופשית. אם אמנם זה כך, חוששני כי מעטים מבינינו מכירים
אנשים מחוץ לקבוצת הגיל המוגבלת שלנו, בכדי לאפשר החייאה.
אבל האומנם מוכנים אנו לכך?
2. האם
לא יתכן כי הלשכות עסוקות מדי בייצור רבי-בונים (ואז מאבדים אחוז ניכר מהם)?
ספק רב
קיים בערך של "דחיפת" אחים דרך הדרגות.
אולי כדאי לפתח "הנחיה פרקטית" לבניה החופשית, בה מועמדים ואחים
המתקדמים בדרגותיהם נדרשים להציג הבנה מעמיקה על דרכינו.
כדוגמא
למעשה הרסני שלשכה יכולה לעשות הוא למנות רב בונה חדש לשומר ולהציבו מחוץ לדלת.
בטוח שיאבדו אותו תוך זמן קצר.
תפקיד
כזה מחייב לפחות מפקח ראשון לשעבר, אשר:
א. יודע מה קורה בתוך הלשכה.
ב. מכיר אישית את האורחים ויכול
לברכם בהגיעם.
ג. יודע ויכול לעזור למועמד.
ד. יכול להעסיק תלמיד בונה או חבר
בונה, כאשר אלה יוצאים מהלשכה בעבודה בדרגה גבוהה יותר.
לאדם כזה יש שנים רבות של ניסיון,
אשר לרב בונה חדש – אין.
3. ומה בנוגע להופעה שלנו? הרי לך
פרה קדושה. מבנים שראו ימים טובים יותר. אחים שלא מקפידים על הופעה נאותה, מכובדת.
4. הצעה של העלאת דמי החבר לא תעשה
את הבניה החופשית טובה יותר ואין להציע שזה מה שיוביל להעלאת האיכות. גם כך אפשר לשמוע על "קיטורים" של
אחים על דמי החבר (אשר מגיעים עד כדי 30 ₪ לשבוע).
שהבניה החופשית צריכה להיות מועדון
ייחודי, אולם לא מגרש ביתי ייחודי של עשירים.
אפשר להבין את האחים בעלי ההכנסה
קבועה, אך אם נתחשב רק בקבוצה זו –( ויתכן שמוקדם או מאוחר ממילא יפרשו ולא יהיו
איתנו יותר) – הרי שנרחיק את הדור הבא של מועמדים פוטנציאלים (וגם אחים נוכחים) שמעוננים
בארגון יותר ממוקצע.
ומה לעשות, ארגון כזה לא מגיע
במחירי סוף העונה.
אין לשכוח כי אנו משלמים יותר עבור
טלוויזיה בכבלים או אינטרנט בכל חודש, מאשר דמי חבר ללשכה שלנו – האם אין צורך
בהתאמת הסכומים?
5. כולנו חיים בימים אלו בעולם
מטורף. קשה לנו לתמרן בין מחויבויות בעבודה, מחויבויות אישיות וכד'
וקשה לנו להגיע לעבודות
בלשכות - בודאי לא בתכיפות בה היינו
רוצים. למרות זאת רובנו מתעקשים להגיע
לעבודות בלשכת האם שלנו, אך ללשכות אחרות – זה כבר סיפור אחר.
6. ביתר תוקף, אחים צעירים יותר
מנוהלים ע"י כוחות אחרים: משפחה, לימודים, שעות עבודה רבות, פחד מפני צמצומים
- וההיריעה קצרה מלפרט הכול.
רב הלשכות "פורחות" (עם
או בלי מירכאות) בעזרתם הפעילה של אורחים מבחוץ. האם שמתם לב כי רב אורחים אלה (לא
כולם) שייכים לדור ותיק יותר? תמהה אנוכי מי יהיו האורחים בעוד 10 שנים.
7. כל מי שעסק מעט בייעוץ ארגוני מבין
כי אם אחד מלקוחותיו היה אומר לו כי בשנים האחרונות יש לו ירידה קבועה בעסקיו, היה
מציע לו לתכנן מהלכים אחרים ממה שעשה בשנים קודמות, או לסגור את העסק.
ומכוון שאין הדעת סובלת את רעיון
סגירת המסדר או שינוי בתכניו אין מנוס מתכנון אסטרטגי לפיתוח עסקי.
