צסיק- פרק 2

פסיכיאטריה דינאמית

• "פרסונליתי"- אופי- הוא במקור מהמילה היוונית- "פרסונה" שהיא מסכה.
• "אופי"- מוגדר כתבניות של התנהגות פיזי ונפשי ודעות של האדם במיוחד במצבים חברתיים. "אופי" הוא כמו מסכה שנרקמה מדפוסי התנהגות המביעים את המוטיבציות האישיות ולפעמים מנוגדות של האדם המביאות להתנהגות פשרנית.
• הפסיכיאטריה מודרנית נשענת על קונספציות הפסיכואנליזה ולכן היא נקראת כיום "פסיכיאטריה דינאמית".
• "דטרמניזם פסיכית"”psychic determinism”- הקונספציה הראשונה ועיקרית היא שכל התנהגות מונעת ע"י אינטראקציה בין דחפים פסיכים פנימיים לבין גבולות המציאות החיצונית. אין דבר כזה- חלומות, מחשבות או התנהגות אקראית.
• "שרשרת אירועים מנטאליים- נפשיים"- הבנת השרשרת של אירועים הנראים לא מובנים ולא קשורים טמון בלא מודע.
• "לא מודע"- 2 מובנים:

1. רעיון או חשיבה לא מודעת

2. מקום- חלק מהאדם בו הוא מאחסן מידע וזיכרונות שהאדם אינו רוצה להיזכר בהם.
   "הלא מודע"- לומדים עליו דרך התנהגות לא מובנת ולא מקובלת של האדם.

• דוגמאות לביטויי ה- "לא מודע":

1. איחורים תמידים לקורס מסוים
2. תחושה של תשישות מלעשות משהו לא רצוי לעומת תחושה של אנרגיה מלעשות משהו שאתה אוהב.
3. slips of the tongue
4. הזדהות
5. היפנוזה- תחת היפנוזה האדם מסוגל להיזכר בדברים כואבים.
6. זכרונות מהילדות שלא באמת קרו אשר משפיעים את חייו העכשוויים של האדם
7. אסוציאציות חופשית
8. חלומות- לחלומות שני סוגים של תוכן- הראשון-“manifest content”- שאותו האדם זוכר. השני הוא “latent content”- החלק הלא מודע מפריע לאדם וכך בא לידי סיפוק בחלום.

• "חיים מנטאליים"- המוח הוא הזירה בו החיים המנטאליים מתנהלים. אי אפשר להבין את המכלול של החיים המנטאליים ולכן כמטפלים אנו משתמשים במה שאנחנו כן מבינים- המודע- התנהגותו, מחשבתו והרגשתו המודעת של האדם- שדרכם רוב העבודה הפסיכו-פתולוגית נעשית היום.

• הידע הבסיסי שלנו בפסיכו-פתולוגיה עולה מהקשר בין המטפל למטופל. בקשר הזה המטפל לוקח חלק פעיל וגם צופה. יש כמה דברים שהמטפל יסתכל עליהם כשהוא מנסה להבין את המטופל:

1. למרות שהקשר שבין המטפל למטופל חשוב, גם הקשרים הבינאישיים האחרים של המטופל חשובים. יש לשים לב לאופי הקשרים, רגשותיו כלפיהם ואופן התמודדותו איתם.

2. להבין את המטופל כאינדיבידואל.
3. להבחין גם בפתולוגיה וגם בבריא באדם. להבין מה כן עוזר לו לתפקד בחיים.
4. מהם הצרכים של המטופל- להבין גם את העבר וגם את ההווה של המטופל
5. החברה- לזכור את הלחצים החיצוניים ואת התרבות.

• יש 2 גישות להבין את מחשבה ופעולות האדם:

1. גישה הבינאישי- סאליבן, אדלר, פרום והורני- האדם הוא אופי שנבנה דרך נסיון התמודדות עם הזולת, החברה ו"חוויות אישיות חוזרות ונשנות". האדם הייחודי הוא אינו נתפס וחייבים להבין ת האדם דרך האינטראקציות הבינאישיות שלו. אי אפשר לבודד את האדם ואופיו מהחברה וקשרים שלו.
2. גישה האינדיבידואלית- פרויד- האדם הוא אופי הנבנה דרך מאבק בין כוחות פנימיים לכוחות חיצוניים. האיד במאבק עם האגו והסופר אגו וניתן להבין את האדם דרכם ודרך מנצח המאבק.

