חזרה למאמרים של קבוצתית ב
חזרה לאתר הראשי
יאלום, א. לשץ', מ. (2006) טיפול קבוצתי- תיאוריה ומעשה

יאלום, א. לשץ', מ. (2006) טיפול קבוצתי- תיאוריה ומעשה, פרק 8

פרק 8 – בחירת פונים

תרפיה קבוצתית טובה מתחילה בבחירת פונים טובה. פונים שמגיעים לקבוצות מסיבות לא נכונות או שאין התאמה, לא סביר שישיגו תוצאות טובות. מעבר לכך קבוצה שנבחרה באופן לא מתאים עלולה למות עוד לפני שנולדה ולא תתפתח לעולם לטיפול יעיל עבור אף אחד מהחברים בה.

הפרק ידון בשאלה של בחירת פונים והרכבת קבוצה לסוג מסוים של קבוצות טיפוליות: הטרוגניות, חולי חוץ, ארוכת טווח, בעלי רצון להקל על הסימפטומים ושינוי אופי ותכונות.

יש פונים שמתאימים לסוג קבוצה מסוים ולא לאחר.

קריטריונים לאי קבלת פונה לקבוצה:

קריטריונים אלו הם כלליים וגסים. יש מטפלים שמנסים לקבוע קריטריונים יותר מוגדרים ובוחנים פונים שלא הרוויחו מהטיפול הקבוצתי + נושרים.

הנושרים מקבוצות טיפול:

יש הוכחות לכך שנשירה מוקדמת מהקבוצה גרועה לפונה ולקבוצה. לעזיבה מוקדמת של הקבוצה בדרך כלל אין קשר לכך שהפונה חש מסופק או שהשתפר. מעבר לכך מצאו שלעזיבה מוקדמת יש השפעה שלילית על החברים שנשארו, שחשו מאוימים וחסרי מורל בעקבות העזיבה. התפתחות טובה של קבוצה דורשת יציבות של החברות. עזיבה נמהרת כולה לעכב את ההתבגרות של קבוצה במשך חודשים. לכן, אם בתהליך הסינון אנו לומדים לזהות חברים שסביר מאד שינשרו זהו הישג חשוב לקבוצה.

סיבות לסיום\לנשירה מהקבוצה בטרם עת:

הסיבות לסיום בטרם עת רלוונטיות לתהליך הסלקציה. במחקר אחד מצאו שהנושרים היו יותר ספונטניים, יותר עוינים או שמצד שני יותר רגועים ונזקקו לתמריץ. הם התלוננו פחות על מתח ויותר הציגו סומטיזציה של הקונפליקט במקום תגובתיות רגשית. הם התלוננו על כאבי ראש ואינסומניה חמורה והציגו חוסר מנוחה מוטורי. הם גם נראו פחות בעלי מוטיבציה כלפי הטיפול ופחות נוטים לטיפול פסיכולוגי. במחקר אחר הנושרים הראו פחות יכולת לעמוד במתח, פחות רצון לאמפתיה ופחות יכולת להשיג יחסי קרב רגשיים. הנושרים היו בעלי פחות יכולת ורבלית ובאו ממעמד סוציו-אקונומי נמוך.

במחקר אחר, מצאו שהנושרים היו:

  1. פונים עם דיאגנוזה של פסיכוזה מתקדמת או בתחילתה, או מדוכאים פרנואידים.
  2. פונים שהשתמשו בקבוצה לפתרון משבר ונשרו כאשר מצב החירום עבר.
  3. אינדיבידואלים, סכיזואידים, רגישים או מבודדים יתר על המידה שנזקקו לטיפול יותר זהיר ואינטנסיבי.
לסיכום, פונים שסופם לנשור מהקבוצה סביר שיהיו בעלי התכונות הבאות:

הכחשה גבוהה, סומטיזציה גבוהה, מוטיבציה נמוכה, מודעות פסיכולוגית נמוכה, פתולוגיה פסיכוטית חמורה, פחות חביב, מעמד סוציו-אקונומי נמוך, יעילות השפעה חברתית נמוכה, IQ נמוך. אנשים עם המיומנויות הכי נמוכות לעבודה בקבוצה – הכי סביר שייכשלו. במחקר אחר מצאו 9 גורמים שאחראים לנשירה של פונים: גורמים חיצוניים, סטיה קבוצתית, בעיות של אינטימיות, פחד מהשפעה רגשית, חוסר יכולת לשתף את הרופא, סיבוכים בתרפיה אינדיווידואלית וקבוצתית בו זמנית, פרובוקציות מתקדמות, חוסר אוריינטציה \ אוריינטציה לא מתאימה לתרפיה וסיבוכים שנבעו מתת קבוצות.

בדרך כלל יותר מגורם אחד היה מעכב, גורמים מסוימים היו יותר קרובים/קשורים לנסיבות חיצוניות או לתכונות אופי שהפונה הביא לקבוצה והם אלו שרלוונטיים לתהליך הסלקציה. אחרים יותר רלוונטיים לבעיות שעלו בקבוצה ולכן קשורים לטכניקה של המנחה. הכי רלוונטיים לביסוס קריטריונים לסלקציה היו פונים שנשרו בגלל גורמים חיצוניים, סטייה קבוצתית ובעיות של אינטימיות.

