| ס |
| ספק
מי כתב את הספרים שישנים על מדפים אולי הם מונחים בכדי לשכוח בין דפיו של ספר מיושן נרדם עכשיו ליצן מניח ראש ונעלם סתם אומר שאין ברירה מצחיק את הענן שבא מגרש המשחקים נרטב במים ואתה כמו הספרים שקט ממה אתה פוחד מרגיש אפור מרגיש בודד. ורק בלילות כשהדחפים שולטים בך יוצא לשדות מתמסר אל תוך תנופה עוקר את הסוד כשהכאב חרוט בך ובין הזרימות נאבקים איתם החושך והזמן מי כתב את הספרים אולי הם לתמיד סגורים עכשיו הכל שקוף כמו השמים לקבל ממך כמה תשובות נשארתי לחכות אולי נוכל עוד לקוות ורק בלילות כשהדחפים שולטים בך יוצא לשדות מתמסר אל תוך תנופה עוקר את הסוד כשהכאב חרוט בך ובין הזרימות נאבקים איתם החושך והזמן |
| סוף הצד
סוף הצד ורגע האמת לבד נושמת את עצמי לאט מול פחד שקוף בוא אלי עכשיו אתה רחוק מדי הרעד שזורם אלי נשאר לי בגוף שומרת מרחק נשברת לי בצד סוגרת עולמי ביד בלי מבט מגביר את סימני הדרך לבד מצמדת מול מרחק נשארת לי בלי אף אחד בלי מקלט בלי שליטה על המשחק שלך. סוף היום מניח רק לך לישון נשמה לי שמחוגי שעון עובדים בשבילך. ומי אתה שמתקרב במין חוצפה משאיר רק כיווני בריחה והולך לך. |
| סערה
החום שבוער בי, שורף לי תקווה סודות שחשפתי, שברו אהבה זורם בי החושך, מקלט לא אמצא נלכדת מול אושר, לקום לא אדע. שמחה בי נשברת, נוטשת עולם שבו נאבקת, בכוח מופנם כאב משתקף בי, כאב קטלני סופה בי עוברת, הורסת אותי. כמו סערה מתמשכת כמו סערה כמו סערה שסוחפת כמו סערה חלום שחולף בי, מטשטש את מוחי מאיר את החושך, שזורם בגופי הדרך לחופש, קצרה מתמיד אך אין בי הכוח, לגבור על דרכי. |
| סיכוי לאהבה
אני רואה אותך עומדת שם עומדת במרחק כמעט נוגעת אבל רק כמעט והכנף שלך פצועה מעט פגועה מהעבר אך המבט שלך כל כך אדום לא רוצה יותר ללכת במקום לאף אחד מבינינו אין שום רצון להיות לבד בהשתקפות של חיינו הזמן הולך לכיוון אחד אך מה שיש כאן בינינו זה מה שחיפשנו כל הזמן אם רק ניתן לעצמנו שנייה סיכוי לאהבה אתה שומע את הקול שלי עמום ומסוכן מעבר למסך אפוף עשן והמרחק בינינו כה גדול עמוק כעומק ים אבל אתה בכל זאת כה קרוב לא רוצה יותר ללכת במקום |