חזרה למאמרים של ש.ה. פרט ב
חזרה לאתר הראשי

---

Identifying important trends and patterns: the examination of attitudes towards the therapist, including transference – by Lewis R. Wolberg

תורגם וסוכם ע"י איתמר דנציגר -החמוד, המקסים, היפה, המהולל והנרקסיסיסט 

הזהרה  מאמר זה ארוך ומיגע – ולכן גם הסיכום ארוך ומיגע. 

כולנו מתקדמים מילדות לבגרות עם ערכים, התנהגויות ותפיסות מעברינו. הם חוזרים באופן קומפולסיבי ביחסים בין-אישיים מסוימים. למשל, ילד להורה שתלטן ינסה גם לרצות אנשים אחרים בבגרותו. (ולמשל: ילד להורה משעמם יהיה לבסוף חוקר ויכתוב מאמרים ארוכים ומשעממים)

דפוסי התנהגות אלה חוזרים ומוגנים ללא קשר לחוסר התאמתן או לחוסר ההיגיון שבהן. דפוסים, מניעים ודחפים אלה נמצאים בתת-מודע – ואנו חשים רק את הדחק לבצע אותן בסמוך לביצוע אותו פעולה. 

דפוסים אלה יכולים להפריע למבוגר בכך שהם מפריעים להסתגלות למציאות העכשווית.

לא תמיד יופיעו הדפוסים הילדותיים - כשאדם מרגיש בטוח, הוא לרוב התנהג בדרכים יותר בוגרות. – אז רמת ההתנהגות קשורה ברמת רגשות הביטחון והשקט הנפשי. 

שווה לבחון את הדפוסים האלה של המטופל כדי לעזור לו להבין ולעבד את מצבו – אך גישה זו לא מומלצת לטיפול תמיכתי או פסיכו-חינוכית – כי זה מפקיע לבניית האמון שהיא כ"כ חשוב אך מסובך המצבים של טיפול כזה – שהרי הקטע שם הוא להרגיע את המטופל מספיק כך שיוכל לעשות קצת קומפנסציה וסובלימציה אפילו על חשבון אידיאליזציה מוגזמת של המטפל

(זה סוג של טיפול שבד"כ מיועד לאנשים עם משברים יותר חריפים)

-->וכמובן שצריכים להתייחס למצבים בהם יש התנגדות חריפה של המטופל 

מצד שני, ניתוח ועיבוד השלכות ודפוסי התנהלות בין-אישית כעולה הקשר הטיפולי יוכל להועיל לסוגים אחרים של טיפולים ("רה-חינוכיים") בהם יוכל המטופל לראות איך הוא מביא הנחות שגויות מהעבר – למשל: שכמו שאבי היה שיפוטי ומזלזל, כך גם אתה המטפל ככה! –ופה הטיפול יתמקד באיך ההנחה הזאת שגויה, ושאפשר לוותר בכלל על השיפוטיות החסרת הגיון. יש משהו מאוד דרמטי בגילוי של ההנחות האישיות שלנו 

בד בבד כשההעברה מופיעה במלוא העוצמה, שווה להתמודד איתה – כמו עם כל התנגדות לטיפול – עם מגוון כלים כמו פרשנות אקטיבית 

לפעמים, במקרים יותר קשים, יש דווקא לעודד העברה  - שנגיעה יחידה עם הקונפליקט היא דרך חווייייתתה – למשל במקרים של אובססיות, פחדים, חרדות, תגובות דיסוצייטיביות, וכו – בהן העברה לכעצמה היא כלי למידה חשוב 

לפעמים ההעברה היא כ"כ חזקה, שהמטופל "חי" את עברו דרך המטפל – בניסיון להוציא או לתקן את החוויות הקשות –המקום יותר בטוח – קרי בחדר הטיפול 

בפסיכותרפיה קלאסית, יש ניסיון לעודד רגרסיה כדי לעבד את חוויות הילדות הקשות – ומכאן – לגדול מחדש תוך כדי הטיפול 

