חזרה למאמרים של אלימות במשפחה
חזרה לאתר הראשי

---

ילדים חשופים לאלימות פנימית בתוך הבית ולהתעללות: טרימינולוגיה וטקסונומיה - תורת המיון- הולדן
תודה למיטל רוזנבלום
Holden, G. W. (2003). Children exposed to domestic violence and child abuse: Terminology & taxonomy. Clinical Child and Family Psychology Review, 6(3), 151-160

3 נושאים נבחנו: 1) הדרכים המרובות בהן ילדים יכולים להיות חשופים לאלימות. מוצגים 10 סוגים  של חשיפה.

2) מובאים 9 מאפיינים של אלימות פנימית

3) למה ילדים שחשופים לאלימות יכולים להיחשב קורבנות להתעללות 

במשך יותר מ-25 שנים פורסמו מחקרים על חשיפה להתעללות פנימית. המחקרים עוסקים בנושאים כמו:  מצוקת הילדים, הבעיות הפסיכולוגיות וההתנהגותיות שלהם וההשפעות השליליות של האלימות עליהם.

מחקרים בנושא  מתרבים עם הזמן.  למרות זאת, מאמצים להבין  את התגלמות הבעיה סוכלו ע"י חוסר בטרמינולוגיה והגדרות.

3 נושאים יבדקו: חשיפת הילדים לאלימות ביתית, טבע ההתנהגות האלימה הביתית ולמה החשיפה משולה להתעללות. 

הסבר  החשיפה לאלימות ביתית

חשיפה היא מילה טובה יותר מעדות. כי היא כוללת סוגים שונים של חשיפה והיא מניחה שהילד  מבחין באלימות. עד היום הסוגים השונים של החשיפה לא נבחנו. במחקרים שכן סיפקו מידע על טבע החשיפה, ההערכות הסתמכו על דיווחי האמהות בהקשר לשמיעה או ראייה של הילד את האלימות או לדיווחי הילדים כעדים לאלימות.  מחקרים נכנסו לבעיות באיסוף מידע ודיווחים ממשפחות רבות.

במחקרים שכן סיפקו מידע על חשיפת הילדים, ממצא שכיח היה שהילדים ערים להתעללות בתוך הבית. למשל במחקר אחד האמהות דיווחו שהילדים היו בבית בזמן התקיפה, אפילו באותו חדר או בחדר הסמוך. במחקר שנעשה לאחרונה התגלה כי ב-75% מהמקרים הילדים נכחו בבית. רוב הנשים מדווחות שהילדים נכחו ברוב  הקונפליקטים עם הבעלים. מחקרים אחרים מדווחים על שיעורים נמוכים יותר. 38% מהאמהות מדווחות על כך שהילדים היו ערים כמעט לכל האלימות, 13% מדווחים שהיו ערים לרוב. רק 11% דיווחו שהילדים היו ערים לפחות מ-20% של האלימות. 

טקסונומיה(=תורת המיון של אורגניזמים על פי הדומה והשונה ביניהם) של חשיפה

במאמצים ליצור טקסונומיה של חשיפה, דיווחים מאמהות וילדים נבחנו.

הדיווחים האלה הם המאמצים הראשונים בהמשגת חשיפת הילדים.

מקדונלד חושף שמרכיבי החשיפה הם מורכבים יותר מהשאלה הדיכוטומית האם הילד הבחין באלימות או לא. צורות החשיפה לאלימות יכולות להיות מחולקות ל-10 קטגוריות. הקטגוריות נעות בין הקצוות של להיות מעורב אקטיבית באלימות, לבחון את ההשפעות הראשוניות ובין הרושם כאילו הילד לא מודע לאלימות.

6 הקטגוריות הראשונות משקפות סוגים של מעורבות ישירה בתקרית האלימה בעוד שה-4 האחרונות נוגעות בסוגים של חשיפה לא ישירה לתקריות.

הסוג הראשון מופיע במהלך ההתפתחות הטרום לידתית. הריון זוהה כתקופה בסיכון גבוה להתעללות מצד בן הזוג. 10 מתוך 20 נשים שהשתתפו במחקר דיווחו על תקיפה בזמן ההיריון.  העובר יכול להיות המטרה הראשית של הפגיעה או להיפגע כתוצאה מפגיעה באישה (למשל אם היא נדחפת במדרגות). יכול להיות גם שהעובר יהיה מושפע מהמצב הנפשי והפסיכולוגי כתוצאה מהטרור שחווה אימו.