• האנטומיה של האופי "המנטאלי"- מבנה נפשי- גם פה יש 2 גישות:

1. סאליבן- ה"עצמי"- “self”- העצמי בא להעניק לאדם תחושת ביטחון ונבנה לרוב דרך אינטראקציות עם אנשים משמעותיים בחיי האדם. ה"עצמי" הוא באישור האנשים המשמעותיים של האדם ואם יש משהו באופיו שלא מאושר- האדם יוציא אותם מתודעותו. אפילו אם האדם מנסה לסלק את החלקים האלו מעצמו הוא לא יכול- והם יופיעו בפעולות לא מודעות שלו. החלקים האלה יכולים להיות דברים שהיו מקובלים בשלב מוקדם יותר בחייו של האדם, וככל שהוא מתבגר הם כבר אינם מקובלים- כמו בכי, דיבור תינוקי והתקפי זעם. ככל שיש יותר דברים מסולקים מתודעותו של האדם- גדל הסיכוי שהאדם יחווה משבר בקשרים בינאישיים.
2. פרויד- מבנה הנפשי- האיד האגו והסופר אגו- סופר אגו אידיאלי וסופר אגו המוסרית המציאותית-חברתית.- (כתוב במורחב בפרק.)

• תפקוד המנגנון הנפשי לפי 2 הגישות:

1. סאליבן- מגדיר כל אינטראקציה בינאישית לפי ה" תוצר סופי רצוי". שהוא מחלק ל2 קטגוריות- הראשון- סיפוק לדוג' אוכל שתייה שינה וכו'. השני- רצון לביטחון שהוא מגדיר תלוי תרבות וגם מולד וקשורים לכוח ומעמד של האדם בחברה.

• לפי סאליבן הגינוי של האם מורגש אצל התינוק ולאורך כל הילדות דרך חוליה-קשר אמפתי והוא המקור לחרדה אצל האדם. החרדה הוא מאוד משמעותי לפי סאליבן כי הוא עוזר בהחלטה איזה חלקים מאופי האדם יורחקו ממנו. מזה ניתן ללמוד שככל שההורים יותר חרדים ומעוררים אצל ילדם חרדה כך גדל הסיכוי שהילד לא יוכל לבנות ולתפקד בקשרים בינאישיים בריאים ותקינים.

1. פרויד מביא את הרעיון שמה שמניע את האדם הוא סיפוק היצר וצרכים. יש עניין שניתן להעביר את האנרגיה הנפשית ממקום למקום עד שימצא סיפוק. לדוג' אם השד של האם אינו זמין התינוק יתחיל למצץ באצבע. כאן יש את הרעיון של התקה- שמשהו שמייצג סמלי את הדבר הרצוי גם יכול לספק את הצורך. אבל באותו זמן יש את האגו שמסוגל לעכב ולדחות את הסיפוק. פרויד מדבר על 2 עקרונות- עקרון העונג ועקרון המציאות.
   פרויד מסביר שיש 3 סוגיםשל חשיבה- מודע, טרום מודע- לא תמיד נמצא במודע אבל ניתן להעלות אותו והלא מודע- שם נמצא כל החומר מהאיד.

• מנגנוני הגנה לפי פרויד: החרדה מפעילה את מנגנוני ההגנה-

1. הדחקה- האגו מדחיק חומר מודע לא רצוי וקשה ללא מודע. יש 2 סוגים של הדחקה- הדחקה מודעת ולא מודעת.
2. הזיות- הלוציונות- אילוזיה ודילוזיה
3. קיבעון- שנגרם או מחוסר ומניעה או מיותר מדי סיפוק.
4. השלכה
5. introjection- ההפך מהשלכה- לבלוע בתוך עצמך את הרצונות שלך- לפי צ'סיק קשה להבנה.
6. הזדהות
7. הכחשה
8. רגרסיה- עוזר לאדם לשמור על איזון.
9. magical undoing- דרך התנהגות סימבולית להעלים משאלה או רגש לא מקובל.
10. בידוד- להפריד בין אירוע לרגש הנלווית
11. היפוך-
12. התקה- או שאפשר להעביר את הרגש- לדוג' לחייך בזמן כעס או להעביר את האובייקט לדוג' לרצות לרצוח הורה ולדבר על רציחת הנשיא במקום.
13. המרה או דיסוציאציה- במצב הזה של פוגה ניתן לעשות מה שאסור במציאות
14. פיצוי-
15. רציונליזציה
16. סובלימציה- האנרגיה מדחף לא מקובל מועבר אל דחף מקובל חברתית. זה המנגנון הכי חשוב מבחינת הסוציולוגיה.

• האטיולוגיה של 2 הגישות הוא שהפרעות וחסרים מהילדות מביאים להפרעות ובעיות בחיים הבוגרים.

• שלבי התפתחות לפי גישת העצמי של סאליבן- לפי תקופות:

1. תקופת הינקות- האובייקט תלוי באם. דרך האם התינוק לומד על העולם והמידע הזה נשמר כדי לשמר תפקוד נעים והכרחי בעולם.