אז בקיצקוץ: הפרוידיינים טוענים שעידוד העברה מיועדת לאפשר בחינת ההשלכות שהמטופל עושה והתת-מודע שמאחוריו ואילו הנאו-פרוידיינים טוענים שיש להתמקד על הכן ועכשיו – וכל קשקוש על העבר רק תוקע טיפול – שהרי אפשר להביא לשינוי בהתמקדות רק על ההווה

-יש שאף טוענים שפריצת התקף העברה הוא סיממן לטיול גרוע 

ולסיכום העניין: העברה יכולה לעודד או לטרפד טיפול והעלת התת-מודע למודעות 

וולדר

Waelder

וולדר טוען העברה הוא הדרך הטובה להעלות את תהליכי התת-מודע. העברה היא תחיית/סיפוק צרכים ילדיים בחיי הבגרות, ודרך המטפל – בסע לו. על המטפל – ועל המטופל –לבחון את הגורם ההתנגדות שבהעברה 

מצד שני, שימוש בצדדים חיובים/העברות חיוביות חשוב בטיפול לא-אנליטי –למשל פסיכו-חינוכי –ולכן במקרים אלה נשאר העברה לא מנותח ואף מעודד – אך לא לשכוח שהעברות שליליות תמיד פוגעות בטיפול ומומלץ לעבד אותם מייד כשהם מופיעים 

-כשהמטפל רוצה לפרש העברה, עליו לתת לו להיבנות מבלי שהמטופל ירגיש צורך להתגונן – ולאחר הרגיעה שלאחר שיא ההעברה –רק אז יש לפרשה -->במלוא עוצמת ההעברה – רוב הסיכויים הם פשוט יכחיש את הפרשנות המטפל ויתפוש אותם כפולשניים. זה קונטרה לטיפול פסיכואנליטי קלאסי בו המטופל מעומת במלוא העוצמת סערת ההעברה 

-במקרים שהמטפל רוצה למנוע העברה מלאה, הוא יכול לתת פרשנות כשההעברה רק בחיתוליה –יעני בקצה המודעות – פה אין צורך לעורר את מלוא עוצמת/סערת ההעברה 

הדרך של פירוש ההעברה היא חשובה מכיוון שהמטופל חייב להיות מוכן וערוך לכך. מן הסתם המטופל ינסה להכחיש –מכיוון שמקור ההעברה הוא בתת-מודע

למשל: המטפל יכול לשאול את המטופל אם תגובתו  היא מתאימה למצב הנוכחי. אם יש הכחשה פה, יש לחכות עד הזדמנות אחרת -כשההעברה חוזרת - ושוב לשאול את אותה שאלה. כשיוצא מצב שהמממטטופל כן מכיר בחוסר ההתאמה שבתגובתו, אפשר להתקדם לכיוון שאלת מקור מהעבר של התגובה. אם צריך, המטפל יכול אף להציע השערה על הקשר לעבר של אותו תגובת המטופל. לא פחות חשוב, על המטפל לבחון את תגובותיו של המטופל לפרשנויות  
 

טכניקות לעידוד העברה והדגשתה

1. אנונימיות ופסיביות הקשר
2. הפניית השיחה מהכאן ועכשיו
3. עידוד התחשבות בארועי וקשרי העבר
4. אסוציאציות חופשיות
5. לא לישר מבט למטופל המסכן ששוכב על הספה
6. התמקדות בחלומות ופנטזיות
7. 4-5 פגישות בשבוע – כדי לחתור מאחורי ההדחקה
8. לא להתייחס לתפיסות/רגשות הלא-ראלים כלפי המטפל – עש שיקצינו ויגיעו למימדים עצומים
9. התנהגות מותאמת ל"הורה" המושלך
10. לעודד קריאת מאמרים מזוויעים עד כדי שיגעון. סעיף זה שנוי במחלוקת בעקבות תלונות חוזרות ונשנות של ועדות האתיקה למיניהן

