13 אוגוסט 2000
לתהילה ולכבוד הבונה העליון של
היקום
האיסיים
רקע:
כדי לספר על כת האיסיים, שומה עלינו לחזור
במנהרת הזמן לתקופה שבין המאה הראשונה לסה"נ, עת הקיץ הקץ 75 לסה"נ בה
קמו ומופיעות ראשית
העדויות על האיסיים על
מושבותיהם. בארץ ישראל של אותם שנים שולטים הרומאים. השלטון הרומאי המרכזי מאופיין
באותם שנים בניהול ענייני האימפריה
הרומית מרחוק על ידי מושלים ומפקדי מחוזות.
ברומא עצמה אין שלום בית. המלחמות הפנימיות על השליטה באימפריה הופכות את ניהול
העניינים במחוזות
האימפריה לעניינים של המושלים המקומיים במנותק
מהמרכז. לכן השלטון בפרובינציה שונה ממקום למקום הן ביחסו לאוכלוסיה המקומית והן
ביחס
האוכלוסייה המקומית לכובש.
בארץ ישראל של אותם ימים נגועה האוכלוסייה המקומית במחנאות. קיימות בעם כמה וכמה
תפישות לאומניות דתיות וקבוצה לא
מבוטלת שלמשתפי פעולה עם הכובש. מבחינה היסטורית זהו
כר אופטימאלי לקיומן של כתות ואכן ישנה פריחה של כתות בארץ.
המקור של האיסיים:
רוב החוקרים בדעה שמקורם של
האיסיים מתוך הפרושים שהיו באותם שנים אוליגרכיה בתפקידי כהונה בבית המקדש, ואם
נזכור כי מדובר בתקופה שהכול
סרים למשמעתם שלאנשי הדת, הרי
הפרושים היו ההנהגה הדתית של היישוב היהודי בא"י באותה עת. ייחסם של האיסיים
כמי שבאו מתוך אותה אוליגרכיה
מציבה את האיסיים במעמד מכובד
בחברה הישראלית של אותם ימים. רובד נוסף של מכובדות יש בייחוסם לבית שמאי שהיו
ידועים בתנאים המחמירים בענייני
הלכה. אחת הסיבות העיקריות אצל חוקרים לגזירה
מקור האיסיים מהפרושים נובעת מעקרונות פרושים שניתן למצאם גם אצל האיסיים. תפישת
"העולם",
פשטות הליכותיהם, הדמוקרטיה
בין השורות ויצירת מנהיגות דתית בצד הכנה כוהנים לעת בה יחודש הפולחן כראוי בבית
המקדש, כל אלה אפיינו את הפרושים
ואת האיסיים באחד. ניתן אפוא לקבוע כי עיסוקנו
הוא בתופעה חברתית בעלת אוריינטציה דתית על רקע מציאות שלטון כיבוש המשבש סדרי
עולם בבית המקדש
וגם מחוצה לו.
מיהם האיסיים?:
האיסיים, ידועים גם בשם: כת ים
המלח. מרכזם היה בקומראן, בשיפוליו בדרומיים של מדבר יהודה בואכה ים המלח. אין
עדויות רבות מהתקופה ואת מירב המידע
שואבים הכול מכתביו של יוסף בן מתתיהו, מושלה של
יודפת שערק לצד הרומאי והפך לרושם האירועים דאז. על פי יוסף בן מתתיהו האיסיים היו
כת של יהודים
בימי בית שני אשר היו מתגוררים
סביב ים המלח באזור עין גדי ומדבר יהודה. שמם של חברי הכת היווה מקור לא אכזב
לניחושים. יש הקושרים את שמם במילה
"אסיא" הלא היא מרפא! זאת משום חיי
הפרישות שלהם והתמחותם ברפואה טבעית. יש הטוענים ששמם בא להם מריבוי הטבילות שמקור
השם המילה "אסחייק"
בשפת הסורים. חייהם מנהגים חוקיהם נסבו כולם
סביב העיקרון הבא:
מציאת האושר העליון
– היינו להגיע לדרגת העילאית של התקרבות לאלוהים,
זאת באמצעות פרישה
מהבלי החיים, טהרה ושיפור עצמי.
