חזרה לאתר הראשי
נערך ע”י: מירה שמעוני
מסגרת התפתחותית עבור תרפיה בקו/ Dick, B. Lessler, K. & Whiteside
המאמר עוסק בשיקולים העיקריים לשימוש בקו-תרפיה, שלבי ההתפתחות המזוהים במערכת יחסים זו וכן יתרונות וחסרונות שלה. שיקולים כלליים: הצלחתה של הנחייה משותפת תלויה בפתיחות ההדדית של המנחים. כנות וישירות בהבעת מחשבות ורגשות, קבלה עצמית של כל מנחה על כל חלקיו וקבלת החלקים השונים של הקו. אומנם שיקוף הדדי של ה”נקודות העיוורות”, איננו דבר פשוט, אך הוא חיוני ויכול להיות מספק במערכת היחסים. ארבעת שלבי ההתפתחות: ידיעת המהלך הרגיל להתפתחות היחסים, תיתן בכל שלב מוקד מתאים להדרכה ולגדילה ותוכל לשמש להתאמת ציפיות. יש לציין כי השלבים אינם נפרדים ולינאריים בהכרח, אלא מתארים זרימה כללית של אירועים. שלב א: התהוות (3-6 חודשים) - עיקר האנרגיה מכוונת לנושאים תוך אישיים: מידת מסוגלות אישית, התאמה לתפקיד, חרדת ביצוע, מאבקי זהות אישיים וכו'. - בשלב זה, יש דגש על תהליך ההכרות ההדדי באספקטים אישיים ובינאישיים: רמת פעילות, הרגלים וכו'. - כמו כן, בשלב זה יש גם לתת את הדעת לנושאים בינאישיים בסיסיים: קו תיאורטי מנחה, פילוסופיית טיפול וכו'. - בשלב זה, שני המנחים עדיין לא מתפקדים כיחידת שלמות אחת. המעבר משלב זה לשלב הבא הוא קשה שכן הוא דורש התחלקות במחשבות, רגשות וקביעת אסטרטגיות בין כל פגישה לבאה אחריה. - הדרכה בשלב הזה מתמקדת בעיקר בנושאים האישיים של כל מנחה, אשר מעכבים גדילה צוותית וכן בבעיות בינאישיות וארגוניות. - הדרכה זו הינה חשובה במיוחד עבור מנחי קבוצות מתחילים. - משך השלב תלוי בבגרות האישית והמקצועית של המנחים. - כמו כן, ניתן להצביע על שלושה אספקטים אשר קיומה של הסכמה לגביהם בין שני המנחים, תסייע לעבור לשלב הבא ביתר קלות: 1. מידת הדימיון באוריינטציה הטיפולית 2. המידה בה קיימות בעיות בין המנחים, במיוחד בשטחים של סגנון ומיומנות. 3. דרגת האקטיביות של כל אחד מהמנחים כשלעצמו ובהשוואה לשותפו.שלב ב: התפתחות הנושא העיקרי הוא הנושא הבינאישי בין שני המנחים. בשלב זה הם מצופים לתמוך זה בזה, להשלים זה את מגבלותיו של זה ולהשתמש בתכונותיו החזקות של האחר. לדוגמא: מנחה אחד עשוי להיות מסוגל יותר לעימות והאחר להזנה, אחד יצירתי יותר והאחר נוטה יותר למסגרת, אחד עשוי להתמקד יותר בתהליכים תוך אישיים והאחר בתהליכים קבוצתיים. - רצוי ש”עסקאות” אלו תהיינה מודעות ומבוססות על הבנה, ולא על תגובות/רגשות בלתי מעובדים. שלב ג: התייצבות הנושא העיקרי הינו אימון הדדי. מרבית האנרגיה מושקעת ביחסים שבין המטופלים והמטפלים ולא בין המטפלים עצמם. התהליך הארגוני של ניהול הקבוצה, זורם באופן טבעי ומתואם יותר ובפחות צורך בהשקעת מאמץ, וכן יכולים המנחים להתרכז במשימות טיפוליות. כמו כן, קיימת פחות דחיפות בייעוץ חיצוני, שכן יש מתקיימים בדיקה ולימוד הדדיים בין המנחים. שלב ד: התרעננות זהו שלב של הנחייה משותפת משוחררת ממאמץ. מה שמאפשר לתרפיה הקבוצתית לנוע מעבר לטכניקה והיא פועלת כמכשיר המאפשר גדילה קוגניטיבית ואמוציונלית אינטנסיבית של המטופלים. כללי: יש לציין כי השלבים אינם נוקשים ותיתכן נסיגה לשלבים קודמים למשל אם יש קשיים אישיים בחיי אחד המנחים או כשעולים בקבוצה נושאים בעייתיים עבור אחד המנחים אשר דורשים עיבוד והתארגנות מחודשת. חסרונות: 1. מדובר בשימוש בזבזני של משאבים בשדה הציבורי. 2. הסיבוכים שנובעים מהנחייה בקו, עשויים להוות יותר גורם בעייתי מאשר מסייע (בשני השלבים הראשונים). - על כן, אם אין בהנחייה בקו רווח של מהירות/ עומק/ הכשרה וכו', הרי שאין הצדקה להוצאה הגדולה יותר מבחינת המערכת. המסקנה: בקבוצה קצרת טווח, בה אין די זמן להגיע לשני השלבים האחרונים של ההנחייה, פחות מומלצת הנחייה בקו, אלא אם כן מדובר במנחים בעלי ניסיון. יתרונות: 1. תמיכה הדדית: פיזית , קוגניטיבית ואמוציונלית. פיזית: תמיכה זו דרושה בעיקר במגע עם אוכלוסיות טעונות. קוגניטיבית: עושר רב יותר של גישות, טקטיקות ותובנות. אמוציונלית: תמיכה רגשית הדדית, חיונית במיוחד בשלבים הראשונים, הדבר מסייע להתמודד עם התנגדות קשה או עם תסכולים העולים מהנחיית הקבוצה. - כמו כן, הדבר מסייע לעובד ביציאה מהבידוד שחווה בד”כ בעבודתו. - דרך עבודה משותפת, יכול העובד לחוות הערכה, הנאה, תמיכה במצבים קשים, יכולת היחלצות קלה יותר ממצבים בעייתיים וכו'. - כמו כן, הנחייה בקו יכולה לשמש מודלינג של שיתוף פעולה ושל פתרון בעיות ביחסי שני המנחים.