2. תקופת הילדות- כאן יש רכישה של שפה- השפה הוא סובייקטיבי לילד ויכול להיות שהוא מסמל עבורו משהו ואנו לא נבין אותו. כאן הוא לומד על החברה גם דרך השפה ועל גבולות החברה. בשלב זה מתחיל בניית העצמי ובעקבותיו החרדה המביאה לריחוק חלקם מהעצמי.
3. תקופת הנעורים- יש כאן נטייה לשיתוף פעולה ורצון לרצות אחרים. יכול להתרחש פה רגרסיה.
4. תקופת קדם גיל ההתבגרות- בין 8.5- 12- יש מעבר מegocentricity למצב חברתי. בתקופה הזו מופיע היכולת לאהוב. "אהבה" לפי סאליבן הוא כשסיפוק וביטחון הנחווים אצל האחר מתחילים להיות משמעותיים לאדם כאילו זה היה הסיפוק וביטחון שלו. לרוב החוויה הראשונה של אהבה היא עם אדם ממין זהה לאדם- חבר. עם החבר הזה יש חוויה של "תוקף הדדי"- שהוא מכריע להתפתחות האדם. עם האדם הזה ניתן לחקור לבדוק דברים ועובדות בעולם.
   סאליבן מבחין בין שיתוף פעולה שקורה בשלבים מוקדמים יותר כשהאדם משחק לפי כללי המשחק שלו לבין שיתוף פעולה יותר מאוחרת שקשורה להבנה ואהדה לזולת.
5. תקופת ההתבגרות- יש כאן התפתחות מינית גניטלית. קשיים בשלב זה יביאו לריחוקם מהעצמי ובעקבותם קשיים בקשרים בינאישיים שלפי סאליבן זה מחלה נפשית.

• שלבי ההתפתחות לפי פרויד:

הדגש אצל פרויד הוא בתמורות ותחלופות של האינסטינקטים במיוחד הדחף המיני לאורך ההתבגרות של האדם.

ליבידו- אנרגיה של הדחף המיני. החיים המיניים הם מהלידה. חשוב להדגיש כי יש שוני בין מיני לבין גניטלי- אשר מיני מהווה כל סיפוק מאזורים מסוימים מהגוף ולאו דווקא איזור הגניטלי.

1. שלב האוראלי- שנה הראשונה. סיפוק בא מאיזור הפה. חצי שנה הראשונה היא פאסיבית יש רצון להניק מהשד. החצי שנה השנייה היא יותר אקטיבית ואפילו סדיסטית. התינוק כבר צומח שיניים ויש כאן אלמנט של כעס- התינוק נושך. יש כאן רצון לטרוף את אובייקט המתסכל- אך יש כאן בעיה כי האובייקט היא לרוב האם ויש סכנה לטרוף אותה כי היא מקור החיים לתינוק. ולכן האגו מדחיק את הפנטזיה הזו.
2. שלב האנאלי- בין גיל שנה לשנתיים. גם פה יש חלוקה- פאסיבית מחזיקה ואקטיבית סדיסטית. ראשון מופיע השלב האקטיבי- יש פנטזיה להיפטר מאובייקטים וכך התינוק מוציא דרך הצואה דברים רעים ובתמורה חווה תחושה נעימה. בשלב הפאסיבי יש הנאה מהשליטה על הצרכים.
3. שלב הגניטלי- הנקראת גם פאלי וגם אדיפלי- בערך גיל 4. האובייקט של הליבידו הוא ההורה ממין השני כשהורה ממין הזהה נחשב כאויב. למרות שהפנטזיה היא נתפסת כנעימה- יש חרדה מנקמה וסירוס ולכן האגו מדחיק אותו. יש גם את התסביך של הילדה בה כעקרון הילדה רוצה ללדת תינוק עם האב.
4. שלב החביון- אין איזור בשלב זה.

קיבעון בשלבים תלויים בשני גורמים- כמות יתר של סיפוק וכמות חסך בכל שלב. יש אצל כל אחד מידה מסוימת של קיבעון בשלבים שונים בהתפתחות.
יותר מאוחר כשעולות בעית בחיים עלול האדם לחוות רגרסיה לשלב מוקדם יותר. לרגרסיה זו יש מחיר כי זה מעורר בעיות לא פתורות באותה שלב. זה מעורר חרדה אצל האדם כי יש רצון לספק דחפים אינפנטילי אשא אינם מקובלים ע"י האגו. זה מצריך מהאגו להפעיל עוד מנגנוני הגנה לעזור בהדחקה. יש כאן מצב של הפעלת יתר של מנגנונים אשר מוביל לניורוזה שמוביל לתחושות אשמה שמוביל לעוד רגרסיה... יש כאן מעגל אכזרי של ניורוזה.