חזרה לאתר הראשי
Ormont, L. (1988).The leader’s role in resolving resistance to intimacy in the group setting. International Journal of Group Psychotherapy. 38, 29-45.
Ormont, L. (1988). The leader’s role in resolving resistance to intimacy in the group setting
טיפול פסיכואנליטי קבוצתי הוא בעל ערך רב, מכיוון שהוא עוזר לאנשים להשיג חיבור אינטימי והוא במיוחד מאפשר להם לפתור התנגדות לא מודעת לקרבה, שנמשכת לאורך חייהם. הקבוצה משמשת הן כאמפיתיאטרון והן כסוכן לשינוי. ניתן לחלק את המשימה לשלושה חלקים :- להעלות על פני השטח את אופי \טבע ההתנגדות
- נפתור את הפחדים שנמצאים מתחת להתנגדות הזו
- נעצים את המטופלים שלנו על מנת שימצאו ויפתחו דרכים בוגרות לביטוי אינטימיות. .
- עלינו להעלות על פני השטח ( להביא לידי ביטוי) את ההתנגדות.
- אנחנו פועלים\ עובדים על מנת לפתור את הפחדים שמונחים מתחת להתנגדויות האלו.
- אנחנו מזהים אם עדין קימות צורות מוקדמות של אינטימיות ואז מחליפים אותן בצורות ביטוי יותר בוגרות של אינטימיות.
להעלות על פני השטח (או להביא לידי ביטוי) את הסיבות להתנגדות : אין ספק שהמטופל צריך לעורר את מערך ההגנות שלו. אנחנו לא יכולים להורות למטופלים שלנו לשלוט בהתנגדויות שלהם, כפי שוויליאם ג'ימס ( החתיך המהולל) קרא “הפקודה של הרצון” . אנחנו רק יכולים לארגן את התנאים שידחפו את ההתנגדויות קדימה. המשימה שלנו היא לעורר את ההתנגדויות הללו בצורה בוטה, להדגיש אותן ולגרום להן להופיע בקבוצה בצורה הרבה יותר גדולה ומשמעותית מאשר הן קורות בדך כלל או במציאות- כל זאת בכדי שכל אחד בקבוצה יראה אותן (אפשר גם לעבור עליהן בטוש זוהר).בתוך ה”כולם” הזה כלול גם האדם שמעורב בהתנגדות הזו. אם נעשה זאת טוב ובעקביות, החבר עצמו יהיה חייב להבין ולראות איך הוא נמנע מקרבה רגשית ואיך הוא נמנע מכך כל חיו. על מנת שנוכל להדגיש נקודה זו, אנחנו יוצרים חוזה. אנחנו מידעים את חברי הקבוצה כי אנחנו מצפים מכל חבר לומר את המחשבות והרגשות שיש לו או לה כלפי חברים אחרים. ובהמשך אנחנו בתור מטפלים נדגיש את הסטיות האלו מהחוזה. למעשה דרך זה שאנחנו מציגים את החוזה, אנחנו יוצרים מצב פרדוכסלי . אנחנו נצפה לאי קיום של אספקט זה בחוזה של הקבוצה- ז”א נצפה לכך שהם לא יביעו במילים את רגשותיהם כלפי אחרים, ואנחנו הצגנו את החוזה במפורש ע”מ להוציא את אלו שמשתמטים , כדי שנוכל ללמוד אותם. כלומר אנחנו למעשה מבקשים משהו שאנחנו יודעים שלא נוכל לקבל או להשיג, ובמובן העמוק משהו שאנחנו לא רוצים לקבל, כי דרך זה שלא נקבל תהיה עבודה. (יופי, ממש בוגר.....). לטווח הארוך ידוע לנו כי המטופל עם הבעיות האינטימיות יהיה מעורב או יקח חלק באופן שמוכר לו – של הימנעות – ז”א ההתנגדות שלו. דרך הנחת החוזה על מנת להפיק התנגדויות כאלו, אנחנו מזמינים אותן כדוגמא למה שהמטופל עשה כל חייו ולאופן שבו הוא מונע מעצמו את האינטימיות שהוא הכריז וטען שהוא רוצה בה. עם הזמן אנחנו נראה למטופלים איך באופן תמידי ולא מודע, הם מפרים את החוזה ואז נאפשר להם לראות שאותם המנגנונים בקבוצה, הם אלו שהם עושים בהם שימוש בחיי היום יום. ההתנגדויות הללו באות לידי ביטוי בעיקר בשתי צורות קלאסיות : 1) וורבליות . 2) עמדות כלפי ... # התנגדויות וורבליות נפוצות ביותר להימנעות מקרבה בין- אישית :
- חיפוש עובדות – החבר צמא לעובדות. הוא עושה שימוש בחיפוש אחר מידע, כדרך להדוף מעליו מגע או קשר משמעותי. “ האם אתה יכול לומר לי בדיוק למה אתה מתכוון שאתה אומר 'חום' “.