גורמים חיצוניים:

  1. סיבות פיזיות לנשירה (קונפליקט לגבי לו"ז, מעבר מחוץ לאזור הגיאוגרפי של הקבוצה). לגורמים אלו יש תפקיד חשוב בנשירה.
  2. מתח חיצוני – אירועים חיצוניים בחייהם של הפונים שכל כך מטרידים שהיה להם קשה להשקיע אנרגיה במעורבות בקבוצה. הם לא יכלו לחקור את יחסיהם עם חברים אחרים בקבוצה בזמן שהם מלאים בחשש ובאיומים של הפרעות של יחסים עם האנשים הכי משמעותיים להם בחייהם.
זה היה מתסכל עבורם לשמוע על בעיות של אחרים בזמן שבעיותיהם נתפסו בעיניהם קשות ומרתקות.(בעיות קשות עם גירושין יחסיים בעיתיים עם בני משפחה שכול ומחלות פיזיות קשות.

לפעמים קשה לזהות מתח חיצוני מפני שלפעמים הופרע כמשני לכוחות פנימיים.לדוגמא, גורם פנימי: אי שקט פנימי של הפונה יכול להוביל להפרעות בסיטואציות חיים – גורם משני.

פונים רבים ציינו גורמי לחץ חיצוניים כסיבה לנשירה אבל בחינה לעומק מראה שגורמי לחץ אלו לא מספקים ולא מהווים סיבה מספקת לנשירה. בדרך כלל ההתמקדות בגורמים חיצוניים עזרה לפומה להימנע ממשהו שנתפס בעיניו כמסוכן בקבוצה. זהו מעין מכניזם של הכחשה. הפונה משתמש בגורם החיצוני כרציונליזציה לסיום על מנת להימנע מסכנה שציפה לה של חשיפה עצמית, אגרסיות, אינטימיות, או התמודדות עם אספקטים לא מוכרים בעצמם.

לכן, בתהליך הסלקציה התמקדות לא מוצדקת בגורמי לחץ חיצוניים היא רמז שלילי, גם אם הוא מייצג רמת לחץ יוצאת דופן או הכחשה.

סימן שלילי נוסף – אדם שנמצא במשבר ויש לו מטרה מוגדרת היטב.

סטייה קבוצתית

המחקרים בנוגע לפונים שנשרו בגלל שהיו הסוטים בקבוצה מספקים מידע רלוונטי לתהליך הסלקציה. כמעט כל פונה מציג לפחות משתנה אחד בקבוצה: הצעיר ביותר, הרווק, החולה ביותר, השקט ביותר.

יש פונים שמציגים תפקוד סוטה יחסית לשאר התפקידים, וסטייה כזו נחשבה כגורם חשוב, כסיבה הראשונה לסיום הקבוצה. התפקידים השתנו מאלו שהיו לא משתתפים שקטים לאלו שהיו קולניים כועסים מפריעם אבל תמיד הם היו מבודדים ונתפסו על ידי המנחה והקבוצה כמאטים את תנועת הקבוצה.נראה כאילו הם פשוט לא מתאימים לקבוצה.

המאפיינים הכי נפוצים של אנשים אלו :חוסר בראייה פנימית פסיכולוגית (בעיקר הכחשה),חוסר תחכום פסיכולוגי,חוסר רגישות בינאישית . רובם ממעמד סוציאקונומי נמוך וחינוך נמוך ביחס לקבוצה.

המנחה תיאר את התנהגותם כמעכבת את הקבוצה, הם נתקעו בתיאור הסימפטומים או חיפוש ונתינת עצה או ברמה השיפוטית ונמנעו מדיון על רגשות עכשוויים ואינטראקציות של כאן ועכשיו.

#הייתה תת קטגוריה של נושרים שהי סכיזופרניים כרוניים ואחרי טיפול אינדיווידואלי עשו הסתגלות גבולית.הם הראו הרבה הכחשה ודיכוי הם נתפסו כשונים על ידי הקבוצה וזאת בעקבות בגדיהם המוזרים דרכי התנהגות ותוכן ורבלי מוזר.

#היו שני פונים נוספים שלא נטשו והיו שונים מהקבוצה בסגנון חיים: זונה עם ילד מחוץ לנישואים מכור לסמים לשעבר ודילר, אבל השוני שלהם לא עכב את הקבוצה והם לא הפכו לסוטים בקבוצה.

סטייה קבוצתית :מחקרים אמפיריים.

חברי קבוצה שלא מסוגלים להשתתף במשימה הקבוצתית ושעיכבו את תנועת הקבוצה לעבר סיום המשימה ושמשכו את הקבוצה הונעו לעזוב את הקבוצה.