זאת באמצעות כללי התנהגות
קשוחים שקבעו לעצמם כשהם מושתתים על התפקיד שהועידו לעצמם ביום פקודה ככוהנים בבית
המקדש.
תורת הכת:
ביסוד אמונתם עומדת גאולת הנפש
של היחיד. האיסיות הינה חזון אחרית הימים יהודי, בעל אופי סוציאליסטי מוסרי,
אוטופי הגם שהוא קדום יותר מכל תנועה
מהפכנית המוכרת לנו. ביסוד
אמנותם מונחת ההנחה כי יש לבער את הרע על מנת שמלכות שמיים תשלוט על הארץ. ביעור
הרע ייעשה באמצעות מלחמת בני אור
בבני החושך, מלחמה שתיפתח על פי צב אלוהי.
כשתיתם אותה מלחמה ובני האור ינצחו בה, תיכון בארץ
מלכות שמיים, או אז יהיה צורך
באנשים ראויים לשמש בבית המקדש, כיוון שהם עתידים על פי תפיסתם להיות אלה הראויים
לשמש בקודש, ( האיסיים ייחסו ערך רב
למוצאם משבט יהודה וסברו כי
להם תינתן הבכורה במלכות הרוחנית והשמית בזכות היותם מיוחסים ). שומה עליהם
להכווין ולהכין עצמם למשימתם זו בדרך של
שמירה על הטהרה ולימוד עבודת בית המקדש. עבודת
הקודש בבית המקדש הייתה מאז ומתמיד נחלתם של מעתים בלבד, כמו שלמה המלח שהיו לו
פועלים רבים כשהיה
צריך לשלם לכל פועל לפי דרגתו
נתן לכל דרגה סימנים שהיו נסתרים מאחרים, כך גם בכת התפתחו דרגות של יעדה וסוד
ואלה הפכו להיות תורת הסוד, היינו החכמה
שמעבר להכרה, החכמה השמימית
ואם תרצו – הקבלה. ההיתפסות בפולחן תוך הקפדה אפילו על דקדוקי עניות נבעה
מההכרה כי יש למלא אחר הצב האלוהי כי
מאחורי כל פעולה יש כוונה
ומשמעות שמימית המתוארת בסמלים ומעולפת רזים לכן רק פעולה נכונה תקרב את הגאולה
האישית ותאפשר את התקרבותו המרבית
של האדם לאלוהיו.
חיי האיסיים
לאור כל האמור עד כה הרי
שמתבקש כי כל כלית קיומה של הכת יהיה להכין עצמה ליום הגדול בו יקראו לעבוד את
האלוהים בבית המקדש האיסיים נהגו לגור בחבורות
עצמאיות שנוהלו כלשכות עם הקבלות בתפקידים
ללשכות שבבית המקדש. כל חבורה כזו ניהלה את עצמה כמשק אוטרקי תוך הקפדה על עקרונות
שהמשותף להן
הוא התרחקות מכל פעולה המשחיתה את המידות. יוסף
בן מתתיהו מציין כי כיוון שהאיסיים ראו עצמם כמי שעתידים לשמש בעבודת הקודש בבית
המקדש כשזו תיכון
"מחדש כראוי" על פי תפישתם. נמנעו
מפעולות של מרי אקטיבי בכובש הזר, נמנעהו מלעסוק במלאכות כגון ייצור כלי נשק
והקפידו להישמר מפני כל דבר העלול
לטמאם. האיסיים זלזלו בפרושים ובצדוקים וטענו כי
אינם ממלאים אחר הצב האלוהי. האיסיים התמקדו בעבודות האדמה במלאכות נמנהו לחלוטין
ממסחר, משום טבע
המשחית של המסחר יחד עם זאת מעיד יוסף בן מתתיהו
כי בשנת 68 לסה"נ מצויים איסיים בין לוחמי המצדה, כנראה על רקע ההברה כי
לאחר שבית המקדש חרב אין
עוד טעם להבליג.