בנוסף להשפעה הפיזית או הפסיכולוגית על העובר במהלך ההיריון, ישנה גם האפשרות שהעובר קולט את ההתעללות, בין אם זה דמיון א מציאות למשל נשים מדווחות שילדיהן נולדו עם מזג שלילי.

3 מתוך עשרת הקטגוריות של החשיפה משקפות סוגים של מעורבות ילדים בתקיפה המתרחשת בבית. תפקיד אחד שהילד יכול לגלם הוא אימוץ התנהגות אמיצה: התערבות לטובת הקורבן. לדוגמא: להתקשר למשטרה או לנסות להגן על האם באמצע התקיפה. ניתן למצוא התערבויות כאלו בדיווחים של ילדים.  במחקר שערכה סמית נמצא ש-30%  מהאמהות דיווחו שהילדים מגיבים לאלימות ומתערבים או התערבות מילולית או התערבות פיזית להגנתן. רוב הילדים היו ערים לכך שהגנה על האם יכולה להוביל לאלימות חמורה יותר.

התערבות שנייה של ילדים באה לידי ביטוי בהפיכה לקורבן במהלך ההתעללות באם.  תקיפת הילד יכולה להיות במילים או פיזית.  הפגיעה יכולה להיות בטעות (למשל כשחפץ נזרק) או מכוונת. לפעמים הילד הופך לקורבן כדי להפחיד או לפגוע באם. נמצא ש-65% מהגברים המכים איימו לפגוע בילד או לקחת אותו.

לעיתים, ילד יכול להשתתף בהתעללות. הסוג השלישי הזה יכול להיות ע"י הכרח או בעידוד הדמות המבצעת את הפשע. הסוג הזה של התערבות נראה בעיקר בבנים. אם אחת דיווחה שהבן הצטרף לאב באלימות המילולית נגדה.

הקטגוריה החמישית של חשיפה היא  להיות עד ראייה להתעללות.

במחקר 50% מהנשים דיווחו שהילדים היו עדי ראייה לתקרית האלימה.

חלק מהילדים נשבים (במובן שהאלימות כובשת אל ליבם) ומוכי יראת כבוד כשהם נחשפים לאלימות. ילדים אחרים שמוכרחים לצפות באלימות מגיבים בבהלה ואימה.

הקטגוריה השישית- שמיעת האלימות. יכול לקרות כשהילד בחדר אחר בבית או במיטה במהלך ההתקפה. מה שנשמע יכול להיות צעקות כועסות, שבירת חפצים או בכי לעזרה. בהסתמך על הנסיבות, התוקף והקורבן יכולים להיות לא מודעים לכך שהילד שמע את הדברים. חלק מהאמהות מאמינות שהשמיעה של הילדים היא אפילו יותר טראומטית מהראייה של האלימות.

הקטגוריות השביעית והשמינית של החשיפה מתעסקות  בחוויה של תוצאת ההתעללות. ההשפעות הראשוניות (אמא מוטרדת, פציעות, משטרה, נזק לרכוש) קורות מיד לאחר או בסמוך להתעללות. ההשפעות יכולות להמשך כמה ימים אחרי האלימות כולל נסיעות לבית חולים או לשירותי עזרה ראשונה. החוויה של תוצאות ההתעללות מראה על מגוון של השפעות ארוכות טווח שנגרמות מהאלימות. למשל: מעבר למקלט או לבית אחר, כליאתו של התוקף, שוני בהורות והשפעות פסיכולוגיות על האם.

יכול להיות שהחשיפה לאלימות היתה רק באופן לא ישיר. לדוגמא: ילד יכול ללמוד על ההתעללות מתוך שמיעת שיחה על כך. המקור יכול להיות האם, חבר, קרוב או שכן. 

הסוג התשיעי של החשיפה קשור לכך שהילד יכול להיות מודע להתעללות אבל לא להיחשף ישירות להשפעות השליליות.  הילד יכול לשמוע על האלימות בשיחה עם אימו. בדיוק מה שהאם אומרת לילד על האלימות  ותפיסת הילד לגבי האשמה והאחריות, חשובים להסתגלותו של הילד.

