חזרה לאתר הראשי
The anti group:Destructive Forces in the Group their Therapeutic Potential
Morris Nitsun
סיכום תמציתי -
ניצן מתרשם, מתוך התנסותו המקצועית כי קבוצות הן בעלות פוטנציאל תרפויטיות והן באותה מידה יכולות להיות גם הרסניות ובלתי צפויות וצריכות הבנה מעמיקה.
התעניינותו של ניצן היא בעמדות השליליות ובהרסניות הקבוצה, ביחס לקבוצה עצמה. וזה הוביל אותו לנסח את המושג "האנטי גרופ". מושג זה היינו נרחב,שמתאר את ההיבט ההרסני של הקב' המאיים על שלמות הקבוצה ועל התפתחותה הטיפולית. זה אינו תיאור סטאטי, המתרחש בכל הקב' באופן דומה, אלא מערך של עמדות ודחפים, מודעים ואינם מודעים, שבאים לידי ביטוי באופן שונה בקב' שונות.
ניצן מאמין כי ברוב הקב', קיים מרכיב זה של האנטי גרופ. אם כי בקב' מסוימות הפתרון מופיע בדרך רגועה יחסית לעומת קב' אחרות שהאנטי גרופ גורם לפגיעה ביסודות הקבוצה. לאור עובדה זו, ניצן רואה חשיבות רבה, להבנת מקור המושג. בנוסף ניצן מאמין כי טיפול מוצלח באנטי גרופ מציין נקודת מפנה בהתפתחות הקבוצה, בכך שעוזרים לקבוצה להכיל את האנטי גרופ (=אותו אנטי גרופ שמייחד את הקבוצה), לא זו בלבד שמופחתים הסיכויים להתנהגות הרסנית של "אקטינג אאוט" אלא גם הקבוצה יוצאת מחוזקת וכוחות יצירתיים משתחררים.
בשלב זה של המאמר
ניצן מתייחס לתאוריה של פולקס לגבי
הקבוצה. ניצן מבקר את פולקס.
מושג האנטי גרופ
ניצן למד על הכוחות ההרסניים בקבוצה, מתוך ניסיונו האישי כפסיכולוג קליני בבית חולים פסיכאטרי. הוא עצמו היה עד ועמד בפני תופעת האנטי גרופ. הוא התרשם כי עמדות של אנטי גרופ התרחשו בסיטואציות של פתיחת קב' של חולי חוץ פסיכיאטריים. לדעתו, חלק מדפוסים אלו הם די עקביים. ניתן לראות את תופעת האנטי גרופ כבר בהתחלה, בתהליך בחירת הפציינטים, הרבה לפני שהפציינטים בכלל מתחילים את הקב'. רבים מהם אינם רוצים טיפול קבוצתי. הם רוצים טיפול פרטני. עצם ההצעה לגבי טיפול קבוצתי מלווה בהבעת תמיהה, חרדה וחשדנות. יש כאלה שמשתכנעים אך באים לקב' מתוך חוסר רצון. ניצן טוען מתוך נסיון אישי כי פציינטים אשר מבקשים טיפול קבוצתי הם מיעוט.
חוסר אמון מאפיין את הקב' בחודשים הראשונים שלה. חוסר האמון בא לידי ביטוי בתוך הקבוצה ולקבוצה ומופיע בתגובות שונות, למשל- הקב' לא מספיק טובה, הקב' במקום השני, אין הדרכה, יש מעט מקום ליחד, מרגשים סכנה.. וכו'. תגובות אשר מוכרות לכל מי שהנחה קב' במערך דומה ויש נטייה להקל בהם ראש. תגובות אלו הם מבחינת "חבלי לידה" כלומר ככאב בלתי נמנע אשר מוביל למשהו טוב.
לדעת ניצן, תלונות
אלו, הם יסוד האנטי גרופ ויש להכיר בהם ולהתייחס
אליהם ככאלה.
בתחילת הקבוצה ישנה נשירה, הנשירה היא סמפטום של תהליך האנטי גרופ. הנשירה היא לא רק הנשירה של היחיד אלא של בקבוצה כשלם. הקבוצה באופן תת מודע בוחרת אחד מחברי הקבוצה שיגלם את התנגדות הקבוצה. לנשירה יש השפעה מדאיגה וגורמת לדהמורליזציה של הקבוצה ועלולה לגרום לתגובת שרשרת. הייאוש מוצא את מקומו בקבוצה ונשאלת השאלה – האם הקב' תשרוד?