איך הכינו את עצמם
לייעודם?
א – על ידי יצירת מושבות
בדלניות (מערות קומראן) (קומראן = יושר) לא מתוך פרישה מהחיים אלא כדי להכין עצמם
בשקט ייעודם.
ב – מיון קפדני של
המצטרפים למחנה והנהגת דרגות של הכת.
ג – גיוס ילדי תומכים
מקרב הערים והכפרים, הבאתם למושבותיהם, הכנתם והכשרתם
להיות אחים בכת. (גיוס הנערים
מעיד כי לא פרשו לחלוטין וכי למרות בדלנותם היו מעורים בחברה ומעורבים בנעשה).
ד – ביטול כל רכוש פרטי.
כל מצורף נתן לחבורה את כל רכושו וקיבל את כל מחסוריו על פי המגיע מאת המפקחים
שהיו משמשים כגבאים לחבורה.
ה - פרי עמלו של כל חבר היה
רכוש כולם. על פי העיקרון שכל אחד נותן כפי יכולתו ומקבל לפי צרכיו.
ו – בעת היציאה של מי מהכת אל מחוץ למושבה היה
הגבאי נותן לו את הוצאותיו לדרך מתוך קופת החבורה.
ז - החברים נדרשו ללבוש בגד
לבן פשוט, אליו נוסף סינר אותו היה כורך סביבו בעת הטבילה שהייתה דרכם לה היטהרות.
ח – טהרה הן ע"י
רחיצה והן ע"י הטמנת פלט גופו באדמה. מספרים כי בשבת ויו"ט לא היו
האיסיים עושים צרכיהם כדי לא לחלל קדושת טהרתם.
ט – הכנסת אורכיהם, הפצת
עיקרי אמונתם בלי לגלות סודות.
פנים בחובות ובמנהגי
האיסיים:
1 - תפילת הנץ, לפי יוסף בן
מתתיהו: "כאילו היו מבקשים את השמש שתעלה".
2 - ה"צדקה" כי
יסוד הבא להבליט את ערכו של הרכוש הגשמי בעולמות השמימיים.
3 – התנגדות לעבודה
שכירה כדי לא לחטוא בגזל ובהלנת שכר.
4 – התנגדות לקרבנות מן
החי. (יש במשנה אזכור על המנחה שהיו האיסיים מביאים לבית המקדש בדמות סולת בלולה,
בשעה שלבית המקדש היו נוהגים אחרים
להביא צאן ובקר.
5 – התנגדות לשבועות
נדרים וביו"ב (כדי לא לחטוא בלזות שפתיים ובשקר).
6 – כל מצטרף נשבע פעם
אחת בלבד בעת התקבלותו לכת לשמור על האמת לא להסתיר דבר מבני הכת ולשמור על
סודיות.
7 – הימנעות במידת האפשר
מחיי משפחה שמקשים על אורח החיים המיוחד והעדפת אימוצם של ילדי חילונים המצורפים
לחבורה.
8 – שמירה על סודות הכת
ועל תוכן הפשרים והספרים. ("פשר" – ספר שנכתב ע"י איסיים).
דרגות בסולם הכת:
א – מבקש- עם התקבלותו
של הבר חדש לכת היה המתקבל בדרגת "מבקש" ושהה בה 12 ירחים. בדרגה זו היה
עליו למסור את כל רכושו לגבאים. המבקש היה
מקבל את טומאתו באדמה. עותק
אחד מחוקי הכת, סינר לבן לצרכי טבילה ובגד לבן. בתקופה זו היה המבקש חי על פי כללי
הכת אך נפרד מהקהל. מצב זה איפשר
לחברים לצפות במועמד ולבדוק את
התאמתו. בדרגה זו נשבע המבקש את שבועתו היחידה במהלך חייו בכת. שבועה שלא יסתיר את
האמת מאחיו וכי לא יגלה שום
סוד מסודות הכת לשום יש.