- מציאת אשמים\ ליקוי – החבר מחפש אחר פגמים במי שנראה כמנסה להתקרב יותר מידי. למשל- אישה שדיכאה את הלהט של גבר כשאמרה- “אני מעריכה את רגשותיך, אבל האם אתה באמת חייב לסיים ולהתחיל כל משפט במילים ' את יודעת? “
- נלחם- החבר פותח בוויכוח או ריב על מנת ליצור מרחק בטוח. הוא אוסף הקלות ראש וזלזול מהעבר, בכדי למנוע מגע בהווה. לדוגמא- בתגובה לאמירה אמפתית מצד מישהו, הוא יכול לענות “יופי, אבל איפה היית שבוע שעבר כאשר שושי נכנסה בי ונגבה איתי את הרצפה ?”
- קביעת תנאים לקרבה – כאשר אחד מהחברים פונה אל מישהו בחום אמיתי, אדם עם פחד מאינטימיות יעמיד תנאים לתקשורת. “אם רק תאמר זאת בשקט, אז אוכל לחוש זאת” .
- הסחת דעת- בכדי להסיח מישהו מלהתקרב אליו, החבר משנה את הנושא. למשל- “את יודעת מה שקרה עכשיו מזכיר לי איזה קטע בסרט ש...” זאת אומרת הוא יוצר אינטימיות אמיתית שנראית גנובה או מועתקת.
חשוב לציין שיש אלו שיתנגדו בדרכים אחרות- הומור, ביוגרפיה (אני חולה בעגבת וזה מדבק), או שיביעו פתאום עניין במי שיושב לידם- זאת אומרת כל דבר שישנה ויסיט את הטון והכיוון מאינטימיות. עצם קיום החוזה כפי שאמרנו, מאפשר את הופעת ההתנגדויות בקבוצה. כי אם לא היינו מבקשים מהמטופלים להפוך את רגשותיהם למילים, אז לא היינו לוחצים אותם לעשות שימוש ולהפעיל הגנות מימים ימימה. ואז לא יכולנו לראות את ההתנגדויות האלו ולטפל בהן. # התנגדויות שקשורות לעמדות : את ההתנגדויות האלו אנחנו רואים דרך הגישות והעמדות שמבוטאות בתוך הקבוצה (ולא באמירות של המטופל ).
- אדם ששקוע\ מרוכז בעצמו- כשאדם מדבר על עצמו, על דאגות שלו, סימפטומים וכו'.
- ניתוק\ היבדלות- אדם שעומד מרוחק ומנותק מאחרים במטרה להיות מרוחק ממה שמתרחש בתוך עצמו. תנוחות נלמדות של הפרט, הבעות פנים והקול חסר הצבע, נותנים לחברים את הרושם שהחבר חיי בתוך טירה נפשית מנותק מהעולם.
- אי שביעות רצון- זו התנגדות שהעמדה שלה היא, ששום דבר לא מספיק טוב. החבר טוען שהחברים לא שמו מספיק לב, לא היה אכפת להם מספיק וכו' תמיד חסר משהו.
- חוסר אמון- להיות חשדן בכל מניע של אחרים. החשיבה היא : “הוא אמר שהוא מחבב אותי, איזה רווח יש לו מזה ?”.
- התרצות- הרצון לעשות את הדבר ה”נכון”, אבל בלי נשמה שעומדת בבסיסו. תקשורת כזו עושה רושם שהקשרים הם בלי נשמה. אדם שמפחד לאהוב, יכול לומר דברי אהבה או לפזר מחמאות, אבל איכשהו אנחנו לא מאמינים לו. הגישה או היחס מוטעים. (כמו פעולה בלי לב בתוכה).
