חזרה לאתר הראשי
Smith, K.K. & Berg, D.N. (1997). תפיסה פרדוכסלית של דינמיקה קבוצתית. מתוך: נ. רוזנוסר ול. נתן (עורכים), הנחיית קבוצות (עמ' 51-74). ירושלים: מרכז ציפורי
אנרגיה רבה מושקעת בניסיונות להוציא קבוצות מ"תקיעותן". פרטים נשארים מושקעים התנהגותית בשימור התנאים אותם הם רוצים לשנות. קבוצות משקיעות עצמן בדינאמיקה של "אנחנו והם" למרות שהם רוצים להימנע מדינאמיקות אלה. שיתוק כזה מלווה בקונפליקטים, המפצלים את הקבוצה לצדדים מנוגדים. ניסיון לפתרון קונפליקטים אלה מביא לרוב להקלה זמנית בלבד. המחברים טוענים כי במקום לנסות לפתור את הקונפליקטים יש צורך בדרכים לשחרורם. חיי קבוצה הם פרדוקסאליים באופן אינהרנטי, כלומר – הפרדוקס מוכל בלב ליבה של הקבוצה, ובמרכז הווייתה, ויש להבין את טיבעה הפרדוקסאלי של קבוצה לצד היבטים אחרים של חייה.
קונפליקט בקבוצות
הגדרה: התנגשות של כוחות נוגדים ובכללם רעיונות, מקורות, אינטרסים, משאלות ודחפים.
כוחות נוגדים אלה לרוב מבוטאים בצורה אנטגוניסטית, והקבוצה עסוקה בניסיון להיפטר מהמתחים בין המשתתפים. לרוב הדרכים לפתרון הקונפליקט מעוררות מתחים חדשים וצורך בלקיחת צדדים כשמתעורר חוסר הסכמה בין אנשים.
קבוצה היא תלות הדדית של החברים בה – זה בזה להשגת מטרות קולקטיביות. כך קורה שבעוד שחברים אינדיבידואליים מסתמכים על התלות ההדדית הנוצרת בקבוצה, הקבוצה כשלם הופכת לתלויה ברשת התלות ההדדית. הקשרים בין מרכיבים אינדיבידואליים ובין הקולקטיביות, מעוררים תחושות מנוגדות, שעתה יש לטפל בהן בתוך חיי הקבוצה.
מהו פרדוקס?
פרדוקס יכול להיות מובן כתהליך המערב בתוכו מעגל קסמים, המבוסס על חוסר אישור, היוצר ויתור עצמי. עבור חברי קבוצה, יש התנסויות רבות, שעל פניהן נראות סותרות ויוצרות מתחים המאיימים גם על הפרטים וגם על הקבוצה כשלם.הדרך בה יטופלו, מספקת את הבסיס לתחושת ההשתייכות של פרטים אל הקבוצה, ואת הזהות הקבוצתית בהקשר בו היא ממוקמת.
פרדוקסים קבוצתיים
פרדוקס הזהות
פרדוקס זה מתבטא במאבקם של פרטים וקבוצה לייסד זהות ייחודית ומשמעותית, על ידי ניסיון להצביע על הדרך בה כל אחד נפרד מהאחר, ובו בזמן מאשר את היותו של כל חלק בלתי נפרד מהאחר.
הדילמה: עבור הפרט, כיצד לשמר זהות הנותרת מובחנת מהקבוצה; עבור הקבוצה, כיצד לשמר זהות קוהרנטית לנוכח שינויים בלתי נמנעים בחברות. פרטים מחפשים קבוצה טובה המוגדרת במונחים של התפשרות מינימאלית על האינדיווידואליות, וקבוצות מחפשות חברים טובים המוגדרים במונחים של פרטים הרוצים להכפיף את האינטרסים האישיים שלהם לאלו של הקולקטיב.
