חזרה למאמרים של ש.ה. פרט ב
חזרה לאתר הראשי

---

העברה נגדית ותסמונת פוסט-טראומתית/לינדי

לינדי, ג. ד. (1989). העברה נגדית ותיסמונת פוסט-טראומתית. שיחות, ג(2), 94-100.

סוכם ע"י איתמר דנציגר 

העברה נגדית היא הפרעה זמנית או מתמשכת בקשב, אמפתיה או ביכולת הפרשנית של המטפל – תודה לתגובותיו הודעות והלא מודעות לגבי המטופל האומלל. בואו שנקרה לו ישראל ישראלי – אותו בחור שמופיע בכל פרסומת על אוטובוסים 

-יותר קשה להמשיג העברה נגדית בפוסט-טראומה מאשר בהפרעות נוירוטיות או הפרעת אישיות מכמה סיבות:

1) הגדרתו של מטופל כאחד שעבר אירוע מגדיר את המטפל כאחד שלא עבר את האירוע – על כן על המטפל לספוג ולעבד את תגובותיו האישיות כך שלא ייחס משמעויות אישיות לאירוע בנפרד מהמטופל האומלל. לכן יש להיזהר מסטריאוטיפים ומיתוסים – שלרוב פוגעים בטיפול – ולפעמים מלפני שהתחיל. תגובות ראשוניות של המטפל הם גם העברה נגדית

2) העברה נגדית יכולה להיות לעצם תאור האירוע – המטפל יוכל להזדהות עם דמויות בסיפור האירוע, שאולי גם המטופל יזדהה איתם, אך זה פוגם ביכולת להבין את ייחודיות החוויה של המטופל האומלל

3) המטפל, כבכל טיפול, יכול להכניס לתפקידים רצויים, שנואים או מפחידים – בתת מודע של המטפל – מתוך הכאן ועכשיו של הטיפול – אצל ניצולי טראומה, זה מגביר רגשות דיכאוניים, שכלפיהם תעוררנה תגובות הגנתיות 

כוחות חזקים אלה יכולים אף לגרום למטפל "לחלות" זמנית החלקים של המחלה של המטופל – עד שיהיה יותר סובלני כלפי חלקים של עצמו  - כמו תוקפות, אני-אידיאלי,סופר-אגו,  וכו'. בקיצור – לפני שהמטפל יוכל להתפנות לפרשנויות תגובותיו של המטופל האומלל, עליו להיות מודע ולעבד תגובת ההעברה הנגדית שלו. הערת המסכם – מודעות זאת מצדיקה משכורת יותר גבוהה של העו"ס 
 

כותבי המאמר סקרו טיפולים בניצולי קרבות ותיקנו את הסיווג של דניאלי של העברה נגדית בטראומה – וזאת בהתאם לחוקר בשם הופ. להלן הם קשקשו את 6 המרכיבים תגובות העברה:

1. רגשות דיספוריים אצל המטפל
2. הגנות נגד רגשות אלה
3. סימפטומים

 

אחרי שהם יזוהו, הם ישתייכו לאחד מאלה:

4. תקיעות בתפקידים שהמטפל לקח בהבניה מחדש של הטראומה
5. הזדהות עם דמויות מהאירוע של המטופל
6. מרכיבים מסוימים של מסגרת הטיפולים נמצאים במתח

 

כוחות דינאמיים הקשורים לטראומה ולכאן-ועכשיו של מהלך הטיפול יתבהרו תוך כדי עיבוד של ההעברה נגדית 

רקע היסטורי = קרע היסטורי

בקרב העם האמריקאי היה קרע חברתי סביב מלחמת וייטנאם – אז היה להם גיוס חובה לקראת המלחמה. חלק היו בעד והתגייסו לצבא הכיבוש לארה"ב. אחרים הלכו לקב"ן. אלה שלא הלכו לקב"ן הגיעו לטיפול יותר מאוחר בחייהם. האבסורד הוא שהמטפלים היו בדיוק אלה שהתחמקו מגיוס. 

במחקר – קבוצת הביקורת הייתה אותם אלה  בוגרי מלחמת וייטנאם שלא הלכו לטיפול. תוצאות המחקר הראו שאלה שהלכו לטיפול חוו פי 3-5 יותר לחץ קרב מאלה שלבסוף לא הגיעו לטיפול. 