צריך להבין שהמטופל חש כי ההגנות האלו הן מוצלחות, מפני שהן טבע שני והן עוזרות לו לשרוד. יש לו עניין להמשיך ולהשתמש בהן והוא יהיה זקוק להרבה עזרה לפני שהוא יוכל להכיר ולהודות בקיומן, בכוחן, בתפקוד ובפנטזיות שמתדלקות אותן. על מנת להגדיל את המודעות של המטופל להתנגדויות שלו, אנחנו פונים לחברי הקבוצה. הקבוצה מספקת מגוון רחב של תפיסות ונקודות מבט. זה מה שמוסיף לקבוצה את האפשרות להתעמת עם אופי ההתמודדות הנמנע. לא משנה מהי ההתנגדות, יש סיכוי שמישהו יגיב לזה. באופן בלתי נמנע שנים או שלושה אנשים, מראים סימנים של כאלו שבאופן טבעי מזהים סוגים ספציפיים של הגנות- וע”י מעט עזרה הם יכולים לתת ליכולות שלהם משמעויות בינאישיות. למשל- אדם שיכול לשמש כנביא דרך זה שהוא קורא את המסרים בחלומות או בכשלי לשון, אחד כזה יכול לתת תוכן לתקשורת הכי מרומזת. יש אלו שיראו איך אחרים משחזרים את הדראמה המשפחתית שלהם, הם יכולים לחבר התנהגות מהעבר של מישהו עם התנהגות מההווה. בכדי לאתר את המומחים האלו ולעזור להם להיות אלו שמעמתים אחרים מול ההתנגדות, אנחנו צריכים להיות ערניים על מנת לגלות יכולות ייחודיות של התבוננות. למשל- אחד החברים בקבוצה הציג עצמו כרגיש לשפת גוף, לאחר שעשה פירוש מדויק של אחד מהחברים המנחה החלה לסמוך על היכולת הזו שלו ככוח בונה בקבוצה. ברגע שמטפל מזהה זאת הוא יכול לטפח את היכולת של אותו חבר ולתת לו פידבקים כאשר הניתוח נכון. ממומחים אלו יכולים לתת לקבוצה מובהקות וחדות, דרך זה שהם הופכים את החברים למודעים להתנגדות שלהם לאינטימיות. לעבוד דרך ההתנגדות האופיינית : שלב 2 גם לאחר שהמטופל רואה את ההתנגדות שלו, הוא אולי יזדקק לעזרה להתחבר לפחדים שקיימים מתחת לזה. בעבודה דרך הסטינג הקבוצתי, אנחנו מתכוונים לכך שאנחנו הצגנו עבור חברי הקבוצה דרך ספציפית של חקירת האופי המדויק של כל התנגדות בינאישית. במוקדם או מאוחר החברים שצופים יזדהו עם צורת החקירה שלנו ואת הדרך שבה אנחנו עושים זאת. הם יעתיקו את המתודות או הטכניקות שלנו, שמזהות מה מונע או חוסם שני אנשים מלדבר בחופשיות אחד עם השני. הם גם מחקים את הרצון שלנו להתעמת מול כזו התנגדות, כאשר הם רואים זאת. חברי הקבוצה עוזרים לנו, דרך זה שכל אחד תורם את תפיסתו ונקודת מבטו. אחד יכול להתייחס למניפולטיביות שבהתנגדות אחד לפן הנרקיסיסטי שבה ואחר לרווח שחבוי בה. כאשר חברי הקבוצה מביאים את התובנות שלהם לאותה התנגדות , בעיקר שהם עושים זאת עם רגש, הם באופן קולקטיבי מפעילים כוח שכנוע. לדעת המחברת הם יותר משכנעים מאשר אנחנו כמנחים אינדיווידואלים. למנחה אין את התגובות הרבות והשונות שיש