חזרה לאתר הראשי
קבוצה טיפולית לנערים בישנים
אלון זיו* ספטמבר 1999 noar.education.gov.il/main/רקע תיאורטי
עובדי נוער מקצועיים מכירים גם את הנוער ה”אחר” - הנוער “הביישן”. נערים אלו עקב נסיבות חיים ונתונים שונים, אינם משתלבים בחברתם של בני גילם, נשארים לעמוד בצד חרדים ומתוסכלים. רובם רעבים לקשר בין אישי, אך חשים את עצמם כ”חריגים”, חסרי אונים, פסיביים וחסרי ידע איך לצאת ממצבי הניתוק שבהם הם נמצאים. בתכנים ובמשימות של גיל ההתבגרות - מרד, ניתוק, תפיסת מרחק מהדור הקודם (דור ההורים), חיפוש וגיבוש הזהות העצמית - היעדר היכולת של בני הנוער ליצור קשרים חברתיים בין אישיים עם בני גילם, עלולה לפגוע בהגשמת משימות אלו ובהשגת גיבוש זהות ודימוי עצמי בריאים. סוליבן (1953), הפסיכיאטר אשר פיתח את התיאוריה ה”בין אישית” (The Interpersonal Theory of Psychiatry) מציין שרק בני אותו הגיל יכולים לתת לצעיר המתבגר “משוב” לא משוחד, הנחוץ לו לפיתוח הזהות העצמית המציאותית. באופן דומה טען פיאז'ה (1969) שהאדם מפתח חוש מוסר אוטונומי דרך התמודדות בקונפליקטים עם בני גילו (קבוצת ההתייחסות). בהתאם לכך, נתן לטעון שאת המושג על יחסים שוויוניים ניתן ללמוד אך ורק דרך יחסי “תן וקח” עם קבוצת השווים. לימוד דרכי תגובה הולמים ללחץ בני הגיל, עשוי לאפשר מחויבות לנורמות קבוצתיות ובכך לסייע לאינטגרציה של המתבגר עם החברה. מכאן ניתן להבין שהמגע עם החברים נותן לנער הזדמנויות לגדילה והתפתחות תקינה או לקויה. חברות אידיאלית היא זו שתורמת ל”סדר” ברמה האישית והבין אישית בתווך הקצר, ובאותו הזמן עוזרת למתבגר למצוא לעצמו “מקום” בעולם למשך חייו. בני הנוער מרגישים פתוחים, מובנים וחופשיים יותר עם החברים מאשר עם משפחתם ולכן המשוב מחבריהם חיוני יותר להתפתחותם. ה R - 3 DSM מתאר אנשים בעלי מבנה אישיות נמנעת (Avoident Personality Disorder) שהם מאופיינים ע”י המאפיינים הבאים: * נפגעים בקלות מביקורת או אי - הסכמה של אנשים אחרים. * חסר להם חברים קרובים או ידידים (או שיש להם רק חבר אחד) פרט לבני משפחה קרובים. * לא מוכנים לקשר עם אחרים אלא אם כן מובטח מההתחלה שהשני יחבב אותם. * נמנעים מפעילויות חברתיות או תעסוקתיות שדורשות מגעים בין אישיים משמעותיים. * שותקים במצבים חברתיים מתוך פחד שיגידו דבר לא לעניין או דברי שטות או שלא יצליחו לענות כראוי. * מפחדים לבייש את עצמם כתוצאה מהסמקה, מבכי או גילוי סימני חרדה בפני אחרים. * מגזימים לגבי קשיים פוטנציאליים, סכנות, או סיכונים לגבי עשיית דבר פרוזאי או לקשור לרוטינה הרגילה. ------------------------------
נערים עם קויי האישיות הנ”ל סובלים משום שהם מעונינים בחברתם של אחרים - אך נמנעים בגלל רגישותם היתרה וחרדות תקשורת ליצירת קשר בין-אישי. ישנם נערים, כמו יוסי ומירי אשר יתוארו להלן, המרגישים חוסר נוחות בחברה, מתביישים, פוחדים ובעלי רגישות יתר לביקורת והערכה שלילית מצד אחרים. הקושי אצלם בולט במסגרות ובמצבים שונים.