בעיה אחת שקשורה לשמיעה הלא ישירה על האלימות מתרחשת כשהאם פונה לילד שינחם אותה ויתמוך בה ומדברת איתו על האלימות ועל יחסיה עם התוקף.

הקטגוריה העשירית מתרחשת כשנדמה שהילד לא מודע לאלימות.

ילדים אולי מוגנים מראייה, שמיעה או חשיפה ישירה להשפעות הראשוניות של האלימות. הסוג הזה אפשרי רק כשהאלימות מתרחשת רחוק מהבית או אם הילד היה רחוק מהבית באותו הזמן. יש אמהות שמנסות לעשות מאמץ גדול בניסיון להגן על ילדיהן מהזוועות של אלימות בתוך הבית. נשים מוכות יכולות לנסות להגן בצורה הרואית על ילדיהן. חלק מהנשים משתיקות את בכיין או מכחישות זאת בניסיון להגן על ילדיהן. קטגוריה זו בעייתית מכיוון שהיא מבוססת על דיווחי האמהות ויכול להיות שהן לא הכירו בכך שהילדים יודעים או מכחישות זאת. האמהות אפילו יכולות לגרום לעצמן להאמין שהילד לא ער להתעללות.

אמהות ממעיטות מערך היקף החשיפה של ילדיהן מכיוון שהן הונו ע"י ילדיהן, שהסתתרו בחלק אחר של הבית או עשו עצמם ישנים. 

(דילגתי על השאלות האמפיריות) 

הגדרת האלימות הפנימית ביתית:

אם חוסר הגדרה של טבע חשיפת הילדים לאלימות ביתית הוא קשה, הערכת המאפיינים של האלימות מורכב עוד יותר. "אלימות ביתית" הוא מונח שהיה בשימוש לעיתים קרובות עם תוויות כמו "אלימות בן זוג", "אלימות בזוגיות אינטימית", "אלימות בנישואים" ו"התעללות באישה".

ההגדרה "אלימות ביתי" יותר כוללנית מטרמינולוגיות אחרות. בדרך כלל זה רומז לדפוס התנהגות מתעלל וכפייתי שמבוגר עושה בו שימוש כנגד בן זוגו האינטימי. למרות שנעשו מאמצים במהלך ה-25 שנים האחרונות להבין את טבע האלימות הביתית, מחקרים לא עשו אותה עבודה טובה בהערכת האלימות במחקריהם.

זה די ברור שהאלימות הביתית היא לא תופעה הומוגנית(אחידה), אלא יכולה להתאפיין בדרכים רבות. אלימות ביתית יכולה להתאפיין לפחות ב-9 מימדים, שיש להם השפעה חשובה על תגובת הילדים. המימד המרכזי ביותר נוגע לסוג האלימות. ההבחנה כוללת אגרסיביות פיזית או פסיכולוגית, התעללות פיזית מינורית או חמורה או "אלימות נפוצה בין בני זוג".

דרך שנייה בה ניתן לתאר את האלימות היא ע"י מעשים ספציפיים. כאן, האלימות יכולה להיות מקוטלגת למעשה ייחודי, כגון שימוש בנשק. המעשה האלים יכול להיות מובחן גם במונחים של כוונות האדם שביצע את הפשע. הורה או ילד יכולים בטעות להיפצע ע"י חפץ שנזרק ולכן, המעשה יכול לשאת משמעות אחרת מאשר מעשה שהיה מכוון לפגוע.

מאפיין נוסף לאלימות נוגע בשאלה האם היו פציעות. לראות הורה מדמם, מובל באמבולנס או נרצח, יש לו וודאי השפעה חזקה על הילד.

מאפיין רביעי של האלימות קשור לזמן. זה כולל משתנים כמו בין כמה היה הילד כשהאלימות התחילה, באיזו תדירות קרו התקיפות והזמן שעבר מהתקיפה האחרונה. לדוגמא, רוזמן מצא שלחשיפה מתמשכת יש השפעה משמעותית על צבירה של סימפטומים של הפרעה פוסט טראומטית.

ילדים שנחשפו לאלימות בין הוריהם, יותר מ-75% מחייהם הראו בעיות משמעותיות הקשורות להפרעה פוסט טראומטית ובעיות מוחצנות, בהשוואה לילדים שלא נחשפו לאלימות או שנחשפו לכמות פחותה של אלימות. קשור למשתנה הזמן הוא הסלמה בקונפליקט. עם הקונפליקט כמעט תמיד מוסלם לאלימות, סביר יותר שילדים יהיו רגישים לקונפליקטים ויהיו להם ייצוגי יחס בקשר לקונפליקטים.