לקבוצה והוא לא יכול לומר כל מה שעל ליבו כמו החברים בקבוצה. וכמו כן אין באפשרותו להביא כזה מגוון רחב של דעות ונקודות השקפה שונות, כמו חברי הקבוצה. באופן אידיאלי, רצוי שכל הקבוצה תעבור את כל התהליך הזה ביחד ותהיה באותו שלב, זאת אומרת תביא מוטיבים שונים בו- זמנית. במקרה הבא- אנו רואים מטופלת שסבלה מהתנגדות חריפה לאינטימיות, ואנחנו רואים את השלב הקריטי בתהליך העבודה – דרך המודעות של האדם להתנגדותו. בקבוצה יכולה להיות אישה מושכת שתתחמק מכל תחושת קרבה לגבר, בצורה חלקלקה (דיבור חלקלק). למשל, שגבר יחמיא לה, היא תתאר בדיבור מליצי איך הוא נתן לה לחוש “מרוצה” ואז היא תחמוק לעבר הזיכרונות שלה , ודרך זה היא תחזיק את תשומת לב הקבוצה למשך כמה דקות. למשל – ברגע שהיא תגיד שזה נותן לה לחוש טוב כאשר הוא אומר זאת, היא תספר שהרבה אנשים אמרו לה את זה אבל זה לא הולם את איך שהיא תופסת את עצמה... “ שהייתי בתיכון הנערים רצו לרקוד איתי. אבל אף פעם לא חשתי שאני האישה היפה של הנשף, מעניין מדוע זה כך ? “. למראית עין זה באמת נראה כאילו היא הגיבה למחמאה ושאין ספק שהיא שמעה את מה שנאמר לה. אבל למעשה היא נמנעה מאיזושהי מעורבות משמעותית, באופן מיומן וחלקלק. המנחה מעידה שגם היא לא שמה לב למעבר הזה. במהלך אחת ההתחמקויות הללו, המנחה פנתה אל אחד המומחים (אלו שהזכרנו קודם) ובקשה ממנו לזהות התחמקויות. הוא הצביע על כך שהבחור דיבר אליה, אבל היא דיברה על עצמה. שאר הקבוצה מיד העריכה את אופי התגובות שלה שמצביע על ריכוז בעצמה, ברגע שהמומחים שלנו זיהו את ההתחמקות – סובלנות הקבוצה שלנו השתנתה. ותמיד היה חבר אחד או יותר שהזכירו לה כל פעם מחדש שהיא מתרכזת בעצמה. אחד מהם הדגיש כי למעשה, היא נמנעה מהבחור שהילל אותה ויצרה חלל, כאשר למראית עין היא נראתה כמגיבה בחיוב. עם צחוק של הכרה (במעשיה ), היא הייתה מסכימה אך זיהוי הדפוס לא גרם לשינוי. להפך, נדמה כי המודעות החדשה להתנהגותה גרמה להתנהגות זו להפוך למקובלת ורצויה עבור חברים אחרים בקבוצה. החברים היו מעירים הערות כמו “ גם אני הייתי רוצה לדעת איך להסב את תשומת הלב אלי כמוה”. הערות מסוג זה גרמו לה לחוש שלא בנוח והמנחה נאלץ להתערב ולהפסיק את “המתקפה” אך זה לא היה סוף הסיפור. היא החמיצה לאחר מכן שתי פגישות והגיע באיחור לשלישית. היא המשיכה להגיע לפגישות אך לא דיברה יותר על עצמה ונראה כי לא היה לה מה לומר ביחס לאחרים. המנחה המשיך את הדיאלוג הקבוצתי ביחס לשינוי הדרמטי בהתנהגותה. אחד “המומחים” בקבוצה התייחס לנסיגה שלה ולחוסר היכולת שלה להתמקד בגורמים אחרים בקבוצה מלבדה הוא עשה זאת באמצעות