תאור מקרים
יוסי
בן 17 יליד ישראל, לומד במגמת נגרות. הוא מציג בעיות רבות במישור האישיותי ובדרך התמודדותו ופתרון בעיותיו. יש לו קושי רב להתמודד עם מצבי לחץ, וכתוצאה מכך הוא נמנע ובורח ממצבים רבים. הוא הצעיר במשפחה רב בעייתית הסובלת מסימפטומים של ניכור וניתוק חברתי. הוריו מבוגרים, תלויים בו ודואגים לו. הוא רואה את הוריו כ”זקנים וחלשים”, דואג להם וחש שאינו מקבל מהם “גב”. הם אינם מדברים בבית עברית אלא את שפת מוצאם, וניתן להבחין אצלם בניתוק בינם לבין עצמם. מצב זה גורם לו לחוסר ביטחון, ולהתנהגות תלותית ונמנעת. ליוסי שלושה אחים מפגרים המתגוררים בבית למרות גילם המבוגר. הוא מתאר את האוירה בבית כ”מתה” וחסרת גירויים מעשירים. עקב המצב הוא קשור מאוד לבית, אינו אוהב לצאת לטיולים או לישון מחוץ לבית. יוסי קיבל פטור מגיוס לצה”ל עקב נתוניו הנמוכים, חוסר התמיכה והפחד של הוריו שמא יפגע בפעולה עוינת, והמוטיבציה הנמוכה שלו לגיוס כפי ששמע מחבריו “רק מי שפרייר מתגייס”. ליוסי חבר טוב אחד איתו הוא מרבה לשהות ושאותו הוא מכיר מגיר צעיר. למרות המצב המתואר, ניתן להתרשם שיש לו ביקורת עצמית על המצב, הוא מרגיש שאינו עושה מספיק כדי להצליח בחיים, ומבטא התענינות, נכונות ואף תקווה להתפתח ולהיות עצמאי יותר במישור הייחסים הבין אישיים והחברתיים וזאת למרות הקושי שבבישנותו וחרדתו מביקורת או אי קבלה של האחר.מירי
בת 17, ילידת הארץ, הבכורה בין ארבעה ילדים, תלמידת כיתה י”ב בתיכון דתי במסלול מקצועי. בביה”ס היסודי תוארה כילדה עם מוזרויות בהתנהגות ובאינטראקציה. עקב כך הופנתה לאבחון בשפ”י ומאוחר יותר למכון להתפתחות הילד. במבחנים הפסיכולוגיים שהיא עברה בולטים צמצום רגשי, חרדה, כפייתיות, תמונת עולם עצובה ותחושה של כישלון ושל אפסות. למעשה, היא היתה מנותקת מעולמם של בני גילה, חשדנית ומשתמשת בעיקר במנגנון של השלכה - נוטה להאשים את הסביבה בבעיותיה. בנושאים הקשורים לבני משפחתה ניכר היה אצלה מטען רגשי כבד, בעיקר כלפי אביה - אם כי היא מתנגדת להתייחס ולפרט את הסיבות לכך. אמה מתלוננת על כך שאינה מסתדרת עם אחיה ושלא מוכנה לאפשר נגיעה בחפציה, עליהם היא שומרת בקנאות. כמו כן היא מאשימה את האם בקיפוחה וזאת בעקבות קנאתה לאחותה הצעירה. כשמירי התחילה ללמוד בתיכון היא חששה מאד מהתמודדות החדשה עם החברה ובעיקר עם בני המין השני. הרושם הוא שהיא נערה אגוצנטרית, חרדה מאד מקיפוח וניצול על-ידי הזולת. בחברה היא אינה מוצאת את מקומה, חסרת ביטחון עצמי, חסרת אונים ויוצרת דחייה ומסתגרת לבדה. היא מאד מעונינת בחברה אך חוששת מביקורת ודחייה ולכן היא פסיבית ומתוסכלת. נערים שמציגים בעייתיות וקשיים בדומה לאלה שפורטו לעיל מוכרים במסגרות של החינוך הפורמלי ובמסגרות טיפוליות שונות לנוער, במספרים לא כל כך מבוטלים.טיפול קבוצתי ככלי טיפולי משמעותי
נערים ככלל ונערים נמנעים או חרדתיים בפרט יכלים להפיק תועלת רבה מהשתתפות בקבוצות עם בני גילם, זאת עקב בעייתם המוצגת של רגישות יתר במצבים חרדתיים וקשייהם ליצור קשר עם אחרים. בעלי מקצוע שונים (Olson, 1984: Esman, 1983) טוענים שיש יתרונות לטיפול קבוצתי במתבגרים, שעשוי בין היתר לסייע בהגשמת צרכיהם, משימותיהם ומטלותיהם החשובות כגון:
1. חיפוש זהותם העצמית והגשמת מטרות משמעותיות - עבודה קבוצתית מסייעת להוריד ספקות מהשאלות “מי אני” ומסייעת לנער לגלות את מיוחדתו. היא מסייעת לו להתקבל ע”י אחרים, מחזקת לו את האגו, ואת האמון העצמי, ונותת לו אומץ להתמודד ולמצוא פתרונות לבעיותיו.
