The therapeutic factors in group therapy – Yalom

כיצד תראפיה קבוצתית מסייעת למטופלים? אם נוכל לענות על השאלה הכביכול תמימה הזו, עם מידה מסוימת של דיוק וודאות, יהיה ברשותינו עקרון מרכזי, שבעזרתו נוכל לגשת לבעיות השנויות במחלוקת של הפסיכותראפיה. מרגע שזוהו האספקטים המכריעים של תהליך השינוי, הם יכוננו בסיס רציונאלי, על פיו יבסס התראפיסט את הטקטיקות והאסטרטגיות שלו.

יאלום גורס כי תהליך השינוי התראפויטי הוא מורכב ביותר ומתרחש דרך פעולת גומלין של חוויות אנושיות שונות, שהוא קורא להן therapeutic factors = גורמים תראפויטים. החוויה התראפויטית נחלקת ל- 11 גורמים ראשוניים: 1.החדרת תקווה 2.אוניברסליות 3.הקניית מידע 4.אהבת הזולת 5.סיכום מתקן/משקם של הקבוצה המשפחתית הראשונית 6.פיתוח מיומנויות חברתיות 7.התנהגויות של חיקוי 8.למידה בין-אישית 9.התלכדות קבוצתית 10.קתרזיס 11.גורמי קיום (existential factors).

בשארית הפרק נדון בשבעת הגורמים הראשונים. האחרים נידונים בפרקים הבאים בסיפרו, אולם יאלום מדגיש כי על אף שהוא דן בהם לחוד, הגורמים תלויים זה בזה – הם אינם מתרחשים או מתפקדים בנפרד. יתר על כן, הם מהווים חלקים שונים בתהליך השינוי – חלקם מתייחסים לדרך הפעולה לשינוי, בעוד אחרים הם תנאים לשינוי. על אף שאותם גורמים תראפויטים פועלים בכל סוגי התראפיה הקבוצתית, פעולות הגומלין ביניהם והשוני בחשיבותם משתנים בין קבוצה לקבוצה. נוסף על כך, מטופלים באותה קבוצה יכולים להפיק תועלת במידה רבה מאשכולות משתנים של גורמים תראפויטים.

הגורמים התראפויטים שיאלום מעלה, מובאים מנסיונו הקליני האישי, מניסיונם של מטפלים אחרים, מנקודת מבטם של מטופלים קבוצתיים שטופלו בהצלחה וממחקרים שיטתיים רלוונטים. אולם, אף אחד ממקורות אלו הוא מעל לכל ספק! לא חברי הקבוצה ולא מנהיגיה הם לחלוטין אובייקטיבים וכן שיטת המחקר אינה מלוטשת ולרוב אינה ישימה.

(מרחיב על כל מקור מידע – מה הקשיים באיסוף מידע מכל מקור ולמה בכ"ז חשוב להתייחס אליו. בעיקר הוא מדגיש כי הוא מציג את הגורמים התראפויטים לא כמוחלטים ומוגדרים, אלא יותר כקווי יסוד זמניים, שניתן ורצוי לבחון אותם ע"י חוקרים קליניים אחרים).

1) החדרת אמונה: להחדרת התקווה ולתיחזוקה ישנה חשיבות מכרעת בכל הפסיכותראפיות, שכן לא רק שהיא הכרחית ע"מ לגרום למטופל להישאר בטיפול כדי שגורמים תראפויטים אחרים יוכלו להשפיע, אלא האמונה באופן הטיפול יכולה בפני עצמה להועיל תראפויטית. מחקרים מוכיחים שציפיות גבוהות לעזרה לפני הטיפול מראים על קשר ישיר ומשמעותי, עם תוצאות טיפול חיוביות. יש לקחת בחשבון גם את כמות הידע הניכרת, המתעדת את יעילות כוח הריפוי של האמונה וכן טיפולי 'פלציבו' – טיפולים הבאים לחלוטי לידי ביטוי דרך אמונה ושכנוע.