לאינדיבידואלים שתרומתם נכשלה בלעמוד בסטנדרטים של הקבוצה יש סיכוי גבוה לנשור וזאת בעיקר כשלאינדיבידואל יש ביטחון עצמי נמוך.

המשימה של קבוצה תרפויטית היא לעסוק בתקשורת בעלת משמעות עם שאר חברי הקבוצה לחשוף,לתת משוב תקף, ולבחון את האספקטים הסמויים והלא מודעים של הרגשות,התנהגות,ומניעים.

אינדיבידואלים שנכשלו במשימות אלו הם אלו שחסרים את המיומנויות או המניעים הנדרשים.

הם חסרים את הרמות הנדרשות של מודעות פסיכולוגית פחות נוטים לאינטרוספקציה,פחות חתרניים ויותר נוטים להשתמש במכניזם של הכחשה ורמייה עצמית או שאינם מוכנים לקבל את תפקיד הפונה ולהבין את ההשלכות שצריך לשינוי.

אינדיבידואלים שהם מאוד מרוצים מעצמם ונוטים לא להעריך את דעותיהם של אחרים עליהם ומרווחים פחות מהחוויה הקבוצתית. חברים שלא מעריכים או רוצים שינוי אישי סביר שיסיימו את בקבוצה בטרם עת.

היכולת לעמוד מול החסרונות שלך,אפילו עד לנקודה של ביקורת עצמית ורמה של רגישות לרגשות של אחרים הן מיומנויות נדרשות לחברות מוצלחת בקבוצה.

מה קורה לחברים שלא מסוגלים לעסוק במטרה הקבוצתית נתפסים על ידי אחרים ובמידה מסוימת על ידי עצמם כמעכבים את הקבוצה.

הם מתקשרים דרך סטייה ואז פורשים מהר ברגע שהקבוצה דוחה את הסטייה הדחייה היית פרופורציונאלית למידה שבה הסטייה הייתה רלוונטית למטרה של הקבוצה.

נמצא גם שככול שהאדם מרוצה ממקומו בקבוצה כך סביר יותר שיצליח וגם אחרים יקבלו אותו.

אדם בתפקיד סוטה חווה בדר"כ חרדה פסיכו' מפני שלא מרוצה מתפקיד זה וזה מוביל לדחיה של הקבוצה לחברים סוטים אין סיכוי להרוויח מהקבוצה וסביר שיסבלו מהשלכות שליליות.

לסיכום:החבר הסוטה מקבל פחות סיפוק מהקבוצה חווה חרדה פחות מוערך על ידי הקבוצה ופחות סביר שיושפע או ירוויח מהקבוצה, ולמעשה יותר סביר שיפגע מהקבוצה ושיסיים אותה בטרם עת.

אדם סוטה שנשאר בקבוצה נתפס כמעכב אותה מאחר והרבה אנרגיה מושקעת בו אבל אז הקבוצה מוותרת והסוטה "מורחק" מהקבוצה. עם חבר קבוצה כזה הקבוצה אף פעם לא תהיה חופשיה היא לא תוכל לנוע מהר ותמיד תנוע בקצב של האיטי ביותר.

ממצאים אלו משפיעים רבות על תהליך הסלקציה,לא קשה לזהות את הפונים שימלאו תפקיד סוטה בקבוצה . ההכחשה,וחוסר הדגש על גורמים פסיכים ובינאישיים,הנטייה לייחס דיספוריה וגורמים סומאטיים וחיצוניים יבואו לידי ביטוי בראיון בנוי היטב.

לגבי סכיזופרניים- כולם הגיעו לקבוצה לאחר שהמטפל האינדיווידואלי שלהם חשב שהם צריכים להגיע לרמה מסוימת בטיפול שממנה לא ניתן להתקדם ועכשיו צריכים לרכוש מיומנויות סוציאליות,בחלק מהמקרים ההפניה לקבוצה הייתה מחווה של פרידה הדרגתית וגם כדי לנסות להקל על תחושת האשמה של הטפל.

הטעות במקרים אלו הייתה ההנחה שגם אם הם לא ממש יתאימו לקבוצה הם ירוויחו מהקבוצה ומתמיכתה וכן יקבלו הזדמנות לשפר את מיומנותם החברתית –ציפיות אלו לא מציאותיות ולא ממושו.

הפונה והקבוצה לא הרוויחו מזה ובסופו של דבר הקבוצה תרחיק את הסוטה.

החברים יחייכו זה לזה כשהסוטה ידבר או יתנהג באופן לא רלוונטי הם יתעלמו ממנו במקום להשקיע את הזמן הנחוץ להבין אותו.

בקצרה תיווצר אווירה שרק יכולה להיות מזיקה לתהליך הטיפולי. עמדות נוקשות המשולבות עם אדם שהמיר את דתו או רצונו להמיר את דתו יכניסו במהרה אדם לעמדה של סוטה. פונים שקשה לעבוד עימם בקבוצה הם פונים שמציגים דעה קנאית דתית קיצונית בשרות ההכחשה.ההגנות של פונים אלו אטומות להשפעה חיצונית מפני שהן כל כך מחוזקות ונתמכות על ידי נורמות של קבוצת עוגן אחרת.