2. הגדלת המודעות העצמית והיכולת להתמודד עם בעיות ולפותרן - יכולתם של חברי הקבוצה לגלות אמפטיה ולקבל אחד את השני, מקנה למשתתפים בקבוצה את התמיכה הנחוצה בכדי להכיר בחולשותיהם ובחולשות הזולת ולתקנם. כשהם מגלים שגם לאחרים יש בעיות, הם יותר נכונים לגלות פתיחות בהתמודדותם עם בעיותיהם.
3. מתן אינפורמציה חשובה ומגוונת על אפשרויות שונות בחיים - הסיפורים האישים העולים בקבוצה נותנים מידע חשוב למשתתף על מצבי חיים שונים וההתמודדות איתם.
4. שיפור מיומנויות תפיסה, קליטה והערכת אינפורמציה - הפעילות הקבוצתית מסייעת למתבגר לתרגל מיומנויות תיקשורת וללמוד להקשיב לאחרים ולהתבטא טוב יותר.
5. שיפור המיומנויות החברתיות והביטחון ביכולת להתמודד עם בעיות ולפותרן - הפעילות הקבוצתית מאפשרת תירגול של מיומנויות חברתיות ומסייעת בדרך זו בשיפור מיומנויות אלו תוך חיזוק ההתנהגות העצמאית.
6. חיזוק הרגישות לצרכים של אחרים ושיפור מיומנות העזרה - כשהם מצליחים לעזור לאחרים האווירה הקבוצתית יכולה לחזק את כבודם העצמי ונותנת להם תחושה שאחרים צריכים אותם ושהם רצויים.
7. מקנה הזדמנות להשתתף בפיתוח, קביעה ושמירה על גבולות התנהגות מקובלים - מוביל לתהליך של הזדהות ורצון להתנהג כמו האחרים.
8. שיפור ההבנה והיכולת להתמודד עם שינויים פיזיים ורגשיים - השותפות נותנת תחושה של הגנה מפני המבוגרים, בזמן שהם עוברים שינויים אלו.
9. סיוע למתבגר להרגיש פחות בודד ומבודד
קבוצות טיפוליות למתבגרים המתקשים ביחסים חברתיים
לאור היתרונות של טיפול קבוצתי במתגברים, שאפנו להשתמש בכלי זה כדי לסייע לקבוצת נערים אשר חסרה להם אינטראקציה חברתית עם בני גילם. התוכנית הקבוצתית שווקה לגורמים המקצועיים המטפלים בנוער בקהילה, בשם “קבוצת קשר”. התוכנית הוצגה כקבוצה טיפולית, המיועדת למתבגרים המתקשים ביחסים חברתיים, במטרה לעזור להם להעלות את הקשיים בתחום החברתי, ולהתמודד עם יצירת והעמקת קשרים בין-אישיים. במסגרת השיווק הועברה האמונה שהתערבות טיפולית קבוצתית עשוייה להקנות למשתתפים נסיון, ידע, בטחון וחוויות מתקנות - שיספקו ויעשירו את הרפרטואר החברתי שלהם, שהינו בעל משמעות וחשיבות רבה ביותר בגיל זה. הובהר לגורמים השונים שהמשתתפים בקבוצת “קשר” כזו הינם נערים ונערות מבודדים חברתית המגיבים בחרדה, הימנעות ובריחה מקשרים חברתיים, וזאת על רקע רגישות גבוהה לביקורת ופחדים מפני דחייה מצדם של אחרים. מאפייני הנערים הוגדרו כדימוי עצמי נמוך, קשיים בהסתגלות חברתית, וקשיים בתחומי תפקוד אחרים. עשרה נערים ונערות הוזמנו למפגש שבועי של כשעה וחצי לאורך שנת הלימודים. סוכם שבמידת הצורך תישקל אפשרות להמשך המפגשים בשנת הלימודים הבאה. משתתפים שהרגישו צורך נפגשו עם מנחה הקבוצה באופן פרטני בנוסף למפגשים הקבוצתיים. הפעילות בקבוצה החלה בתרגילי היכרות ותאום ציפיות כדי שהקבוצה תאפשר עבודה על הנושא החברתי כולל העלאת נושאים אישיים, לפי רצונם וקצבם של המשתתפים. במפגשים