 

תגובות המטופלים כולל:

1. באנשים יותר מנותקים – חוסר הפעלת ההעברה
2. תגובות ברמת פצצה אטומית: למשל להפרעות גבוליות – שאף תגובות אלה מוסיפות לטראומה שכבר קיימות
3. אצל אחרים –עם אגו אפילו יותר חלשים – שבירת ההדחקות מהווה קריסה ואז מגיעים לפסיכוזות

 

בקיצקוץ, לא מומלץ להפעיל ולהגביר את ההעברה אצל אוכלוסיות אלה:

1. בורדרליינים
2. פסיכוטיים
3. כמה הפרעות אישיות
4. OCD
5. תגובות פסיכו-פיזיולוגיות
6. מרצים מסוימים – במיוחד לקראת תקופת המבחנים

 

-וגם מטפל שמרגיש שיש מצב סביר להפעלת ההעברה צריך ניסיון וכישורים רבים 

חלק הבא של המאמר הם בנוסח שאלות ותשובות על העברה

האם עברה זה פשוט "קשר מתקן" במילים אחרות?

יש בלבול בין המונח העברה לבין יחס מטפל-מטופל. בשני ינהג המטפל בכל מיני צורות – לפי הצורך

אחד מצורות האלה היא ההעברה – קרי לעודד מהמטופל להביא מטען בין-אישי מהעבר, שמשבש את תפיסת ההווה ונותן תמונה על הקונפליקטים הפנימיים/ילדיים שלו שעדין קיימים, ושהם עלולים לשבש טיפול ממוקד מטרה.

לכן הוא נחשב כמכשול או התנהגות לטיפול – ולכן כמובן עדיף לעבד אותו

העברה לפעמים מעודד כדי להבין את מימדיו ומקורו

-כשהמטופל בעצם מבלבל דמות מהעבר לבין המטפל – יעני במצבי העברה חזקים – קוראים לזה העברה נוירוטית

-שאלת המסכם – אולי לא קורים לו? אולי הוא בא לבד? השד יודע

-במטופלים בורדרליינים, התקף ההעברה שלהן עשוי להיות העברה פסיכוטית

-בכל מקרה, תפקיד המטפל הוא להיעזר בקשר הטיפולי

Working alliance

-שימוש בקשר שכזה מאפשר למפל להכניס את המציאות ותובנה להשלכות של המטופל – יעני – לגייס את האגו הסביר

-העברה חיובית מקורה בכיסופי המטופל לפנטזיית ההורה מגן ואוהב. גורם זה חשוב לטיפול תמיכתי ורה-חינוכי. רק כשהוא נהיה בלתי סביר יש צורך בהתערבות ע"י פרשנות – כמו העברה של דמות מאגית אן מינית 

-יש להבדיל בין העברה חיובית לבין קשר עבודה

(working allegiance) 

קשר עבודה מאפשר ביטחון בקשר, אמפתיה, הבחנה בין קשר סמכותי מעניש/שיפוטי ולא מעניש/שיפוטי, ולשלוחותיו בסופר-אגו. קשר מסוג שכזה מאפשר שחזור המורל, הפגת מתחים והתמודדות עם דחפים ואירועי העבר, התמודדויות עם התעמתויות והתייחסויות לאמירות בונות, הזדהות עם ערכי המטפל והקניית דרכי התמודדות יותר טובה – עצם הקשר הוא חוויה רגשת מתקנת או באנגלית:

Corrective emotional experience 

כל הדברים שנאמרו לעיל הם גורמים שונים בתהליך הטיפול. על המטפל להיות ער למה שקורה בקשר, כך שלא יתקע במקומות מסוימים בטיפול, ובכך לבטל את אחד מהדברים הכי מועילים בטיפול. 