זה שהוא דיבר על עצמו, זאת אומרת על החוויה הסובייקטיבית שלו. הוא שיער לגבי ההיסטוריה של תכונות אלו אצלו והיא הוסיפה את “החלק החסר בפאזל” בעזרתם של חלק מחברי הקבוצה (דרך זה שהוא סיפר על עצמו הוא גרם לה להשלים את החלקים החסרים בפאזל שלה ). היא סיפרה לנו כי אביה, גבר נאה, היה מודע יתר על המידה למראהו. כילדה היא הבחינה כיצד היה נפתח לאנשים אשר העריכו את מראהו ולכן, בכדי להשיג את תשומת ליבו היא החלה להעריץ אותו ולהחמיא לו בכל הזדמנות. היא אכן השיגה את תשומת ליבו אך לא באופן שציפתה. מחמאותיה עוררו בו עוררות מינית וחוסר נוחות כאשר היה בקרבתה. בכדי להרגיע תחושות אלו (על מנת לא לחוש אותן), הוא היה מכיר בהערצתה ומספר לה בפרטי פרטים על נשים אשר העריצו אותו ומצאו אותו כבלתי ניתן להשגה. אביה התייחס אליה אך לא באופן ישיר אלא דרך הערצתה אליו. מבלי לשים לב, היא החלה לחקות את אופן התמודדותו איתה ביחס לאנשים, בעיקר גברים, אחרים. כאשר נכנסה לגיל ההתבגרות וחשה מאוימת מקרבה, אותה תרגמה לפחד ממיניות אסורה, היא החלה להגיב כפי שאביה הגיב אליה, הופכת כל מחמאה שמופנית אליה לשיחה על עצמה. כאשר הבינה את התנהגותה היא חשה חסרת אונים היות ולא הכירה דרך אחרת לתקשורת. היא הייתה זקוקה לקבוצה אך לא הייתה לה את “הדרך” אליה. היות וראתה שלקבוצה אכן אכפת ממנה היא המשיכה לשתף פעולה. למרות שחשה כה אבודה ומרוקנת היא לפחות החלה לעבוד על המודעות שלה להתנגדות שהפגינה ביחס לאינטימיות אמיתית עם חברי הקבוצה ובכלל ולא הפעילה עוד התנגדות זו באופן אוטומטי כפי שנהגה בעברה. להפיג/לסלק את הפחד מאינטימיות הצעד השני במסע לקראת אינטימיות הוא גילוי הפחדים המונעים אותה ופירוקם. ישנם ארבע פחדים עיקריים המונעים מאנשים השגת אינטימיות עם אחרים:
- פחד מאימפולסיביות- הפחד שההתנהגות תצא מכלל שליטה והאינסטינקט החבוי ייחשף.
- פחד מנטישה- הפחד שאם אחשוף פחדים/רגשות שלי לגבי נטישה אפשרית, הם יתממשו. פחד להיקשר ואז להיעזב.
- פחד ממיזוג- כאן אין פחד מפרידה אלא מהיעלמות גבולות המטופל המאפשרים לו מרווח ביטחון מפני העולם החיצוני. הצורך בשמירה על נפרדות ישמר בכל מחיר.
- פחד מפגיעה, השפלה או התגלות כבלתי כשיר- המטופל מפחד להיתפס כמישהו המחפש אהבה אך בעצם לא ראוי לה או לכבוד מאחרים. בכדי למנוע תוצאות אשר עלולות לפגוע בו הוא חושף כמה שפחות מעצמו. מטופל כזה ישתוק רוב הזמן וכשיבחר לדבר הוא יגביל עצמו לנושאים שבשגרה, בנאליים. כך לדוגמא- יוכל לדבר בהתלהבות רבה על הכלב שלו, אך לא כן על חברי הקבוצה. מכיוון שהוא מראה כל כך מעט מעצמו הוא נתפס בדיוק כפי שחשש להיתפס.