קבוצות תראפויטיות מכילות לרוב אינדיבידואלים הנמצאים בנקודות שונות לאורך רצף ההתמודדות- התמוטטות. למטופלים יש מגע מתמשך עם חברי קבוצה, שהשתפרו בעזרת הקבוצה, ולעיתים קרובות פוגשים חברי קבוצה שהיו להם בעיות דומות מאוד לבעיותיהם שלהם, והתמודדו איתן בצורה יותר אפקטיבית. הוא מזכיר מטופלים, שבסוף הקבוצה מעירים עד כמה חשוב היה עבורם לצפות בהשתפרות חיי האחרים. תראפיסטים קבוצתיים צריכים לנצל את הגורם הזה, ע"י כך שמדי פעם יעלו לתשומת לב הקבוצה את ההשתפרות שחלה אצל אחדים מהחברים ואת כל השינויים החיוביים שהתרחשו בחייהם. לעיתים גם חברי הקבוצה עצמם יציעו, באופן ספונטני, עדויות על כך, כאשר חברים חדשים וסקפטיים יצטרפו.

המחקר מאמת שזה חשוב ביותר גם שהתראפיסטים יאמינו בעצמם ובמועילות קבוצתם. יאלום מאמין כי הוא יכול לעזור לכל מטופל בעל מוטיבציה, שמוכן לעבוד בקבוצה למשך לפחות שישה חודשים. בפגישותיו הפרטניות הראשוניות עם המטופלים, הוא משתף אותם באמונתו זו ומשתדל להחדיר בהם ולו מעט מהאופטימיות שלו.

רבות מן הקבוצות לעזרה עצמית שהופיעו בעשור האחרון, שמות דגש רב על החדרת אמונה. חלק חשוב ועיקרי בפגישות של Recovery Inc ובפגישות של AA מוקדש לעדויות. תחילה, החברים מתארים מצבים בעלי פוטנציאל רב להיווצרות לחץ, בהם הם נמנעו מן המתיחות ע"י יישום הכלים והשיטה הנלמדת בפגישות. לאחר מכן, נגמלים מצליחים מספרים את סיפור נפילתם וגאולתם. אחד הכוחות המשמעותיים ביותר בAA היא העובדה שכל המדריכים הם אלכוהוליסטים נגמלים והם מהווים מקורות השראה חי לכל האחרים. רבות מתוכניות הגמילה מסמים מחדירות תקווה במטופלים ע"י שימוש במכורים נגמלים כמובילי הקבוצה. החברים מאמינים שאדם שצעד באותה דרך כמותם ומצא את הדרך חזרה, יהיה מסוגל להבין אותם הכי טוב.

2) אוניברסליות: מטופלים רבים נכנסים לתראפיה עם המחשבה המדאיגה שהם יחידים במינם במצבם המחפיר. שלהם בלבד יש בעיות מפחידות או לא נסבלות, מחשבות, דחפים ופנטסיות. יש גרעין של אמת בתחושה זו, מאחר ולמטופלים רבים היה מכלול יוצא דופן של מצוקות חיים ומדי פעם הם מוצפים בחומרים מן התת-מודע. תחושת הייחודיות של המטופל לרוב מועצמת ע"י בידוד חברתי. בגלל קשיים בין-אישיים- הזדמנויות לגילויי לב, להסכמה כנה ולאישור במערכת יחסים אינטימית לרוב אינם זמינים למטופלים. בקבוצת התראפיה, בעיקר בשלבים הראשונים, חוסר בחיזוק תחושת הייחודיות של המטופל הינו מקור עצום של תחושת הקלה. לאחר שמיעת חברים אחרים מספרים על דאגות דומות לשלהם, מטופלים מדווחים כי חשו יותר מחוברים לעולם ותיארו את התהליך כחוויה של "חזרה למין האנושי". בפשטות, התופעה באה לידי ביטוי בקלישאה – "כולנו באותה סירה" או יותר בציניות – "misery loves company"...

אין מעשה או מחשבה אנושית שהינם לחלוטין מחוץ לחווית אנשים אחרים. יאלום מספר כיצד שמע חברי קבוצה חושפים מעשים כגון גילוי עריות, פריצה, מעילה, רצח, ניסיון התאבדות ופנטזיות בעלות אופי מסוכן אפילו יותר. אולם כמעט תמיד הוא צפה איך חברי הקבוצה האחרים מושיטים ידם ומקבלים את המעשים הללו כשייכים לתחום פעולותיהם שלהם. כפי שבעבר הרחוק ציין פרויד- הדברים האסורים ביותר, בחזקת טאבו, כנגד רצח אב וגילוי עריות, נבנו בדיוק בגלל שהדחפים האלה ממש הם חלק בלתי נפרד מטבעו האנושי הבסיסי ביותר של האדם.