חשוב שהמנחה ינסה לזהות פונים שיהפכו לסוטים ביחס למטרה של הקבוצה שאליה הם מבקשים להיכנס,פונים הופכים סוטים בגלל התנהגותם הבינאישית בפגישות ולא בגלל סגנון חיים סוטה או העבר ההיסטורי שלהם. אין סגנון חים בעבר שהוא יותר מידי סוטה עבור הקבוצה או עבור יכולתו של הפרט לקבל את הנורמות בקבוצה- יש זוגות גילוי עריות... שהתקבלו על ידי קבוצות מאוד שמרניות.

אלכוהוליסטים לא מצליחים טוב בקבוצה של חולי חוץ ולא בגלל השתייה שלהם אלא בגלל יחסיהם הבינאישיים :מפגן של תכונות אוראליות שבקבוצה מתבטאות ברצון בתמורה,אישור,והגנה.

הוא מקובע על קבלת אספקה מטפחת ומטפלת מהמנחה ואינו מסוגל לחלוק אתו עם אחרים,חברה אלה סובלים מסיבולת תסכול מאוד נמוכה וכאשר הוא מגיע לסף שלו הוא איננו מסוגל להיות מושפע מהקבוצה הוא מתנהג באופן שלא נגיש לקבוצה כמו מעלה את כמות השתייה היעדרות איחורים ואף מגיע שיכור לקבוצה .(זה לא אומר שכול האלכוהוליסטים מתנהגים כך).

בעיות באינטימיות:

פונים מסוימים נושרים מהקבוצה בגלל רגשות קונפליקט ואלים לגבי אינטימיות הם מציגים קונפליקט זה באמצעות מספר דרכים:1.נסיגה סכיזואידית 2.חשיפה עצמית לא הסתגלותיות 3.דרישה לא מציאותית לאינטימיות מיידית.

מספר הפונים שאובחנו כאישיות סכיזואידית או כאישיות הימנעותי חוו קשיים רבים בתהליך ההתקשרות בקבוצה. הם החלו את הקבוצה בהחלטה לבטא רגשות ולתקן רגשות ולתקן דפוסי התקשרות לא הסתגלותיים. הם נכשלו במטרה זו וחוו תסכול וחרדה שגרמה לחסימה גדולה יותר במאמציהם לדבר.

המנחה תיאר את תפקידיהם בקבוצה כ:"מבודד סכיזואידי" "חבר שקט" "חסרי קיום בקבוצה" "פריפריאלי" "לא חושפים" "זקוקים לעזרת רופא" רובם עזבו את הטיפול בקבוצה עם תחושת חוסר עידוד לגבי האפשרות של השגת עזרה מתרפיה קבוצתית.

בתחילת בקבוצה פונים כאלה כן מרוויחם מגורמים תרפויטיים כמו אלטרואיזם אוניברסאליות הזדהות ופיתוח טכניקות חברתיות . אבל אחרי מספר חודשים כשהקבוצה מתבגרת והחברים מתחילים להיות מעורבים עמוקות זה בחיי זה עבור הסכיזואים זה מעבר ליכולותיו, חברי הקבוצה מפתחים חוסר סבלנות כלפי שחיקתו ושעמום ממנו ואז הם פונים נגדו,אם הפונה יעזוב לפני נקודה זו או שהמקרה יעיב אותו לפני נקודה זו אז לפונה עדיין יהיה רווח מהקבוצה.

פונה נוסף הוא פונה עם אישיות שקרובה לסכיזופרניה הוא נשר מהקבוצה מסיבות שונות-הפחדים שלו מהאגרסיה שלו כלפי הקבוצה במקור פנה לטיפול בגלל רגשות שהיו לו תחושות שהולך להתפוצץ ועלול להרוג מישהו ולכן בעקבות הרגשות הללו התרחק מאנשים.

הוא השתתף אינטלקטואלית ב-4 פגישות הראשונות ובפגישה ה-5 פונה אחד השתלט על הקבוצה ודיבר כול הזמן הפונה הסכיזופרני התעצבן עליו ועל הקבוצה שאפשרה לו ובלי אזהרה נטש את הקבוצה.

פונים אחרים הביעו את בעייתם עם אינטימיות בדרכים אחרות :

חוו פחד קבוע וחודרני מחשיפה עצמית שמנע את השתתפותם בקבוצה והסתיים בנשירתם מהקבוצה,אחרים עסקו בחשיפה עצמית ונמהרת מידי ולא מובחנת ואז נשרו ,לאחרים היו דרישות מופרזות מחברי הקבוצה לאינטימיות מיידית ומפוברקת עד שייצרו עבור עצמם תפקיד קבוצתי.

פונים כאלו שיש להם בעיות עם אינטימיות מהווים אתגר בעבור מנחה קבוצה בניהול סלקציה וגם בטיפול עצמו.