Working Through Fears of Intimacy כמנחי קבוצה, כאשר נעזור לחברי הקבוצה לעבוד על הפחדים שלהם מאינטימיות, עמדותינו האישיות עלולות להפתיע אותם מכיוון שהן מנוגדות לחלוטין למנגנוני ההישרדות הפסיכולוגיים הפרטיים שלהם כדרך להתנגד לאינטימיות, שנרכשו במהלך החיים (ראו למעלה דוגמאות – התנגדות וורבלית ולא וורבלית). עלינו להראות להם כי “התוכנה” אותה אימצו במהלך חייהם להישרדות פסיכולוגית הנה מוטעית ומיושנת. במקום להרגיע את החרדה אנו מבקשים מהם לקבל אותה, לכבד אותה ואף “לטעום” ממנה. אחרי הכל, הפחד הוא שם וכדברי שייקספיר :” צריך לחבק את מה שלא ניתן להימנע ממנו”. המטלה שלנו כמנחים היא לתת לתת-מודע של חברי הקבוצה את המרחב והזמן להם נזקק. המשמעות היא שאסור לנו להרגיע את הפחדים העולים בפתרונות קלים או פירושים פשטניים. במקום זאת, אנו מקדישים עצמנו לתפקיד של אלו “המצביעים” על מגוון הדרכים בהם הם מרחיקים מעליהם רגשות לא רצויים. אנחנו מראים להם באופן אקטיבי לא רק היכן הם מפחדים אלא גם כיצד הם מתנהגים כאשר הם מאוימים. למשל: “ החיוך המוכר של שלי שוב עולה, האם יש משהו המאיים עליך כעת?”. ככל שנתקרב אל הפחד המוחבא, אותו חבר בקבוצה יגלה סימני פאניקה. כאשר זה קורה , זהו רמז עבורנו לעשות צעד אחד אחורה בכדי להקל על החרדה. אנחנו נמשיך בתהליך אך ביתר זהירות ורגישות. אפשר להשתמש בהומור כבדרך פחות מאיימת ולהציג את העניין כמשהו בעל חשיבות מעטה. דרך נוספת ופחות מאיימת לחשוף את הפחד ועבודה עליו, היא הפיכת הפחד לאובייקטיבי ואנלוגיה למצבים אחרים. לדוגמא:” תגובתך היא בסך הכול תגובה כלפי הלא ידוע, כמו ילד המהסס לפני דלת נפתחת לחדר חשוך או שחקן לפני עלייתו לבמה”. המשגה של הפחד ו/ או הפיכתו לאוניברסאלי עשויה לתת למטופל תחושה של שליטה בפחד. בנוסף, חשוב להזמין חברים אחרים בקבוצה, בייחוד כאלו עם פחדים משותפים, לשתף בהתמודדות האישית שלהם עם אותו הפחד. אם יש חבר שמוכן לדון בצורה פתוחה בפחדים שלו, אפשר לעורר פנטזיות אשר יתדלקו את הפחד אצל אותו אדם (גם אצל חברים אחרים בקבוצה שחולקים את אותו הפחד או פחד דומה ). ננסה לפרש ולהסביר את הפחד, בייחוד על רקע ההיסטוריה האישית של המטופל. אם ניכשל, עלינו לקבל את העובדה כי מטופל זה עדיין לא מוכן לעבוד על פחדיו. לבסוף, ניתן לתאר כיצד הפחד לא תואם את תנאי המציאות אלא ניזון “מסכנה” שהייתה קיימת בעברו של המטופל. יחד איתו ננסה לשחזר את היווצרות הפחד תוך הדגשת המציאות העכשווית. בסופו של דבר, עמדתו של המטופל היא זו שקובעת האם הוא יוכל להשתלט על הפחדים שלו, ולהשיג אינטימיות או לחלופין להישאר עם “רוחות העבר” הרודפות אותו.
שלב 3: עיסוק באינטימיות החדשה בקבוצה בשלב זה משתחררות צורות מוקדמות של אינטימיות אשר מקורן בתקופת הילדות של המטופלים. ביטויים מוקדמים אלו של אינטימיות הם “החומר” ממנו תתפתח אינטימיות בוגרת מאוחר יותר בקבוצה ומחוצה לה. כלומר, לאחר שחברי הקבוצה “אווררו” את פחדיהם ואת הפנטזיות שתומכות בהם, הם מתרככים. הם מתקשרים בניהם בדרכים הנראות כחדשות. בפועל, הם פונים לאופני תקשורת שעוצבו בילדותם ואשר “שוחררו” בעקבות התהליך הטיפולי. אפשר