| כיוונים נעלמים
את שוב יושבת בתוך רכבת סופרת שנים במלכודת כשכל שעה קלועה מדי בתוך הפנאי את מפחדת לצאת מהדלת בתחנה שנגמרת אל כיוונים נעלמים מהחיים אל תשברי את דמותך לשווא לא יחזרו השנים עכשיו הימים מנצחים אין כח בעולם שיצחק לזמן נצח נעלם כשנגמר הים אל תשברי את דמותך לשווא אל תצפי למחר עכשיו הימים נגמרים אסור לי לסכן עוד יום שמסתיים המשיכי במסע קחי נשימה מה את חושבת כשהרוח חולפת על פני מלאך שמנגד כל האמת גלויה פתאום כמו בחלום בכל סוף של דרך אמת נעצרת כמו קו החול מול המים תני לנפשך לנשום לאט עצמי מעט. |
| כ |
| כולי תקווה
חיברתי מילה למילה, אבל עוד לא חיברתי שיר, שברתי סימן שאלה, אבל נשארתי מול הקיר, וקיוויתי שיש עוד מה לאהוב בי, כולי תקווה, וזה מה שטוב בי כולי תקווה, וזה מה שטוב בי. חיברתי אחד לאחד, אבל אחד היה חסר, נשארתי עם כלום ביד, ועם היד על הסנטר, וקיוויתי שיש עוד מה לאהוב בי, כולי תקווה, וזה מה שטוב בי כולי תקווה, וזה מה שטוב בי. איך שהוא ליטף אותי, במילים של אהבה, איך שהיא שיקרה אותי, החברה הכי טובה, ואיך שחיברתי בין חבר וחברה, כולי תקווה שיהיה להם רע. חיברתי מילה למילה, אבל נשארתי עם קללות, אני לא אבכה בגללה ובגללו בטח פחות רק קיוויתי שיש עוד מה לאהוב בי, כולי תקווה, וזה מה שטוב בי כולי תקווה, וזה מה שטוב בי. |
| כמה כמה
לא מחכה עוד לאף אחד בפתח לא ממתינה לנסיך על סוס לבן מי שלא רוצה שיעלם מכאן לא צריכה טובות, ילדה גדולה מזמן. אין לי יותר משיש לי להציע עוד זה הולך ואחר לפתע בא די נמאס להיות תמיד במסיבה סך הכל רוצה מגע, רוצה חיבור כמה כמה עוד יבואו כמה כמה כבר הלכו למה למה אין כמוהו רק עליו עיניי בכו שיגיע שיופיע שישוב אלי עכשיו אהובי אשר ביקשתי למה זה גם הוא עזב? אמא אמרה לי: "זכרי ביתי לנצח כל הגברים יבקשו אותו דבר", היא אולי צודקת אבל לי נשבר, לקוות שאהובי ישוב מחר. כמה כמה עוד יבואו כמה כמה כבר הלכו למה למה אין כמוהו רק עליו עיניי בכו שיגיע שיופיע שישוב אלי עכשיו אהובי אשר ביקשתי למה זה גם הוא עזב? |