סוג זה של עזרה וסיוע אינם מוגבלים בלבד לתראפיה הקבוצתית. אוניברסליות משחקת תפקיד גם בטיפולים פרטניים, למרות שבמתכונת זו ישנן פחות הזדמנויות לקיום קונצנזוס ולאישור. הוא מספר על סקירה שביצע ביחד עם מטופל על 600 שעות טיפול פרטני שעבר עם מטפל אחר. כשנשאל לגבי הארוע המשמעותי ביותר עבורו במהלך הטיפול, הוא נזכר בסיטואציה בה היה במצוקה נוראית בשל רגשותיו כלפי אימו. כשבמקביל לרגשות חיוביים כלפיה, תקפו אותו משאלות מוות עבורה, ע"מ שיירש ממנה אחוזה גדולה. בנקודה מסוימת, מטפלו העיר כי "that seems to be the way we’re built". הצהרה פשוטה ותמימה זו הציע הקלה משמעותית ואיפשרה למטופל לחקור את הרגשת האמביוולנטיות שלו כלפי אימו לעומקה.

למרות מורכבותן של בעיות אנושיות, ישנם מספר מכנים נפוצים בולטים וחברי קבוצת התראפיה מבחינים במהירות בקווי הדמיון ביניהם. במשך שנים רבות יאלום ביקש מחברי קבוצה שאינם מטופלים בה (כגון סטודנטים לרפואה, מתמחי פסיכיאטריה, אחיות וכולי) להשתלב במשימה "סודית ביותר". הם התבקשו לכתוב, בעילום שם, על פיסת נייר את סודם השמור והאישי ביותר– הדבר היחיד שהם הכי פחות ששים לשתף בו את הקבוצה. באופן מפתיע התגלה כי הסודות מאוד דומים, עם מספר נושאים שולטים. הנפוץ ביותר היה אמונה עמוקה של אי כשירות בסיסית – הרגשה שאם אחרים היו באמת מכירים את אותו אדם, הם היו מגלים את חוסר הכישורים שלו והיו רואים מבעד הבלוף האינטלקטואלי שלו. הסוד הבא ברצף הינו תחושה עמוקה של ניכור בין-אישי. יש המדווחים שהם אינם יכולים או מסוגלים באמת לדאוג או לאהוב אדם אחר. הקטגוריה השלישית ברצף הסודות הינה מגוון של סודות מיניים, לעיתים קרובות פחד מנטיות הומוסקסואליות. דאגות עיקריות אלו, בחברי קבוצה שאינם מטופלים, זהות באיכותן אצל אינדיבידואלים המחפשים עזרה מיקצועית, המתוייגים כמטופלים. כמעט תמיד מטופלים חווים חששות הנוגעות להערכתם העצמית וכן ליכולתם ליצור קשר עם אחרים.

3) מסירת/הקניית מידע: תחת הכותרת הכללית הזו, יאלום כולל הדרכה דידקטית בנוגע לבריאות נפשית, מחלות נפש ופסיכודינאמיקות כלליות, הניתנות ע"י התראפיסט. כמו גם עצות, הצעות או הדרכה ישירה בנוגע לבעיות החיים המוצעות ע"י התראפיסט או ע"י מטופלים אחרים. על פי רוב, כשהתראפיסט או המטופלים בוחנים במבט לאחור את חוויתם מיחסי הגומלין בקבוצה הטיפולית, הם אינם מעריכים במיוחד אינפורמציה דידקטית או עצות.

רוב המטופלים, בסיכומו של טיפול קבוצתי מוצלח, למדו רבות על תפקודים נפשיים, משמעותם של סימפטומים, דינאמיקות בין אישיות וקבוצתיות ועל תהליך הפסיכותראפיה. אולם, התהליך הלימודי הוא מרומז– רוב התראפיסטים הקבוצתיים אינם מציעים הדרכה דידקטית מפורשת בקבוצה. ישנן מספר גישות של קבוצות טיפוליות בהן הדרכה פורמאלית היא חלק חשוב מהתוכנית. למשל, הרצאות מעשירות ומה הרלוונטיות שלהן לתהליך הטיפולי או לסימפטומים. כמו כן, שימוש באווירה לימודית של כיתה, מתן שיעורי בית ומתן ציונים. קבוצות רבות לעזרה עצמית מדגישות את הצורך בהקניית מידע, מעודדות העברת מידע בין החברים ולעיתים קרובות מזמינות מומחים שיכווינו את הקבוצה.