האירוניות היא בכך שדווקא עבור אנשים הללו שמצויים בהכחשה והכאב כל כך גדול הטיפול הקבוצתי יכול להיות מתגמל, לאנשים אלו שהיסטוריית חייהם מאופיינת ביחסים בינאישיים לא מספקים יש את היכולת להרוויח הרבה מחוויה קבוצתית אינטימית אבל יחד עם זאת אם ההיסטוריה הבינאישית שלהם הייתה יותר מידי מקופחת הקבוצה תהווה מקום מאיים עבורם והם ינשרו ממנה עם מורל נמוך משנכנסו לקבוצה.

הבעיה היא בזיהוי ובניפוי אותם פונים שיוצפו מהקבוצה אבל יחד עם זאת בזמן הריאיון המוקדם אינדיווידואליים שהם סכיזופרניים באופן חמור ומבודדים עם חשש חזק מחשיפה עצמית הם מעומדים לא מועדפים לטיפול קבוצתי.

אם פונים אלו לא מרוצים מהסגנון הבין אישי שלהם ומביעים מוטיבציה חזקה לשינוי ומראים סקרנות לגבי חייהם הפנימיים אז יש להם סיכוי טוב יותר להרוויח מטיפול קבוצתי בעיקר צעירים.

לעומת זאת, פונים סכיזופרנים מתונים ופונים עם הפרעת אישיות הימנעותית הם מועמדים מצוינים לטיפול קבוצתי ומרוויחים מכך.

כאשר מנחה מנסה למצוא מועמד/מחליף לקבוצה שכבר מתפקדת עליו לשים לב ולהיזהר. עליו להכין את הפונה הסכיזואידי לקבוצה ולשקול את האפשרות לתרפיה אינדיבידואלית קצרת טווח בו זמנית עם תחילת הטיפול הקבוצתי.

הפחד מהידבקות ( contagion) ריגשית:

מספר פונים שסיימו את הטיפול הקבוצתי בטרם עת דיווחו שהם הושפעו חמורות מבחינה רגשית בעקבות זה ששמעו את הבעיות של שאר חברי הקבוצה. לדוגמא: חבר אחד סיפר שזה ממש השפיע עליו ברמה כזו עד שחלם על החברים כל לילה וחי מחדש את בעיותיהם במהלך היום. כל הפונים הללו חששו שיראו אספקטים של שאר החברים בעצמם, חששו שגם הם יהפכו להיות חולי נפש או שחשיפה מתמשכת לחולים בעייתיים תגרום לרגרסיה שלהם. חולה אחר חווה דחייה חריפה כלפי שאר חברי הקבוצה (ממש הביע גועל כלפיהם).לאחרים הייתה נטייה להתרחק מאנשים חולים, הם חששו מהם וניסו בכל דרך להתרחק מהם. הם הביעו חוסר עניין באחרים ואם הם היו במקרה ליד תאונה הם היו הראשונים לעזוב או נטו להסתכל לצד השני. רובם ממש נכנסו לדיכאון ממראה של דם. לפחד כזה מהידבקות יש הרבה דינאמיקות אפשריות. יש פונים בעלי אישיות גבולית שדיווחו על פחד כזה, זה נובע מגבולות אגו חדירים מדי וחוסר יכולת להבחין בין העצמי לבין אחרים חשובים בסביבתו. פחד מהידבקות מקושר עם פחד בלתי נסבל מלהיות לבד ותחושה לא רציונאלית שהאדם לא קיים אלא אם כן צופים בו / רואים אותו או אם נמצא לידי אחרים. פונים אחרים שיש להם פחד מהידבקות הם כאלו שנשענים בחוזקה על השלכה: הם מתרחשים מתכונות/ מניעים לא רצויים בעצמם על ידי השלכתם על אחרים ולאחר מכן מפתחים רגשות שלילים חזקים כלפי האדם שמשמש ככלי קיבול לרגשותיהם.

פחד מהידבקות רגשי, אם לא מצוין ומנוהל בברור וסיווג שקודם לתרפיה, הוא לא אינדיקציה ברורה/ יעילה להיכנסות/ יציאה בקבוצה. באופן כללי קשה לנבא התנהגות כזו ובראיונות סיווג ומעבר לכך פחד מהידבקות רגשית לכשעצמו אינו סיבה מספקת לכישלון. מנחים שרגישים לבעיה יכולים להתמודד עימה ביעילות בתהליך הטיפולי. הפונים פשוט צריכים להיות פחות רגישים, להפחית את הרגישות של עצמם. המנחה יכול לעזור על ידי הבהרה עבור הפונה את ההשפעות ההרסניות של התנהגותו ועמדתו כלפי כישלונות של אחרים.

סיבות אחרות:

הסיבות הנוספות לנשירה מהקבוצה- חוסר יכולת לשתף את המנחה, סיבוכים בחיי האינדיבידואל או בקבוצה, פרובוקאטורים מוקדמים, בעיות באוריינטציה לקבוצה ובעיות שנובעות מתת קבוצות- נבעו לא מסלקציה לא טובה אלא מטכניקה תרפויטית שגויה/ פגומה. אף אחת מקטגוריות אלו שייכות באופן טהור לסלקציה או לטכניקה הטיפולית.