לקרוא להתנהגות זו “אינטימיות בחיתולים”. בשלב זה, המטופל עדיין נשלט על ידי רצונות מילדותו וחסר את דרגת האמפטיות הנזקקת להתפתחותה של אינטימיות בוגרת. ישנם שלושה אופני ביטוי של “אינטימיות בחיתולים”: 1) BOUNDING - האבטיפוס של BOUNDING הוא הסימביוזה בין האם לתינוק בינקותו. בשלב זה אסור לאף אחד להפריע לסימביוזה והתינוק לא סובל תחליפים. בקבוצה, המטופל מפנה את כל הערותיו למנחה. כאשר המטפל מדבר לאחרים בקבוצה, המטופל מניד בראשו כאילו המטפל מדבר אליו ומתעלם כליל מקיומם של האחרים בקבוצה. הקבוצה עשויה להיות מלאה בריבים וקונספירציות, חברים עלולים להסתבך בוויכוחים אבל כל האירועים האלו הם לא חלק מעולמו של המטופל ועל כן לא מעניינו. ה-BOUNDING עם המטפל שומר עליו מכל זה. המטופל יחפש את קירבתו של המטפל מעבר לזמן הקבוצה דרך שאלות, מכתבים ושיחות טלפון דרכם הוא בוחר לשמר את BOUNDING המיוחד שיצר עם המטפל. קשר זה חייב להישמר ולמטופל נדמה כי קשר כזה מחוץ לקבוצה ישמר אותו. זאת אומרת , שאני שומרת על קשר עם המנחה מחוץ לשעות פעילות הקבוצה על מנת להמשיך (גם שהקבוצה פועלת) את הקשר המיוחד בנינו. 2) NEEDING (הזדקקות)- לאחר חשיפה ודיבור על הפחדים עשויה להתפתח תחושה מאד חזקה של פגיעות והזדקקות לקבוצה. 3) GIVING (נתינה) – נתינת יתר של המטופל מתוך משאלה סמויה “למחיאות כפיים” והערכה מצד חברי הקבוצה. כשהמטופל נותן הוא נראה במיטבו, רגוע ונדיב, אבל כאשר הוא נמצא בצד המקבל הוא חש שלא בנוח, הוא כבר לא בעמדת שליטה. Working through Nascent Intimacy- עבודה על /דרך “אינטימיות בחיתולים” חשוב לזכור ששלושת האופנים המאפיינים את שלב האינטימיות המוקדמת הנם צעדים נורמאליים בהתפתחותו הרגשית של המטופל ובלעדיהם לא תיתכן אינטימיות בוגרת. הדבר היחיד ההופך אותם למשוכה הוא במידה והתפתחותו של המטופל נעצרת שם בשל פחד חבוי ועליו להתגבר עליו בכדי לעבור גם משוכה זו (את האינטימיות בחיתולים). בכדי לעזור לחבר קבוצה לעבוד על אותה אינטימיות מוקדמת ולהתקדם אל עבר זו הבוגרת עלינו לאפשר לכל אותן צורות התבטאות ילדותיות לפרוץ החוצה (ניתן מקום לכל 3 הסעיפים למעלה), להחזיק “במושכות” זאת אומרת שצורות ההתבטאות הילדותיות מפעילות את המטופל ואנחנו מאפשרים זאת. במידת הצורך ניתן אפילו לעזור לקבוצה להעריך את אותן התבטאויות ילדותיות של המטופל כאשר זה בא להביע אינטימיות, כך הם נהיים מודעים לתוצאות של ההתבטאויות הילדותיות. בנקודה זו אנו עוזרים לחברי הקבוצה לעזור למטופל המצוי ברגרסיה, להיות מודע לנסיבות אשר גרמו להופעתם של ביטויים ילדותיים אלו. אם המטופל יהיה מוכן להקשיב לחבריו בקבוצה, הערכתו “לאינטימיות ראשונית” זו תשתנה כמו גם איכויותיה הקומפולסיביות. לדוגמא- איש עסקים מצליח שהיה בקבוצה, נתן עצות נהדרות לחבריה שהעריכו זאת. הם אפילו היו מגיעים חצי שעה לפני המפגש על מנת לקבל ממנו עצות (מנגנון ילדותי- נתינה) ולעיתים קרובות עצותיו הניבו פירות. לא משנה עד כמה הם העריצו אותו או הכירו לו תודה, משהו בתגובותיהם היה חסר ולא תואם את ציפיותיו. בנוסף הוא נתר טינה לאנשים שלא קיבלו את עצותיו והכליל אותה על כל הקבוצה ובייחוד