חזרה לאתר הראשי
The group as matrix of the individual's mental life - Foulkes
סוכם ע``י איתמר דנציגר ואהרון אפשטיין
Foulkes, S. H., (1971). The Group as Matrix of the Individual's Mental life. In: Foulkes, E and Pines, M. (Eds). (1990). Selected Papers Psychoanalysis and Group Analysis. Pp. 223-235
|
והנה המאמר
במאמר זה מתלונן המחבר שלא הבינו אותו כשהוא דיבר על "דינאמיקות קבוצתיות" ובעקבות זאת בא המאמר.
מגננות נגד ראייה כוללת
יש להרבה אנשים קושי בלקבל את הראיון של ה: Mind-->הנפש הקבוצתית -->במובן של תהליכים של אינטראקציה בין כמה אנשים.
אפילו 2 אנשים יוצרים כזה תהליך – קצת כמו 2 אנשים שמשחקים שחמט- זה תהליך בין-אישי.
"תהליכים פן-אישיים" - Transpersonal processes
אלה אותם תהליכים שיוצרים רשת תהליכים בין-אישיים בקבוצה. תהליך זה מתהווה ב"הקשר בקבוצה"
הנפש הקבוצתית הנ"ל אינו "דבר" אלא סידרת אירועים שמתרחשים כל הזמן.
מחבר המאמר מתאבל על כך שלאנשים קשה לקבל רעיון זה מכיוון שזה מצריך שינוי בחייהם ובתפיסתם. זה מקביל להתנגדות היחיד לתובנת דברים שבתוך התת-מודע, בהקשר הפרטני של טיפול.
אז, כאמור, "מיינד" – הנפש -זה לא "דבר" אלא סדרת אירועים – שתמיד בתנועה בזמן.
שינוי מביא לאיום – זה מיפר את האקוויליבריום - שיווי המשקל הקיים – עם ולמרות מצב פתולוגי.
זה נכון גם ברמת הפרט החרד משינוי וגם למערכת קבוצה – למשל שתסרב לוותר על הכבשה השחורה. אם הכבש השחור מתחיל להשתנות לטובתו –למשל שיתחיל לנבוח – אחרים באותו קבוצה יתנגדו.
-->תופעה זאת נכונה גם למנחי הקבוצה שמתקשים להיחשף בהדרכותיהם –שזה גם יוביל לשינוי בקבוצה, שהרי הם גם כן חלק מהקבוצה. השלכה של אמירה זאת היא שעל המטפל הקבוצתי לקחת אחריות גם על התופעות הפתולוגיות בקבוצה.
-->לאור כל הנאמר, אפשר להבין את תופעת הנטייה להכחיש אינטר-תלותיות בקבוצה.
תקשורת בפסיכואנליזה מול טיפול קבוצתי
כלל התופעות בקבוצה טיפולית אנליטית הם פוטנציאל לתקשורת – לכן אין צורך בכל הבולשיט על התת-מודע המודחק כפי שיש בטיפול פרטני פסיכואנליטי.
|
טענת המאמר היא ש: נכון שפרט הוא עולם ומלואו – יחידה שלמה –ובמקרה שלי, מושלמת.
אך עם זאת, יש משהו על-אישי בקבוצה. וגם לזה יש מונח: "מטריצה נפשית על-אישית".
מחבר המאמר נדהם מאיך שלמרות מורכבות הקבוצה, יש תהליך נפשי יחיד, וייחודי – המשותף לכלל הקבוצה מעבר לפרטים שבו -->את מורכבות האינטראקציות אפשר לצייר ע"י ראיית העובדה שיש אינטראקציה בעצם בין כולם לבין כולם – ובין כל הקומבינציות של תת-קבוצות.
-מחבר המאמר מגיע למסקנה ש: לקבוצה שבאה מאותו תרבות, פלוס/מינוס, יש "מטריצה בסיסית משותפת" -לכתחילה עוד לפני היכרות מעמיקה עם אחרים בקבוצה. עם הזמן, נוצרת היכרות. ועם ההיכרות נוצרת "מטריצה דינאמית" שמתפתחת עם התהליך הקבוצתי המאפשרת לכלל הקבוצה להגיע מנקודה א' לנקודה ב'. בתקווה.
חשוב לזכור שמדובר בתהליכי נפש שבאינטראקציה ולא פריטים בקבוצה שבאינטראקציה.
-דוגמאות של המאמר: -דוגמאות אלא אינם של המסכם
1. הומו יזהה הומו לפני שאפילו עשו היכרות –
2. המזוכיסט וסדיסט מוצאים אחד את השני לפני שהם קולטים מה שקורה.
בקיצור – תהליכם נפשיים שבאינטראקציה בקבוצה = אינטראקציה סלקטיבית, לא-אישית, אינטואיטיבי-ברמת אינסטינקט, ולרוב בתת-מודע - וזאת למרות הקונסטלציה פרט בקבוצה.
פתולוגיה קבוצתית נמצאת ב-"שילוב נעול" של אותם תהליכים נפשיים – או במונח: "תהודה" (Resonance).
-->לפעמים הפרט ער למה שקורה ויכול לתמלל את זה.
-יש לכל פרט בקבוצה תגובות ייחודיות לו, משיכות לאחר יותר מלאחר, ובכלל אישיות משל עצמו, וכו'. תגובות אלה גם מפורשות ע"י אחרים בקבוצה בצורה לא מודעת. פירושים אלה נותנים לקבוצה משמעות עבור הפרט, אפילו שמדובר בתהליכים תת-מודעים ואף אם אין לפרט יכולת אינטלקטואלית להבין זאת כלל.