גישה פרדוקסאלית לזהות ממשיגה את התהליכים שבאמצעותם, הן הזהות האינדיווידואלית והן הזהות הקבוצתית, נוצרות ומנוסחות כאותו הדבר. הפרטים נתפסים כיוצרים את הקבוצות אליהן הם משתייכים, וכנוצרים על ידיהן. פרדוקס הזהות תופס את משמעות הפרט כנובעת מהחברות בקבוצה אליה הוא משתייך, ובו בזמן, את משמעות הקבוצה כנובעת מהזהויות של חבריה האינדיווידואליים.
פרדוקס החשיפה
פרדוקס החשיפה הוא בכך, שכדי שתתרחש יצירה משמעותית של קבוצה, על החברים לחשוף עצמם, אולם רק כאשר הקבוצה תחליט כיצד היא תהיה, יוכלו החברים להחליט מה משמעותי בחשיפה העצמית.
פרדוקס זה שכיח בעיקר בקבוצות ביצירה, או בקבוצות ממוסדות המקבלות חברים חדשים. הקבוצה תמנע מלהראות לחברים חדשים דבר שאינו מושך, עד שיהיה ברור שהם מחויבים ולא יעזבו. החברים החדשים עשויים להימנע מלחשוף הרבה ביחס לעצמם, עד שיעבדו את זהותה ה"אמיתית" של קבוצתם החדשה. אם אדם מצוי בקבוצה, שבה החברים לא יחשפו את תגובותיהם הפנימיות למה שאחרים עושים, חושבים ומרגישים, אין זה אפשרי, עבור החברים, לפתח תחושה של משמעותם עבור הקבוצה, ועבור הקבוצה אין זה אפשרי לנסח את משמעותה עבור חבריה האינדיווידואליים.
נקודת המפתח בפרדוקס זה היא, שרק כאשר, שרק שמקבלי תגובות מאחרים יכולה להתפתח הכרה עצמית. באופן פרדוקסאלי, רק כאשר חברים אינדיווידואליים מסתכנים בחשיפה עצמית בקבוצה, עם כל אי הוודאות ביחס לדרך שבה הקבוצה וחברים אחרים יתמודדו עימה, ורק כאשר הקבוצה מסתכנת בדחייה על ידי חבריה דרך חשיפת מגבלותיה הקולקטיביות, רק אז מתפתחים התנאים בהם יהיה זה בטוח לעשות את סוג החשיפה על ידי חברים וקבוצה כאחד, שהינו הכרחי עבורם לעיבוד האופן שבו יהיו זה עבור זה.
פרדוקס האמון
כדי שיתפתח אמון בקבוצה, על החברים לבטוח בקבוצה ועל הקבוצה לבטוח בחבריה, שכן רק דרך אמון, נבנה אמון. אם אינני יודע איך לבטוח, אין זה הגיוני מצדך לנסות להפוך לאדם שראוי לבטוח בו, שכן הבעיה איננה בך מלכתחילה.
רבות מדינאמיקות המפתח של אמון בין חברים בקבוצה מובנות דרך מערכות הפידבק השליליות והחיוביות. פידבק חיובי יוצר תחושת קבלה שהיא הכרחית כדי לספוג את הפידבק השלילי של תיקון עצמי. ידע מתפתח דרך פידבק שלילי משום שהוא אומר למערכת שמה שהיא עושה לא עובד ושיש לבחון אלטרנטיבות אחרות.
פידבק שלילי מספק קונטרסט. מתוך האינפורמציה הנוצרת מההבחנות בין החיובי לשלילי, נוצרת יכולת המערכת לחשוב. הדילמה המיוחדת בתהליך הפידבק החיובי והשלילי היא, שהדבר שהוא חיוני לשגשוג כל אורגניזם, פידבק שלילי, הוא גם מה שפוגע בנו, ומקשה מאוד לבטוח בזה שצריך לבטוח בו. בקבוצות, תהליך זה מורכב. קבוצה צריכה להיות מסוגלת לקבל פידבק שלילי ביחס לתהליכיה כדי ללמוד ולגדול, אולם המסר עלול להיתפס כפגיעה בנורמות הקבוצתיות. הבעיה שקבוצה עשויה לבחור לדחות את נושא המסר כדי שלא תצטרך להתמודד איתו, בטפלה בבעיות כ"שייכות" לאדם המבטא אותן, במקום לראותן כחלק אינטגראלי של הקבוצה עצמה.