שאלה: אנו יודעים שתגובת המטופל למטפל הן חשובות – איך מציגים זאת למטופל כך שיצא ממנו מה שהוא מרגיש כלפי המטפל? שהרי דברים אלה שרויים בבושה וחרדה

להסביר משהו כמו: אני צופה איך אתה מגיב לי בהנחה שכך אתה גם מגיב לאנשים אחרים, כמו הוריך, ואולי אתה פועל מתוך זיכרונות – שאם נבחן, נבין יותר טוב מה עובר עליך 
 

איך יכול להיות שהעברה – שכ"כ חשובה בפסיכואנליזה –אינה חשובה גם בטיפולים אחרים, כמו בטיפולים ביהביוריסטיים

-תגובת המסכם: טמבל! שאלת קיד-בק! יעוורי 

-תשובת המאמר: בפסיכואנליזה, יש טכניקות להפעלת התת-מודע – כמו  אנונימיות, אסוציאציות חופשיות וכו. תכנים אלה מקרן בעבר הרחוק אך הם מושלכים בהווה לכיוון המטפל. טיפול בהשלכות ההורים המופנמים על המטפל ועיבודו הוא חלק אינטגראלי מטיפול בקונפליקטים פנימיים של המטפל – שהן מקור בעיותיו לפי הגישה הפסיכואנליטית  

בצורות פחות אינטנסיביות של טיפול, יש התמקדות בפה ועכשיו, ובמודע. התת-מודע, הדחקות, דחקות צחוקים וכאלה דברים לא מקבלים התייחסות, ועם זאת גם מופיעים פחות העברות נוירוטיות ופסיכוטיות. זה כמובן לא אומר שלא קיים העברה בטיפול ממוקד סימפטום או בטיפול ממוקד פיתרון, כמו בטיפולים ביהביוריסטיים. ההעברה עדיין שם, אך יותר סמוי. יכול להיות מצבים בהם טפול מוצלח יעבור עם כל ההעברות הסמויות (קרי – כל המשימות בוצעו) – רק מה? שלפעמים ההעברה תהיה כ"כ חזקה, שאין מנוס מלהתייחס לה 
 

שאלה: אי אפשר פשוט לבנות את העבר דרך ההיסטוריה של המטופל, חלומות וזיכרונות מבלי להיכנס לבולשיט של ההעברה

לא. ממש לא. משש ממש לא. בקיצור –יש הבדל בין לזכור אירוע לבין לחוות אותו במלוא העוצמה עכשיו, ובהקשר אחר – קרי להבין את ההעברה דרך החוויה ולא דרך הזיכרון 

מה הערך האמיתי של העברה בפסיכותרפיה

הערת המסכם -עוד שאלה מפגרת! מה? מי שכתב את השאלה לא קרא את המאמר

תשובה: בקיצור, העברה מאפשרת לנו חלון לעברו של המטופל  וחוויותיו עם אנשים משמעותיים בחייו, ואיך זה משפיע על חייו כיום – בהווה. – קרי, איך שקשריו הדפוקים מהעבר מופיעים אחד-לאחד בהעברה כלפי המטפל בהווה.

בעיה מתפתחת כשההשלכות שבהעברות כלפי המטפל הטרפדות את הטיפול – מחמת ההתנגדות שיש בהעברות. פה נחוץ הפרשנויות על ההתנגדות כדי להשיב את מהלך הטיפול. זה גם נותן למטופל כלים חדשים לתובנה מה עובר עליו ולתקן תפיסות ודפוסים לא ריאליים, כך שלא יזוהמו מזיכרונות וטראומות העבר. בדרך זה יוצא שעצם הקשר הטיפולי מהווה  חוויה רגשית מתקנת. סוף טוב, הכל טוב. 