קריטריונים לקבלת פונים לקבוצה:

הקריטריון הכי חשוב הוא מוטיבציה וזה לא מספיק שהאדם נשלח לטיפול על ידי בת זוג, קצין מבחן, מטפל אינדיבידואלי, הצורך צריך לבוא ממנו. לאפשר לאדם עם מוטיבציה נמוכה להיכנס לקבוצה משמעו להפחית באופן משמעותי את סיכויו להצלחה.

קריטריון נוסף- האם לפונה יש בעיה ברורה בתחום הבין אישי: בדידות, ביישנות, נסיגה חברתית, חוסר יכולת להיות באינטימיות או לאהוב, תחרותיות מוגזמת, אגרסיביות, וכחנות, חשדנות, בעיות עם סמכות, מרקסיזם כולל חוסר יכולת לשתף להיות אמפטי או לקבל ביקורת, צורך בהערצה, רגשות שלא אוהבים אותו, פחד מאסרטיביות, התרפסות ותלות. בנוסף הפונה צריך להיות מוכן לקחת אחריות לבעיות אלו או לפחות להכיר בהן ולהביע רצון להשתנות.

מחקרים על קריטריונים להכללה:

השפעת הפונים על שאר חברי הקבוצה:

קריטריון נוסף להכללה הוא שאר האנשים בקבוצה אליה יכנס הפונה זה לא כמו באינדיבידואלי ששם אנו רק שוקלים האם הפונה ירוויח מהתרפיה והאם הפונה והמטפל יכולים לבסס יחסי עבודה. בטיפול קבוצתי צריך גם להתייחס לשאר החברים בקבוצה כאשר מחליטים אם להכניס או לא להכניס פונה לקבוצה.

יכלו להיות שעבור אלכוהוליסט או סכיזואיד או עבור מדבר קומפולסיבי הקבוצה יכולה להועיל אבל ייתכן שעבור חלק מחברי הקבוצה זאת תהיה השפעה מעכבת ויראו בקבוצה פחות יעילה. ולהיפך, ייתכן שהקבוצה תעכב את הפונה בגלל הצורך של הקבוצה. לדוגמה יש קבוצות שבזמנים מסוימים זקוקות לחבר אגרסיבי או לזכר חזק או לחברה נשית ורכה. זאת אומרת לפעמים יש לפונה הפשעה טובה על הקבוצה. כך לדוגמה פונה עם אישיות גבולית הם יותר מודעים לתת מודע שלהם ופחות מוכנים לבצע טכניקות חברתיות מעכבות ויכולים להוביל את הקבוצה לתרבות אינטימית יותר. כמובן שצריך להיות זהירים כשמכניסים אדם שכוחות האגו שלו פחותים באופן משמעותי משאר חברי הקבוצה. אם לפונים אלו יש תכונות שיכולות להיתפס כמוערכות על ידי שאר החברים אז יש לו סיכוי להצליח אבל אם התנהגותם תגרום לכך שהם ישארו מנוכרים משאר הקבוצה או אם הקבוצה מתקדמת מהר מדי הם יעכבו את הקבוצה וינועו לתוך תפקיד סוטה והחוויה שלהם תהיה אנטי טיפולית.

תחושות המנחה כלפי הפונה:

קריטריון אחרון וחשוב להכללה הוא הרגשות האישיים של המנחה כלפי הפונה. ללא קשר למקור המנחה שחווה חוסר אהבה חזק –ממש לא מחבב- כלפי הפונה או חוסר עניין בפונה צריך להפנות את הפונה למקום אחר. מנחה צריך לבסס לעצמו באיזה רמת עוצמה לרגשות כאלו שמעליהן לא יקבל פונה. זה יותר משמעותי בטיפול אינדיבידואלי מאשר בקבוצה כי בקבוצה הפונה יכול למצוא פידבקים מכל מיני גורמים אחרים בקבוצה ויש מנחים שקל להם יותר להתמודד עם רגשות שליליים כלפי פונה בקבוצה מאשר באינדיבידואלי. כמובן שיש כאן נושא של בגרות וניסיון של מנחה וככל שמנחה יותר מנוסה ומודע לעצמו הם מסוגלים להתמודד עם רגשות כאלו.

סקירה של תהליך הסלקציה:

ניתן לסכם את הנושא של סלקציה על ידי עיקרון של מערכת הגמול – עונש. סביר שפונים שסיימו טיפול בקבוצה הם מועמדים לא טובים כאשר העונש/החיסרון של חברי הקבוצה עולה על התגמולים או התגמולים הצפויים. כאשר מדברים על עונש/חיסרון של החברות בקבוצה הכוונה למחיר שהפונה צריך לשלם על החברות בקבוצה: השקעה של זמן, כסף ואנרגיה כולל מגוון של רגשות שליליים שנובעים מהחוויה בקבוצה כמו חרדה , תיסכול, חוסר עידוד ודחייה.

