בונים בולטים במקרא

עבודת בניין למעבר לדרגת חבר בונה של איתמר(טומי) בן-ארי

לשכת נגהת המדבר מס' 57

ב' בשבט – תשס"ד

25/01/2004

לא אתחיל את עבודתי זו מהבונה הראשון של היקום, לא רק שקטונתי מלעשות זאת, אלא גם היריעה קצרה מדי, קצרה לאין ערוך.

הבונה השני לא זכה להרחבה יתרה במקרא, מלבד לידתו ומקצועו לא מוזכר כלום במקורות למרות שהוא נחשב לאבות עבודות הנחושת:

בראשית פרק ד' :

כב וצילה גם – היא, ילדה את – תובל קין – לוטש, כל – חורש נחושת וברזל.

צילה יולדת את תובל קין, שברור שהוא קיני, וכדברי חז"ל הוא מתובל, מרוכז מתומצת ומשופר. אותו ובל קין הוא אכן לוטש נחושת וברזל. הוא התיבול, תמצית היצירה.

אפשר לקחת את הכוח הקיני לנצור את כלי החקלאות הראשונים (מחרשה), אך גם את כלי ההריגה ורציחה הראשונים (חרב, חנית, הגרזן), אולם אין הכרח לקבל את המלחמה בהקשר שלילי. אפשר וצריך לעשות מלחמה כדי להגן על אלוהיך, על עצמך, על ביתך. יתר על כן, בחזון אחרית הימים הנבי ישעיהו מנבה: "וכיתתו חרבות לאחים". כל כלי המשחית יומרו כלי עבודה.

אלו החומרים שמביא תובל קין לעולם.

הבונה השלישי הבולט ביקום – הוא נוח.

(בראשית ה')

כח ויחי – למך, שתיים ושמונים שנה ומאת שנה; ויולד, בן.

כט ויקרא את – שמו נוח, לאמור: זה ינחמנו ממעשנו, ומעיצבון ידינו, מן – האדמה, אשר איררה יהוה.

בפרק הבא מסופר על תולדותיו:

ה וירא יהוה, כי רבה רעת האדם בארץ, וכל – יצר מחשבת לבו, רק רע כל – היום.

ח ונוח, מצא חן בעיני יהוה. { פ }

ט אלה, תולדות נוח – נוח איש צדיק תמים היה, בדורותיו: את האלוהים, התהלך – נוח.

י ויולד נוח, שלושה בנים – את – שם, את – חם ואת יפת.

יא ( ותשחת הארץ, לפני האלוהים; ותמלא הארץ, חמס.

וב וירא אלוהים את – הארץ, והנה נשחתה: כי – השחית כל – בשר את – דרכו, על הארץ. {ס}

לא בכדי נבחר נוח:

אפשר למצוא סמליות רבה בעובדה כי האלוקים מצא לנכון לקדש את נוח להיות הבונה של התיבה אשר תשמש גשר בין העולם המשחת הישן לעולם החדש, עולם טוב יותר.

יג ויאמר אלוהים לנוח, קץ כל – בשר בא לפני – כי – מלאה הארץ חמס,מפניהם; והינה משחיתם, את – הארץ.

והנה, מקבל נוח, הוראות כיצד לבנות את התיבה, למרות שאינו נגר במיקצועו.

יד עשה לך תבת עצי – גופר, קנים תעשה את – התיבה; וכפרת אתה מבית ומחוץ, בכפר.

טו וזה, אשר תעשה אתה: שלש מאות אמה, ארך התיבה, חמישים אמה רחבה, ושלשים אמה רומתה.

טז צהר תעשה לתיבה, ואל – אמה תכלנה מלמעלה, ופתח התיבה, בצדה תשים; תחתים שנים ושלשים, תעשה.

יז ואני, הנני, מביא את – המבול מים על – הארץ, לשחת כל – בשר אשר – בו רוח חיים, מתחת השמים: כל אשר – בארץ, ידוע.

(בראשית ו')

והנה, לא רק שנוח נבחר לבנות את התיבה, אלא הוא ובני ביתו יהיו התחלה מחודשת לאנושות:

יש כאן רמז על החינוך שנתן נוח לבני ביתו, הרי הוא כבר לא מוליד צאצאים חדשים. אלה שישנם הם אבותינו החדשים. שם, חם ויפת.

א ויאמר יהוה לנוח, בוא – אתה וכל – ביתך אל התיבה: כי אותך ראיתי צדיק לפניי, בדור הזה.

( בראשית פרק ז' )

יח והקימותי את – בריתי, אתך; ובאת, אל – התיבה – אתה, ובניך ואשתך ונשי – בנך אתך.

ונוח בונה את התיבה במצוות ה' והיא עמדת בתלאות המבול הנוראי שהחריב את העלם הישן.