האם כל העברה חיובית תולדה של העברה נוירוטית

לפעמים יש תחושות חיוביות כלפי המטפל שאינם לא נוירוטיות ולא ההעברה. ברגע שתחושות אלה מעוותות מהמציאות, אז זה כבר משהו אחר, ולאומת תפיסה חיובית רגילה של המטפל – שעוזרת לטיפול -  תפיסה חיובית שלא צמודת-מציאות היא בגדר העברה המזיקה לטיפול ומצריך היחסות 

מתי ההעברה במייייוחד משמש כהתנגדות לטיפול

-כשהמטופל חי את עברו הלא פתור ע"י הקשר עם המטפל ולא מתפנה לעבודה הטיפולית האמיתית

למשל, פנטזיות מיניות כלפי המטפל, או חרדות שמוסיפות להתנגדות לטיפול, או כעוד דוגמא, מיסיון להילחם במטפל כמו שנלחם באביו השתלטן בשלב בספרציה-אינדיווידואציה של גיל ההתבגרות  - יעני מלפני 30 שנה 

האם העברה קוראת גם למשהו חוץ מהמטפל

ברור בעלול. אבל יש שטוענים שהעברה מחוץ לקשר הטיפולי זה תחליף – העתקה -  להעברה כלפי המטפל עצמו 

Displacement = העתקה 

האם יש להבין תגובות רגשיות מוזרות של המטופל כסוג של העברה

אם אפשרי, אז כן. אפשר לשאול את המטופל עם התגובה שלו היא בעצן תגובה כלפי המטפל. אם הוא עונה, אז נשאיר את זה ככה – אבל נסתכל גם על ההתנהגות הלא מילולית כדי להבין מה בדיוק קרה שם 

אפשר להבין תגובה העברתית ברמת מה שנראה לעין

לא! תמיד חשוב לראות מה מסתתר מאחורי זה 

האם יש סוגים שונים של פרשנויות על ההעברה –ואם כך, האם עדיף להתמקד בכאן-ועכשיו או בעבר

-באופן מסורתי, העברה התייחס להעברת יחסי אובייקטים מוקדמים – זה נותן תמונה טובה למטפל על צרכיו הארכאיים של המטופל. עם זאת, אפשר גם להתייחס לכאן-ועכשיו ביחסיו עם המטפל ועם אנשים חשובים אחרים. הגנות ביחסים אלה גם נחשבים העברה. אז בפרשנות ההעברה, אפשר גם להתייחס לעבר וגם איך הוא מתבטא היום

כשמדברים על פרשנויות העברה, יש להתייחס לאירועים כמו:

1. קישור ההעברה ליחסי העבר עם הוריו
2. הבחנה בין תפיסות המעוותות של המטופל על המטפל לבין איך שהמטפל באמת
3. ציון איך התנהלות המטופל כלפי המטפל יושב על הנחות יסוד
4. רגשותיו של המטופל כלפי המטפל מקורן בעבר
5. להרות איך גורמים באישיות תורמים לפתולוגיה

 

פרשנויות של העברות יכולות גם להתמקד גם בהעתקה מהעצמי לאחר 

העם פרשנות של ההעברה מובילה בהכרח לתובנה?

לא – לפעמים המטופל לא ערוך לכך עדיין ולכן יגלה התנגדות – או שהו סתם מניאק. מטופל ששרוי המצב רגשי העברתי חזק ושיכול לשאת את הקישור בין הרשות העברה הוא יפיק יותר תובנה מקבלת פרשנות. גם כן, קונפליקט עכשווי שיקושר להעברה יתקבל בברכה 

יש הטוענים כי רק חשוב פרשנות ההעברה – האם מסכם המאמר מסכים

ברנר טוען שרק פרשנויות העברתיות הן רלוונטיות. אומנם נכון שכל מי שראה וחווה כאלה מעמדי פרשנויות אינו יכול לחלוק על ערכן, יש ודאי עוד פרשנויות חשובות. התמקדות אך ורק בהעברה זה רק מוסיף להתנגדות המטופל 