הפונה יכול לשחק תפקיד חשוב בתהליך הסיווג. עדיף שהאדם ינפה את עצמו לפני שיכנס לקבוצה מאשר לחוות ולעבור את חוסר הנוחות של הנשירה מהקבוצה. הפונה יכול לעשות החלטה מודעת ושקולה רק אם יסופק לו כל המידע. הטבע של החוויה הקבוצתית, אורך הקבוצה, מה מצופה ממנו בקבוצה.

הגמול שיש לפונה מהקבוצה כולל סיפוקים רבים, פונים מסופקים מהקבוצה שלהם אם:

  1. הם רואים בקבוצה כעונה על צרכיהם האישים – מטרתם בטיפול
  2. יש להם סיפוק מיחסיהם עם שאר החברים בקבוצה.
  3. יש להם סיפוק מהשתתפות במשימה הקבוצתית.
  4. יש להם סיפוק מהחברות בקבוצה ביחס לעולם בחוץ.
אם אחד מהגורמים הללו חסר או בעל ערך שלילי יכול להעלות בערכו את הערך החיובי של האחרים ולהסתיים בנשירה מהקבוצה.

  1. האם הקבוצה עונה על הצרכים האישים?
הצורך האישי המוצהר והגלוי הוא בראש ובראשונה ביטוי של הטענה המרכזית- הסיבה שבעיקבותיה חיפשו טיפול. צרכים אישים אלו מנוסחים במונחים של הקלה מהסבל ולפעמים גם במונחים של הבנה עצמית או צימיחה אישית. מספר גורמים חשובים כאן: חייב להיות צורך אישי חשוב/ משמעותי, הקבוצה חייבת להיתפס כסוכנת בעלת פוטנציאל לענות על הצורך, הקבוצה חייבת להיתפס כמתקדמת לקראת מימוש הצורך. כמובן שהפונה חייב שתהיה לו תחושת חוסר נוחות בחייו על מנת שיהיה לו מניע ומוטיבציה לשינוי. הקשר בין חוסר נוחות לבין התאמה לקבוצה אינו לינארי אלא עקומתי זאת אומרת שפונים עם מעט מדי חוסר נוחות בדרך כלל לא מוכנים לשלם את מהמחיר של חברות בקבוצה. פונים עם חוסר נוחות גבוהה אך מתונה יהיו מוכנים לשלם מחיר גבוה רק אם יש להם את האמונה או הוכחות שהקבוצה יכולה ואכן תעזור. אמונה זו מגיעה ממספר מקורות כמו: א) אישור לגבי היעילות של תרפיה קבוצתית על ידי התקשורת, על ידי חברים שחוו חוויה קבוצתית מוצלחת או על ידי מנחה. ב) הכנה מפורשת על ידי המנחה.ג) אמונה בכך שהמנחה והדמות הסמכותית יודעת הכול. ד) צפייה/ שנאמר לו לגבי שיפור של חבר קבוצה אחר. ה) צפייה בשינוים בעצמו שהתרחשו מוקדם בקבוצה.

פונים עם חוסר נוחות גבוהה ביותר שנובעת ממתח סביבתי גבוה או מקונפליקט פנימי, כוחות אגו לא מתאימים או קומבינציות של הנ"ל יהיו כל כך מוצפים בחרדה ומניהול ראלי של לחצים חיצוניים שמטרות הקבוצה ופעילויות הקבוצה ייתפסו לגמרי לא רלוונטיים. בסופו של דבר קבוצות רבות לא מסוגלות לענות על צרכים אישים לוחצים מדי. פונה מאד בעייתי לא יהיה מסוגל להתמודד עם התסכול שמתרחש כאשר הקבוצה בהדרגה מחפשת ומפתחת כלים טיפוליים יעילים. הם ידרשו הקלה מיידית, ומה שהקבוצה לא יכולה לתת בעצם או שיפתחו הגנתיות שקשורה לחרדה שיהא כל כך לא הסתגלותית שהקבוצה כבר לא זמינה עבורם. אינדיבידואלים שמתוארים כ" לא מודעים פסיכו' ", " לא אינטרוספקטיבים ", " מכחישים גדולים ", " חסרי רגישות פסיכולו' ", לא מסוגלים לתפוס את הקבוצה כעונה על צרכיהם האישים. הם תופסים חוסר התאמה בין צרכיהם האישים ומטרות הקבוצה " איך חקירת יחסי עם חברי הקבוצה עוזרת לי עם העצבים הרעים שלי?" עבור אינדיבידואלים אלו יש מעט גורמי סיפוק בקבוצה לא רק שהקבוצה לא מספקת את צרכיהם האישים אלא שהם לא יכולים להיות מעורבים באופן מספק בפעילויות הקבוצה ובסופו של דבר הם נושאים בעול של החרדה שתמונה בתפקיד הסוטה הקבוצתי. יש צורך בשיפוט קליני זהיר היות ויש אנשים עם אותם תכונות אבל בעלי מוטיבציה גבוהה ואם אינדיבידואליות גמישה יותר שיכולים להיעזר בקבוצה ושהקבוצה יכולה ללמד אותם להפוך לחברים עובדים בקבוצה.