הספרות העדכנית על תחום התראפיה הקבוצתית שופעת בתיאורים של קבוצות התמחות עבור מטופלים בעלי הפרעה ספציפית או המתמודדים עם משבר חיים מוגדר (השמנת יתר, הסתגלות לאחר גירושין, כאבים כרוניים, קורבנות אונס, אפילפסיה וכו'). הן בונות מרכיבים דידקטיים ומציעות הדרכה מפורשת הנוגעת לטבע מחלתו או בעייתו של המטופל.

יאלום מתאר שהוא ועמיתיו השתמשו בסוג של הדרכה מקדימה עבור מטופלים פסיכיאטריים, העומדים להיכנס לסיטואציה מפחידה – הקבוצה הפסיכותראפית. ע"י צפייה מראש של פחדי המטופלים וע"י נתינת מבנה קוגניטיבי, הם עזרו למטופלים להתמודד בצורה אפקטיבית יותר עם ה"הלם התרבותי" הראשוני.

משתמשים בהדרכה דידקטית במגוון של אופנים בתראפיה הקבוצתית: להעביר מידע, להבנות את הקבוצה ולהסביר את תהליך החולי. לעיתים קרובות, הדרכות כאלו מהוות את הכוח המקשר הראשוני בקבוצה, עד שגורמים תראפויטים אחרים הופכים לפעילים. בני אדם תמיד סלדו מחוסר וודאות ובמהלך הדורות ביקשו לסדר את הייקום ע"י סיפוק הסברים, בעיקר דתיים או מדעיים. הסבר של תופעה הינו הצעד הראשון לעבר השליטה בה. אם חלה התפרצות של הר געש בשל אי שביעות רצונו של אל הרי הגעש, אז לפחות ישנה תקווה לרצות אותו ובסופו של דבר אולי אף לשלוט בו.

אצל חולים פסיכיאטריים, פחד וחרדה הנובעים מחוסר וודאות לגבי מקורם, משמעותם וחומרת הסימפטומים הפסיכיאטריים, עלולים להחמיר את חוסר התפקוד, כך שחקירה אפקטיבית הופכת לקשה הרבה יותר. לפיכך, הנחיה דידקטית, המספקת מבנה והסברים, היא בעלת ערך מהותי וראויה למקום ברפרטואר של הכלים התראפויטים שלנו.

עצה ישירה- שלא כמו הנחיה דידקטית ברורה ומפורשת מהתראפיסט, עצה ישירה הניתנת ע"י החברים, מתרחשת ללא ציפייה בכל קבוצה טיפולית. נתינת העצות משרתת מטרה באופן לא ישיר. התהליך, יותר מתוכן העצה, יכול להיות מיטיב, שכן הוא מרמז על אינטרס הדדי ועל דאגה. במילים אחרות, מה שחשוב משתמע מעצם ההצעה של העצה, הנראית ע"י המטופל כמתנה.

לעיתים קרובות, התנהגות של מתן או חיפוש עצות היא רמז חשוב להבהרת פתולוגיות בין אישיות. למשל, מטופל ששוב ושוב סוחט עצות והצעות מאחרים רק על מנת לדחות אותן בסופו של דבר ובכך לתסכל אחרים, ידוע למטפלים קבוצתיים כ"help-rejecting complainer". אחרים יחפשו תשומת לב והזנה ע"י בקשת הצעות לגבי בעיה שאינה ניתנת לפיתרון, או לחילופין שכבר נפתרה ואחרים "יחלבו" עצות בצימאון שאינו ניתן לרוויה, אולם לעולם לא יגמלו לאחרים הנזקקים באותה מידה, באופן שווה והדדי. חברי קבוצה מסוימים כ"כ נחושים בדעתם לשמור על סטאטוס גבוה בקבוצה או על מראה חיצוני של סיפוק עצמי בקור רוח, שהם לעולם לא יבקשו עזרה באופן ישיר. חלקם משתפרים בהכרת תודתם, בעוד אחרים אף פעם לא יראו כי הבחינו במתנה אך כן יקחו אותה הביתה, לעבד אותה בפרטיות.