ניצן טוען, מתוך נסיונו, כי רוב הקב' שורדות (אך לא תמיד זה כך). יש לקחת בחשבון כי יש קב' השורדות, אך ההשפעה של הטראומה כ"כ חזקה שהקבוצה עצמה לא מסוגלת להתאושש. בקבוצות אלו התקשורת בד"כ בעייתית ולא מסודרת, הקבוצה אולי תמשיך ולא תתפרק אך היא תישאר במבוי סתום.
אפילו בקבוצות אשר מתפקדות עלולות להופיע עמדות של אנטי גרופ. למשל חבר חדש שמגיע לקבוצה או קונפליקט רגשי או כל שינוי אחר. במקרים אלה הקבוצה הופכת להיות נגטיביסטית.
להפסקות במפגשים הקבוצתיים, יש השפעה רבה על הקבוצה. הפסקה יכולה לעורר תגובות חריפות לפניה או אחריה. לרוב תגובות אלו הינם אמצעי להכחשת ערך הקבוצה ולהימנע מרגשות כואבים של פרידה מהקבוצה.
האנטי גרופ נוטה לעורר במנחה תחושות כשלון וייאוש. המנחה מאשים את עצמו שהקבוצה לא מתפקדת כראוי. תחושת חוסר אונים בקרב המנחה עלולה לאותת כי האנטי גרופ מופעל בקבוצה. כמובן, שסיטואציה מסוג זה, קורא טיגר על נטיות האנטי גרופ של המנחה עצמו- איך הוא מתמודד עם התופעה הזו? ההתמודדות שלו תשפיע על הדרך שבא תיפתר או לא תיפתר בעיית האנטי גרופ בקבוצה.
ניצן מצא כי יש
הקבלה בין בעיות שעלו בקב' של חולי חוץ פסיכיאטריים
לבעיות שבהנחיית חולים מאושפזים ואנשי
צוות בבית חולים פסיכיאטריים. פחד מהתכנסות
קב' אנשי הצוות כתוצאה מאיום בעימותים,
תחושת השפלה בשל הבדלים ביחסי הירארכיה
ופחדים מפני חשיפה אישית בלתי רצויה, כשמשקל
כל הפחדים גבר על תחושת התועלת שבהגברת
תחושת ההבנה והשיתוף הפעולה בקבוצה , מסקנתו
הייתה שחברי הקבוצה לא בטחו בתהליך הקבוצתי.
ההסבר התאורטי לקיום תופעת ה"אנטי גרופ"
נשאלת השאלה-מדוע נוצר האנטי גרופ. התשובה מורכבת והתשובה קשורה להעדפה של מטופלים לטיפול פרטני. באופן כללי אנשים מעדיפים טיפול פרטני מטיפול קבוצתי כי הם מאמינים כי טיפול פרטני בטוח יותר, מכיל יותר, מתמקד במטופל וכדאי יותר.
ההעדפה זו הינה לגיטימית, לדעת ניצן, משום שלדעתו הפרעות רגשיות מקורן ביחסי אם ילד ואם נוסיף לכך מצבי מצוקה רגשית שמתווספים במהלך החיים הרי ששילוב זה יוצר משאלה לשקם יחסי אוביקט מוקדמים. משאלה זו מבוססת על הפנטזיה האידילית של "הביחד הטוטאלי" (בילנט, 1968) על יחסים מכלים באופן מושלם.
בטיפול קבוצתי,המטפל נמצא עבור הקבוצה ולא עבור הפרט (עוד מטופלים חולקים עם הפרט את הזמן וכדומה). מצב זה גורם לתחושות כמו שונות, סכנה וחוסר וודאות שמהם הפרט שואף להימנע, כיוון שנתפסים כמאיימים על חווית "ההכלה האידאלית" שלו. בנוסף קשה ומתסכל להיות חלק מהקבוצה בשלביה ההתחלתיים. בדידות הפרט ותחושת הניכור שלו עלולים להתגבר בתוך הקבוצה, הפער בין הרצוי למצוי עלול להעמיק וזה מביא לצורה של פיצול, כל הטוב מקושר לפנטזיה של יחסים אינדיבידואליים (שממקודים לרוב, במנחה הקבוצה) והרע מושלך אל הקבוצה כיוון שהיא נחווית כמתסכלת וגורמת לשחרור עוינות וכעסים המופנים אליה בצורת מתקפת נגד.