גישה פרדוקסאלית קוראת לשינוי במסגרת המשמשת לחשיבה על סוגיות האמון. קבוצות וחברים אינדיווידואליים צריכים לבטוח ולהעריך את מה שנראה כבלתי ראוי לאמון. צריך ללמוד לבטוח במה שמבחינה לוגית נראה לא הגיוני, עד שנוצר סוג הביטחון והגדילה המזוהים עם אמון.בנקודה זו, חוסר ההבנה של ההיגיון חדלה להיות סיבה לחוסר אמון. כך מקבלת סוגיית האמון מסגרת חדשה, ומשתנית לכלל דינאמיקה פרדוקסאלית של מתן אמון במה שנראה כבלתי ראוי לאמון, וגילוי של תהליך במקום של תוכן האמון המחזק את היחסים בתוך הקבוצה, כל שיהיו בטוחים.
פרדוקס האינדיווידואליות
הקבוצה מבוססת על האנרגיות המובאות אליה על ידי חבריה כפרטים, אך היא מאוימת על ידי אותה אינדיווידואליות, שבאופן אירוני מתפתחת רק כאשר החברים משקיעים עצמם באורח מלא בקבוצות אליהן הם משתייכים, השקעה המערערת את האינדיווידואליות בפני עצמה.השאלה העולה: האם הקבוצה קיימת עבור חבריה, או האם החברים קיימים עבור הקבוצה. הפרדוקס: הקבוצה זוכה לסולידאריות כשהאינדיבידואליות נותנת לה לגיטימיות, והאינדיווידואליות מאומצת כשראשוניות הקבוצה מקבלת אישור.
פרספקטיבה פרדוקסאלית: הקבוצה קיימת, גדלה והופכת לחזקה ולבעלת תושייה, כאשר מבוטאת האינדיווידואליות של חבריה. במקביל להזדקקות הקבוצה לקשרים, לקונפורמיות ולדמיות לצורך קיומה, היא זקוקה גם לקטיעות ולהבדלים. קווי הדמיון וההבדלים תומכים באינדיווידואליות חברי הקבוצה ומאיימים עליה. ביטוי ההבדלים עלול להביא לניתוק אישי ולפרוק קולקטיבי, בעודו מספק אפשרות לקישור המבוסס על נקודות דמיון אישיות משמעותיות. המאבק הפרדוקסאלי הוא שוב בתוך הפרט ובתוך הקבוצה, לחיות עם מתחים הנובעים מתלותה של הקבוצה באינדיווידואליות חבריה ומתלותו של הפרט בשיתופיות בקבוצה.
פרדוקס הסמכות
חברים חייבים להכפיף את האוטונומיה שלהם אל הקבוצה, כדי שתהפוך לחזקה מספיק כדי לייצג את האינטרס הקולקטיבי של החברים. אולם, בהסמכת הקבוצה, חברים עלולים להקטין את עצמם ולהפחית את יכולות הקבוצה, השואבת את כוחה מכוחם של חבריה.
אישור סמכותם של אחרים, נתפס לעתים, כהוצאת סמכות מידי העצמי. חשש זה גורם לחברי קבוצה להימנע מלתת סמכות, ביוצרם את התנאים לכך שהאצלת סמכות תיתפס כמסוכנת עוד יותר. ההיפוך עצמו מציב דילמה. כשחברי קבוצה לומדים להסמיך את עצמם, כך שיהיו מאצילי סמכות אפקטיביים, האם הם לוקחים סמכות מאחרים? חשש זה גורם אף הוא לחברים להימנע מלהסמיך עצמם ולהסמיך אחרים.