סוגים נוספים של קבוצות שאינן ממוקדות על יחסי גומלין, משתמשים בהצעות ישירות והדרכה באופן מפורש. קבוצות לעיצוב התנהגויות מציעות עצות ישירות משמעותיות. קבוצות AA משתמשות בהדרכה ובסיסמאות. למשל, מטופלים מתבקשים להתנזר רק למשך 24 השעות הקרובות (one day at a time). חוקרים למדו קבוצה לעיצוב התנהגות של גברים עברייני מין וציינו, כי לא רק שעצות היו נפוצות מאוד, אלא הן גם הגיעו במספר צורות: הכי פחות אפקטיבית הייתה ההצעה הישירה, ואילו האפקטיבית ביותר הייתה ההנחיה התפעולית השיטתית או הצעה אלטרנטיבית לאיך להשיג מטרה נחשקת.

4) אלטרואיזם/אהבת הזולת: (במאמר יש סיפור נחמד ששווה קריאה). בקבוצות תראפיה מטופלים מקבלים דרך נתינה, לא רק כחלק מרצף הדדי של נתינה-קבלה, אלא גם מעצם מהותו של אקט הנתינה. מטופלים פסיכיאטרים המתחילים טיפול תראפי עוברים תהליך של דמורליזציה והם בעלי הרגשה שאין להם דבר בעל ערך להציע לאחרים. מזמן הם חושבים על עצמם כמעמסה וחווית הגילוי שהם בעלי חשיבות לאחרים היא מרעננת ונותנת דחיפה להערכתם העצמית.

בנוסף, מטופלים מהווים עזרה עצומה האחד לשני, בתהליך התראפיה הקבוצתית. הם מציעים תמיכה, חיזוק, רעיונות ותובנות וכן הם חולקים בעיות דומות אחד עם השני. לא נדיר שמטופל יקשיב ויקלוט תצפיות ממטופל אחר הרבה יותר ברצון וללא היסוס, מאשר מהתראפיסט הקבוצתי. למטופלים רבים התראפיסט נשאר המומחה שמשלמים לו, אולם על שאר החברים ניתן לסמוך שיגיבו בספונטניות ובכנות ויספקו משוב כנה. מטופל הבוחן מחדש את מסלול הטיפול הקבוצתי שעבר, כמעט תמיד יזקוף לזכות חברים אחרים שהיו בעלי השפעה וחשיבות בהשתפרותו – אם לא בתמיכה מכוונת וייעוץ, אז לפחות בכך שהיו שם ואיפשרו לו להכיר את עצמו דרך היחסים איתם.

גורם תראפויטי זה אינו נעדר גם ממערכות פסיכו-תראפויטיות אחרות. בתרבויות פרימיטיביות לאדם הנתון בקשיים, לעיתים ניתנת המשימה להכין סעודה או לבצע איזה סוג של שירות למען הקהילה. אנשים צריכים להרגיש שזקוקים להם, שהם נחוצים. כמו אלכוהוליסטים נגמלים שממשיכים ללכת לפגישות שנים אחרי שהגיעו לפיכחון מוחלט.

מקור זה של עזרה (אלטרואיזם) אינו מוערך תחילה. רבים הפונים השואלים לגבי טיפול קבוצתי – "כיצד העיוור יכול להוביל את העיוורים?" או "מה אני יכול לקבל מאחרים המבולבלים כמוני? בסופו של דבר נגרור אחד את השני למטה...". הדרך הטובה ביותר להתמודדות עם התנגדות שכזו היא לחקור את ביקורת המטופל על הערכתו העצמית. מטופל המזועזע מהסבירות של קבלת עזרה ממטופל אחר, בעצם אומר "שלו אין שום דבר בעל ערך להציע לאחרים".

ישנה תועלת נוספת, יותר עדינה ומתוחכמת, הטבועה במעשה האלטרואיזם. מטופלים רבים שרויים בהתעמקות עצמית חולנית, הלובשת צורה של הסתכלות עצמית אובססיבית. אולם מימוש עצמי או משמעות בחיים לעולם לא יושגו דרך דיון רציני ושיקול דעת. תכונות אלה באות אחרי, אך לא ניתן לרדוף אחריהן בהצלחה. הן נגזרות מהתופעה המופיעה בנוף של חוויותינו האישיות, כשאנו מתעלים מעל עצמנו, כשאנו שוכחים את עצמנו בהתעמקות במישהו או במשהו מחוץ לעצמנו. הקבוצה התראפית מלמדת במרומז את הלקח הזה ומספקת זווית ראייה פילוסופית-מנוגדת חדשה.

