יולי 2000 שית

לתהילת של בונה העליון של היקום

מבוא:

אבן היסוד של הבנייה החופשית היא מקצוע האדריכלות, זאת מאחר והבנייה החופשית בהגדרתה הינה אגודת אחים המבוססת על אומנות האדריכלות

שבה עבודת הבניין הייתה מעשית בעבר, בתקופה האופרטיבית של הבנייה החופשית, תקופה אי אפשר היה לבצע עבודת בניין ללא ידיעה מעמיקה ברזי מקצוע האדריכלות. אשר על כן, היו המפקחים על העבודה אדריכלים מומחים בתחומם.

יעידו על כך מבני הפאר שנבנו לאורך השנים, החל מתקופת המצרים הקדמונים דרך התקופה היוונית, הרומית ועד לימנו אלה ממש.

על גם כנום, שעה שהבנייה החופשית שוב אינה עוסקת באדריכלות פרקטית והיא נשענת עולם המושגים האדריכלים כסימבוליקה בלבד מייחס המסדר משקל רב ערך לאומנות זו.

האומנות נלמדת בהתקדמות ועליה במדרגות במסגרת מסחרי המדע והטבע.

תשומת לב מיוחדת מוקדשת לחמשת הסגנונות באדריכלות ( האורדרים – ORDERS ) שהיו בשימוש הקדמונים, מתוך רצון להכיר פרטים מקצועיים על מבניהם של העמודים השונים, מיקומם במבנה המתוכנן, בסיסיהם, כותרתם, העיטורים והקישוטים השונים בהם עוטרו.

בעולם יש לשכות שנקראות על שמות אדריכלים מפורסמים ועל שמותיהם של הסגנונות השונים של העמודים. כך למשל הלשכה הקורינטית שמכוונת לסגנון יווני שמוצאו בקורינטיה, או הלשכה של ארכיטקטים אפריקאים, או לשכת דיונסס, ועוד ועוד...

מקובל כי האדריכל הראשי שבנה את בית המקדש הראשון היה חירם אבי ואילו הבונה העליון של היקום נקרא במקומותינו "האדריכל העליון של היקום" ולעיתים "המהנדס העליון".

העמוד:

בתהליך בנייתו של בית או משכן כלשהו נושא העמוד תפקיד גשמי מוגדר. העמוד הוא זה שעליו נשענים יתר המרכיבים של הבניין. ככל שהמבנה גדול ומפואר יותר כך תפקידו של העמוד חשוב יותר. עם התפתחות הבניה והקמתם של אולמות והיכלים מפוארים זכה גם העמוד להתייחסות המיוחדת לה הוא ראוי מהאדריכלים שעמלו על הקמתו.

לעמוד בהיכלים ובתי המקדש לסוגיו תפקיד שחיזר על עצמו בכל מבנה ומבנה בכל זמן ומקום.

המעבר של כל מי שנכנס למקום קדוש מהבלי העולם שמחוץ להיכל אל המקום הקדוש לא יכול להיות סתמי. ההנחה היא בי לפני שאדם יעסוק בקודש עליו להזדכך ולהיטהר. תהליך זה של התנתקות מעולם החולין וכניסה לעולם הרוחני מסתייע על ידי סמלים כדוגמת העמודים שמפארים את היכל.

לארכיטקטורה אמצעים רבים לסייע לתהליך הנפשי החשוב הזה. אחד מאותם אמצעים הוא העמודים התוחמים מתחמים ומבדילים בין קדושה וקדושה יתרה כשהם ערוכים בהיררכיה של קדושה ומופרדים ביניהם.

המאמין מרגע שהוא בא בין כתלי מקדשו עולה במדרגות של קדושה המסומנת לו באמצעות העמודים שמסיים גם להגבהתם של חלקים בהיכל. כמובן שעצם התפישה הזו מעניקה לעבודת האדריכל נופך מיוחד ומשמעות נוספת אומנות הבניה.