בטיפול, תכני ההעברה כללו דמויות חיוביות ושליליות שכללו קצינים, חברים לקרב, ואפילו האויב. התפלגות: 50% דמויות מהמלחמה, 50% דמויות מהילדות – שהושלכו על המטפל ע"י המטופל האומלל 

קבוצת הלימוד האנליטית ותפקידה בהבנת העברה הנגדית

הטיפול מבקש להתמודד עם התנסות טראומטית. יש עימות בין האני האידיאלי לבין האבסורדי והגרוטסקי. כתוצאה מכך, המטפל חש רגשות עזים –וכמידת עוצמת הרגשות, כך עוצמת ההגנות – ומרמזים על העברה נגדית. העברה נגדית  היא בתת-מודע ולכן קשה למטפל לזהות אותם. לכן יש קבוצת עמיתים שעוזרים לזהות את זה 

תאור מקרה

חייל אמריקאי אחד מגיע לכפר בווייטנאם עם המחלקה שלו ורואה שהגברים אינם. בכפר נמצאו באותו רגע הנשים והילדים. הנחת יסוד: הם ביער מתאמנים לתקוף את האמריקאים. תגובה:חיסלו את כל הכפר בתוך מספר דקות. היה הרבה נשק אוטומטי, הרבה כדורים והרבה דם. מה יצא לאמריקאים מזה? כמה חיילים פוסט-טראומטיים. עכשיו, כשהמטופל האומלל, אותו חייל שפיקד על הטווח, סיפר למטפל את זה, המטפל התקשה להכיל את כעסו – היה למטפל קושי לתת אמפתיה לאותו החייל "הרוצח". המטפל עדין לא ער לקשיים שלו בהעברה הנגדית. המטופל דרך אגב ביטל את שתי הפגישות הבאות. כשהתקשר לקבוע מחדש, חש המטפל כאבי ראש עזים ששיתקו אותו. יותר מאוחר זיהה אותם ככאבי ראש הקשורים בכעס. היה למטפל הרבה יותר קל להתמודד עם המצב לאור כך שעיבד את הנושא בקבוצת הדיון –ובעצם מעצם העובדה שהנושא עלה למודעות ונהיה מדובר 

שורשי ההעברה הנגדית:

1. המטפל הזדהה עם אנשי בכפר ז"ל – ורצה לנקום על מותם
2. המטופל האומלל השווה את עצמו לנאצי במדי צבא ארה"ב – וזאת בידיעה שמטפלו הוא יהודי – מה שגרם למטפל להרגיש שהוא, כמו יהודי מול שוטר נאצי, יכול להיחקר, או לצאת להורג - או כניצול שואה חסר ישע
3. הוא חווה העברה נגדית עם חול של אח-לנשק

 

עם זאת, הוא לא יכל לקבל את ה סצנה עם חיסור הכפר – שמא הוא יקבל את זה, ואז משתמע שם הוא היה פועל ככה באותו מצב – וזה קשה מנשוא עבור המטפל – ואז זה עבר הדחקה אצל המטפל – אך זה יצא בסימפטומים גופיים אצל המטפל 

ניסיון לקטלג את ההעברה הנגדית של המטפל -ולזיין לנו את השכל

יש הזדהויות ברמות שונות: חברים לנשק/חברים לטבח. זה מזיק לקשר הטיפולי – המטופל לא מגיע לשיחות ומבקש תרופות בטלפון, המטפל חש סימפטומים גופניים, הקבוצה הלימודים שבא דן המטפל במקרה לא יכלו לתת אמפתיה למקרה הזה 

מאז שהמטפל סיפר למטופל על רגשותיו ההיזדהותיים שלא יכל לשאת, הטיפול זרם. הם יכלו להתמודד עם החוויות הקשות של המטופל ואם לפתוך שת נושא השיפוטיות של המטופל כדרך לא לגעת הרגשותיו –דבר שבעצם "שלח" גם למטפל – קרי ההערה שלו והעברה הנגדית של המטפל 

תגובות משותפות לקבוצת המטפלים כולה

רגשות של המטפל

כללו זעם, פחד, אשמה, בושה, ייראה, אימה, הערצה, סקרנות וריגוש, אכזבה וריגוש

• רגשות שליליים כללו פחד, חרדה, זוועה ואימה –כתגובה לזיכרונות המטופל -  עד כדי שזה פגע ביכולת הקשב שלהם -->הזדהות עם המטופלים ואויבם כאחד – אשמה על חוסר היכולת שלם לעזור בעת המלחמה או עכשיו, בושה על הבורות לגבי המלחמה, זעם – על הפציינט על מה שעשה במלחמה או על השלטונות שמפקירים את לוחמיהם לאחר המלחמה
• רגשות חיוביות כללו: הערצה על אומץ המטופל ("חברים לנשק")– עד כדי איבוד קשר עם הקונפליקטים של המטופל

 

הגנות המטפלים

-למרות שההעברות נגד הפריע בהרבה מהטיפולים שנסקרו ע"י כותבי המאמר, ההגנות נגד אותם הרגשות גם הפריעו, ואולי יותר