שלושת הקטגוריות הבאות של האלימות קשורות למאפיינים של התוקף והקורבן. יחד עם העלייה בניסיון למצוא טיפולוגיה לנשים מוכות, חשוב לזהות סוגים של תוקפים. הולצוורת-מונרו וסטוארט מציעים טיפולוגיה שקיבלה את תשומת הלב הרבה ביותר עד היום. גברים יכולים להיות מקוטלגים ל-3 קטגוריות המבוססות על מאפיינים כמו הדיאגנוזה הקלינית שלהם ותוכן ההתעללות. בהתבסס על המאפיינים האלו, ניתן למיין את התוקפים לפחות ל- 3 קבוצות: תוקף אנטיסוציאלי, תוקף המכה במשפחה בלבד ותוקף גבולי. בהסתמך על סוגי המכים, סוג האלימות יכול להשתנות בהתאם. מאפיין חשוב נוסף של תוקפים הוא מערכת יחסיו עם הילד. זה כולל את מערכת היחסים הביולוגית עם הילד (האם זה ילדו הביולוגי או שהוא אב חורג), אורך הקשר.

שני המאפיינים האחרונים של האלימות יכולים גם להיות חשובים לילדים. אחד נוגע לתגובת הקורבן לתקיפה. לראות אם פאסיבית שמוכה, יש לזה השפעה אחרת מאשר לראות אם המגנה על עצמה. המאפיין השני נוגע לתוצאות הקונפליקט. קיומינג ודיוויס כותבים שתגובת ילד לקונפליקט במשפחה מושפעת מתוצאות הקונפליקט. במקרה של אינטראקציה אלימה, התוצאה יכולה לנוע מהכחשה של הקונפליקט, יציאה בסערה של אחד מבני הזוג מהבית או התנצלות ושלב "ירח הדבש". 

שאלות אמפיריות:

תשעת הקטגוריות מבוססות ברובן על מחקרים הנוגעים לחשיבות המימדים של האילמות הביתית אבל נצרכים מחקרים רבים יותר על ההנחות והפירושים של הילדים לאלימות. ההנחות האלו יכולות להיות שונות מדיווחי האם. למעשה, האם יכולה להשפיע, לבלבל או אפילו לקבוע את יחס הילד לאלימות. למשל יש אמהות שיכחישו את התקריות האלימות, אחרות יכולות לאשר את פתולוגית האב.

נשאר לראות איזו מבין הקטגוריות של האלימות הביתית הכי חשובות להנחות הילדים לגבי האלימות ולהסתגלותם.

קבוצה אחרת של שאלות נוגעות לאיך תכונות האלימות משתנות כפונקציה של מאפייני הילד. למשל, לילדים מבוגרים יותר יכולה להיות פחות טראומה מאיומים מאשר לילדים קטנים. המין של הילד והקשר שלו עם ההורה התוקף יכולים גם לקחת תפקיד בתגובתם לאלימות. יש צורך במחקרים בשביל לבדוק את הקשר בין סוגים של חשיפה לסוגים של אלימות. למשל: ילדים "המוגנים" מלראות את התקיפה אבל שמעו אותה, יכולים לבוא מבתים שהאלימות בהם פחות חמורה ולתוקף יש פחות פתולוגיה. ניתן גם להניח שילדים שהם קורבנות להתעללות חשופים לאלימות חמורה יותר ולתוקפים אנטיסוציאליים.  

למה חשיפה של ילדים לאלימות ביתית יכולה להיחשב התעללות

עד היום, אין הסכמה לכך שילדים החשופים לאלימות ביתית מייצגים את הסוג החמישי של התעללות בילדים (יחד עם אלימות פיזית, מינית, פסיכולוגית והזנחה). למרות שחלק מהספרים מדברים על חשיפה כצורה של התעללות, מקורות אחרים לא מתייחסים לזה כך. לא קשה לראות איך ילדים החשופים לאלימות ביתית יכולים להיחשב כקורבנות להתעללות. הילדים האלו חווים התעללות פסיכולוגית בדרכים שונות. בנוסף לזה, ברבים מהם מתעללים התעללות פיזית או מינית. 