עמודי האבן:

עמודי האבן נבנים מאבן שסותתה בצורה מתאימה לצרכיה. כך למעשה נבנו בימים הקדומים רוב המבנים. אנו מכירים עמודי אבן מהאלף השלישי לפנה"ס.

בעמוד האבן המונוליתי (עשוי כולו מאבן אחת) קיימת סכנת שבר גדולה בעת התהליך עיבודו והעברתו למקומו הקבוע. מאליו ברור כי עמודים אלה נדירים ביותר. באותם מקומות שיש עמודים שכאלה הרי שנעשו מאבן חזקה במיוחד כדוגמת הפרופיר, הגרניט וכיו"ב.

שאלה: מדוע הצורה הנפוצה והמקובלת של עמוד אבן היא העיגול?

תשובה: היות והעמודים הראשונים נעשו מגזעי עץ, ובתקופות מסוימות העמודים לא היו אלא קני סוף שנקשרו זה לזה.

צורת העמוד משתנה אמנם עם התפתחות הטכניקה, אך סימני מוצאו של עמוד משתמרים בדרך כלל ומתגברים על כל התמורות.

בדרך כלל בעת שחלה התפתחות טכנית והאדריכלים עוברים מחומר אחד למשנהו, עדיין משתמרות אצל האדריכלים השיטות הישנות של קישוט ועיטור המחברים את האבן החדשה אל העבר של הבניה. באמצעות השמירה על הסגנון של העמוד מתהווה רצף המחבר עבר על הווה.

דוגמה מצוינת לכך ניתן למצאו בעמודי המקדשים הקדומים במצרים כאשר סימני צרורות הקנים ששימשו כעמודים מופיעים בעמודים מאוחרים יותר כקישוט ע"י עיטור בחריצה הדומה לצרור הקנים שהיה נהוג. את מקום החבל שבקצה העמוד ואשר באמצעותו היו קושרים את הצרור כדי לחזקו תפס העיטור העליון שמזכיר בצורתו את אותו חבל שנגנז. סימן נוסף המאשש את הנאמר הוא החלוקה המקובלת בין בסיס לגזע ולכותרת.

הבסיס – משמש זכר לאבן לא מעבדת או מעובדת למחתה שתפקידה היה להגביה את העמוד מעל פני הקרקע ולהרחיקו מאזור הרטיבות.

שאלה: מה היה תפקיד הכותרת בעמודים הקדומים?

תשובה: הכותרת אפשרה לזהות בנקל את צורת גזרי העץ אשר היו מניחים על העמודים. הכותרת, בהיותה רחבה אפשרה הנחת נדבכים נוספים על גבי העמוד.

הכותרת – הכותרת המכונה כותרת יוונית מזכירה את גזרי העץ הרבועים שדופנותיו עוגלו (צורת החילזון). כאשר ברבות הימים החליפה האבן את העץ, נחקקה באבן הדוגמא לשם קישוט, כך הפך החלק העליון של העמוד להיות כותרת עם עיטורים חרוצים באבן.

יש לציין כי בתקופות השונות השתנה היחס הפרופורציונלי בין מרכיבי העמוד השונים.הארכיטקטורה היונית העתיקה הייתה מאז "חסכונית" בעיטורים על גבי העמודים. הדגש הושם אז בעיקר על הצורה הגיאומטרית של גוף הבניין והפרופורציות נקבעו על פי ייעודיו של המבנה המקום (מקדש, ארמון וכיו"ב) ועל פי יכולתו של בעל המבנה לממן את העבודה הרבה שהייתה כרוכה בתוספת עיטורים. בנוסף על כך היו העיטורים למיניהם כפופים לסוג המבנה המתוכנן, שהעיטורים היו חלק מסגנון מוגדר הנגזר מאופיו של המבנה הנבנה.