  1. סיפוק ביחסים עם שאר החברים. חברי הקבוצה מקבלים סיפוק מיחסיהם עם חברי קבוצה אחרים. התפתחות של סיפוק בינאישי יכול להיות תהליך איטי. פונים לפעמים/ פעמים רבות בזים לעצמם ובסופו של דבר גורמים לזה שאחרים בזים להם. הם חוו מעט, אם בכלל, יחסים מספקים בעבר ויש להם מעט אמון או מעט ציפיות מלהרוויח משהו מיחסים קרובים עם שאר חברי הקבוצה. לפעמים הם משתמשים במנחה כאובייקט מעבר. ע"י היקשרות חיובית למנחה בתחילה, הם יכולים להתקרב לאחרים יותר בקלות. נמצא שלחברי קבוצה שמסוגלים לבסס יחסים קרובים עם המנחה יש יותר סיכוי שיתפסו חברי קבוצה אחרים כמושכים מבחינה חברתית.
  2. סיפוק מהשתתפות בפעילויות הקבוצה: הסיפוק שפונה מקבל מהשתתפות בפעילויות קבוצתיות הוא בלתי נפרד מהסיפוק שיש לפונה ביחסים עם חברי הקבוצה. המשימה הקבוצתית היא במהותה בין אישית (להשיג תרבות קבוצתית של אינטימיות, קבלה, אינטרוספקציה, הבנה וכנות בין אישית). יחד עם זאת מחקרים הראו שהשתתפות מספקת במשימה הקבוצתית , ללא קשר לטבעה, היא מקור גדול של סיפוק עבור חברי הקבוצה. פונים שלא מסוגלים להסתכל פנימה, לחשוף את עצמם, לדאוג לאחרים או לנהל את רגשותיהם, יקבלו מעט סיפוק מהשתתפות במשימה/בפעילויות הקבוצה. פונים כאלו רצוי שיטופלו בקבוצות הומוגניות שלהן משימה קבוצתית זהה לשלהן (כמו הסכיזואידים).
  3. סיפוק הנובע מגאווה על חברותו בקבוצה: פונים רבים מקבלים סיפוק מהחברות בקבוצה בגלל שהעולם החיצוני מתייחס לקבוצה שלהם כמאוד מוערכת או כבעלת יוקרה. קבוצות תרפיה נמצאות בחיסרון בהקשר זה ובאופן כללי מקור משיכה זה לקבוצה לא קיים. חריגות חברי קבוצת התרפיה כן מפתחים סוג מסוים של גאווה בקבוצה: יגנו עליה כאשר חבר חדש יתקוף אותה, יחושו עליונים על פני אנשים מבחוץ – אלו שסובלים מאותה בעיה אך חסר להם ההיגיון להצטרף לקבוצה תרפויטית. אם חבר מציג בושה גדולה על חברותו בקבוצה ונמנע מלחשוף זאת בפני חברים קרובים או בני משפחה אז החברות בקבוצה היא בדיסוננס עם הערכים של קבוצות חשובות אחרות בחייו. לא סביר שפונים כאלו יהפכו אטרקטיביים לקבוצה.
לסיכום:

סלקציה לתרפיה קבוצתית מנוהל בעצם על ידי התהליך של דיסלקציה: המנחה מוציא מספר פונים ומקבל את כל השאר! המחקר של כישלונות בקבוצה, בעיקר של פונים שנשרו בתחילת הקבוצה מספק קריטריונים חשובים לדחייה. לא צריך לקבל פונים לקבוצה אם סביר להניח שיהפכו לסוטים. היות ולסוטים קבוצתיים יש מעט סיכוי להרוויח ולהפיק תועלת מחוויות קבוצתיות וסיכוי גבוה שיפגעו בטיפול כזה. סוטה קבוצתי הוא כזה שאינו מסוגל להשתתף במשימה הקבוצתית. לכן בקבוצה הטרוגנית סוטה הוא אחד שלא יכול או לא מסוגל לחקור את עצמו ואת יחסיו עם אחרים בעיקר עם אחרים בקבוצה.

פונים מוצאים/נדחים אם הם נמצאים בעיצומו של משבר חיים שניתן לפותרו ביעילות על ידי פורמטים אחרים של טיפול. קונפליקטים בספרת האינטימיות מייצגים גם רמז/סימן וגם חוסר סימן לתרפיה קבוצתית (סימן שזה לא כדאי): תרפיה קבוצתית יכולה להציע עזרה בתחום זה אבל אם הקונפליקט חזק מדי, הפונה יבחר לעזוב או שיסולק על ידי הקבוצה. המשימה של המנחה היא לבחור את אותם פונים (לסווג ולהוציא החוצה) שקרובים ככל האפשר לגבול בין צורך ובלתי אפשרי.


Locations of visitors to this page