התעללות פסיכולוגית:

ילדים החשופים לאלימות ביתית מוגדרים כילדים שעוברים התעללות מכיוון שהם גרים בסביבה המתעללת פסיכולוגית. בהתאם לדבריהם של הרט, ברסרד וקרלסון, התעללות פסיכולוגית מוגדרת כ"דפוס חוזר ונשנה של התנהגות המעבירה לילדים את המסר שהם חסרי ערך, לא אהובים, לא רצויים, יש להם ערך רק בהקשר לצרכיהם של אחרים או מאוימים באלימות פיזית או פסיכולוגית".  ילדים אלו, סביר שיהיו קורבנות לרוב, אם לא לכל 6 הסימנים של התעללות פסיכולוגית. 

1)ילדים החיים בבתים שבהם יש אלימות בנישואים,  חיים בטרור. טרור מוגדר כ" התנהגות המטפל המאיימת או עלולה לגרום לפגיעה פיזית, מוות, נטישה או למקם את הילד או את האהובים לילד או חפצים בסיטואציה המזוהה כסכנה". חשיפה להורה המשתמש באלימות פיזית או מילולית היא מעוררת פסיכולוגית, מטרידה רגשית ולפעמים גורמת לטראומה. חשיפה לאלימות יוצרת פחד לבטיחות ההורה כמו לבטיחות הקורבן.

הפחדת הילד ע"י התוקף היא נפוצה, כולל איומים להרביץ או להרוג את הילד או את האם אם הם ידווחו על האלימות או יגישו תלונה. איומים על חיות מחמד, או התעללות ממשית בהם, היא דרך נפוצה להפחיד את הילד.  המתעלל יכול לאיים גם לנטוש את הילד, אפשרות מבעיתה לילד קטן.

בנוסף לפחדים לבטיחות שלהם, הצפייה בהכאת האם מעוררת רגשות,פחדים וחוסר אונים. זה מוסיף לטראומה. מחקרים מדווחים ש- 47% מהילדים במחקר אחד הגיבו לתקרית האלימה ברמה גבוהה של מתח נפשי. אמהות מתארות את תגובות הילדים במונחים כמו "מאוד מפוחדים", "היסטריים", "נדהמים" ו"תזזיתיים".

צפייה באלימות היא מספיק קשה אך כמו שכתב ינוף-בולמן:"אירועי החיים השליליים והממוטטים ביותר עבור ילד סביר שיהיו אלו המערבים קורבנות לאנשים שאמורים הכי לדאוג ולהגן עליהם ועל בטיחותם". 

2)הקטגוריה השנייה של ההתעללות הפסיכולוגית שילדים חווים היא שחיתות או "חוסר סוציאליזציה" (מודל, קידום או עידוד התנהגות אנטי סוציאלית או התנהגות לא נאותה אצל ילדים). מבוגר מתעלל מראה לילד מודל ליחסים אלימים. בנוסף, המבוגר יכול לעודד את הילד להשתתף בהתעללות. לכן ילדים מקבלים מסר ש"לגבר יש שליטה בבית" ו"אלימות היא דרך אפקטיבית לפתור קונפליקטים". 

3)בהתחשב בנטייה של המתעללים להתעלל פסיכולוגית בהורה השני, סביר שהתעללות כזאת תהיה מופנית גם כלפי הילדים. הערות שמשפילות,מבקרות, לועגות או מנמיכות את הילד בכל דרך שהיא, בקצרה "spurning"(מעשים מילוליים או בלתי מילוליים שמשפילים או דוחים את הילד), סביר שיוצגו בכאלה בתים.

לעג וביקורת של הורים מכים הוערכו לפחות במחקר אחד שבו נמצא שאבות חורגים ודמויות אב היו מתעללים מילולית יותר מאבות ביולוגיים. 

4) סוג רביעי של התעללות פסיכולוגית הוא חוסר בתגובות רגשיות נאותות (התעלמות מניסיונות הילד או מהצורך שלו לאינטראקציה וחוסר בלהראות לילד רגשות חיוביים כלפיו). למרות שאמהות מוכות, כקבוצה, נראות כאמהות טובות יותר ממה שנחשבו בעבר, באותו זמן, אמהות רבות שעוברות התעללות מדווחות שיש להם כמות מצומצמת של כח נפשי או זמן עבור ילדיהן. עד היום, אין הרבה מידע זמין על איכות האבהות של אבות מכים. סביר להניח שאבות אלימים בבית הם לא אחראים רגשית לילדיהם. 