5) סיכום מתוקן של הקבוצה המשפחתית הראשונית: ללא יוצא מן הכלל, מטופלים הנכנסים לקבוצה תראפית, הם בעלי היסטוריה של ניסיון לא מספק בקבוצה הראשונה והחשובה ביותר – המשפחה הגרעינית. הקבוצה דומה למשפחה במובנים רבים, וקבוצות רבות מונחות ע"י צוות תראפיסטים, המורכב מגבר ואישה, במאמץ מכוון להדמות תצורה הורית עד כמה שאפשר. תלוי בעולם ההנחות של המטופל (המעוצב במידה רבה ע"י ניסיון משפחתי קודם), הוא מקיים אינטראקציות עם מנהיגים או עם מטופלים אחרים, כפי שבעבר יצר אינטראקציה עם הוריו ואחיו.

ישנו מגוון אינסופי של דפוסים: *תלותיות חסרת אונים במנהיגים, בהם המטופל מחדיר בהם כוח וידע שאינם מציאותיים. *התנגדות עיוורת למנהיגים, שנחשבים כחוסמים התפתחות אוטונומית וכשוללים מחברי הקבוצה את האינדבידואליות שלהם. *ניסיון לפצל בין שני המנחים ולעורר מחלוקות או יריבויות ביניהם. *תחרותיות מכאיבה עם חבר קבוצה אחר במאמץ לצבור תשומת לב ודאגה מהמטפלים. *חיפוש בעלי ברית בקרב המטופלים האחרים במטרה להפיל את המטפלים. *הזנחת האינטרסים האישיים במאמץ לכאורה חסר אנוכיות, ע"מ לפייס חברים אחרים.

כפי שניתן לראות, תופעות דומות מתרחשות גם בטיפול הפרטני. ההבדל הוא שהקבוצה מספקת אוסף גדול ומגוון של אפשרויות לסיכום. באחת הקבוצות, מטופלת שבמשך מספר מפגשים הזעיפה פניה בשקט, קוננה על העובדה שהיא אינה בטיפול אחד-על-אחד. הקבוצה לא הצליחה לספק את צרכיה, והיא מצאה את עצמה לא מסוגלת לדבר במפגשים. בעוד שהיא ידעה שהיא יכולה לדבר בחופשיות על עצמה בשיחות פרטיות עם התראפיסט או עם כל אחד מחברי הקבוצה. כשדחקו בה, היא חשפה את כעסה על כך שבפגישה מן הזמן האחרון, מטופל אחר התקבל בחום לאחר שחזר מחופשה. גם היא חזרה לאחרונה מחופשה, אבל לא קיבלה את אותה קבלת פנים חמה מהקבוצה, כפי שקיבל הוא. יותר מכך, מטופל אחר קיבל שבחים על כך שהציע פרשנות חשובה לחבר, בעוד שהיא הציע משהו דומה מספר שבועות קודם ולא הבחינו בכך בכלל. במשך זמן מה, היא גם שמה לב לטינה ההולכת ומצטברת אצלה להתחלקות בזמן הקבוצה. היא הייתה חסרת סבלנות, עד שקיבלה את תשומת הלב והתעצבנה כשהיא הועברה ממנה. ניכר היה שכל ההתנסויות הללו אינן חדשות לה ושהן מושרשות מאוד ביחסיה עם אחיה. תבנית הקבוצה היתה בעלת ערך רב עבורה, כפי שהיא עבור הרבה מטופלים נרקיסיסטיים (אנוכיים), שכן היא איפשרה גם לקנאתה וגם לתשוקתה לתשומת לב לעלות לפני השטח. בטיפול פרטני, קונפליקטים אלו היו מופיעים באיחור, אם בכלל, שכן התראפיסט נמצא שם תמיד, מצופה מהמטופל שיקח את כל הזמן שהוא צריך וכן אין עוד אנשים שחייבים לחלוק עימם את השעה הטיפולית.

אולם מה שחשוב אינו רק שקונפליקטים משפחתיים מוקדמים משוחזרים, אלא שהם משוחזרים באופן שיקומי ומתקן. אסור להרשות לקשרים המעכבים התפתחות לקפוא ולהקשיח, מערכת בלתי חדירה המאפיינת מבנים של משפחות רבות. במקום, תפקידים מתוקנים חייבים בקביעות להיבחן ולהיות מאותגרים. יש לעודד קביעת עקרונות יסוד, לבדיקת מערכות יחסים ובחינת התנהגויות חדשות. למטופלים רבים טיפול בבעיותיהם עם התראפיסטים ועם שאר חברי הקבוצה, הוא גם טיפול בנושאים לא גמורים מהעבר.