לאחר זמן עלתה זו על שרטון בהרי האררת ובני נוח צפו בירידת מפלס המים.

המשך הסיפור הוא נחלת הכלל: נשלח עורב לברר האם האדמה ראויה כבר, אך האדמה טרם יבשה.

היונה לאחר שני ניסיונות כושלים, שבה עם עלה זית.

וידע נוח, כי – קלו המים מעל הארץ.

עלה זית זה מסמל מאותו יום את השלום.

והנה, בשלחו בשלישית את היונה, זו לא שבה יותר.

עידן חדש התחיל.

שבת נוח מתחיל את חייו המחודשים.

במקרא הסיפור ממשיך ברציפות. אך יש רמז כי עברה תקופה מה בין ייבוש הארץ לבין בניה נוספת של נוח:

כ ויבן נוח במזבח, ליהוה; ויקח מכל הבהמה הטהורה, מכל העוף הטהור, ויעל עולת, במזבח.

הכיצד נודע כי עבר זמן?

מעצם העובדה כי נוח הקריב כל בהמה ועוף טהורים. וזה לא יכול להיות מתוך זוג החיות שנוח הכניס לתיבה, אלא רק לאחר תקופת הרבייה.

ואז כורת ה' ברית עם האדמה ועם כל חי.

כא וירח יהוה, את – ריח הניחח, ויאמר יהוה אל – לבו לא – אסף לקלל עוד את – האדמה בעבור האדם, כי יצר לב האדם רע מנעריו; ולא – אסף עוד להכות את כל – חי, כאשר עשיתי.

ומוסיף פרק ט':

יא והקמתי את – בריתי אתכם, ולא – יכרת כל – בשר עוד ממני המבול; ולא – יהיה עוד מבול, לשחת הארץ.

יב ויאמר אלוהים, זאת אות – הברית אשר – אני נתן ביני וביניכם, ובין כל – נפש חיה, אשר אתכם – למדורות, עולם.

יג את – קשתי, נתתי בענן; והייתה לאות ברית, ביני ובין הארץ.

יד והיה, בענני ענן על – הארץ, ונראתה הקשת, בענן.

טו וזכרתי את – בריתי, אשר ביני ובינכם, ובין כל – נפש חיה, בכל – בשר; ולא יהיה עוד המים למבול, לשחת כל – בשר.

טז והייתה הקשת, בענן; וראיתיה, לזכר ברית עולם, בין אלוהים, ובין כל – נפש חיה ובכל – בשר אשר על – הארץ.

יז ויאמר אלוהים, אליהם, אל – נוח: זאת אות – הברית, אשר הקמתי, ביני, ובין כל – בשר אשר על – הארץ. { פ }

ומאז הקשת הוא סימן הברית ע ה'

עתה, מבקש אני לומר כמה מילים על שלמה המלך – בונה המקדש.

חוקרים רבים טוענים כי שלמה המך לא קיים כלל כמולך יחיד. הן תקופה הרחבה בה הוא אמור היה לפעול והן העדר כל ממצא ארכיולוגי שישש את קיומו, מעלים ספקות בליבם. אולם, לגבי הרבה אחרים וטובים ממני, קיומו או אי קיומו של המלך שלמה לא מעלים ולא מורדים דבר.

הסמליות שמיחסים לפעולו הם, הם עיקר הדברים.

המסדר שלנו אשר מרבה כה רבות בסמלים – ודאי רואה בזה את העיקר.

המלך שלמה לא בנה בעצמו את המקדש. לכך שכר בעלי מקצוע מהטובים בזמנם:

מלחים א' פרק 7

יג וישלח המלך שלמה, ויקח את – חירם מצור.

ידבן – אישה אלמנה הוא ממטה נפתלי, ואביו, איש – צור חרש נחושת, וימלא את – החמה ואת – התבונה ואת – הדעת, לעשות כל – מלאכה בנחושת; ויבא אל – המלך שלמה, ויעש את – כל – מלאכתו.

טו ויצר את – שני העמודים, נחושת: שמנה עשרה אמה, קומת העמוד האחד, ( חוט שתים – עשרה אמה, יסוב את – העמוד השני.

וכאן מתוער באריכות כיצד נראים העמודים.

כא ויקם, את – העמודים, לאלם, ההיכל; ויקם את – העמוד הימני, ויקרא כין, ויקם את – העמוד השמאלי, ויקרא את – שמו בעז.

כב ועל ראש העמודים, מעשה שושן; ותתם מלאכת העמודים.

גם בדברי הימים ב' פרק 3 מסופר על שלמה ובניית ההיכל והעמודים:

ויעש לפני הבית, עמודים שנים, אמות, שלשים וחמש ארך; והצפת אשר – על – ראשו, אמות חמש. { ס}

טז ויעש שרשרות בדביר, ויתן על – ראש העמודים; ויעש רימונים מאה, ויתן בשרשרות.