אך האם פיתוח כזה הוא בסמכות הלשכות המקומיות?
הבא ננסה להעלות הצעות לפתרון
כאחים שאכפת לנו מהמסדר, צריך לתת דעתנו האם הלשכה
הגדולה או אחינו במסדר יכולים להמשיך לטפל בנושא זה בנונשלנטיות שהראו עד כה. לפחות עלינו לשאול את נציגנו בלשכה הגדולה אם
הם מטפלים בשאלה הקרדינאלית הזאת והאם יש להם תשובות עבורנו.
אנו יודעים כי בידנו מוצר בעל ערך
ללא שעור. האם אנחנו עושים עם זה משהו?
דעה אחרת אומרת כי אין זה מתפקידה הבלעדי
של הלשכה הגדולה לפתור את בעיות המסדר.
אמת, הם יכולים להוביל, להנחות,
לתכנן, לעודד או למנוע , לספק כלים ומשאבים וכד' –אך זה מתפקידי הלשכות עצמן
ולמעשה של כל האחים בהן, לפעול לכך.
אם כבר הזכרנו הנהגה, מדוע שלא
נשאל על איכותם של אחים?
הרי - הנהגה היא פועל יוצא של
אחים, אנו רואים את הירידה הכללית בסטנדרטים, בהופעה, בהתפתחות ולא במעט - מיון ובחירה.
מה אנו עושים בהקשר לכך? נראה
כי מושבים מלאים אינם המענה. האיכות היא
התשובה ואחים שיושבים בהם בגלל הסיבות הנכונות. בונים חופשים אמיתיים, בעלי יכולת
להבין, שלמרות שאיננו כאן בגלל סיבות עסקיות, עלינו לנהל את העסק כך שנוכל להתפנות
למה שבאמת בונים חופשים אמורים לעשות.
ישנן ארצות שארגנו את הלשכה הגדולה
שלהן כך שיש מיומנויות מתאימות סביב שלחן ההנהלה: כספים, יועץ משפטי, אדמיניסטראטור,
איש טכסים וכד'.
זאת בשונה מחובבים בעלי כוונות מצוינות
שהינם נציגים של אזורים גיאוגרפיים שנבחרו בבחירות של לשכתם / אזורם ולאו דווקא
ע"פ יכולתם לעשות למען הארגון ככלל.
- אך מה יכולות הלשכות להציע לעורר
גידול במספר המועמדים?
הורדת רף הבחירה הסתנן לכל עומק
השורות מלמטה עד למעלה. אם נרצה לגייס למסדר מועמד אידיאלי שהוא נשיא גדול
בפוטנציה, אדם כריזמטי, בעל יכולת הבעה וגם חבר ידוע ומכובד בציבור - מה
ימשוך אדם כזה לשורותינו? המבנים הרעועים? או חליפות שרואים עליהם את שאריות השולחן
הלבן האחרון?
- או אולי הידיעה שלמעט תרומות
מקריות לא משמעותיות הלשכות שלנו לא עושות מאומה לשפר את העולם?
אז מה נראה כפתרון אפשרי?
בתחילת דברי ביקשתי לשאול מהו המדד
ללשכה מוצלחת. לא אטעה אם אומר שאין לנו דעה אחידה בנושא.
יתר על כן, חוששני כי אין לנו מושג של ממש מה
קורה בלשכות אחרות .
אולם אם נגיע ללשכה אחרת, נקייה,
מסודרת ובה עבודת טכס כלשהי קולחת, האחים מתייחסים בכבוד רב הן למהלך העניינים והן
ללשכתם, מיד נגבש דעה חיובית על הלשכה.
אני מציע כי הסיבה לכך נעוצה
בהבנתנו כי המסדר שלנו כולו מלא אותות, סמלים ותכסיות. ועל כן הרגשתנו בלשכה, ומראה עינינו קובעים המון.
כפועל יוצא, הייתי מציע שברמת
הלשכות המקומיות על האחים לוודא כי:
1 העבודות בלשכה הינן באיכות מרבית,
לא רק באיכות מתקבלת על הדעת. עליהם לפעול לכוון, ומעבר למצוינות. יש לתת את הכבוד
הראוי - הן לאורחים, הן לאחי הלשכה ובמיוחד לנשיאה.