על החברים שהעלו השערות לגבי המקורות לחוסר שביעות הרצון שלו. הוא לא רצה לשמוע שיש משהו לא שלם בנדיבותו (העץ הנדיב יש הנחה לתלמידי הסבה). הוא הבין ב- “לקנות ולמכור” אבל כל העניין של לנחש מה הן הסיבות להתנהגותו מבחינתו לא היה טוב יותר מעסק למכירת בועות סבון. אם אחד מהחברים אכן עלה על משהו שנראה הגיוני, הוא חש חוסר נוחות (ז”א עדין לא היה בשל לעבור את המשוכה של אינטימיות בחיתולים) וחש צורך לפזר כל ספק ביחס להתנהגותו והיה מציע טיפ עסקי או מתנה יקרה לאותו חבר (שוב הוא נותן ולא מקבל- נודניק). ירח הדבש הסתיים כאשר הוא איבד את עשתונותיו (כמה מפתיע) ובאופן תוקפני הוא דחה את כל ההתייחסויות אליו ואמר שהן אוסף שטויות. היה צורך בהתמדה רבה על מנת שיוכל לראות כיצד הוא גרם לכל הקבוצה לפנות נגדו. זו בדיוק הייתה אותה נדיבות שתלטנית אשר גרמה לו להתגרש שלוש פעמים. על פני השטח עלתה הפנטזיה שלו שדרך הנתינה האינסופית שלו, חברים אחרים יקבלו אותו ללא תנאי. עבורו, לקבל היה שווה ללהיות נזקק- זאת בשל ההיסטוריה שלו כילד עני. הוא התעקש על עצמאות בכדי להימנע מלהיות נזקק. אחרי שהוא הסכים והיה מסוגל לקבל את ההבנה הזו ביחד עם הקבוצה שעזרה לו, הוא היה מסוגל לקיים אינטימיות בוגרת שתמיד ייחל לה (לבכוווווות).
לעבד אינטימיות בוגרת מאפייניה העיקריים של אינטימיות בוגרת: תחושה של התרחבות (אני כבר לא לבד), לא משנה מה יקרה אנחנו נוכל לו יחד. מה נראה בקבוצה אשר השיגה אינטימיות בוגרת?
- החברים בקבוצה נותנים מרחב רגשי האחד לשני.
- השיחה לא “מקושטת” אלא פשוטה.
- “מה שאתה רואה, זה מה יש”
- לקיחת סיכונים רגשיים בקבוצה.
- כל רגע אינטימי שמושג מוביל לרגע עוד יותר אינטימי, עליה בתחושת האינטימיות.ולא לרגרסיה.
- נוכחותם של רגשות חזקים אפילו כאשר החברים לא מצהירים עליהם.
- החברים מתייחסים האחד לשני באופן שונה מבעבר.
- התמקדות “בכאן ועכשיו” ולא בעבר.
תרשים המאמר תודה לרינת יוסף על תרשים המאמר תפקיד המנהיג בפתירת ההתנגדות לאינטימיות בקבוצה Louis R. Ormont הנחת המאמר: ההתנגדות של האדם לקרבה משמשת כמחסום לצורך הבסיסי באינטימיות המאמר מציג ומדגיש את חשיבות הקבוצה בעבודה על ההתנגדות לאינטימיות מאחר והיא משמשת כסוכן שינוי. ייחודיות הקבוצה מתבטאת בדרכים שונות:
- המשתתפים מאפשרים מרחב לתפיסות שונות. חברי הקבוצה יהפכו את הבריחה מאינטימיות לאדם המבקש זאת לקשה הרבה יותר. בקבוצה יעלו מגוון של רגשות שיעוררו חרדה בקרב המשתתפים, אשר יפעילו את דרכי ההתנגדות לקרבה ואינטימיות. משתתפיםבקבוצה יכולים להעניק להתנגדות משמעות ביחסים בין אישיים.
- הסטינג והחוזה הקבוצתי מאלצים את המשתתפים להתמודד עם ההתנגדות לאינטימיות עקב המחויבות לקבוצה שבה בחר לקחת חלק.
- המשתתפים מרשים להתערב בדרכים בהם המטפלים לא ירשו לעצמם.
- בקבוצה ניתן להיעזר בחברי קבוצה המהווים נקודות כוח ביכולתם לתת פרשנות להתנהגות האחר. אנשים אלו יהיו בעלי יכולות התבוננות מיוחדת אשר יתעמתו כשתעלה התנגדות בקבוצה. המטפל יעניק מקום לפרשנות במידה והיא נכונה ואף יחזק אותה בפני הקבוצה. המטפל יוכל לבקש בעתיד את התרגום ל אותו אדם למילים שאינן מדוברות.