מה הקשר בין אסוציאציות חופשיות והעברה

אסוציאציות חופשיות משחררים זיכרונות העבר – מה שמעודד ומגביר העברה 

עד כמה חשוב העברה נוירוטית לטיפול מוצלח

הערת המסכם: מאיפה לעזאזל הפליצו את השאלה הזאת

רוב החברה טועמים שזה עקרוני וחשוב לטיפול מוצלח. כמה טוענים שטיפול ללא העברה זה גם טוב, כמו

Gill& Muslin/ Glover/Itamar Danziger

אבל מה שחשוב פה היא הגדרת טיפול טוב = יעני עם טיפול טוב זה לעבד את העבר – אז כן. עם זה שינוי אישיותי, אז לא בטוח שפרשנות ההעברה זה הדרך הטובה בכל מקרה, וגם זה לא אומר שאין דרגים אחרות. אך למרות הכל, הרוב עדין מצדד עם כך שהעברה היא הדרך היחידה. 

האם אקטינג אאוט הוא סממן של העברה

כן – אלא עם כן הוכח אחרת. אבל עקרונית, אקטינג אאוט יוכל להופיע ללא קשר להעברה 

אם העברה זה סוג של התנגדות לטיפול דינאמי, אז למה מטפלים מנסים לעודד את זה לכל הרוחות

כי העברה זה התגלמות של קונפליקטים מהילדות שיוצר הפרעה נוירוטית. עידוד ההעברה מאפשר לפגוש ולהתמודד עם קונפליקטים אלה. לפעמים זה יוצר התנגדות מטעם המטופל ומטרה חשובה של הטיפול הוא להתמודד ולעבד גם את ההתנגדות ההעברתית – וזה גם חלק מעיקר הטיפול. לאור זאת, טפול קלאסי מעודד העברה. טיפולים דינאמיים אחרים לא יעודדו אך כן יפרשו את ההעברה – ובפרט כשההעברה מופיע כהתנגדות לטיפול 

מתי לא מומלץ עידוד העברה ככלי טיפולי

• לא מומלץ עידוד העברה במקרים בו למטופל יש בעיה הבוחן המציעות – כמו בפסיכוזות, בורדרליינים לא יציבים, אישיות פרנואידית, ולדעת המסכם – גם בהפרעת אישיות מרצית
• גם לא מומלץ כשאין זמן לפרש ולעבד את ההעברה – כמו בטיפול קצר מועד
• גם כשהקשר הטיפולי עדיין לא מספיק יציב
• כשהגנותיו של המטופל אינם מספיק חזקות לשאת את בתסכול שעיבוד ההעברות מצריך
• כשהטיפול ממוקד הסתגלות למצב הנוכחי ולא פטרון קונפליקטים עמוקים

 

-טוב – אז סיננו מספר רב של מטופלים – אבל עדין –כשאפשר, אז שווה 

יש מקום לנתי העברה חיובית

-לא בטיפולים קצרי מועד, שמשתמשים בתנופתו לקדם טיפול. בטיפול ארוך-טווח מעוד מומלץ – לבר ציפיות מאגיות, ארוטיות וכו. דרך אגב – מאחורי כל העברה חיובית עשויה להסתתר העברה שלילית שיש להתייחס לו כשיופיע – אבל כמו שאמר פרעה: פרה פרה. 

מתי צפויים ההעברות בטיפול להתחיל

יכול גם להתחיל בפנטזיות לפני הטיפול. יותר קל להתמודד איתם יותר מוקדם מאשר יותר מאוחר. זה יכול להופיע לפעמים רק בחלומות, פליטות פה, התנהגות לא וורבלית, ובריבוי מאמרים 

