זה היה, שוב, בסוף הקיץ. גבריאל (אמיר פיי גוטמן המתוק), שחולם על
סרטים, מתאהב במרים לובוביץ' (יעל בר-זוהר הסקסית), שחולמת על קריירה,
ומוותר על חתונה עם חברת הילדות אלה (התגלית המרגשת אביטל לבני),
שחולמת עליו במהלכו של סיפור עלילה מפותל, שהוא מעין סינדרלה
בהפוכה, מנסה קלרה, האם החורגת (אילנה אביטל כקלפטה שנונה), לשבש את סיפור האהבה. שני בניה, אחד סטרייט והשני לא, תורמים את חלקם, ואמרגן נכלולי (יגאל שדה המבריק) מוריד את מרי לו לשפל המדרגה, לסמים ולסרטי
פורנו, אי שם באל. איי, הסוף, איך לא, טוב.
"שהמסיבה בשדרות תרס"ט עובדת, ואפילו הרבה יותר טוב ממקור ההשראה שלה, "מאמא מיה". כאן מנצח על המלאכה מקצוען אמיתי, סטיבן דקסטר (פגשתי אותו בלונדון, הוא חרישי וצנוע ומדבר עברית שוטפת, ומיוזיקולס הם כל עולמו), והכל מתקתק פרפקט ומשאיר טעם של עוד. מה שנקרא, או-או-או-או
אנחנו ממריאים. אמיר ויעלי? לאכול אותם עם כפית. אילנה אביטל? פצצת אישיות.... ופרס ישראל לצביקה פיק, בבקשה.
מתוך העיתונות