2. כדאי לחשוב על הטלת משימות על
אחים. (לא בקשה – אלא הטלה ). משימה כמו עבודה על פרט כלשהו בלוח הדרגה המתאימה.
על האחים להכין עבודת מחקר בת 500 עד 1000
מלים. (משהו כמו דף או שתיים).
אני יודע, זה לא מעט עבודה, אך לא
באנו לכאן כדי לנפוש. העבודות יזכירו לכותב ולשומעים, מדוע אנחנו כאן, מדוע אנחנו
בונים חופשים.
ואם כבר בהטלת משימות עסקינן, אני
מבקש להזכיר לכולנו כי כאשר בחרנו להצטרף למסדר, קבלנו זכויות – אך קבלנו על עצמנו
גם חובות.
חובות כמו ביצוע משימות שמוטלות
עלינו. זו אינה אופציה – זו חובה.
מה אנחנו מצפים? שנשיא שבחרנו יעשה הכול בעצמו? איך הוא יכול להצליח בתפקידו אם אחים חושבים
(או לפחות מתנהגים) כאילו כל תפקידם בלשכה מתמצא בשעתיים בנוכחות בעבודה?
הצלחה או כשלון של לשכה תלויה
בבצוע משותף של מטלות.
תסמונת "הראש הקטן" אינה
מתיישבת בקנה אחד עם פילוסופיית הבניה החופשית.
3. שהמקומות בהן אנחנו נפגשים הינן
הרבה מעבר ל -מניחים את הדעת. תשאל את עצמך האם היית מביא למקום כזה לארוחת ערב את
החברה שלך? אם אנחנו לא מכבדים עצמנו – מה
נצפה מאחרים?
4. שהמפגשים החברתיים – כולל שולחן
לבן – הם כאלה שאפשר ליהנות בהם, מזון משובח, חברותא מהנה ואפילו מעט בידור.
בשולחן הלבן אפשר לצפות להוצאה שאנחנו מוצאים ביציאה למסעדה טובה עם חברים.
אפילו בידור ניתן להשיג בזול. ישנם
נגנים למכביר שתמורת 100 -200 ₪ ינעמו את החלק הזה של הערב (ובסוגריים - סכום זה
עבורם יכול להוות הכנסה של יום עבודה.)
5. ובאשר לגיוס אחים חדשים עדיף
האיכות על הכמות.
אל לנו לשכוח כי אנו אמורים לעודד
את התעניינותם של מועמדים אפשריים– אם הם מביעים אותה - אולם, זה מתפקידם לבקש להצטרף, לא שלנו
להזמינם.
סיכום
אין מנוס מלחשוב שיש לקדם את המסדר
למאה העשרים ואחד. לי ודאי אין תשובה לכך, אך קולות נשמעים כי הדרך הנוכחית לא
יכולה להמשיך לאורך זמן ועלינו לחשוב על שינוי.
יתכן שעלינו להביע דעתנו כי רק
פעולה קיצונית יכולה לשנות את המצב הנוכחי. אין לנו מה להפסיד אלא רק להרוויח. אם
לא נעשה כלום, תוך שנים מעטות נשאר חבורת קשישים הנחים על זיכרונות העבר.
בשלב זה עדיין בידנו היכולת להמציא
עצמנו מחדש מה שהננו באמת:
כוח של מוסר וקידמה, כוח שמעל לכל
חייב להשתייך לתקופה ולהתקדם איתה.
ישנן הצעות לפעולה שהינן הפוכות
לגמרי זו מזו. אין ביכולתנו ללכת בכוונים
שונים. צריך להתרכז באחד מהם. אך מה שאנו
יודעים לבטח הוא כי מה שנעשה בשנים אחרונות לא עובד כל כך.
עיון בהיסטוריה של המסדר מראה כי גם
בעבר היו לנו עליות ומורדות – בדיוק כמו בכל ארגון אחר.
עלינו מוטלת החובה לפעול כי המגמה
תהיה בכוון עולה – גם אם השיפוע יהיה מתון.
חלילה מלהציע כי נשליך את המסורת,
את האמונה ואת האחווה, אלא שנחפש דרכים להועיל ולהיות מעניינים לצעירים של
ימינו. בטוחני כי הם זקוקים לדמות אב או אח, חבר ומדריך, בדיוק
כפי שאנו הינו ועדיין זקוקים לכך.