פרספקטיבה פרדוקסאלית בקבוצות מאשרת כי מתן סמכויות לאחרים לפעול לטובת חלקים בעצמי, המועברת לאחרים, היא למעשה הסמכה של העצמי, והסמכה של העצמי לפעול בשם אחרים, מסמיכה באופן דומה את הקבוצה.
פרדוקס הרגרסיה
עבור קבוצה, כדי להתקדם, על החברים להיות מוכנים לעבור רגרסיה, דבר הנראה כאילו הקבוצה עוברת רגרסיה. אולם, כדי שהקבוצה תתפתח לרמה בה לא תישאר ברגרסיה, עליה לאפשר לחבריה לעבור רגרסיה בבטחה.
כדי שהקבוצה תתלכד לכלל, כישות המובנית מתוך חלקיה, על הפרטים להיפטר מהדרכים בהן ליכדו עצמם כפרטים, לאפשר לקבוצה להחליט כיצד היא מתכוונת ללכד אותם לכלל אחדות ברמת תפקוד חדשה. כאשר מתרחשת רגרסיה אינדיווידואלית זו,הקבוצה כשלם, על מנת לתפקד עם חברים כאלה המהווים את חלקיה, צריכה למצוא דרך קולקטיבית להכיל את החרדות המועלות בקרב חבריה, העוברים רגרסיה בשירות התפתחות הקבוצה.
קבוצות הלומדות להתמודד עם הרגרסיה של חבריהן, יכולות ליצור את התנאים, בהם פרטים אלה לא יזדקקו לרגרסיה נרחבת כזו בעתיד. באופן פרדוקסאלי, הקבוצה והפרטים שהופכים מיומנים ברגרסיה, יכולים ללמוד כיצד להימצא באינטראקציה, כך שלא יוותרו ברגרסיה שלהם.
פרדוקס היצירתיות
התהליך היצירתי, עשיית החדש, טומן בחובו הרס, הניגוד המושלם של מה שמסמלת היצירתיות, ועם זאת, הסירוב להרוס חוסם אפשרויות ליצירתיות.
כאשר הגדילה לא משרתת התפתחות של דפוסים (מסורות, חוקים וקונבנציות) הנותנים קוהרנטיות ושלמות, לא יהיה כל בסיס לשינוי, שהוא לב הגדילה.לפני שיוכל להתרחש שינוי, יש לבסס את הדפוסים שצריכים לעבור שינוי. קל להחליף את כוחות השינוי והחידוש, בכוחות היציבות והסדר. בקבוצות יש נטייה שהיציבות תמוקם במערכת כשלם, ושהחדשנות תמוקם בחברים, לרוב בפרט אחד או שניים. פרטים אלה נתפסים גם כמקור היצירתיות הקבוצתית, וגם כמקום בו נמצאות האמוציות הכאוטיות של חדשנות, שהסדר בקבוצה נקבע כדי להתגבר עליהן. בעוד שהקבוצה אוהבת פרטים אלה בשל תרומתם היצירתית, היא מתעבת אותם משום שאותה יצירתיות מאיימת להרוס את הסדר. יש נטייה לפצל רגשות אלה לחברים שונים. כך יוצא שאלה הנתפסים כשליליים הופכים לשעיר לעזאזל, ואלה הנתפסים כחיוביים מועלים לפרופורציות הרואיות (למרות שתרומותיהם לקבוצה זהות).
פרדוקס זה כולל את צמד הכוחות ליציבות ולחדשנות, אשר בד"כ הינם מפוצלים ומטופלים כאילו היו מנוגדים.
הגישה הפרדוקסאלית מתמקדת בשימור הדו-קיום של אותם מתחים, שהקבוצה הייתה מעדיפה לפצל, ומפתחת דרכים להבין את הקונפליקט כמדד לחיוניות.