ההתחלתיים הופעלו טכניקות של דרמה יוצרת ותרגילים חברתיים ותקשורתיים - GESTALT וזאת כדי להוריד את רמת החרדה, להכניס למבנה, לתת לנערים נושאי התייחסות וליצור קשרי אמון וגיבוש בקבוצה. מצב זה איפשר לחברי הקבוצה להעלות את קשיי תפקודם ולהתייעץ בחיפוס דרכי פיתרון. בד בבד הופעלו תרגילי דרמה יוצרת (כגון: “כתיבת שם” - קריאה ודיון על השיר” לכל אחד יש שם” של הזמרת חוה אלברשטיין). אחרי מספר פגישות רמת האמון החלה לעלות ולהתחזק. חברי הקבוצה נפתחו והתחילו לספר על קשייהם לשם התייחסות, עיבוד ומציאת פתרונות. לדוגמא: “מירי” - הנערה שתוארה קודם הביעה את קשייה בלתקשר ולהתחבר עם אנשים, ומסרה “שהיא סובלת מביישנות הרבה שנים ופוחדת לפתוח את הפה ולדבר כי היא חוששת שיצחקו עליה ובגלל זה היא הפסידה הרבה. היא הביעה שהיא מאד רוצה חברות ולפחות חברה אמיתית אחת”.
הקבוצה ככלל הגיבה בדרך של בירור והבהרה תוך נתינת עידוד ותמיכה. סגנון זה הפך להיות מאפיין ודפוס קבוצתי. יחד עם זאת לאורך הזמן חברי הקבוצה השונים הצליחו לבטא זויות ראיה שונות של מצבים, ביקורת בונה ואף יכולת להעמת עם חברים שונים. לדוגמא - מירי ואיציק פנו ליוסי וטענו “שהוא לא חושף את עצמו”. יוסי הגיב באופן לא מילולי - משך את עצמו אחורה בכסא וכאילו הסתגר. רוני ביטא נכונות “לגלות דברים חשובים” - ועמד על זה “שבאנו לקבוצה כדי לקבל טיפול ולשנות דברים - וזאת הסיבה שעלינו להתייחס לדברים חשובים - אפילו אם זה קשה”. אז רוני התחיל לספר על קשייו עם אימו בכלל ודבר שמאד מכאיב לו - קושי לתקשר עם בנות. הקבוצה הגיבה והתייחסה לדבריו. בפגישה הבאה - יוסי פתח את המפגש - וסיפר לקבוצה בפרטי פרטים על קשייו השונים - דבר שגרם לתגובות רבות מצידם של חברי הקבוצה. הדוגמה הנ”ל מעידה שהקבוצה הקנתה מסגרת מחייבת אך גם מוגנת ותומכת, אשר אפשרה למשתתפים הזדמנויות ל - MODELING חיובי ולהורדת רמת רגישותם הגבוהה לביקרת מצד אחרים. בסיום הקבוצה, כשנה לאחר פתיחתה, הביעו המשתתפים את תרומתה בהשגת מטרות שונות כגון, לתקשר עם אחרים באופן מועיל ומספק יותר.
לסיכום
הנסיון מראה שקבוצה טיפולית עשוייה לשמש כמסגרת חיים מיוחדת מוגנת -IN VIVO , שבה הנער/ה הבודד והחרד יכול להבין טוב יותר את צרכיו וצרכיהם של אחרים, לחזק את תחושת האונים (אגו) שלו ולגבש את זהותו העצמית, כל זאת באינטראקציה חברתית בונה ומתקנת עם בני גילו.רשימת מקורות
1) Berkovitz . H. (1983) “Indications And Counter - Indications For Adolescent Psychotherapy”, in The Psychiatric Treatment Of Adolescents. Edited By A.H. Esmand, M.D. International Univ. Press, Inc. N.Y.
2) DSM 3 - R . American Psychiatric Assoc.
3) Olsenn, M. (1984) Rolf Social Work And Mental Health Tavistock, London.
4) Piaget, J. (1969) The Psychology Of The Child Basic Books, N.Y.
5) Sullivan, H. S. (1953) The Interpersonal Theory Of Psychiatry W.W. Norton, N.Y.