הסנקציה שהייתה שמורה לחוטא בחטא זה הייתה "להיחשב אדם לא מוסרי ולהיות מודח
מהכת בתור שכזה".
ב – מתקרב- כעבור שנה
ואם עמד בציפיות של האחים הועלה המבקש לדרגת "מתקרב" בדרגה זו היה
המתקרב רשאי להשתתף לטכסי הטהרה אך נמנע ממנו
להשתתף בסעודות המשותפות או
לשת במשרה כלשהי.
ג – חבר- כעבור תקופת
מבחן ומועמדות היה המתקרב זוכה להיות מועבר לדרגת חבר, דרגה בה יכול להיות נושא
משרה ולהשתתף בסעודות המשותפות.
ד – עמית- בתום תהליך
שמשכו כשלוש שנים היה החבר מועלה לדרגת עמית. היא הדרגה העילאית. בדרגה זו התחייב
העולה לאהוב את אלוהים, לנהוג בצדק
כלפי כל אדם לקיים את מצוות
הצדקה, לשמור על האמת ולהסתיר את סודות מסתרי השם המפורש.
סיכום:
לא קשה לבונה חופשי להבחין במקביליות בין כת
האיסיים לבין מסדרנו. עוד הנביא יחזקאל בן בוזי מציין כי תופעת הכתות הייתה נחלת בית
המקדש עצמו. וכך
נאמר בפרק ח' פס' י'א י'ב..."הראית
בן אדם אשר זקני בית ישראל עושים בחושך איש בחדרי משכייתו?"...ללמדך כי התועה
של חיפוש משמעותיות והתכנסות
בחדרי חדרים לשם ביאור הסודות
של מסתרי האלוהות לא החלו בימי האיסיים. ואולי לאיסיים התכוון הנביא?
האיסיים במהותם היוו תנועה רעיונית
שחרתה על דיגלה את מלכות השמיים בעילה אליה אדם צריך לשאוף. אזכור מלחמת בני אור
על בני החושך מרמז על
ניצחון האור הרוחני את העושר
והעצמה הגשמיים. הליבא האיסיים אמור מעתה כי על הכול לחפש את האור. מהו אותו האור
שהחושך נכנע מפניו? אם לשפות
על פי תורת האיסיים הרי שהאור
הוא ההתקרבות לאלוהים.
כיצד תושג התקדמות זו? על ידי
התנתקות מהגשמי וחיפוש המשמעויות של העלם שמעבר לו.
עבודת בית המקדש אינה רק פולחן
דתי שיש לקיימו כהלכה אלא ההוויה שבעצם הפסיעות שהנפש פוסעת בדרך אל ההתעלות תוך
חיפוש מתמיד אחרי האור.
הנפש היא הנותנת. הגוף מת
ונעלם וכל שנותר הוא עולם שמימי עילאי שאליו יבאו נשמות אנשים ישרי דרך ולב שטיהרו
עצמם והם ראויים לאור.
המקורות אליהם נדרשתי:
-. כתבי יוסף בן מתתיהו, הלא
הוא יוספוס פלביוס, כהן שהיה ממחנה הפרושים, שימש כמפקד של מצודת יודפת וכשצרו
עליה הרומאים, הסתפח אליהם והפך
למתעד של המוצאות אותם בא''י.
-. פולון
אלכסנדרוני המכונה "פה-זהב" המתאר בכתביו את
הכת המאוד חריגה ומיוחדת ברוח ההתייונות ממנה בא.
-. פרופ' דוד פלוסר – מתוך לקט מאמרים ששוכתבו על ידו בנושא.
-. לקסיקון מסוני כללי.
-. האנציקלופדיה העברית, ערך
איסיים.
-. יגאל ידין
– מי שחשף את המגילות הגנוזות.
מוגש על ידי האח ליאור שניצר –
נובמבר 2000