ההקשר הקבוצתי - Group context
חשוב לציין שעם הגישה שהוצגה לעיל, הפרט הוא בקידמה והקבוצה היא ברקע. אנו מבססים את הפרשנויות וההתערבות שלנו בפרט שבקבוצה. ראייה זאת עלולה לגרום לנו כמטפלים לשכוח את התהליך הקבוצתי. בקיצור, עלינו לא רק להשתמש בתהליכים שמגיעים אלי – אלא התהליכים שמגיעים לכוווולם – קרי את מכלול התהליכים בקבוצה. זאת לאור העובדה שמרחב הפעולה הנפשית כוללת את היחיד אך גם נמצאת מעבר ליחיד. או במילים של המאמר: "תהליכים על-אישיים" - "transpersonal processes".
תהליכים אלא עוברים דרך הפרט בקבוצה, וכל פרט מוסיף ומשנה אותו בדרכו. כמו צילום רנטגן בעולם הפיסי –כך בעולם הקבוצתי, התהליכים "עוברים" דרך הפרט. עוד דוגמא של המאמר: ביולוגיה. אם משווים את הפרט לתא, אז פתולוגיה בביולוגיה מולקולארית היא מעבר לתא הבודד. התא הבודד יכול לתפקד אחלה אבל זה האינטראקציות הכוללות.
-->אז פתולוגיה פה היא לא של ה"פרט" או של ה"קבוצה", אלא במובן המופשט. אי אפשר לדבר על היחיד ללא התייחסות לקבוצתו, ואי אפשר להתייחס לקבוצה ללא התייחסות לפרטים שבה.
כדי לראות את ה"שלם" שיש לנו, עלינו לראות "שלם" יותר גדול, קרי לצעוד צעד אחורה – כמו שפרט הוא חלק מקבוצה, כך גם כל קבוצה היא חלק מקבוצה יותר גדולה. לכן הקבוצה הטיפולית שאנו מעבירים היא באופק והקבוצה רק מובנת מתוך עצמה. עם זאת, אי אפשר להתייחס למכלול הקבוצה ללא התייחסות לעצמנו, או לדבר לקבוצה כאחד כדרך קבע. דוגמא שכן המטפל יוכל לדבר לכל הקבוצה זה שאלה על תפקידו שעלתה, או תגובה של כמה אנשי הקבוצה כלפיו או כלפי משהו אחר.
למרות שיש דיבור על הרכב אופטימאלי של הקבוצה – קרי 7-9 אנשים, ואיזה אנשים יכולים להפיק צמיחה אישית מקבוצה, עלינו לזכור שהעיקר הוא האינטראקציות שקורה שם, זה מעבר לגבולות יחיד ועולמו הנפשי האישי.
כמטפלים, עלינו להביט ולהתייחס לכלל התהליכים – גם הקבוצתיים וגם בפרטניים – לפי הצורך – כמו תמונות מזוויות שונות על אותו דבר – כל תמונה/זווית תעזור לעניין אחר, כלומר לא לוותר לא על פרטני ולא על הקבוצתי. עם זאת, חשוב לראות את התמונה הכוללת – קרי של קדמה ורקע. כלומר מה שאנו בוחרים להיות הקדמת ההתערבות שלנו – פרט או קבוצה – הוא על רקע השני.
תיאוריית הרשת הקבוצתית - Group-network theory
טוב. אז דיברנו על רשת אינטר-תקשורתית, אינטראקציונית שבו נמצא הפרט; גם דיברנו על תיאורית הרשת-הקבוצתית של נוירוזה. זה שונה ממערכת משפחתית מכמה סיבות.
בקיצור – ברור לכולנו שלמשפחת המקור יש השפעה על הפרט, במובן האנכי. אך עם הזמן, הפרט גם בא במגע עם קשרים מחוץ למשפחתו ויוצר קשרים חברתיים קבוצתיים, חלקם בחפיפה עם משפחתו. קבוצות אלה הם רשת חברתית טבעית – קרי הרשתות החברתיות שקורים בלאו הכי בחיי היומיום של הפרט. כשצריך טיפול , אז טיפול בכאלה קבוצות מהווה תהליך מאוד מוצלח. מחבר המאמר הזה לא רצה להיכנס לפרטים על זה מחמת האורך. אך מה שברור הוא שאי אפשר "לבודד" כזו קבוצה, שהרי הקונפליקטים הם מידי מורכבים. יש חשיבות להתנגדות של חלקי הקבוצה לשינוי הפציינט המזוהה, בין במודע או בתת-המודע. לרוב, הם מסרבים להיות כנים אחד עם השני בגילוי סודות. יש פה כמובן מידע דיאגנוסטי ועל הפרוגנוזה.
אנו מייחסים את התווית "קבוצה" לכל קבוצה, אפילו שנפגשים מעט פעמים. העיקר הוא שזה קובץ אנשים עם מטרה משותפת. דוגמאות כוללים פורום מנהלים או שחקני כדורגל. מקרים של קבוצה, הפרט הוא ברקע והקבוצה היא בקדמה, וזאת בידיעה שהפרט עשוי להשתנות ולהרוויח מחוויית הקבוצה.
סוד שלישי של קבוצה: קבוצה אנליטית
-קבוצת "זרים" ללא קשרים ממשיים שהקשר היחידי ביניהם הוא מפגש טיפולי.
לסיום,
מחבר המאמר הגיע למסקנה ש:
- תיאורית הרשת החברתית עוזרת לפרט, כל עוד נזהה את הרשת.
- שלושת סוגי הקבוצה שנזכרו במאמר –משפחה, חברים, וקבוצת טיפול - נבחנים הכי טוב במצב קבוצה-אנליטית, בה אפשר לבחון את האינטראקציות ביניהם.