צסיק – פרק 4 -המטפל והברית הטיפולית

סוכם ע"י אלחנן

Jasper טוען כי להתנהגות המטפל ולאישיותו יש השפעה על המטופל וצריך לשים לב לדרך בה המטפל מתקשר ומתייחס למטופל, איך המטופל תופס זאת, וכיצד זה ישפיע על המשך הקשר.

Jasper מדגיש שלושה אספקטים אישיותיים החשובים למי ששואף לאוטנטיות בחייו:

1. איזון או שיקול דעת – עוזר להתייחס לדברים כפי מידת חומרתם, להתמודד עם משימות ללא פנאטיות, אך עם חוסן ולהישאר רגוע באם נכשלנו.
2. אנושיות – הכוונה לפתיחות, ליכולת לשים את עצמי "במקומו" של אחר. פתיחות לרעיונות חדשים, אדיבות ביחסי אנוש וחוסר הרצון לפגוע באדם.
3. תשוקה – כוח לא נשלט חייב שיהיה ויניע אותנו, להתעניין ולהשקיע רגשית בעולם.

Jasper שמטפל צריך להיות פילוסוף במובן הזה, שלא ניתן להכתיב חוקים מהי הגישה הנכונה, שכן טיפול הוא אומנות ולא ניתן לחזות אילו תכונות יתגלו בשעתו, הוא טוען כי יש צורך בחמימות אנושית וטוב לב בסיסים, ע"מ להיות מטפל.

Rogow אומר שבזמן עיסוק אינטנסיבי בפעילות טיפולית על בסיס יומיומי ישנן "סכנות מקצועיות": לדוגמא: דחיית צרכים אישיים של המטפל, קושי לצאת לחופשה שהמטופלים לא יפגעו. Chessick מסכים כי לעיסוק אינטנסיבי בפסיכותרפיה יש מחיר ולטווח הרחוק עלול "לסחוט" את המטפל מכוחותיו.

על כן ממליצים לפתח תחביבים כמו פעילות ספורטיבית. "סחיטת הכוחות" עלולים להוביל לחוסר כוחות מצד המטפל ליישם את התובנות הפסיכולוגיות על עצמו, בחייו הפרטיים. ישנם מחקרים המצביעים על אחוזי התאבדות וגירושים גבוהים בקרב מטפלים לא ברור אם זה נובע מהתסכול בעבודה, אך חשוב שיהיה למטפל עיסוק מתמשך שיתרום לתחושת הסיפוק העצמי שלו, Chessick טוען שיתכן וזה קשור לתאוות הבצע האנושית.

Saul מדגיש כי מטפלים העובדים ע"פ שכר שעה, צריכים להיזהר מהנוסחא "זמן שווה כסף" שכן היא עלולה להביא לעבדות ומלכוד. הקושי רב בתרבות בה אנחנו חיים שכסף שווה ערך לביטחון, תענוג, יוקרה וכו...

על המטפל להיות במצב גופני ומנטאלי טובים, אחרת עבודתו הטיפולית מושפעת מכך. הטיפול הוא דוגמא של יחסים בין-אישיים, , ויחסים בין אישיים עלובים בחיים הפרטיים של המטפל ישפיעו על היחסים הבין אישיים בטיפול – העברה והעברה נגדית.

Saul מוסיף ואמר כי פתרון הבעיות בחיים הפרטיים מקנה ידע מיומנויות וביטחון לעבוד עם המטופלים.

Kubie מציג את הבגרות הנדרשת ממטפלים: א. על המטפל לפתור את הקונפליקטים שלו עצמו מהילדות, ובנוסף בגרות מספקת כדי להתמודד עם אחריות כמו נישואים והורות. לימודים או כישרון לא יכולים להחליף את הניסיון הנלמד מתוך קשר מתמשך עם מטופל.

Fromn Reichmann מדברת על יכולת להקשיב ולאסוף מידע מבלי להתערב ולהפריע בדברים. על המטפל להגיב, לא מניסיון חייו, ולכן הוא חייב מספיק ביטחון וסיפוק בחייו האישיים כדי לא להשתמש במטופליו להשגתם.

נושא שאינו מדובר רבות הוא מטופלים בריאים שהמטפל משתמש בהם ע"מ להשיג הכרה ויוקרה.

• מי שעוסק בפסיכותרפיה חייב קודם להגיע להבנה של עצמו ע"י שיעבור טיפול בעצמו.

כדאי שבטיפול של המטפל יעובדו גילויי העברה, העבודה צריכה להיות דבר ראשון על הגרעין הילדותי שלנו, בכל אחד מאיתנו גרעין אינפנטילי-ילדותי, אך כדאי שמי שמתכוון לעסוק בעזרה לאחרים, שהילד שבו יהיה יותר נשלט ופחות מפולג. כמו כן הליכה לטיפול עוזרת בגיבוש המקצועי ומידת ההתאמה אל המקצוע אצל סטודנטים ומפלים.