רק מאוחר יותר כשהארכיטקטורה הרומית הפכה דומיננטית החלו העמודים להיות מעוטרים בעיטורים עשירים ושופעים. הארכיטקטורה הרומית שאלה את השיטות מהיוונים והוסיפה נדבך חשוב משל עצמה לצורת העמודים.

חמשת הסגנונות הנאצלים באדריכלות.

חמישה הם הסגנונות ששימשו את האדריכלים הקדמונים ואלו הם:

1. הטוסקני (רומי).
2. הדרורי.
3. היוני.
4. הקורינתי.
5. המורכב (רומי).

את העמודים התאימו לבנינים, באופן שהעמוד החזק מוקם תמיד בתחתית הבניין, משום שבשל חוזקו נמצא מתאים לשאת את כל כובד הבניין וע"י הצבתו בבסיס המבנה התחזק המבנה כולו.

העמודים העתיקים והמקוריים שנערצים ע"י הבנייה החופשית הם שלושה: הדורי, היווני והקורינתי. המשותף לשלושתם הוא מוצאם היווני וכן היותם הסגנונות הראשונים. הרומאים הוסיפו להם עוד שני סגנונות. הטוסקני שהוא סגנון פשוט יותר מהסגנון הדורי המורכב שהוא המפואר ביותר בין כל סגנונות העמודים.

כאמור שלושת הסגנונות היוונים זכו ליחס כבוד בבנייה החופשית.

הסגנון היוני – בגלל האומנות והחריפות המשולבים בו. העמוד היוני מוצב בלשכה בחלק המזרחי ומסמל את עמוד החכמה השוכן קבע אצל הנשיא הנכבד של הלשכה.

הסגנון הדורי – בגלל מבנהו המוצק. העמוד הדורי מוצב בלשכה בחלק המערבי ומסמל את העמוד הגבורה השוכן אצל המפקח הראשון של הלשכה משם הוא מחזק את הנשיא שבמזרח.

הסגנון הקוריתי – בגלל שפע עיטוריו. העמוד הקורינתי מוצב בחלק הדרומי בלשכה ומסמל את העמוד התפארת השוכן אצל המפקח השני של הלשכה.

לשכת בונים חופשים נשענת על שלושה עמודים אלה, החכמה, הגבורה והתפארת הם המסד של הבניה החופשית. לכן גם שלושת בעלי התפקידים הראשונים בלשכה אוחזים בשלושת אלו. שלושת העמודים הללו מסמלים גם את מיקומה של השמש במהלך היום. החל מזריחתה במזרח (החכמה) המיוצגת על ידי נשיא הלשכה דרך הגעתה לצהריים בדרום (התפארת) המיוצגת על ידי המפקח השני וכלה במקום שקיעתה שבמערב (הגבורה) המיוצגת על ידי המפקח הראשון בלשכה.

שלושת העמודים האלה בשונה משני העמודים שבמבוא ההיכל הם סמלים טהורים ולכן צורתם המוקטנת והניתנת למימוש קבועה בדוכני שלושת בעלי התפקידים בלשכה.

בעת שהלשכה פתוחה ומתנהלת בה עבודת בניין, הנשיא הנכבד והמפקח הראשון מצויים במצב של מנוחה ולכן העמודים זקופים. בה בעת עמודו של המפקח השני שמוט.

כשהלשכה בהפסקה, יזקוף העמוד של המפקח השני ואילו עמודיהם של הנשיא והמפקח הראשון יהיו שמוטים.

שני העמודים י.... וב.... שבכניסה ללשכה הם למעשה זכר לשני העמודים שהיו במבוא ההיכל של בית המקדש.

הנה אפוא עמוד רם ונישא שבסיסו מוצב היטב בקרקע וראשו במרומי ההיכל אינם רק כלי להקמת בניין כזה או אחר אלא מכשיר להבנת רזי מסדרנו.

מוגש על ידי האח

רפי מיוחס