יש סוג של העברה בשם התאהבות – האם זה לא פשוט מועיל לטיפול

אדרבה – זה סוג של התנגדות לטיפול! זה מופיע לרוב באמצע  עיבוד של תכנים קשים וזה בא לפייס ולרצות את המטפל. מקורו בצרכים ארוטיים ארכאיים ולא קשורים לאדם האמיתי שבמטפל. המטופל ידרוש פרטים אישיים כהסמלה של צרכים מינים-ארוטיים. המטופל המתוסכל יפעל אז האקטינג אאוט הם השלכות פוטנציאליות חמורות. כל עוד שהעברה שכזאת קיימת – אז מטרות הטיפול בסכנה – ויש להתייחס להעברות אלה. במצבים אלה על המטפל לא להיכנע ללחצי ההעברה הארוטית אך להמשיך להציע פרשנויות – פרשנות המצב גם כהתנגדות וגם כשאוב ממקום פרה-היסטורי של המטופל, שגם איכשהו קשור לתלונה שאיתה בא המטופל 

פרשנות טובה בטיפול טוב עשוי להעביר צרכים ארוטיים ארכאיים לצרכים ארוטיים יותר בשלים –נגיד עם שימוש בסובלימציה 

איך משלבים בין אמפתיה בקשר הטיפולי לבין עידוד ההעברה

מצד אחד – אתה רוצה למצוא את המקורות הילדות של פעיות המטופל – ולכן עידוד ההעברה. מצד שני, עליך כמטפל לא לעודד מימדים של העברה שאין ביכולתך כמטפל להתמודד איתם.

ההעברות יופיעו בלאו הכי – אם לאי שירות אז באקטינג אאוט, חלומות, וכו. על המטפל להתייחס אליהם לפני שהם יוצאים מכלל שליטה ונהיים שיגרה. 

למרות שהעברה נותן תמונה על מקור בעיות המטופל, על המטפל לוודא שזה לא פוגע בקשר הטיפולי, ובד בבד לתת פרשנות לגבי מקור ההעברה, מה שיתן למטופל תובנה לגביו

בטיפול פסיכואנליטי קלאסי יש עידוד ההעברה, אך לרוב אין צורך בפועל כי זה מופיע ממילא, כשהגנות קורסות. אצל מטופלים יותר מאופקים-יש צורות מיוחדות לעודד העברה – כמו פסיביות המטפל, הגברת מספר מפגשים בשבוע, התמקדות בעבר ועידוד חלומות – וכו. יש להימנע מרגרסיות מידי חזקות.  באיפול בכאן-ועכשיו יש לתת פרשנויות יותר מוקדם בהעברה, הורדת מספר פגישות והתמקדות באירועים אמיתיים ולא בחלומות 

שאלה אחרונה: איך מגלים שמופל עושה העברה, או שמתחיל לעשות העברה

פשוט רואים שהתנהגותו שונה מהרגיל. למשל, בהתחלת טיפול, המטופל יקח את התפקיד הקלאסי של מטופל – אך עם הזמן, כשהגנותיו מעומתים, הג'יפה מבפנים יצא. זה יכול להתבטא בדברים כמו איחורים, תקופות שקט, לא לשלם למטפל. וזה במקביל לתלות, ארוטיות, תחרות או סקרנות מוגברת בחייו הפרטיים של המטפל –שודאי להשערת המסכם כבר לא סובל את מטופל. או תחרות עם מטופליו האחרים של אותו המטפל המסכן. יותר קשה לעלות על הפנטזיות והאקטינג אאוט שהמטופל ודאי לא מספר – ואולי פשוט משליך על משהו אחר במקום המטפל. אקטינג אאוט מתוחכם כולל חלומות שקשה להבין, דיבור אך ורק על העבר או ספקולציות על דינאמיקה

לפעמים רואים את ההעברה בחיתוליו בתוכן של חלום בו מופיע המטפל. אפשר לתת להעברה להתפתח או לא – צלוי אם זה טיפול פסיכואנליטי קלאסי ארוך-טווח או טיפול קצר מועד – וכו... 
 
 
 

שאלת בונוס: איך מעבירים העו"סים את החודש עם משכורת זעומה שהם מקבלים

העברה בין-דורית: שההורים מעבירים כסף לחשבון הילדים הבוגרים שהחליטו להיות עו"סים 
 

-המאמר מסתיים בדוגמאות מיותרות.