5)הסוג החמישי הוא בידוד (לשים גבולות לא הגיוניים על הילד או על מגעים עם אחרים). במקרה זה הילד לא מקבל אפשרויות לסוציאליזציה עם קבוצת גילו או עם מבוגרים. מכים ידועים בתור לא מעודדים או אוסרים על בני זוגם ליצור יחסים חברתיים. סביר להניח שילדיהם מבודדים באופן דומה. חלק מהבידוד יכול להיות מאומץ כדרך להתמודד עם אבות כעוסים ומתעללים. 

6) הזנחת בריאותו הנפשית והפיזית והצרכים החינוכיים של הילד מייצגים את הסוג האחרון של ההתעללות הפסיכולוגית. למרות שהסוג הזה של התעללות עד היום לא תועד כחלק מהמאפיינים של משפחות שיש בהם אלימות ביתית חמורה, סביר שההורים יהיו מוטרדים מהבעיות שלהם ולא יהיו ערים או אחראים לצרכי הילד. 

התעללות פיזית ומינית

בנוסף לצורות הרבות של ההתעללות הפסיכולוגית שיכולה להופיע, הילדים בסיכון להתעללות פיזית ואול אף מינית. כמו שובר מקודם, ילדים עלולים להיפגע במהלך תקרית אלימות ביתית כדרך להפחיד או לשלוט באם. אפילו אם הילד הוא לא מטרה לאלימות, הוא בסבירות גבוהה להתעללות פיזית. בסקירה על הנושא נקבע שיש שיעור גבוה של חפיפה בין אלימות ביתית להתעללות פיזית בילדים. מאמרים רבים מראים שבערך בין 30-60% מהילדים לאמהות מוכות עוברים התעללות פיזית. בהתבסס על דוגמאות לא קליניות, מוערך שיש אלימות כזאת אצל 6% מהאוכלוסייה.

תשומת לב מועטה הוקדשה לחפיפה בין אלימות ביתית להתעללות מינית בילדים. למרות זאת, לפחות שני מחקרים נמצאו. מקלוסקי, פיגורדו וקוס מצאו ש 10% מהאמהות דיווחו שהאבות התעללו מינית בילדים.

ברור מהספרות שילדים החשופים לאלימות ביתית בסיכון ניכר להתעללות פיזית וגם בסיכון מסוים להתעללות מינית. לא כמו בהתעללות פסיכולוגית שמשפיעה, במידה זו או אחרת, על כל הילדים החשופים לאלימות ביתית, התעללות פיזית או מינית מתרחשת רק בחלק מהמקרים.

למרות זאת, חשיפה לאלימות ביתית היא אחד מהאינדיקטורים הגבוהים ביותר לסיכון לפגיעה פיזית בילד. 

(דילגתי על השאלות האמפיריות) 

מסקנות:

חקירה של חשיפת הילדים לאלימות ביתית נמנעה בידי העובדה שמשתנים עצמאיים של אינטרסים הכילו שתי תופעות התעללות שלא היו מספיק מוערכות. אם נרצה להבין איך חשיפה כזו משפיעה על ילדים אז אנו זקוקים להנחות עשירות יותר והערכה של טבע החשיפה ומאפייני האלימות הביתית. מעבר לכך, הבנתנו את השפעות החשיפה היא מורכבת בגלל העובדה שסביר שהילדים הם קורבנות או תחת צורות שונות של התעללות פסיכולוגית ועלולים להיות אף קורבנות של התעללות פיזית ויותר מזה, התעללות מינית. שלושת חלקי הטקסונומיה שמוצגות כאן מייצגות שלב חדש של מורכבות שעלול להיות נצרך בהבנה של איך ילדים מושפעים בעקבות אלימות ביתית. מחקרים נחוצים לקבוע את המספרים הנוכחיים של כל קטגוריה בטקסונומיה וכמו כן את מערכת היחסים ההדדית ביניהם. אם כולנו נבין לגמרי את הנושא הסבוך המועלה במחקר נוכל לעזור לילדים אלו להתגבר על חווית הטראומה שלהם. הטקסונומיות האלו מייצגות שלב נוסף לקראת המטרה.