6) פיתוח מיומנויות חברתיות: זהו גורם תראפויטי הפועל בכל קבוצות התראפיה, למרות שהאופי של המיומנויות הנלמדות ובהירות התהליך משתנה רבות ותלוי בסוג הקבוצה. בחלק מהקבוצות (קבוצות המכינות מטופלים המאושפזים המון זמן לשחרורם או קבוצות למתבגרים) יכולה להיות הדגשה על פיתוח מיומנויות חברתיות. יכול להיעשות שימוש במשחקי תפקידים, כשמטופלים צריכים ללמוד איך לגשת למעסיקים אפשריים או איך להזמין בחורה לרקוד.

בקבוצות תראפיה דינמיות עם עקרונות המעודדים מתן משוב, המטופלים עשויים לרכוש מידע משמעותי אודות התנהגויות חברתיות שאינן מסתגלות. למשל, מטופל עלול ללמוד על נטייה מדאיגה להימנע מלהסתכל על האדם עימו הוא משוחח או על התרשמויות אחרים מהגישה היהירה שלו או על מגוון רחב אחר של הרגלי התנהגותו החברתית, אשר ללא ידיעתו, ערערו/פגעו במערכות היחסים שלו. ליחידים הלוקים במערכות יחסים אינטימיות, הקבוצה מייצגת לעיתים קרובות את ההזדמנות הראשונה למשוב בין אישי מדוייק. למשל, מטופל שבאובססיביות כולל פרטים זעירים, אין-סופיים ולא רלוונטיים בשיחותיו, הבין שעשה זאת, לראשונה, בטיפול קבוצתי. במשך שנים הוא היה מודע לכך שאנשים אחרים פשוט מתחמקים ממנו או מצמצמים את המגע החברתי עימו. כמובן שתראפיה כרוכה בהרבה יותר מהכרה פשוטה ושינוי מכוון של ההתנהגות החברתית. אולם הישגים אלה הם יותר מסתם הטבות נלוות ולעיתים קרובות הם משמשים גורם חשוב ביותר בשלבים הראשונים של השינוי התראפויטי.

תכופות החברים הותיקים של קבוצת התראפיה רוכשים מיומנויות חברתיות מתוחכמות למדי. הם רגילים לעבד, הם למדו איך להגיב באופן שיש בו כדי להועיל לאחרים, הם רכשו שיטות לפתרון קונפליקטי והסבירות היא שהם יהיו פחות שיפוטיים ובעלי יותר יכולת לחוות ולבטא אמפטיה. מיומנויות אלה יכולות רק לעזור להם בעתיד באינטראקציות חברתיות.

7) התנהגויות של חיקוי: תראפיסטים מעשני מקטרת לרוב יולידו מטופלים מעשני מקטרת. מטופלים במהלך פסיכותראפיה פרטנית עשויים לשבת, ללכת, לדבר ואף לחשוב כמו המטפל שלהם. בקבוצות, תהליך החיקוי הוא יותר מפוזר, כשמטופלים עשויים לעצב או לנסות לחקות אספקטים של חברי הקבוצה האחרים, כמו גם של המטפל. קשה להעריך את החשיבות של ההתנהגות החקיינית בתהליך התראפויטי, אבל מחקר פסיכו-חברתי טוען שהתראפיסטים ממעיטים בחשיבותה. למשל, טיפול בפוביות מנחשים ע"י התבוננות בתראפיסט המחזיק נחש. בתראפיה קבוצתית מאוד ייתכן כי מטופל יפיק תועלת מצפייה בטיפול של מטופל אחר עם בעיה דומה – תופעה שמתייחסים אליה כאל טיפול שבא עקב צפייה במישהו אחר או תראפיה "צופה" ("spectator" או "vicarious"). גם אם התנהגות חקיינית ספציפית היא קצרת ימים, היא עשויה לעזור לאינדיבידואל "להפשיר" ע"י התנסות עם התנהגויות חדשות. למעשה, נפוץ שמטופלים במהלך התראפיה יתנסו בחלקים מאנשים אחרים ואז יזנחו אותם כלא מתאימים להם. לתהליך זה יכולה להיות השפעה חזקה ומבוססת, שכן הגילוי מה אני לא מהווה התקדמות לקראת הגילוי מה אני כן!