3 הגנות המטפל כללו

1) הימנעות/אי לקיחת אחריות/"דבקות בתפקיד" על חשבות התקרבות למטופל – 70% מהגנות המטפלים שנצפו – מקביל למטופלים שגם חשו פחד/חרדה/אימה/תחושות זוועה

2) בידוד –איזולציה/הכללה/אינטלקטואליזציה – אחלה דרך לא להתמודד עם הרגשות פה

3) חסות-יתר/קונטר-פוביה – יעני הופך את הריחוק לקרבה – למשל מגדיל את מספר הפגישות – כתשובה לריחוקו שלו, כמטפל 

-דחקה ושיכחה היה שכיח  - שמטפלים לא זכרו מה היה פגישב קודמת. בדומה, הרגישו מספר מטפלים גם ניכור מהמערכת. – אך לא נמצע קהות רגשית – numbing בקרב מדגם המטפלים 

סימפטומים של המטפל כללו

1. חלומות זוועה מפחידים
2. דמיונות חודרניים
3. שחזור האירוע של המטופל ע"י המטפלReenactment –
4. אמנזיה, תחושות זרות וניכור
5. רוגזניות
6. תגובות פסיכו-פיזיולוגיות
7. אשמת הניצולים

 

טבלה זאת מסכמת ומסכמת את הנ"ל ונועדה לעזור לכם לקרוע את הישבן לקראת המבחנים

 

רציתי לתת קצת צבע למאמר היבש – אז הנה – צבעתי קצת את הטבלה 
 
 

 

הבנייה מחדש – (ובעברית: רקונסטרוקציה)-של התוכן הדינאמי תוך התבססות על תגובות העברה נגדית

3 סוגי פעילות קרבית גרמו לתגובות העברה נגדית באופן מיוחד:

1) טרור והפחדה – למשל לרסק אזרח עם רובע אוטומטי

2) פעולות בגידה או מעילה באמון – להרוג חייל אחר שלא פעל כרצוי

3) פעולות ברבריות – פעולות סדיסטיות תוך כדי לחץ חברתי, או כנקמה על פעולות דומות ע"י האויב 

-תיאורי אירועים אלה בטיפול גרם לתגובות כה קשות, שהיה למטפל קשה להיות הכאן-ועכשיו של הטיפול 

סיכום

-תגובות ההעברה הנגדית קרו כשהלחץ בחדר טיפול החל לפגוע במסגרת הטיפולית- מטפל מגיב/מזדהה עם האנשים שחוו את הטראומה על שדה הקרב. בהינתן עוצמת הרגשות של המטופל האומלל, על המטפל לצפות מראש את תגובותיו. הגנות מפני עוצמות התגובות של המטפלים יוצרות רתיעה מלטפל בפוסט-טראומטיים. חוסר יכולת להכיר ולפתור כאלה תגובות יוצרות נשירה בטרם עת מהטיפול. דרך ההתמודדות המוצעת במאמר זה הוא להיעזר בקבוצת עמיתים המתחלקים ברגשות ובתגובות. זה יכול לעזור למטפל לחזק את הברית הטיפולי –כי הוא גם מרגיש מוכל 

כל קבוצת סיווג ניצולי הטראומה תעורר סוג אחר של מרכיבי העברה נגדית. דניאלי מתארת במאמרה על ניצולי שואה תגובות דומות לאלה שנצפו אצל מטפלי ניצולי המלחמה בווייטנאם – בושה קיומית מול מה שעברו הפציינטים 

הבדלים

• וייטנאם: פחד/חרדה/אימה
• שואה: אשמה/תחושת אובדן/כעס

 

אצל אלימות כלפי ילדים: חשדנות/אשמה/עצב 

הגנות הילדים: הדחקה/הכחשה/הימנעות/דבקות ב"תקפיד המקצועי"/לקיחת מרחק 

המטופלים

-גם הגורמים המאיימים על הטיפול שונים לכל הקבוצות: לוחמי ווייטנאם: ברית טיפולית בסכנה על ידי התנהגויות סיכון, חיסור פגישות – ו-

Acting out 

ניצולי שואה לאומת זאת מקשים על הברית הטיפולית ע"י ברשת עוד פגישות, קושי בפרדות, חופשות וסיום טיפול. 

מטופלים שאלימים כלפי ילדים מראים לעיתים קרובות ריחוק בטיפול, ואינם מביאים חומר רגיש לטיפול. גם הילדים יסכימו שהמטופלים מניאקים 
 
 
 

בקיצור – המלצת המאמר לסיום היא לא לטפל בפציינט לפני , כל שכן פוסט-טראומטי, ללא מודעות עצמית של המטפל על ההעברות שלו