ניצן רואה בקבוצה כמתפתחת דרך "זהות השלכתית". אם ההשלכות מושפעות מהתנסויות אובייקט טובות, הקב' הופכת ליישות מזינה, גמישה וכזו שניתן להיות תלויים בה כמו אם טובה וההפך כאשר ההשלכות שליליות, הקבוצה תקבל את המאפיינים הרעים של האובייקט.
העובדה שהקבוצה כוללת מס' חברים מעלה את הסבירות לסכנה של התפרקות לרסיסים (=פרגמנטציה). אחרי הכול הקבוצה היא אינה שלם אלא היא מורכבת מחלקים. במיוחד כאשר מדובר בתחילת הקבוצה, כאשר הקב' אינה יחידה אינטגרטיבית. אופיה המקוטע של הקבוצה – במיוחד בנוכחות דלה ולא עקבית של חבריה ובנשירה בשיעור גבוה- הופך אותה למיכל שברירי.מתחיל להיווצר מעגל קסמים- הקב' נתפסת כמיכל חלש/ או מסוכן, והדבר יוצר חרדה ומביא לתוקפנות כלפיה , ההתקפות מחלישות ומפרקות את הקב' הדבר מזמין התקפות וחוזר חלילה.
היכן שמתפתחת אחידות פסיכולוגית, ייתכן שריבוי דעות לא יהווה בעיה, אך היכן ששולטת תרבות אנטי קבוצתית, אופייה המרובה של הקבוצה עלול להוות קרקע פורייה להתפתחות צורה ממאירה של הזדהות השלכתית.
ניתוח של ניצן על האיום ההרסני של קבוצות מדגיש דמות ראשונית של התפתחות אמוציונאלית, ובעיקר חרדה- מנגנון שפועל התוך הנפש במסגרת יחסי אם ילד מוקדמים. אופי מרובה של הקבוצה מייצג את המשפחה השנואה שבה אירעה התנגשות בשלב האידפאלי- האם האב והילד,ההבדלים בניהם,התחרותיות והמניות, ללא הצלחה להזין ולטפח את הילד לפי צרכיו.
כאשר פנטזיות של קנאה ושנאה מושלכות על הקבוצה הדבר מאפשר לחברים להימנע מלהתמודד עם תופעות אלו בתוך הקבוצה ובחייהם הפרטיים. כך ממלאת האנטי גרופ תפקיד הגנתי. למרות כל התסכולים הקב' מבטיחה הכלה, הזנה והתפתחות אישית, עצם ההתנסות בקבוצה מדגיש את הכמיהה לאובייקט שבו אפשר להיות תלויים. הבעיה היא שכמיהה זו מעוררת קינאה והיא קשורה לשנאה של כל תלות פוטנציאלית באובייקט.
הביטוי הסופי של האנטי גרופ הוא הרס קב', אך כאשר קב' טיפולית מתפרקת, נהרסת ההזדמנות לצמיחה רגשית. בד"כ שמספיק דברים טובים מושלכים על הקב', הם מאזנים את האנטי גרופ. הקונפליקט בין רצונם של החברים לבנות קב' ובין רצונם להרים אותה מוביל לדיכאון שבו יש להתמודד עם האמביוולנטיות ועם תהליך של אבל ממושך. האבל יכול להיות על אובדן הפנטזיה על הכלה אידיאלית, במקומו עשויה לבוא קבלה ושביעות רצון מסוימת על מה שמספקת בקבוצה ומודעות לכך שבאמצעות התיקון אפשר לתרום באופן פעיל לפונקציה הטיפולית של הקב'. אם זה לא קורה, הקב' לא תתבסס כישות שלימה בעלת משמעות תוך נפשית. במובן זה, יש לאנטי גרופ פונקציה טיפולית באופן פרדוכסלי, היא בוחנת את מידת החוזקה של הקב' ויוצרת בה יסודות של אמביוולנטיות שבסופו של דבר מעמיקים ומעשירים את הקב'.