וז ויקם את – העמודים על – פני ההיכל, אחד מימין אחד מהשמאל; ויקרא שם – המיני (הימני) יכין, ושם השמאלי בעז. { ס }

בניית העמודים עצמה נעשתה בתבניות חימר בעיר "סוכות" כ-100 ק"מ צפון מזרחית לירושלים.

שני העמודים מסמנים עבור הבונה את מעברו מהחול לקדוש.

לפי הקבלה יכין, העמוד הימני מייצג חוכמה, חסד ונצח.

ואילו העמוד השמאלי בעז, מייצג בינה, גבורה והוד.

אגדת חירם אביף:

כפי שמסופר, שלמה המלך מבקש למלא אחר מצוות אביב, דוד, ומתכנן לבנות מקדש בירושלים לעבוד לאלוהי ישראל.

למגינת ליבו, ליהודים לא הייתה היכולת לבנות ועל כן ביקש את עזרתו של מלך צור לספק לו בנאים מיומנים, בתמורת לתבואה, שמן ויין.

בין הפועלים שנשלחו לירושלים היה חירם הביף, בנאי מומחה.

החוקרים טוענים כי חירם אביף – כפי שאיש צור נקרא ע"י הבונים החופשיים במשך 300 שנה, אינו מופיע כלל בתורה, המקור "אביף" כלל לא יגוע. יש השערות כי זו שגיאת תרגום מאבי – חורם, כפי שארחיב בהמשך.

למרות גאוניותו הוא לא היה אדריכל ואפילו לא השתתף בהקמת המקדש עצמו אלא בהצטיידותו. בכל זאת זכה להכרה הן ע"י המלך שלמה, הן ע"י ההיסטוריה ואילו לנו, כבונים, דמות מרכזית החשובה ביותר שלנו.

(המקורות – אגב – לא מציינים את המשך דרכו או את גורלו של חירם).

חירם אביף הינו דמות מרכזית במסורת החשובה ביותר של הבונים החופשיים. הוא ידוע בכמה שמות, בניהם חורם אבי, חורם אהיו, חורם אביף (בתרגום התנ"ך ע"י לותר) ואחרון, חירם אביף, בו משתמשים כל הבונים החופשיים עד היום. המשמעויות השונות של התוספות לשם חירם לא הובהרו דיים, די אם נאמר כי בכל מקרא הוספת היא של כבוד: אבא, אב רוחני אב – של – כבוד.

חירם אביף נבחר כנראה ע"י מלך צור ונשלח לעזור למלך שלמה היות והיה בעל מלאכה מיומן שיכל היה לעשות מלאכות שאחרים התקשו בהן. הוא היה אמן במקצועו ועל כן קיבל את התואר "אב". עבור מלך צור הוא היה "חירם אבי" בלומר "יועצי". ועבור שלמה המלך "חירם אביו" בלומר יועצו של מלך צור.

השם חירם אביף בצורתו הנוכחית מופיע בחוקת אנדרסון מ- 1723, אנדרסון מציג סיפור חדש וטוען כי שלמה היה כהן גדול בלשכה של ירושלים, חירם לשכה בצור, וחירם Master of Work כלומר רב – אמן. במהדורה השנייה של החיקה מ- 1738 מבליט אנדרסון עוד יותר את האגדה אשר הגיע אלינו בצורתה הנוכחית. על פיו היו בתוכה שלש גרנד-מסטרס בעת בניית המקדש: המלך שלמה, המלך חירם חירם אביף האדריכל, בונה המקדש. הבניה החושית בצורתה הנוכחית הפחה את סיפור חירם אביף מבעל מלאכה מיומן או חרש אמן, ובנאי שהיה המפקח האחראי על בניית המקדש לאדריכל. התנ"ך שמהווה אסמכתא היסטורית, מציינת אך ורק כי חירם אביף היה בראש ובראשונה חרש אמן ותכשיתן, אשר בנה את שני עמודי הכניסה להיכל והרה קישותים פנימיים.

במילים אחרות – היה מעצב פנים.

הטיעון היה מסטר ואדריכל אין להם עדות היסטורית.

בכל מקרה, מקומו של חירם אביף בריטואלים של המסדר נשאר פי שהוא, ושום בונה לא ישוב לשנות זאת. עבורנו הוא הבנאי העליון, הארכיטקט של המקדש ואם זה לא נתמך ע"י מקורות היסטוריים – אז לא. המנהגים המבוססים על היסטוריה, אגדה או מסורת – אינם משנים את אמנותנו כי חירם אביף היה בנאי עליון שנהנה מאמונם של שני מלכים.

בסמליות של הבניה החופשית חירם אביף הינו המיצג של אדם עובד במקדש החיים.

תודה שהקשבתם בסבנות.