הדרישות ממטפל על-מנת שיוכל לטפל בדרך הראויה:

1. מודעות לתהליכים פנימיים ולתבניות התנהגותיות שלו.
2. יכולת הקשבה.
3. אסור להשתמש בסיפור חייו של המטופל כמקפצה לחלומות שלו.
4. מנוחה ע"מ שלא "יירדם" במהלך הטיפול.
5. משכורת מתאימה שיוביל לניצול הזמן.
6. אופטימי לגבי תוצאות הטיפול לפני לקית אחריות על מטופל.
7. יכולת לשאת את התסכול שבעליות ובירידות בטיפול מתמשך.
8. יכולת לשאת את העוינות שמופגנת רבות כלפי מטפלים.
9. יכול לשנות עמדה מפסיביות לאקטיביות, מתי להקשיב ומתי להתערב ולפרש.
10. יכולת לאמפתיה.
11. שימוש ב"רגרסיה בשירות האגו" – לעבור מתפיסת המציאות ובחינתה לשלב רגרסיבי של חלומות, ע"מ לפתח יכולת אמפטיה, הבנה והקשבה.

משרדו של המטפל הוא "שלוחה" של אישיותו, למרות חשיבות העניין כמעט ולא דובר. פרטיות המטופלים, "מתקנים" הכרחיים ובסיסיים, שירותים וכו..., מיקום המזכירה טמפרטורת החדר, תאורה.

הסתכלות בשעון – שלא תהיה בצורה כאילו אין הוא מתעניין במטופל. דיוק בזמנים.

אנושיותו של המטפל נמדדת ברחמים, דאגה ומכוונות כלפי המטופל. לכבד את המטופל כאדם.

Stone , משוכנע שניואנסים בגישת המטפל יקבעו את האווירה בטיפול. הוא מדבר על "שליחות רפואית" – עניין חברי סובלני, בצורה נחמדה ומכוונת לעזור לטיפול. אם יהיה חוסר מוגזם בתגובות אנושיות מצד המטפל במהלך הטיפול, ותגובות (מוצדקות) מצד המטופל שיראו כי הוא דורש, יהיו בעיות רציניות בהעברה והטיפול ינוע בכבדות.

Greenson ,טוען כי המטופל מושפע לא רק מתוכן העבודה אלא גם מהדרך בה אנו עובדים. הגישה האופן, המזג והאווירה בה נעבוד תשפיע מאוד על המטופל והוא יוכל להגיב או להזדהות עם אספקטים אלו.

חלק מאוד חשוב מהטיפול הוא: מיסוד החוזה, לדוגמא נושא החיסורים והתשלומים, כדאי שנושא זה ידובר בהתחלה על מנת שלא ייוצרו אי נעימויות ועימותים סביב נושא זה.

באווירה לא טובה שעלולה להיווצר לא ניתן לפתח ברית טיפולית טובה בין המפל למטופל. ברית טיפולית היא הכרחית להצלחת הטיפול. לעיתים קרובות "מבוי סתום" בטיפול תלוי בקושי של המטופל לפתח מערכת יחסים אמינה, אם המטפל לא מכיר את הדרישות שדובר עליהם קודם יהיה קשה לפתח ברית טיפולית והטיפול יהיה אבוד מלכתחילה.

הגדרה ברית טיפולית: ברית בין האגו הבוגר, האחראי וההגיוני של המטופל לבין האגו הטיפולי והמנתח של המטפל.

Greenson, טוען כי מה שעוזר זה: הזדהות חלקית של המטופל, עם ניסיונות המטפל להבין את התנהגות המטופל. אם המטפל עושה ניסיון אמיתי להבין ולהתעניין במטופל, ולמטופל אגו שמסוגל לפתח ברית אז הוא מתנסה ביכולת אנושית מיוחדת – היכולת להסתכל על עצמו מהצד.

ניתן "לאמן" את האגו של המטופל לנקודה בטיפול בה מתפתחת הברית, נשמרת ומשתפרת, ע"י מיקוד בברית בדרך שמאלצת ומגרה את האגו ותפקודיו, הנחוצים לשם כך.

דאגה הדדית לברית, מגדילה אותה.

חשוב ליצור ברית לפני שמפרשים פירושים. חוסר תשומת לב לברית נפוצה אצל מטפלים מתחילים. מטופלים נותנים לכך רמזים מרובים, לדוג': שאלות חוזרות מצד המטופל, האם מותר לעשן?. גם גילויי התנגדות כמו איחור קבוע לפגישה הם רמזים לברית לא מבוססת דיה.

דוגמא טיפוסית לברית שאינה מבוססת דיה היא כשהמטופל מתעקש לראות את הטיפול ככיתת לימוד, למשל מטופל שמקשיב לפירוש מסוים ומנסה באינטלקטואליות להתאים את הפירוש לעצמו ואז "מבקש ציון" על כך מהמטפל.

לעיתים קשה להפריד בין התנאים לברית טיפולית והתנאים להעברה והם חופפים מאוד בינם. דרך טובה לבדוק את מצב "הברית הטיפולית" היא לשאול את המטופל- כיצד נראה לו שהטיפול מתקדם? או בתחילת הטיפול, מהו לדעתך טיפול?

לא כל יחס ביזארי לטיפול הוא גילוי העברה, לעיתים זה מה שמצפה המטופל לקבל מתוך נסיון קודם עם מטפלים אחרים.

Jasper – "המטפל הוא גורלו של המטופל".